אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, תמיד עולים כאן חברי הכנסת ממרצ, מהשמאל, כבר שנים, ובאותו להט – מה הבעיה? רק להיכנס לחדר, ונבחן את הכוונות הטובות או הרעות של יריבינו, אויבינו, ואז נדע אל נכון, אחת ולתמיד, אם פניהם לשלום או פניהם לא לשלום. זה כבר נוסה, זה כבר נוסה על בני-אדם, השיטה הזאת. בשנת 2000 זה נוסה. נכנסו לחדר ודיברו על ירושלים, ומדברים על יהודה ושומרון – או "השטחים", בלשונכם. כל הרצון הזה להוכיח אם כוונתם נכונה או לא נכונה זה טוב אולי לסדנאות ולשיעורי חברה, ולא למקומות שהתוצאה שלהם, כשמגלים את כוונותיהם האמיתיות של האויבים – יש אחר כך "אינתיפאדת אל-אקצא", בלשונם. יש שפך דם של שנים – – –

 כל זה כי יש קווים אדומים, שעליהם לא עוברים. ואלו שאומרים: בוא נדבר, בוא נשמע, יש לנו קווים אדומים, הם עצמם לא עומדים בקווים האדומים, כי הם כבר נכנסו לחדר, ואם כבר נכנסו אז נדבר, ואם כבר התחלנו לדבר אז עכשיו תפיל את הכול על איזה ג'בל? ופתאום מוצאים לכל דבר שם ערבי. שמות ערביים נורא מפחידים שמאלנים; ימנים גרים ביהודה ושומרון, ליד עזון, דהיישה וכל מיני מקומות. שמאלני, כשהוא רוצה להפחיד את היהודים מהערבים, הוא אומר: מה יש לי שם, באיזה ג'בל-מוכאבר, באל-עזרייה? זאת ההתנשאות של השמאלנים על הערבים. די להגיד שם באיזה ערבית, עם כל הטון הזה, ואז כל היהודים נורא יפחדו, כי זה ערבים ומה יש לנו אתם.

  איך מפחידים שמאלני? אומרים לו מלה בערבית.

 בגישה הלא-גזענית אבל פטרונית הזאת לוקים גם הערבים בעצמם.

 אתם יודעים, בדרך כלל ביום שני יש כאן הצעת אי-אמון גם של סיעות ערביות. היום אין. נבצר מהם בשל התחייבויות קודמות. איפה נמצאים חברי הכנסת הערבים? הם בלוב.

 ראיתי תמונה בעיתון של חברי הכנסת הערבים, שפה – אני אגיד גם משהו בערבית – הרבה פעמים אתם באים כמו אבו עלי, ושם עומדים ליד קדאפי – הו איזו תמונה – כתלמידים מעריצים של השליט הגדול מועמר קדאפי, האיש המוקצה בכל העולם, האיש מאסון לוקרבי. והם עומדים שם – תאמינו לי, בעיתון שחור-לבן הם היו בצבע. אור, נהרה, זרחו מפניהם. קדאפי קיבל אותם. האיש שכל העולם לא רוצה לקבל אותו, לא נותן לו להיכנס, כשהוא מגיע לאיזה רבע שעה הוא גר באיזה אוהל על הדשא, חברי הכנסת הערבים, הלאומנים, מגיעים, באים ועומדים שם ומצטלמים ונוגה על פניהם. פשוט תענוג. כל כך יפים הם נראו ליד קדאפי, פשוט תענוג.

 ואתם יודעים למה, חברי חברי הכנסת היהודים והערבים? מפני שיש אוטו-גזענות. מפני שלערבים ישראלים או לערבים תושבי ישראל או פלסטינים – איך שאתם רוצים תקראו לעצמכם, אני לא מתערב – די לכם בכך שבן-אדם הוא מנהיג ערבי, כדי שזה יהיה בסדר. הוא לגיטימי, הוא בסדר, הוא לא צריך לתת דין-וחשבון מוסרי, הוא לא צריך להיות דמוקרט, הוא יכול להיות שונא ישראל, שונא אנושות, שונא המערב, שונא הכול. אבל הוא מנהיג ערבי, הוא קיבל אותנו, אנחנו נהיה גשר בין האזרחים הערבים הישראלים לבין העולם הערבי.

