אולם הכנסים הענק במלון הילטון וושינגטון היה עמוס. 300 שולחנות בני עשרה מושבים סביב כל אחד, ובכל זאת היה מקום לכולם. אנחנו, עם המנה הכשרה שלנו, ישבנו עם חבר פרלמנט מליבריה, שני חברי פרלמנט רומנים, פרלמנטרית מאתיופיה, איש עסקים מקנטקי, עורך דין מאילינוי ועוד כמה שלא הספקתי להכיר. זהו "מועדון ארוחת הבוקר", ארגון עולמי של חברי פרלמנטים מכל העולם העורך כאן את מפגשו השנתי. אנשי הארגון מטיסים לכאן (לא על חשבונכם, תירגעו) חברי פרלמנטים כדי להכיר, להתחכך, לקשור קשרים ובמידה מסויימת להכיר את אמריקה הרשמית, אמריקה של המימשל. הגענו שישה חברי כנסת: יולי אדלשטיין, רחל אדטו, ניצן הורוביץ, אברהם מיכאלי, יוחנן פלסנר ואני.

זה שואו. עכשיו הילארי קלינטון על הבימה. עכשיו הקהל קם על רגליו ומקבל את הנשיא האמריקני אובמה ואת מישל רעייתו. הם נותנים את הנאומים (הלא ממש חשובים, בואו נודה על האמת) אבל הנאומים הם ממש לא העיקר. כל המטרה של התורמים הכבדים לארגון היא פשוט להיות שם. להיות חלק מהתחושה שהעולם מתנהל כאן.מכאן.

הכל כאן גדול. האולמות, הכבישים, מבני הממשלה המהודרים באיפוקם, גבעת הקפיטול. האמריקאים יודעים ליצור תחושה של הדר ורצינות אפילו בארכיטקטורה. בוושינגטון, שלא כמו בניו יורק אין אף בניין הגבוה יותר ממבניין הקפיטול. חוקי הבנייה בבירה משווים לעיר הזו קסם מיוחד, יום לפני השלג הגדול שעומד לעטוף בלבן את הכל.

הכל מאורגן למופת. התור הענק בבדיקה הבטחונית היעילה אץ-רץ. סדרניות חרישיות ומנומסות מדי מובילות אותך למקום שלך במדוייק, שלא תתברבר. אחד מנואמי החימום מבקש עכשיו להתפלל לשלום העולם. כל הנוכחים מרצינים, כאילו מנגנון סמוי שולף את צווארם מתוך גומחה בין כתפיהם והם עוצמים את עיניהם ומקשיבים. האינסטיקטים היהודיים שלי נדרכים. אני לא שותף לסגנון התפילה הזה, שאף שהוא אזרחי, הוא בהחלט נשמע שילוב של תפילה נוצרית ומלמולים ניו-אייג'ים. גן עדן לשמאלץ. מישהו אמר לי  פעם שאמריקה היא מדינה חילונית של אנשים דתים ואילו ישראל היא מדינה דתית של אנשים חילונים. יש בזה המון אמת.

כמו שהתחיל ככה נגמר. דלתות הענק נפתחות והקהל משתרשר החוצה. נייס טו מיט יו, נייס טו מיט יו טו. 2 מעלות מתחת לאפס בחוץ, בפנים אוספים כרטיסי ביקור. מהלובי של הילטון וושינגטון העולם נראה מקום טוב. כולם שוחרי רצון טוב, מדברים על צמיחה ואחווה. הנציגים באפריקה ומהודו נראים כל-כך אקזוטיים. אם העולם היה מתנהל כמו שמתנהל כינוס בינלאומי שהאמריקאים מארגנים הוא היה מקום טוב לחיות בו.כנראה שהוא לא.

תגיות: ,