‫ח"כ אורי אורבך » צרכנות‬

‫הצעת חוק חובת שקיפות במוסדות חינוך הנהנים מתשלומי הורים‬

‫עידית‬ — Sun, 11 Dec 2011 10:44:36 +0000

הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת שקיפות במוסדות חינוך הנהנים מתשלומי הורים), התשע"ב–2011

תיקון סעיף 11	1.	בחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג–1953[1], בסעיף 11 –
		(1) האמור בו יסומן "(א)" ובסופו יבוא "ובלבד שהמוסד עומד בדרישות השקיפות המפורטות בסעיף קטן (ב);";
		(2) אחרי סעיף קטן (א) יבוא:
			"(ב) בסוף כל שנת לימודים מוסד חינוך שהוכר לפי סעיף קטן (א), ימסור להורי התלמידים הרשומים, פירוט שנתי לשתי שנות הלימודים שקדמו לדיווח, של סעיפי תקציב אלה:
				(1)	פעילויות תרבות וחברה;
				(2)	הסעות;
				(3)	שמירה;
				(4)	אחזקה;
				(5)	משכורות;
				(6)	שכר דירה, חשמל ומים;
				(7)	אחזקת רכב;
				(8)	מלגות ותמיכות."

דברי הסבר

מדי שנה משלמים אלפי הורים סכומים גבוהים המועברים לבתי הספר הפרטיים בהם לומדים ילדיהם. מוסדות פרטיים אלה המוכרים על ידי המדינה אך אינם רשמיים מגישים מדי שנה דוחות תקציביים לרשויות המדינה, אך אינם מחויבים בשקיפות תקציבית כלשהי כלפי הורי התלמידים שהכסף יוצא מכיסם.

הצעת החוק מבקשת לתקן את המצב הלקוי ולקבוע כי אחת לשנה יחויבו בתי הספר למסור להורים מידע בסיסי בדבר חלוקת ההוצאות הבית ספרית. בצורה זו יוכלו ההורים לקבל תמונה מלאה יותר בדבר השימוש שנעשה בכספים הנגבים מהם, עניין שיש בו אף כדי לתרום להתנהלות תקציבית יעילה יותר של בית הספר.

[1] ס"ח התשי"ג, עמ' 137.

‫הצעת חוק חובת המכרזים (הרחבת חובת העדפה של תוצרת הארץ)‬

‫עידית‬ — Mon, 07 Nov 2011 13:50:55 +0000

הכנסת השמונה-עשרה

הצעת חוק של חברי הכנסת נחמן שי אורי אורבך

איתן כבל

ישראל חסון

מירי רגב

שלמה מולה

רונית תירוש

אורית זוארץ

מגלי והבה

פ/2572/18

הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – הרחבת חובת העדפה של תוצרת הארץ), התש"ע–2010