 אתם הרי עושים צחוק מעצמכם. אתם חושבים עליכם, המנהיגים הפוליטיים הערבים, אזרחי ישראל, דברים הרבה יותר רעים ממה שיהודים, ממה שאני, חושבים עליכם. מה, כל מנהיג ערבי, ובלבד שהוא ערבי, כשר למפגש? כשר להצטלמות אתו? אני לא נפגש, אפילו לפעמים, אני חושב, עם כל יהודי. יש כאלה שלא נוח לי לידם. בטח לא אנשים שהם רוצחים, בטח לא אנשים שהעולם כולו מחשיב אותם כטרוריסטים. ואתם – וואללה, קיבלו נסיעה ללוב.

 ומנסים לשכנע: זו לא מדינת אויב. זו לא מדינת אויב של ישראל, זה אויב של העולם, אויב של האנושות. כן, היו לו גם כמה קטעים טובים שהוא עשה בלוב.

 כשיהיה שלום אז אני אשקול נסיעה ללוב. בסדר? זו עוד אחת מהבעיות. אנחנו אזרחים שווים, תמיד אתם אומרים. ואתם יכולים לנסוע ללוב וגם לחזור, ואני לא יכול לנסוע ללוב. לא מזמינים אותנו ללוב. 

ואז אני אחסוך את הכרטיס חזור. זה נראה לכם בסדר? לאירופה, למקומות אחרים, כולנו יכולים לנסוע באופן שווה. זה לגבי הצעת האי-אמון שלא הוגשה פה.

 יש הצעת אי-אמון שכן הוגשה. הצעת האי-אמון של קדימה. עם הטקסט הקבוע על הממשלה – הכישלון המדיני והכלכלי. זו תנועת יד שמערבת כמה דברים: קצת זלזול, קצת אמירה של מפטירים כדאשתקד, וגם את האמירה שלדעתי, בלי להביע במלים, כי אני מנצל את הזמן גם לדבר וגם להשתמש בתנועות ידיים כדי להביע את עמדתי על הצעת האי-אמון שלכם.

 ואני אומר לכם דבר שהוא לא ענייני, אבל תסלחו לי. זה לא יום, מבחינת קדימה, להגיש הצעת אי-אמון. זה לא קשור אליכם, אתם כולכם אנשים טובים וישרים והגונים, אבל איכשהו ביום שמזכירת ראש הממשלה לשעבר מטעם קדימה יורדת מהמטוס ונעצרת – הכול חשדות, והכול לכאורה והכול, אלף "לכאורות" תכניסו; ובימים האחרונים אנחנו שומעים כל כך הרבה על ה"לכאורות" של ראש הממשלה הקודם, מטעמכם, ואני כבר לא מדבר על ראש הממשלה שלפניו, שאיכשהו, גם אם זה לא עבירות פליליות, אבל זה היה "גרידיות", זה היה חטוף ואכול, הב הב, עוד, לבנות, על ראשי ההרים ועל הגבעות, ותחת כל עץ רענן, ואם אפשר גם על העץ הרענן. ואם כבר אנחנו בונים תחת כל עץ רענן ובונים גם על העץ הרענן, העץ הרענן קצת מיותר, אז בואו נעיף את העץ הרענן, ונבנה עליו עוד הולילנד ועוד מבנה, ועוד גבעה.

ולכן אני אומר: ביום כזה, כשאנשים רואים את אנשי קדימה עומדים פה ומטיפים מוסר על הממשלה הזאת ומשבתה ומחדליה, אנשים אומרים: מה הם מדברים? תראו מי שמדבר.

 ולכן אני אומר לכם: זה בסדר הצעות אי-אמון, ואתם בסדר, אבל תבואו מחר. תבואו מחר. תודה רבה.