ח"כ אורי אורבך

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, נדמה לי שמנחם בגין המנוח, ראש הממשלה, אמר לא פעם ולא פעמיים: המובן מאליו ראוי שייאמר. והמובן מאליו בסוגיית גבעת היובל ראוי שייאמר – שיש דברים שלא עושים. לא הורסים שום בית בשום מקום בארץ-ישראל. אבל בתיהם של אנשים שלאחר מותם הובן ביתר שאת לכולם מיהם האנשים האלה, על אחת כמה וכמה. יש דברים שלא עושים. אתה לא הורס בתים של אנשים כאלה. אתה לא הורס גם בתים של אנשים אחרים, כמותם, שלמרבה השמחה הם אתנו כאן, אבל פתאום, כבאבחת ברק טרגית, כולם רואים במי מדובר, מיהם האנשים.

אני שומע לפעמים טענות משמאל, אפילו כבר לא מכל השמאל, כי גם מ"שלום עכשיו" משכו את החצי-עתירה שלהם, וגם אהוד ברק אמר שנדחה את התשובה בחצי שנה. אומרים: מה, האם בגלל מותם של השניים, האם משום שהאנשים הללו נפלו בזירה אחרת, האם זה מכשיר את העבירה על החוק? והאמת היא שהתשובה היא לא, ששום דבר לא מכשיר שום עבירה על החוק. אבל זה להסתכל על העולם במבט הפוך. העובדה שהאנשים האלה הם חלוצים והם אידיאליסטים היא זו ששולחת אותם לגור בשומרון, בגבעת היובל בעלי, והיא זו ששולחת אותם לחזית הצבאית והיא זו ששולחת אותם ואת חבריהם לחזית החברתית, לערי הפיתוח, לשכונות, לשדה החינוכי, וכמובן – למקום שבו הם מצאו את מותם. זה לא שכאשר פותחים מטריות יורד גשם. כאשר יורד גשם, אז פותחים מטריות. ועכשיו, העניין הטרגי של מותם של שני גיבורי ישראל, רועי קליין ואלירז פרץ, הוא פשוט שם את הדברים באופן ברור וגלוי ומחייב תשובה מהירה בפני כולנו.

אבל כמובן לא אני ולא חברי הרבים חושבים שרק את שני הבתים האלה, משום שהשניים האלה הקריבו את חייהם למען הכלל, אסור להרוס; אלא להרוס את הבתים האלה זו חוצפה גדולה במיוחד, זה בוטה, את זה מבין גם מי שמתנגד להתיישבות. אבל מכלל קורבנם של השניים האלה אנחנו רואים את מסירותם של חבריהם הרבים האחרים.

ואני אסיים רק – נאמרו פה קודם דברים על-ידי ידידי חבר הכנסת איתן כבל, שציוני הוא לא מתנחל ושאין לך תופעה אנטי-ציונית יותר מההתנחלויות ועוד דברי קילוסים ושבח מהסוג הזה על המתנחלים. ואני אומר, מבלי להיכנס עכשיו לבעיותיה של מפלגת העבודה ואת מי היא שולחת לאן בשנים האחרונות, אני אומר: מידה מסוימת של צניעות צריך לפני שמדברים בדברים כוללניים שכאלה, שמטילים דופי באנשים שגם אם אתה לא מסכים עם דרכם, אתה לא יכול להעריך את קורבנם. גם את קורבנם של המתים ובוודאי את קורבנם של החיים, בצבא, בהתיישבות ובכל מקום ומקום.