תיקון סעיף 1	1.	בחוק חובת המכרזים, התשנ"ב–1992[1] (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1, בסופו יבוא:
		""אזור" – כמשמעותו בתקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ח–1967;
		"המדד" – מדד המחירים לצרכן שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
		"הצעה מתוצרת הארץ" – הצעה למכרז שרכיב הטובין בה הוא מתוצרת הארץ, רכיבי העבודה והשירותים שבה הם ישראלים בהתאם לנסיבות המכרז וצרכי המזמין;
		"טובין מתוצרת הארץ" – טובין שיוצרו בישראל או באזור בידי יצרן שהוא אזרח ישראל או תושב קבע בישראל, או תאגיד הרשום בישראל, ובלבד שמחיר המרכיב הישראלי בהם מהווה 35% לפחות ממחיר רכיב הטובין בהצעה;
		"ייצור" – הפקה של טובין או שינוי מהותי בהם, שכתוצאה ממנו התקבלו טובין חדשים או שונים;
		"מחיר הצעה" – לרבות מסים, היטלים, אגרות, הוצאות ביטוח והובלה, ולענין טובין מיובאים – מחיר ס.י.פ. בנמל בישראל ובכלל זה מסים, היטלים, אגרות, הוצאות ביטוח והובלה;
		"ספק חוץ" – יצרן, ספק או יבואן של טובין שאינם מתוצרת הארץ או קבלן לביצוע עבודה שאינה ישראלית או ספק שירותים שאינם ישראליים;
		"עבודה ישראלית" – עבודה בתחום הבינוי או התשתיות המבוצעת בידי קבלן שהוא אזרח ישראל או תושב קבע בישראל, או תאגיד הרשום בישראל, ובלבד שמחיר המרכיב הישראלי בעלות העבודה מהווה 60% לפחות ממחיר רכיב העבודה בהצעה;
		"שירות ישראלי" – שירות המוענק בידי ספק שהוא אזרח ישראל או תושב קבע בישראל, או תאגיד הרשום בישראל, ובלבד שמחיר המרכיב הישראלי בעלות השירות מהווה 70% לפחות ממחיר רכיב השירותים בהצעה."
הוספת סעיפים 2ג עד 2ו	2.	אחרי סעיף 2ב לחוק העיקרי יבוא:
		"העדפת תוצרת הארץ	2ג.	(א) על אף האמור בסעיף 2(א) ובכל דין יכלול המזמין במסמכי מכרז, ובמכרז פומבי – גם במודעה בעיתונות – תנאי שלפיו במסגרת אמת המידה של המחיר, תינתן העדפה של 15% להצעה מתוצרת הארץ, בהתאם לסעיפים קטנים (ד) עד (ח); לא כלל המכרז אמות מידה אחרות זולת המחיר, יחולו סעיפים קטנים (ד) עד (ח), בשינויים המחויבים.
				(ב) בהתקשרות של חברה ממשלתית או יחידת סמך ממשלתית, שמייצאת לפחות 30% מתוצרתה, יהיה שיעור ההעדפה כאמור – 10%.
				(ג) במסמכי המכרז יידרש מציע, כתנאי לקבלת ההעדפה, לצרף להצעה אישור מאת רואה חשבון בדבר שיעור המרכיב הישראלי בהצעה, תוך הבחנה בין רכיב הטובין, רכיב השירותים ורכיב העבודה לפי העניין.
				(ד) היה אמור לזכות במכרז ספק חוץ, בהתאם לאמות המידה שנקבעו בו ללא העדפה, ישקלל המזמין בשנית את ההצעות מתוצרת הארץ באופן שלעניין אמת המידה של המחיר יובא בחשבון המחיר לאחר הפחתת שיעור ההעדפה הקבוע בסעיפים קטנים (א) או (ב), לפי העניין, ממחיר ההצעה לאמור – מחיר ההצעה מתוצרת הארץ יחולק ב- 1.15 או 1.10, לפי העניין.
				(ה) קיבלה הצעתו של ספק החוץ הזוכה את התוצאה המשוקללת הגבוהה ביותר לאחר השקלול הנוסף כאמור, ייבחר אותו ספק כזוכה במכרז.
				(ו) קיבלה הצעה מתוצרת הארץ תוצאה משוקללת זהה לזו של הצעת ספק החוץ או גבוהה ממנה, יציע המזמין למציע אותה הצעה להתקשר עמו במחיר שבו תקבל הצעתו תוצאה משוקללת זהה לזו של ספק החוץ.
				(ז) לא הסכים אותו מציע להתקשר כאמור בסעיף משנה (ו), יציע המזמין הצעתו כאמור, לשני מציעים נוספים של הצעות מתוצרת הארץ, ובלבד שהתוצאה המשוקללת של הצעותיהם אינה נמוכה מזו של הצעת ספק החוץ; הפניה תיעשה לפי סדר התוצאה המשוקללת של ההצעות, מן הגבוהה לנמוכה.
				(ח) לא הסכים אף אחד מאותם המציעים להורדת מחיר כאמור, תיערך ההתקשרות עם מציע ההצעה מתוצרת הארץ, שלאחר הפניה לפי סעיפים קטנים (ו) ו-(ז) קיבלה הצעתו את התוצאה המשוקללת הגבוהה ביותר.
		פיצול מכרז	2ד.	(א) במכרז ששווי ההתקשרות בו עולה על 30 מיליון שקלים חדשים והניתן לפיצול, יכללו מסמכי המכרז הוראה שלפיה רשאי המזמין להקטין את היקף ההתקשרות עם ספק חוץ ל-50% ללא שינוי במחירי היחידה.
				(ב) ההחלטה על הזוכה במכרז כאמור, תיעשה בהתאם לאמור בסעיף 2ג; היה אמור לזכות במכרז ספק חוץ, יתן המזמין אפשרות למציע בעל הציון המשוקלל הגבוה ביותר של הצעה מתוצרת הארץ, להתקשר עמו לגבי 50% מהיקף המכרז, במחיר ההצעה של ספק החוץ.
				(ג) הסכים המציע של תוצרת הארץ להתקשר במחיר ההצעה של ספק החוץ כאמור, ייחתם הסכם בהיקף של 50% משווי ההתקשרות עם ספק החוץ שזכה, והסכם בהיקף של 50% הנותרים עם המציע של תוצרת הארץ; דחה המציע של תוצרת הארץ את ההצעה, ייחתם הסכם במלוא שווי ההתקשרות עם ספק החוץ.
		תחולת סעיפים 2ג ו- 2ד	2ה.	בסעיפים 2ג ו-2ד –
				"מזמין" – המדינה, כל תאגיד ממשלתי, מועצה דתית, קופת חולים, מוסד להשכלה גבוהה, רשות מקומית, תאגיד מקומי ותאגיד המעניק שירותים בתחום המכרזים לאחד מאלה, למעט חברה אשר בהתאם לסעיף 63א לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה–1975[2], לא חלה לגביה ההוראה המסמיכה של סעיף 4(א) לחוק זה, וחברה-בת של חברה כאמור;
				"מכרז" – לרבות מכרז להקמתו של מיזם שבו המזמין אינו מממן את הקמתו או מיזם שבו התמורה עבור תפעולו תינתן על ידי צד שלישי או הליך התקשרות תחרותי שאינו מכרז.
		הגבלת תחולה	2ו.	סעיפים 2ג ו-2ד יחולו ככל שאינם סותרים התחייבות של המדינה באמנה בינלאומית ובלבד שזו אושררה בידי הכנסת."
תיקון סעיף 3א	3.	בסעיף 3א לחוק העיקרי, פסקה (א)(1) – בטלה.

