הכנסת השמונה-עשרה

 יוזם:           חבר הכנסת            אורי אורבך 

                                                                                 

 הצעת חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב] (תיקון – איסור קבלת תמורה על ידי רב המועצה הדתית עבור סידור קידושין), התשע"ב – 2011

 

 

 

 

 

בחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], תשל"א-1971[1], אחרי סעיף 7(ב) יבוא:

 

 

"(ג)

רב שהוא עובד מועצה דתית לא יקבל תמורה, או טובת הנאה אחרת, עבור סידור קידושין לבני זוג שמקום מגורי אחד מהם או שניהם בתחום אחריות המועצה הדתית שבה עובד הרב, מלבד החזר הוצאות ודמי ביטול זמן בשיעורים שיקבע השר בתקנות."

דברי הסבר

כיום, על פי החוק, רבנים העובדים במועצות דתיות ומקבלים על כך שכר, רשאים במקביל לעבודתם במועצה הדתית, לגבות תשלום עבור סידור קידושין לזוגות המתגוררים בתחום המועצה הדתית בה הם עובדים. החוק אינו מטפל בעניין זה והנושא כולו זכה להתייחסות ראשונה, אך ורק בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה שפורסמו בשנת 2009. הנחיות אלה אוסרות על רבני עיר, שכונה, ישוב או מועצה אזורית לגבות תשלום על סידור חופה וקידושין כאשר לפחות אחד מבני הזוג מתגורר בתחום שהרב אחראי עליו.

אלא שהנחיות אלה אינן מתקנות את המצב באופן המניח את הדעת, שכן גם על פי ההנחיות רשאי מסדר הקידושין לגבות תשלום עבור עריכת החופה גם כאשר הוא עובד המועצה הדתית שבה מתגוררים בני הזוג. ההנחיות מתייחסות לתחום אחריותו המצומצם של הרב ולא למועצה הדתית שבה הוא עובד. כך לדוגמה האיסור של רב שכונה מסוימת לגבות תשלום על סידור חופה וקידושין מבני זוג המתגוררים בשכונתו אינו חל עליו במידה ויסדר חופה וקידושין לבני זוג המתגוררים בשכונה אחרת הנתונה לאחריותה של אותה מועצה דתית בה הרב עובד ומקבל ממנה משכורת. משכורת המשולמת לו, בין השאר, בדיוק עבור עניין זה.

ההצעה מסדירה את הנושא בחקיקה ראשית לאור עקרונות הנחיות היועץ המשפטי וקובעת איסור על כל רב שהוא עובד מועצה דתית לגבות תשלום מבני זוג המתגוררים בתחום אחריותה של אותה מועצה דתית בה הוא עובד ללא קשר לשאלת תחום אחריותו המצומצם בתוך אותה מועצה.       

 


[1] ס"ח תשל"א, עמ' 130