מתי כבר נבין שה'אנחנו' האליטיסטי שגיבש לעצמו המגזר הסרוג, גורם לו להיות יותר מנותק, פטרוני ואפילו לא כל כך דתי. מאת אורי אורבך:

"אנחנו רוצים שהילדים שלנו ילמדו עם ילדים כמותם". המשפט הזה משותף לרבים מאוד מאיתנו. הוא מאוד ברור לנו. ברור לנו גם מי זה אנחנו: הורים שלמדו בישיבות, ישיבות הסדר ואולפנות, שעשו שירות צבאי או שירות לאומי, שיש להם סגנון חיים דתי דומה, שהם ברמה סוציו-אקונומית מסוימת, אשכנזים לרוב, תושבי הערים בדרך כלל.

מה אנחנו רוצים בסך הכל, מה כבר ביקשנו? אנחנו לא רוצים שהילדים שלנו יהיו בסביבה "לא מתאימה". אנחנו רוצים רמה לימודית גבוהה. אנחנו רוצים שהילדים שלנו יישארו דתיים, לפחות כמונו. אנחנו לא רוצים לקחת סיכונים בחינוך ואנחנו "לא נהפוך את הילדים שלנו לשפני ניסיונות" כמו שאנחנו, שוב אנחנו, אומרים. אנחנו הרי לא יכולים להרשות לעצמנו שהילד שלנו יפגוש בכיתה שלו כל מיני ילדים, שהשם ישמור, אתה לא יודע מי ההורים שלהם, מה הם רואים בבית ואיפה הם היו בשבת. ילד הוא כמו פרח, אם אתה לא מגן עליו בתחילת דרכו, לך תדע לאן הוא יתגלגל.

השאלה היחידה שנשארה פתוחה אחרי כל הדברים הברורים והמוכרים האלה היא רק מי זה אנחנו, והאם יש אנחנו שהוא דווקא אחר. האם ילד מזרחי בשכונה פחות מבוססת או פחות "יוקרתית" – גם הוא אנחנו? האם הוא יכול להתקבל באותה קלות לבית הספר ולכיתה א' של אנחנו? או שמא הוא ינשור כי הוא לא ב"רמה דתית מתאימה" שאנחנו קבענו מהי? ואולי הוא יתקשה להימנות עימנו כי ההורים שלו לא למדו בישיבה או באולפנה, אלא הם סתם אנשים "פשוטים" (לא כמו אנחנו) שלא עברו את המסלול הקלאסי של אנחנו.

כמובן שאנחנו לא פוסלים אף פעם בנאדם על רקע כלכלי. חס ושלום. בדרך כלל יש לנו אפילו קרן מלגות או תמיכות או סיוע לילדים ממשפחות שמתקשות לשלם עוד 500 ש"ח לחודש. כי כאלה אנחנו, מתחשבים וגומלי חסדים. אבל בכל זאת, גם אלו שאנחנו קולטים בחסדנו בבית הספר החצי-פרטי או הרבע-עצמאי שלנו, הם נקלטים "אצלנו", בבית הספר "שלנו", שבו "אנחנו" קובעים את הכללים ומה מותר ומה אסור. ואנחנו אפילו יכולים להגיד לכולם: תראו איזה טובים אנחנו. את כולם אנחנו קולטים, כמובן אם הם מתאימים מבחינת הרמה ומבחינה דתית. "והאמת היא", אנחנו מוסיפים בהנמכת קול, "שאם הם לא מוכנים להוסיף כמה מאות שקלים לחינוך של הילד שלהם, אז אולי זו ההוכחה הכי טובה שהם בעצם לא מתאימים לנו".

השבוע התכנס לראשונה בגבעת שמואל פורום ההורים למען בתי הספר הממלכתיים-דתיים. אלו הורים הדואגים לא רק לחינוך ילדיהם-שלהם, אלא לדמותה של החברה הציונית-דתית. הם רואים, ועיניהם כלות איך החינוך החצי-פרטי נוגס בחינוך הממלכתי-דתי בשם ה"אנחנו" ובשם ה"רמה הדתית" ובשם שמיים. הם הרי יודעים שאין כאן צודקים ולא צודקים ואולי יותר קל, גם אם יותר יקר, לסגור את בתי הספר בפני ה"לא מתאימים". אבל הם גם יודעים, ההורים היקרים האלה הנאבקים על נפשו של הממ"ד, כי בלי החיבור והקשר שלנו אל כלל ילדי ישראל והוריהם שחשקה נפשם בתורה – אנחנו נישאר אנחנו מאוד מצומצם, מנותק, פטרוני. ופה ושם אפילו לא כל-כך דתי כמו ש"אנחנו" מצפים.

מתוך ערוץ 7:

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/9423