אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת.

טוב לקחת טרמפיסטים. אני אפילו ממליץ לקחת טרמפיסטים, אני רק לא ממליץ לכם אף פעם, כשאתם עוצרים למישהו, בתור טרמפיסט בדרך, לתת לו להעיף את הנהג ולשבת במקומו.

אני מזדהה עם המחאה. המחאה צודקת. המצוקה – מצוקת הדיור, מצוקת הצעירים, ולא רק צעירים, גם רווקים וגם זוגות – היא מצוקה אמיתית, והיא חוצה את כל המגזרים. בכל מגזר יש לה מאפיינים אחרים: במגזר החרדי יש מאפיינים של המצוקה, אפילו במגזר הדתי-לאומי, שנע בין העולמות, גם שם יש מאפיינים מסוימים. ובכל זאת, אנשים דתיים רבים נרתעים או נמנעים מלבוא למחאה הזאת, למרות ההזדהות שלהם. ואם הם באים, הם באים על קצות האצבעות, כדי שלא יראו אותם, זהבה גלאון, ביחד אתכם, עם הטרמפיסטים של המחאה הזאת, שתפסו את כיסא הנהג.

כן, כי הכול פוליטיקה, והכול קשור. אמרו פה לפני נואמים מהשמאל שהכל קשור לפוליטיקה ולכיבוש. אתם יודעים, חבריי מהשמאל, מה זה "הכול קשור"? גם כשלא בונים ביהודה ושומרון די הצורך, גם זה קשור למצוקת הדיור; וגם כשמאפשרים לעובדים זרים לא חוקיים לבוא לפה ולגור פה, גם זה "עוזר" למצוקת הדיור. וגם כשכולנו רוצים שלא יבנו בפראות בשטחים ירוקים – בצדק אנחנו לא רוצים – גם לזה יש מחיר. כי הכול קשור.

אבל כשאתם אומרים שזאת הפוליטיקה, וחלק מהמלחמה בכיבוש, לא תמצאו אותנו שם, במחאה הזאת. אני לא חושב שהפתרון למצוקת הדיור הוא רק בבנייה ביהודה ושומרון. אני לא מבקש גם מאנשים שלא רוצים לגור שם, או שזה לא רלוונטי לגביהם, לגור בעופרה כי אין להם דירה בתל-אביב, או בגבעתיים או בפתח-תקווה. הממשלה צריכה לדאוג שיהיו דירות לאנשים במקום שלבם חפץ ובמגבלות האפשר. אבל לעיתים נדמה שהמחאה הזאת לא מתעניינת היכן יגורו הצעירים האלה; מה שמעניין חלק מהמוחים זה לא מי גר באוהלים, אלא מי גר ברחוב בלפור בירושלים. אתם רוצים שבנימין נתניהו לא יגור בבית ראש הממשלה, ולכן אתם משתמשים – בתרומות של אוהלים, בתרומות של כוח-אדם, באנשים, של הקרן החדשה, של השמאל הלאומי כדי שהאיש שגר ברחוב בלפור לא יגור שם. זה מה שמעניין אתכם. ולזה אנחנו לא רוצים ולא יכולים להיות שותפים.

אני אומר למפגינים, שאני באמת חש הזדהות אתם – בני כל המגזרים: טוב שיש מחאה. הממשלה הזאת צריכה להזיז את עצמה ולבנות, ולעודד בנייה בכל המקומות, בכל הארץ. אני אומר גם להם: כן תלמדו דבר מסוים גם מהציבור החרדי, וגם מהציבור הדתי-לאומי: יש אפשרויות, לפעמים, אפילו בקבוצות, ללכת לגור – לאו דווקא ביהודה ושומרון, מי אני שאציע לכם לגור ביהודה ושומרון?  אבל באור-יהודה, ובלוד, וברמלה, וביהוד. הילדים שלנו הולכים  לשם: בגרעינים, בקבוצות. לגור במקומות האלה, בפאתי הערים.

ובתל-אביב, במרכז תל-אביב, לכשירווח, נבוא ונגור גם שם.