ח"כ אורי אורבך

חזרתי משבועיים באמריקה ופוליטיקאי מקצועי לא אמור לכתוב שהיה כיף. אבל אני לא  פוליטיקאי מקצועי והיה כיף גדול וחוויה מיוחדת. הוזמנו ארבעה ח"כים חדשים שעתידם עוד לפניהם (טוב, נו) על ידי הסטיט דיפרטמנט (נשמע יותר מרשים מ"משרד החוץ האמריקני") לסיור של שבועיים להכרת המימשל האמריקני. מדי שנה מארחת ממשלת ארה"ב על חשבונה כ-4000 בעלי תפקידים מרחבי העולם באמריקה כדי ללמוד איך זה עובד במעצמה הגדולה בעולם. אני מניח שזה נועד גם לחזק את הקשר ואולי את ההזדהות של מקבלי החלטות בכל העולם עם ההסתכלות האמריקנית. "מי יודע – אומרים לעצמם מארגני התוכנית – ודאי חלק מהמשתתפים שנבחרים בקפידה יגיעו לעמדות בכירות ביותר במדינותיהם וטעם החוויה באמריקה יביא אותם לאוריינטציה פרו-אמריקנית".

כך מצאנו עצמנו ארבעה ח"כים בטיסת אמריקן אירוויס לפילדלפיה. במחלקת תיירים, אם אתם ממחלקת הקנאה, אבל אני ממש לא מתלונן. מפילדלפיה בטיסת המשך לוושינגטון הבירה בה שהינו בשבוע הראשון להיכרות עם המימשל הפדרלי. זה היה מרתון מרתק של פגישות עם סנאטורים וחברי קונגרס, רובם מהמפלגה הרפובליקנית ואחדים מהדמוקרטים. כמה מהרפובליקנים שפגשנו היו הרבה נותר ימניים מאיתנו ואני מזכיר ששלושה מהח"כים הם ממפלגות ימין מובהקות. כיוון שהפגישות ברובן היו שלא לייחוס ולא לציטוט, אני אמנע מכם את התענוג, אבל בגדול רק אומר מדי פעם טוב לפגוש בכירים אמריקאים שיודעים לאהוב את ישראל כפי שישראלים רבים כבר שכחו.

ותחילה – וושינגטון

בשבוע בוושינגטון כאמור ביקרנו בגבעת הקפיטול. מתחם הקונגרס כל-כך גדול שהוא מפעיל רכבת פנימית כדי שהחברים יספיקו להגיע בזמן למליאה. צפינו בהצבעה על התקציב האמריקני למלחמה באפגניסטן, ונזכרתי איך משלחות רבות באות לכנסת לצפות בדיונים לא-להם מיציע האורחים. גם אתה לא מעורב רגשית, זה מאוד מעניין לצפות בהתרחשות פרלמנטרית. יש בפרלמנטים תמיד איזה הדר ומכובדות שלצופה מן הצד קשה להתעלם ממנו, (אלא אם הוא מכיר יותר מדי מקורב את הנפשות הפועלות…).

ביקרנו גם בפנטגון שהוא מתחם ענק של מערכת הביטחון האמריקנית לא החמצנו ביקור בספריית הקונגרס, במחלקת הספרים בעברית. מומלץ, אם אתם באזור. סיירנו גם במוזיאון השואה הידוע בעיר. האמת היא שזו חוויה מיוחדת למיליוני המקרים שזו ההזדמנות היחידה שלהם ללמוד על השואה. בתור ישראלים שמודעים יותר לשואה ולהנצחתה – המוזיאון נראה קצת "אמריקני" מדי. לא הצלחתי להסביר, אבל לדעתי הבנתם.

הסיור לא עסק כלל בנושא היהודי, אבל כמובן שבערב לא החמצנו ארוחה במסעדת אילייס הכשרה לא רחוק מהמלון שלנו בכיכר דופוינט. אני הספקתי לבקר גם בבית הכנסת "קשר ישראל" (מכיכר דופוינט הולכים/נוסעים ברחוב P, ופונים שמאלה ברח' 28, בצד ימין). שם מתקיימות שלוש תפילות ביום. וחצמזה, ביקרנו גם באיפא"ק, השדולה היהודית החזקה בוושינגטון ולמדנו מעט עם הדרך בה הם פועלים. לקראת שבת, נפרדתי מהקבוצה שהעדיפה לטייל ולנוח, והפלגתי ברכבת לבולטימור, פחות משעה נסיעה, כדי להיות אורח בקהילה הציונית-דתית בעיר שבמרילנד. אחדים כבר גרים בישראל והם שבים בקיץ לעיירת הולדתם, לחופשה או לעבודה. אחרים מחזיקים קהילה בעיר ובקשרים טובים עם הארץ. בהזדמנות אולי ארחיב בנושא.

