הסתיימה תקופת ההקפאה של הבנייה ביו"ש, וסיעתנו, הקטנה אך החשובה ולהיפך, התנגדה להמשך ההקפאה. המשמעות (בינתיים לפחות) היא שלראש הממשלה אין רוב בממשלה להחלטה על המשך ההקפאה ולכן הוא מחפש דרכים אחרות לתמרן מול הלחצים האמריקאיים. כוחות האיחוד הלאומי מימין לנו לוחצים אותנו שנאיים בפרישה מיידית ושנשרוף את המועדון אם תימשך ההקפאה, אבל אנחנו עושים את זה בסגנוננו-שלנו, הסולידי, כי כאלה אנחנו. בריאיון לעיתון "בשבע" אמרתי, וסליחה שאני מצטט את עצמי, שבימין הדתי מאוד אוהבים את המשחק הדמוקרטי: מתפקדים לליכוד, מצביעים לאיחוד הלאומי ובאים בדרישות לבית היהודי. הזכויות שמורות אבל אתם יכולים להשתמש בזה גם באופן מסחרי.

 

וגם משמאלנו יש לחצים הפוכים: "אז מה, בשביל חודשיים תפרשו?" שואלים אותי כל מיני מודאגים. התשובה היא שהחודשיים הופכים לשנתיים, ובחודשיים עלולים להגיע להסכמות על גבולות-קבע כאלו, שאחריהם איש לא יוכל ממילא לבנות ברוב האזורים ושראש ממשלה חייב לעמוד בהבטחות עקרוניות שלו לבוחרים ולשותפים. אנחנו בממשלה כדי למנוע החלטות מסוכנות, לא רק כדי למחות. בינתיים אנחנו בקואליציה, לשמחתנו.

 

וחוץ מפוליטיקה יש גם עבודה. בשמחת תורה יצא לדרך פרויקט "תרגישו בבית" של מפעלות הציונות הדתית בשיתוף עם רבני צוהר ומעלה. עשרות בתי כנסת פתחו את שעריהם לאלפי מתפללים שאינם מבאי בתי כנסת הקבועים. קיבלנו תגובות טובות מאוד מהציבור ומהרכזים, ובחנוכה הקרוב תתקיים שוב פעילות המתאימה לחג. בטח משהו עם סופגניות. הנה כתבה שהופיעה בנושא במקומון חדשות מודיעין.

 

 

עניין אחר: שני חיילי צה"ל נשפטו והורשעו על שבמהלך מבצע "עופרת יצוקה" הורו לילד פלסטיני לפתוח תיק חשוד. כשסירב ירו בתיק. נו, הקטע הרגיל: גולדסטון, התנצלויות וכל ההתגרדות הרגילה. אני חושב שצריך לעמוד לצדם של החיילים ולהסתפק, אם בכלל, בדין משמעתי. במקום זאת המדינה גוררת אותם לבית הדין הצבאי, עם חשש לעונש כבד ורישום פלילי. באתי להפגנת הזדהות עם שני החיילים במחנה עמנואל בקסטינה. הגשתי שאילתא בנושא לשר הביטחון. אני חושב שהפחד המופרז ממה יגידו, מסכן את השירות הקרבי בצבא ופוגע קשות במוטיבציה של הלוחמים שלנו.

מצ"ב סיקור מחדשות וואלה.

 

ומסיפא לספרא. בכינוס מיוחד של הוועדה לביקורת המדינה לבקשת ח"כ יעקב כץ כצל'ה ולבקשתי, זומנו אנשי הרבנות הראשית לדון בנושא הבחינות לרבנות. ברבנות הבטיחו כי המצב עומד להשתפר: תוצאות הבחינות יינתנו בתוך 3 חודשים, תנאי הבחינה ישופרו ועוד שלל הבטחות מרשימות. עוד הוסיפו והזמינו אותנו אישית לבוא ולראות במו עינינו אלפי נבחנים בסדר מופתי.