דברי הסבר

כללי העדפה של תוצרת הארץ בתחום רכש הממשלתי הינה כלי כלכלי רב עוצמה, שיש בו כדי לקדם את התעשייה המקומית ואת המשק בכללותו. נוסף על כך, רכש של תוצרת הארץ מפחית את עלויות השינוע של מוצרים, דבר התורם להפחתת הפגיעה באיכות הסביבה ברמה הגלובלית והארצית כאחד.

סעיף 3א(א)(1) לחוק חובת המכרזים, התשנ"ב–1992 (להלן – החוק), מסמיך את הממשלה לקבוע, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, תקנות בעניין העדפת תוצרת הארץ. מכוח סעיף זה הותקנו תקנות חובת המכרזים (העדפת תוצרת הארץ), התשנ"ה–1995 (להלן – התקנות), המסדירות את העדפת תוצרת הארץ ברכישת טובין. תקנות אלה כפופות להוראת סעיף 5א(ב) לחוק, שלפיה תקנות לפי החוק יחולו ככל שאינן סותרות התחייבות של המדינה באמנה בינלאומית.

הצעת החוק מבקשת להרחיב את החובה החלה על גופים ציבוריים להעדיף את תוצרת הארץ, וזאת בארבעה מישורים עיקריים: ראשית, ההצעה נועדה להעניק לתעשייה הישראלית קדימות לא רק ברכש טובין, אלא גם ברכישת עבודה או שירותים; שנית, ההצעה מבקשת להחיל את החובה להעדיף את תוצרת הארץ על גופים נוספים על אלה המנויים בסעיף 2(א) לחוק (כגון רשויות מקומיות) ובכך לעודד את הצמיחה בכלכלה ובתעשייה הישראלית; שלישית, ההצעה מבקשת להסיר את הספק בדבר תחולת החובה בדבר העדפת תוצרת הארץ על מכרזים למיזמים הממומנים על ידי גורמים חוץ ממשלתיים; לבסוף, ההצעה מתנה את כפיפות העדפת תוצרת הארץ לאמנות בינלאומיות בכך שמדובר באמנה שאושררה על ידי הכנסת.

סעיף 1 מוצע לתקן את סעיף 1 לחוק, כך שיכלול הגדרות לעניין העדפה של תוצרת הארץ:

"הצעה מתוצרת הארץ" – מכרזים רבים משלבים בין רכיבי הצעה שונים מתחומי השירותים, הטובין והעבודה. מוצע לקבוע כי הצעה מתוצרת הארץ היא הצעה שבה כל רכיב, אם היה נבחן בפני עצמו, היה עונה על התנאים להענקת עדיפות על-פי החוק. במילים אחרות, הצעה מתוצרת הארץ היא הצעה שהן רכיב הטובין שבה עונה על הגדרת "טובין מתוצרת הארץ", הן רכיב העבודה שבה עונה על הגדרת "עבודה ישראלית" והן רכיב השירותים שבה עונה על הגדרת "שירות ישראלי", ככל שרכיבים אלה נדרשים על-ידי המזמין במכרז.

"עבודה ישראלית" – מוצע לקבוע כי עבודה ישראלית היא עבודה בתחום הבינוי או התשתיות, המבוצעת בידי קבלן שהוא אזרח ישראל או תושב קבע בישראל או תאגיד הרשום בישראל, ובלבד שמרכיב המחיר הישראלי בעלות העבודה מהווה 60% לפחות ממחיר רכיב העבודה.

"שירות ישראלי" – מוצע לקבוע כי שירות ישראלי הוא שירות המוענק בידי ספק שהוא אזרח ישראל, או תושב קבע בישראל, או תאגיד הרשום בישראל, ובלבד שמחיר המרכיב הישראלי בעלות השירות מהווה 70% לפחות ממחיר רכיב השירותים בהצעה.