שבוע שני – צפון קרוליינה

השבוע השני למסע נפתח בנסיעה ארוכה לצפון-קרוליינה. מטרת הביקור בן השלושה-ימים הזה היתה ללמוד על השלטון המקומי-מדינתי באמריקה, לעומת השלטון המרכזי עליו למדנו בשבוע הראשון. גם פה, פגישות עם חברי קונגרס מקומיים (הידעתם? בכל מדינה מ-50 המדינות באמריקה יש קונגרס וסנאט ובמידה רבה אלו בעצם 50 מדינות נפרדות בכל הנוגע לניהול העניינים המקומיים). בערב ביקרנו בבית של משפחה יהודית בעיירה שכרגע שכחתי את שמה ואפילו פגשתי שם בחור בן 18, אלכס שמו, שכעבור יומיים עמד לעשות עלייה למשך שנה ללימודים בישראל. זה תמיד מפעים אותי (אני לא אוהב את המילה השחוקה "מרגש") שיהודי צעיר שיש לו מבחינה חומרית הכל בעולמו, בן יחיד להוריו, רוצה לעשות שנה בישראל. בשלושת הימים בצפון קרוליינה התקיימתי על פירות ועל ירושת-מזון שציידו אותי בה ידידי הדתיים מבולטימור. הבטחתי לעמיתיי הח"כים שהדבר הראשון שנעשה בערב בניו-יורק הוא גרירתם למסעדה כשרה להפליא כדי שירגישו אחת ולתמיד מה זה אוכל יהודי.

ניו יורק ניו יורק

מראלי ומדורהאם, הערים המרכזיות בדרום קרוליינה טסנו לניו יורק, מנהטן לימים האחרונים של הביקור. כאן פגשנו עוד כמה אישי מימשל. היתה פגישה חשובה עם העוזר האישי של מזכ"ל האו"ם (על מה דיברנו? על טורקיה, על גלעד שליט ועל יחסי ישראל והאו"ם, כולל אום-שמום של בן גוריון – ביטוי שכבר היה מוכר לאיש). בבניין עיריית ניו-יורק פגשנו לשיחה קצרה את מייקל בלומברג, ראש העירייה הידוע של העיר שאפילו זכר שתי מילים בעברית מהבר מצווה שלו.

מסעדות כשרות לא חסר בניו יורק וכמובן לא בתי כנסת. גררתי כהבטחתי את ידידיי למסעדת אביגייל המומלצת (ברודווי על 39 כמדומני). את השבת ביליתי אצל חברים ישראלים הגרים בסמוך למלון וניצלתי את הזמן לסיורי בתי כנסת. הבית כנסת המקורי של הרב קרליבך ברחוב 79, שם גם אמרתי כמה מילים בפני הקהל, ולמחרת פקדתי את בתי הכנסת בג'ואיש סנטר, הבית כנסת הפורטוגזי וזה שבלינקולן סקוור.

סיכום קצר

יש חשיבות למשלחות כאלה משום שזו הזדמנות להגיד דברים, גם אם הם לפעמים קלישאתיים, באוזניהם של אנשים חשובים מאוד בקונגרס, בסנאט ובעוד מקומות קובעים. לפעמים זו הזדמנות נדירה ביותר לאיש איתו נפגשנו לשמוע ישראלים. ודאי שלנו זו הזדמנות נדירה לשמוע ולהשמיע. מעבר לכך, היכרות עם הפוליטיקה האמריקנית היא כלי עבודה חשובה למי שרוצה להבין קצת את הכוחות הפועלים בעולם. וחץ מזה – חוויה מעניינת הרבה יותר ממה שהצלחתי לתאר פה בלאקוניות מוחלטת.