אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כתב לוין קיפניס בשנות ה-30 של המאה הקודמת, כמדומני, שיר שהתנגן פה במשך דורות: "מי יבנה יבנה בית בתל-אביב? מי יבנה יבנה בית בתל-אביב? / אנחנו, החלוצים, נבנה את תל-אביב / הבו חומר ולבנים / ונבנה את תל-אביב". הבתים הבאים של השיר המוכר הזה: "מי ייטע כרם בראשון, מי יזרע שדה בתל-חי, מי ישתול פרדס ברחובות,  והתשובה היא תמיד אותה תשובה: "אנחנו, החלוצים", רק תביאו לנו זרעונים, חומר ולבנים, ואנחנו נעשה זאת.

ועדיין, אף ש גם היום צריך חלוצים, את תפקיד החלוצים מחליפה הממשלה הנבחרת, והיא צריכה לדאוג שיהיו בתים בתל-אביב, ובמקומות אחרים, ואם צריך כרמים, ואם צריך שדות, עליה לתת את הכלים כדי שכל הדברים הנפלאים האלה יבנו את ארצנו, מולדתנו, מדינתנו.

אבל אנחנו מצויים ב"שוק החופשי". פעם המלה "שוק" – גם היום בעצם – שימשה תמיד לגנאי, "כאן זה לא שוק", אמרנו כדי להתנאות על חשבונם של אחרים, כי בשוק צועקים, בשוק ההתנהגות היא וולגרית. "מה זה כאן, שוק?" רק במקום אחד המלה "שוק" באה בהקשר כל כך נאצל, כל כך יפה, שכולנו קדים ומשתחווים – כוחות השוק.

או: "היד הנעלמה", או: "משפחת הבנק מברכת אותך" – משפחה. בנק. בנק הפועלים, הוצאת עם עובד, דברים שהיו – פעם דיברו על הערכים, הפכו להיות חברות מסחריות. השמות נשארו, אבל המהות התרוקנה מתוכן. "חוות הגז" שמעתם פעם? חוות הגז שליד הקריות – זה הכול חוץ מחווה. אבל קוראים לזה במלים כאלה רכות מפתות, אתה חושב שאתה בכלל באחו.

אותו הדבר הם "כוחות השוק". זה מסמל חופש, תן לשוק לעבוד בשקט. אל תפקיע., אנחנו רק נעמוד בצד, ואם יהיה צורך, ממש ברגע האחרון, אנחנו נבוא ונתערב. בדרך כלל מתי מתערבים, אתם יודעים? לא כשהאזרח מתמוטט – אלא כשהבנק מתמוטט, כמו שראינו באמריקה. או אז פתאום הממשלה חייבת, בניגוד לכל החוקים של הקפיטליזם להתערב.

בתל-אביב של היום, שבה אנחנו כבר לא בונים כמעט בתים, חוץ ממגדלי יוקרה, מסתבר ש-51% מסך הדירות החדשות שנרכשו בתל-אביב ברבעון הראשון של השנה כדירה נוספת נרכשו כדירה נוספת על-ידי משקיעים. כלומר הדירות שקונים היום בתל-אביב, מחצית מהן אינן דירה למגורים של הרוכש, אלא דירה להשקעה. כלומר, אין סיכוי לזוג צעיר להתחרות, גם מבחינת המחירים, באנשים בעלי אמצעים גבוהים מהם ולקנות את הבית, ומעבר לזה – עוד נקודה שחשוב להדגיש כל הזמן: הרי הממשלה עכשיו מנסה לשכנע באמצעים מפתים שונים את האנשים להיפטר, ובצדק, מהדירה השנייה שברשותם, מהדירות להשקעה, כדי לשחרר דירות לשוק ולהוריד את המחירים. זה מהלך חשוב, אבל ללא בנייה נוספת המלך לא יביא את התועלת המקווה. אם הדירות השניות יירכשו, יהיו פחות דירות להשכרה. בדרך כלל דירה להשקעה זה דירה שאדם משכיר כדי להחזיר את ההשקעה שלו. אם הדירות האלה יועברו משוק ההשקעה, משוק השכירות, לשוק הרכישה, יהיו פחות דירה לרכישה.

ולכן, "מי יבנה בית בתל אביב" – הממשלה, שצריכה לעודד את השוק החופשי בתל-אביב, ובראשון, וברחובות, ובערי הפריפריה, ולעודד בנייה, אחרת לא יהיה לנו ולילדינו איפה לגור  ואז נשיר: מי ינטה, ינטה אוהל בתל-אביב – כולנו ננטה אוהלים בתל-אביב".