ח"כ אורי אורבך

מדרש שיר השירים רבה מביא את הסיפור הידוע על בני זוג שלא היו להם ילדים והם החליטו לפיכך להיפרד. הלכו לרבי שמעון בר יוחאי והוא יעץ להם לא למהר, אלא לחזור לביתם וכשם שנישאו מתוך שמחה כך עליהם להיפרד, ולערוך מסיבת גירושים מתוך שמחה. כך עשו, ובטוב לבו ביין אמר הבעל לגרושתו-לעתיד שהיא יכולה לקחת כל חפץ טוב שהיא רוצה מביתו אל בית אביה. האישה לא היססה וציוותה על משרתיה לקחת את בעלה המנומנם אל בית אביה "אין לי חפץ טוב בעולם יותר ממך" – אמרה לבעלה כשהתעורר. חזרו השניים אל רבי שמעון בר יוחאי וסיפרו לו את המעשה, עמד התנא והתפלל עליהם ונפקדו בבנים.

בסיפור זה יש תובנות רבות. נזכרתי בו לקראת כנס "ישפה" שעסק ב"חשיבה מחוץ לקופסה". ביחסים בין בני זוג, בין אם הם נשואים כבר, ובין אם הם בשלבים ראשונים של היכרות, יש צורך בתכונה-מיומנות זו של חשיבה מקורית. ניתן ללמוד אותה מרבי שמעון. הוא לא מנסה, כצפוי, לשכנע אותם להישאר נשואים בכל זאת למרות צרתם. הוא גם לא עמד ומתפלל עליהם מייד כשהוא שומע את סיפורם. הוא פשוט מציע להם הצעה כל-כך מקורית, שאם מישהו אחר היה מציע להם זאת, היו בני הזוג סבורים שדעתו נשתבשה.

מדוע בחר רבי שמעון בעצה זו? הוא הבין שמשהו השתבש בקשר בין שני בני הזוג. לכן הוא רוצה להחזיר אותם לנקודת ההתחלה, לטקס הנישואין שלהם. ליום בו הכל היה אופטימי וורוד, מבטיח ומלא ציפיות. הוא מבחין ומאבחן שהתחלה מחדש של הקשר בין זוג האוהבים הזה, עשויה לפתוח דף חדש בחייהם הזוגיים.

מדוע לא התפלל עליהם רבי שמעון כבר כשבאו אליו בפעם הראשונה? אם תפילתו עוזרת ופותחת שערי שמים, מדוע ביקש מהם לשוב לביתם ולערוך את הטקס המוזר?

משום ש'חשיבה מחוץ לקופסה' אומרת שאין לעשות רק את המובן מאליו. רבי שמעון מוכן להתפלל לקב"ה על בני הזוג, אבל הם מוכרחים גם לעשות מעשה השתדלות בעצמם. הוא מוכן לעשות מעשה "רגיל" של תפילה ותחנונים, אבל ללא מאמץ והכרה עצמית של בני הזוג עצמם – אין די בתפילות.

*

נושא השידוכים וההיכרויות שעמותת "ישפה" מובילה הוא אחד הנושאים הרגישים ביותר הקיימים בחברה בכלל ובחברה הדתית בפרט. כל שנדרש מהסביבה החברתית  של בני זוג הוא לדעת לשלב ברגישות בין הדאגה לזולת, הרצון לעזור לכל אחד ואחת להגשים את רצונו, אך מצד שני לא להידחף לו לחיים. אין די בתפילה, ואין די בהשתדלות העצמית. כמו בסיפור על רבי שמעון ובני הזוג, לא פעם אנשים לא מוצאים את בני הזוג המתאימים להם כי הם תקועים, שבויים בקופסתם ולא מצליחים להיחלץ ממנה: מכירים בקושי ונפרדים בקלות, מכירים בקלות ומתחתנים בקושי, אם בכלל. כל זוג והמסלול שלו. לעיתים צריך להתחיל מנקודת ההתחלה של ההיכרות שהיתה טובה, אבל משהו השתבש בדרך. לעיתים צריך להתחיל מההתחלה, דווקא משום שההתחלה היתה צולעת. ותמיד צריך להתפלל כי לא הכל בכוחם של בני האדם.

מניסיוני הציבורי המסוים בנושא, אני למד כי לא מדובר רק בנושא אישי ופרטי. המשמעות של בניית זוגיות והקמת משפחה היא גם אבן היסוד בבנייתה של אומה ושל חברה. אנחנו מצויים בתקופה בה יש מתקפה, חלקה מודעת וחלקה אגבית, על המשפחה הקלאסית. גם מסיבה זו, ולא רק בגללה, להקמת המשפחה "הקלאסית" יש לתת חשיבות ומקום ככל האפשר. זה כבר לא עניין פרטי, אלא מעשה שיש לחברה מה לתרום בו. לקחת אחריות פרטית וציבורית כדי שיותר אנשים ימצאו את אושרם במסגרת המשפחתית הרגילה. כי אין לנו חפץ טוב יותר מאשר אנשים מאושרים, וזוגיות טובה ומשפחה הבונה את בית ישראל.