שערוריית עצירת מיזם הנישואים של צהר חייבת להיפסק. הרבנות הראשית ומשרד הדתות, שתי זרועות חרדיות, מנסות לגדוע את המיזם הציוני-דתי מסיבה פשוטה. הם רוצים שהחילונים יתחתנו דרכם. הדתיים הרי נרשמים ישירות דרך הרבנות ונישאים על ידי הרבנים הישירים שלהם מהישיבות או מהעיר. החרדים מתחתנים או דרך הרבנות או דרך החסידויות והבד"צ שהוסמכו לכך על ידי הרבנות בלי יותר מדי בדיקות. אבל קמו עלינו חילונים רבים שיש להם אופציה נוספת: אם לא יתנו להם להינשא דרך צהר, הם פשוט יתחתנו בנישואים אזרחיים.

חילונים אחרים, אולי אפילו רובם, יילכו בכל זאת להירשם בסניף הרבנות או המועצה הדתית הסמוך למקום מגוריהם. המאבק הוא עליהם. ברבנות רוצים את החילונים שבלי צהר, בכל זאת יבואו לרבנות. אבל בדרך נפסיד כולנו את הזוגות שיעדיפו לנהוג בשיטת "או צהר או קפריסין". כמה? מאות זוגות בכל שנה.

מה איתם? מה איכפת לחרדים. ומה איכפת להם ממי שלא מתגייר? כל עוד זה לא דרכם, דרך ההסכמה שלהם ודרך המנגנון שהם שולטים בו – שימות העולם.

לכן המאבק הזה הוא כה חשוב ולכן צהר, הציונות דתית והשכל הישר (גם במובן של שכל וגם של יושר) חייבים לנצח. צהר ראויים לשוויון, בדיוק כמו כל חצר חסידית הרושמת את חסידיה בלי קשר למקום המגורים. לחילופין, תואיל הרבנות הראשית ורבים מרבניה ומפקידיה לשפר את דרכיהם ולהיות אטרקטיבים כלפי הפונים. זה עבודה של שנים, אבל זה אפשרי. זו חובתם וחובתנו ליהדות. לא יקום ולא יהיה מעשה של קיפוח צהר.

צהר מראה לרבנות ולמימסד הדתי איך זה היה צריך להיראות, להיעשות, איך תורת ישראל צריכה להצטייר בעיני הבריות. לכן זה כל כך מכעיס חרדים רבים, וכמה חרד"לים. הקנאה מטריפה אותם. פתאום רואים להם.