ח"כ אורי אורבך

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה דווקא לדבר על נושא אחר, שקשור קצת להתנהלותה של הממשלה. אנחנו נמצאים בעיצומו של קמפיין ציבורי תקשורתי למען שחרורו של גלעד שליט. ואני אומר משהו שנשמע כמובן כקלישאה, אבל היא נכונה: אני מאמין שכולנו רוצים לראות את גלעד שליט שב בריא ושלם הביתה במהרה. אלא שאנחנו צריכים לאפשר לממשלה, גם אם זה לוקח זמן, לנהל משא-ומתן. וכשאני שומע את המלים "בכל מחיר", אני פשוט לא מבין, האם יש דבר אחר שאנחנו מוכנים לעשות בכל מחיר? האם אנחנו יוצאים למלחמה בכל מחיר? האם אנחנו עושים שלום בכל מחיר? האם אנחנו נצמצם את הפערים בחברה בכל מחיר? לא. מדינה לא משלמת כל מחיר, כי ברגע שמשלמים כל מחיר, המחיר הוא כבד מדי.

ולכן – צריך לאפשר לממשלה ולראש ממשלה את החופש לנהל משא-ומתן בדרכו. ואני לא נגד לחצים בתוך הממשלה, וגם בתוך הכנסת, אם לשלם את המחיר או לא לשלם את המחיר. אבל כשאני רואה את הקמפיין הזה מתנהל בעיתונים – העיתונים, שלפני שבוע אנחנו דנו כאן על חוק צינון של עיתונאים – מסתבר שהעיתונים מאוד לא מצוננים. הם נמצאים בתוך קמפיין בעל משמעויות פוליטיות – לא מפלגתיות אבל פוליטיות ומדיניות מרחיקות לכת, ולא רק משום שעורכי העיתונים או המו"לים שלהם מאמינים שצריך לשחרר את גלעד שליט בכל מחיר, אלא משום שזה עובד על איזה סנטימנט של פטריוטיות בעשרה שקלים, או בחמישה-שישה שקלים, כמה שעולה עיתון. אני לא אגיד במובן הגס – "כי זה מוכר עיתונים". אני לא חושב שהאנשים הם ציניים. הם באמת מאמינים שצריך לשלם בכל מחיר ולקבל את גלעד שליט עכשיו. אבל זה דבר שהוא מיני-קונסנזוס, ומדבר כל כך לכולם, וכל כך פוטר אנשים מחשיבה באמת אם ראוי לשלם כל מחיר או לא כל מחיר, וזה צעדה, והמאבק למען שחרורו של גלעד שליט הופך להיות מין תנועת נוער למבוגרים. אנחנו צועדים, אנחנו לוקחים בלונים, והמשפחה – משפחה יקרה וסימפתית, והנה, עכשיו הם כבר לא יכולים להתאפק יותר.

אבל אנחנו לא יכולים ליטול מידי הממשלה, באמצעות לחץ ציבורי ותקשורתי, את הכלי המרכזי שלה בניהול ענייני המדינה – זה הזכות והיכולת לנהל משא-ומתן קשוח, עיקש, שבסופו של דבר אני מקווה שהמשא-ומתן הזה יושלם, ואני יודע שכשהמשא-ומתן הזה יושלם ישלמו מחיר וישוחררו מחבלים רוצחים. אנחנו יודעים את זה. זה ברור. יכול להיות שאפילו פה אני אצעק, ואני אגיד נגד זה, ואני אומר שזה מחיר כבד מאוד אבל זאת ה"פרוגרטיבה", כמו שאמר פה שר חוץ פעם, של ראש ממשלה ושל ממשלה, ובוודאי של קבינט, להחליט החלטות הרות גורל והרות חיים לאנשים רבים.

ולכן אני אומר גם לעיתונים, וגם ללוחצים: הניחו לעניין; אלו דברים שהדומייה והשתיקה והחשאיות יפה להם וטובה להם, לנו, וגם לשבוי שלנו גלעד שליט.