טור זה פורסם בסוף השבוע ב"מקור ראשון" והוא המשך לתגובה שהוצאה לעיתונות מייד לאחר שהוסר צו איסור הפרסום בפרשת ענת קם.

חיילת בעלת דעות אולטרה שמאלניות משרתת בפיקוד מרכז בתפקיד רגיש ביותר, ובשם הדעות שלה היא מדליפה חומר מסווג לעיתונאי כדי למנוע פעילות צבאית, כדי לפגוע בפעילות זו או מכל סיבה אחרת שנראית בעיניה חשובה. זה הסיפור שנחשף לעינינו בימים האחרונים, וכל השאר אלו הם רק רעשי רקע לפרשיות-משנה לא כל-כך חשובות.

אין דבר שהתקשורת אוהבת יותר מלעסוק בעצמה ובענייניה: חופש העיתונות, הצנזורה הצבאית, הדלפות לעיתונאים ו"על פי פרסומים זרים" אלו נושאים שמסעירים את רזי ברקאי ותוכניות הבוקר, פרשנים משפטיים חופרים בהם שוב ושוב, ולהקות פובליציסטים, ואני ביניהם עד לא מזמן, מדמה לחשוב שאלו העניינים הכי חשובים בעולם.

ובכל זאת, יש בפרשת ענת קם שני עניינים חשובים הרבה יותר והם כרוכים זה בזה. השאלה הראשונה היא שאלת הנאמנות, והשאלה השנייה היא הלגיטימציה לאי הנאמנות.

שאלת הנאמנות ברורה. החיילת אמנם לא העבירה את החומר לידי האויב עצמו, אבל עצם הוצאת חומר סודי במכוון מסיבות פוליטיות-אידיאולוגיות, מעמידה בספק את הנאמנות שלה לצבא ולמדינה.

השאלה החשובה יותר היא הלגיטימציה לאי הנאמנות. העובדה שהחיילת המדליפה עשתה זאת מסיבות אידיאולוגיות, עלולה לזכות מן הסתם לאהדה מסוימת בעיתונות. תיכף יאמרו שהיא הרי עזרה לעיתונות החופשית, לעיתון הארץ ועוד שאר הצדקות-בדיעבד שכאלו. היא עצמה בכלל נהייתה אחת משלנו והפכה לעיתונאית, כך שבכלל מדובר באיזו תקרית גבול בין חופש העיתונות לשלטונות הצבא ולא בחשד ולריגול ובגידה.

אני מקווה שלא תהיה כאן הנחת סוף-עונה לשמאלנים. כבר היינו בהנחה דומה בפרשת ליאורה גלאט-ברקוביץ' – הפרקליטה המדליפה בפרשות שרון, שהיתה פרשה חמורה הרבה פחות במקרה שלפנינו. להבדיל אלף הבדלות, הצבא ידע ויודע להציק לבני נוער אידיאליסטים אמיתיים שהשתתפו בהתנגדות להתנתקות. הוא עיכב גיוס, הוא פוטר מגיוס אלמנטים בעייתיים בעיניו בגלל חשש לסרבנות עתידית. מול החששות האלו שנראים כמו טיול אחרי הצהריים, הצבא והרשויות לא רואים כי מתחת לאפנו צומחים צעירים מהשמאל הקיצוני והאנרכיסטי שהמחויבות הראשונה שלהם היא ל"מלחמה בכיבוש", גם על חשבון סודות הצבא והמדינה. מי ששותק למתפרעים הסדרתיים בבלעין ובנעלין, מי שמחשה מול הלשנות שיטתיות של גורמי שמאל המזמינים לחצים מחו"ל, מתעורר עכשיו מול פרשה הרבה יותר גרועה, שמעורב בה גם עיתונאי מעיתון חשוב. כי בשם השמאלנות, וחופש המידע והמלחמה בצבא "הכיבוש", יש מעט שמאלנים שמרשים לעצמם הרבה יותר ממש שמותר.  (מקור ראשון, 9/4/2010)