איך אנחנו נראים?
לפני ימים אחדים קיבלנו במתנה משחק-קופסה של קלפי רביעיות לכבוד פסח. המשחק "דיינו" שמו (מוצלח ומומלץ!) הומצא על ידי זוג חילונים כשרים מירה וירון טיקוצ'ינסקי, שחיפשו תעסוקת-פסח לילדיהם. כל הדמויות המצוירות על הקלפים הם של חילונים: גם הבן החכם, גם הרשע וגם התם ושאינו יודע לשאול נטולי-כיפות לחלוטין. בקלף "מה נשתנה" מופיעות בנות במכנסיים, וגם ילדה אתיופית קצרת שרוולים מצוירת שם. אפילו השוחט בחד גדיא הוא לגמרי נטול זקן וכיפה. ניכר שהמאיירת והיוצרים קיבלו החלטה מודעת: זהו משחק שנועד קודם כל לחילונים ומראה דוסי מרתיע קונים חילונים.
זו הזדמנות להקשות כמה קושיות לרגל הפסח: איך נראה ילד באיורים בספרים שלנו? איך נראית ילדה במשחק המיועד גם לילדים דתיים, ואיך נראה חכם בספר שמיועד רק לילדים דתיים? מי אמר שלשוחט חייב להיות זקן בציורי 'חד גדיא' (ומי קבע שהשוחט בפזמון הידוע הוא בכלל יהודי?) ולמה הבת שלכם שואלת בבית 'מה נשתנה', אבל בציורים של רוב ההגדות המיועדות לדתיים, כמעט תמיד יופיע בן? למה החכם הוא תמיד רב עם זקן או ילד טוב עם כיפת ירושלים, ואילו הרשע, יצויר תמיד כמו חילוני או גוי, תסלחו לי על המילה? האם אתם מעלים בדעתכם שהחכם יהיה בעל חזות חילונית, ואילו הרשע יופיע כאדם חרדי, או שכידוע לכל, אין חרדים רשעים ואין חילונים חכמים?
יוצריו של ספר המיועד לילדים חילונים יירתעו מכל סממן דוסי, כי החילונים לא יקנו. בשביל הקונה החילוני ההגדה של פסח עצמה כבר מספיק דתית ולא צריך להוסיף לה כיפות וזקנים. במו אוזניו של חבר טוב שמעתי הורה חילוני נוזף בילדו בחנות ספרים: "עזוב את הספר הזה. אתה לא רואה שזה של דתיים?"
הורה חרדי לעומתו לא יושיט ידו כלל להגדה של פסח בה מצוירים חילונים (טוב, חוץ מהרשע). לו יצויר חילוני, המאייר יוסיף לו איזה כובע מצחייה כדי לטשטש את סימני חילוניותו. ציורים של נוגשים מצריים זה בסדר, אבל הגברים המאוירים ובוודאי מעט הנשים, תמיד יופיעו בשרוולים.
הקרב על התודעה ועל הצניעות, גדריה והגדרותיה, הוא אחד התחומים המרתקים ביותר ביחסי חילונים ושאינם-חילונים ושני המיגזרים מקפידים על כל כללי התיוג הראויים. הסובלנות כלפי "האחר" וההכרה בקיומו, כנראה לא עוזרות למכירות אצל אדוקים ואצל חופשיים כאחד.
וילדים דתיים, אלו שאינם חרדים ואינם חילונים? אלו נהנים מכל העולמות. בליל הסדר שלהם הם יעלעלו בהגדות חרדיות וחילוניות, מסורתיות ומפורשות, מקוצרות ומורחבות. אולי קצת יפריע להם שלילדה במשחק קלפים אין שרוולים, או שהחכם והשוחט ודזבין אבא בהגדה הם חרדים, אבל הם יתגברו על המשבר הנפשי והדימויי. הם יערכו תחרות באיזו הגדה החכם הוא הכי סימפטי, ובאיזו הבן הרשע הוא הכי מפחיד.
כי כולנו חכמים, כולנו נבונים, כל אחד מאיתנו יודע בדיוק איך הוא רוצה את החכם שלו, ומהו פרצופו האמיתי של הרשע. וזה שאינו יודע לשאול אפילו לא ישאל מה העבודה הזו לכם, כי זו הרי השאלה של הרשע, ושל אנשים שמסתכלים באיורים ומנסים להבין איך אנחנו נראים.