נו, באתי ונדלקתי, כדבר הפרסומת. האמנתי, ובאתי וראיתי מקרוב את פתחו של הגיהינום: מאות נבחנים בלי מקומות ישיבה, איחור של שלוש שעות ובלגן שלם. האמת היא שזה לא נעים לצאת כל פעם חוצץ נגד מחדלים "שלנו". תמיד יש חשש שעצם הפרסום של ליקויי הרבנות הראשית עלול לגרום לחילול השם. אבל מה אפשר לעשות כשהממסד הדתי, כמו כל ממסד, לא מתרשם מדיבורים שקטים? האחריות שלנו היא ללומדי התורה ולנבחנים ולא למנגנון של הרבנות. אנחנו אחראים למתגיירים ולא לרבנים המעכבים אותם. אנחנו שליחיהם של העגונות והמתחתנים והמתגרשים ולא של אלו שמתרשלים בנתינת שירות ראוי. חילול השם איננו דווקא הפרסום בעיתונות, אלא טיפול לקוי ומתמשך בחיי הדת במדינת ישראל. מצ"ב סיקור מ- ynet

 

איפה הייתי ומה עשיתי? בילינו שבת עם זוגות צעירים ורווקים יוצאי המושב השיתופי בני דרום ודנו ביחד על המשך דרכם בחיים; הוזמנתי במוצאי שבת אחרת למפגש דומה עם חברי קהילת "שירת גנים" בשכונת עיר גנים וקריית מנחם בירושלים. הם התייעצו איתי (ואני איתם) על הדרך הנכונה בה יש לפעול בשכונה. בשיכון ל' בתל אביב פגשתי את דור ההורים לשיחת מוצאי שבת עם פוליטיקה ועל "איפה הימים שהיו לנו 12 מנדטים".

לבקשתי ערכתי סיור לימודים בשלושה מפעלי מזון בדרום: קרלסברג, אסם ושטראוס. זה נועד בעיקר לבחון חוקים ישנים וחדשים שלי הקשורים למזון ולבריאות ולכשרות (חוק סימון סוכרים, הצליאק, אלכוהול ועוד). אני מקווה ששתי שקיות התפוצ'יפס שחיסלתי (ודוריטוס ששאבתי בו-במקום כי הייתי צריך לעמוד מקרוב על סוגיות הקשורות בתעשיית המזון) הם בגדר מתנה מותרת לחבר כנסת (לא, בירות לא דחפו לי לבגאז', תירגעו). השתתפתי גם בכינוס של עמותת הדיאטנים והתזונאים בישראל בשיתוף איגוד רופאי הילדים. המסקנה הלא-פרלמנטרית שלי היא שאם האוכל הדיאטטי היה טעים כמו שהוא בריא, לא היו לנו בעיות השמנה. לשאלה משמאל ששוגרה אלי למה ימני שכמוני עוסק בנושא שכזה בכלל עניתי ש"אני רוצה מדינה רחבה עם אנשים צרים".

 

ואיפה עוד היינו? בהנחת אבן פינה לבית הכנסת בנווה טלמון, באירוע נגישות בנמל תל אביב, בסעודת סוכות המסורתית של הפועל המזרחי או המזרחי העולמי (אל תספרו, אני כבר שנים לא ממש יודע מה ההבדל). הרציתי ביום הפתיחה בפני ביה"ס החדש לתקשורת "עובדה" שיש לי הכבוד להיות בצוות החשיבה על דרכו וביקרתי בבי"ס פיק"א בפתח תקווה במסגרת המאמצים לשמר את המבנה ההיסטורי של בית ספר זה שהוא הראשון באם המושבות.

 

במסגרת חגיגות ה-60 הבלתי נגמרות של גלי צה"ל, (לשחרור הכותל לא הוקדשו כל-כך הרבה תוכניות) הגשתי את התוכנית "מה בוער" ביחד עם ח"כ שלי יחימוביץ.  כן, היה בהחלט כיף לחזור למיקרופון לשעה קלה, ולמי שאומר "אתה חסר לנו ברדיו", הנה לינק לתוכנית בה נחשף בסופה גם סוד משותף ומעניין…

 

 

להתראות,                                                                

אורי אורבך

 

נודה לכם אם תסייעו להפיץ איגרת-מידע זו גם למכריכם השונים.

להסרה או הצטרפות לרשימת התפוצה בבקשה שלחו מייל לכתובת: uorbach@knesset.gov.il

 אתר האינטרנט של אורי אורבך /  אורי אורבך בפייסבוק /  אורי אורבך בטוויטר