"טובין מתוצרת הארץ", "ייצור", "מחיר הצעה", "ספק חוץ" – הגדרות אלו יועתקו מהתקנות.

סעיף 2 מוצע להוסיף לחוק את סעיף 2ג, המחייב מזמין לכלול במסמכי המכרז תנאי שלפיו תינתן העדפה של 15% במסגרת אמת המידה של המחיר להצעה מתוצרת הארץ (שיעור ההעדפה בהתקשרות של חברה ממשלתית או יחידת סמך ממשלתית שמייצאת לפחות 30% מתוצרתה יעמוד על 10%).

על מנת לזכות בהעדפה, יידרש המציע במסמכי המכרז לצרף להצעה אישור מאת רואה חשבון בדבר שיעור המרכיב הישראלי בהצעה, תוך הבחנה בין רכיב הטובין, רכיב העבודה ורכיב השירותים, לפי העניין. ההסדר הקבוע בהוראה זו אינו שונה באופן מהותי מההסדר הקבוע כיום בתקנות.

מוצע להוסיף לחוק את סעיף 2ד, המחייב מזמין לכלול במסמכי מכרז ששווי ההתקשרות בו עולה על 30 מיליון שקלים חדשים והניתן לפיצול הוראה לפיה רשאי המזמין להקטין את היקף ההתקשרות עם ספק חוץ ל-50%, ללא שינוי במחירי היחידה. על מכרז מסוג זה יחולו הוראות סעיף 2ג לעניין ההחלטה הזוכה, אך אם ספק חוץ היה אמור לזכות במכרז, ייתן המזמין אפשרות למציע בעל הציון המשוקלל הגבוה ביותר של הצעה מתוצרת הארץ אפשרות להתקשר עימו לגבי 50% מהיקף המכרז במחיר ההצעה של ספק החוץ. ההסדר הקבוע בהוראה זו אינו שונה באופן מהותי מההסדר הקבוע כיום בתקנות.

מוצע להוסיף לחוק את סעיף 2ה, המרחיב את הגופים שעליהם יחולו סעיפי העדפת תוצרת הארץ: כיום קובעות התקנות כי הגדרת המונח "מזמין" כוללת את המדינה או תאגיד ממשלתי, למעט חברה, אשר בהתאם לסעיף 63א לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה–1975, לא חלה לגביה ההוראה המסמיכה של סעיף 4(א) לחוק, וחברה-בת של חברה כזו. מוצע להרחיב את ההגדרה, כך שגופים נוספים יהיו חייבים בהעדפת תוצרת הארץ.

הסעיף גם מחיל את מנגנון ההעדפה של הצעות מתוצרת הארץ גם על התקשרויות שבהן הספק נבחר בהליך תחרותי שאינו "מכרז", וכן במצבים שבהם מטרת ההתקשרות הינה הקמת מיזם שבו המזמין אינו מממן את הקמתו, או מיזם שבו התמורה עבור תפעולו תינתן על ידי צד שלישי. הדוגמא הבולטת למיזמים מסוג זה היא מיזמי B.O.T. ו- P.F.I.

סעיף 3 מוצע למחוק את פסקה (א)(1) בסעיף 3 לחוק, המסמיכה את הממשלה לקבוע תקנות לעניין העדפת תוצרת הארץ דבר שיביא לביטול התקנות שהותקנו מכוחה. זאת בשל העובדה שחקיקת החוק תייתר את הצורך בתקנות.

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

ח' באב התש"ע – 19.7.10

[1] ס"ח התשנ"ב, עמ' 114.

[2] ס"ח התשל"ה, עמ' 132.

‫עוד על מצוקת הדיור‬

‫עידית‬ — Tue, 26 Jul 2011 15:38:53 +0000

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת.

טוב לקחת טרמפיסטים. אני אפילו ממליץ לקחת טרמפיסטים, אני רק לא ממליץ לכם אף פעם, כשאתם עוצרים למישהו, בתור טרמפיסט בדרך, לתת לו להעיף את הנהג ולשבת במקומו.

אני מזדהה עם המחאה. המחאה צודקת. המצוקה – מצוקת הדיור, מצוקת הצעירים, ולא רק צעירים, גם רווקים וגם זוגות – היא מצוקה אמיתית, והיא חוצה את כל המגזרים. בכל מגזר יש לה מאפיינים אחרים: במגזר החרדי יש מאפיינים של המצוקה, אפילו במגזר הדתי-לאומי, שנע בין העולמות, גם שם יש מאפיינים מסוימים. ובכל זאת, אנשים דתיים רבים נרתעים או נמנעים מלבוא למחאה הזאת, למרות ההזדהות שלהם. ואם הם באים, הם באים על קצות האצבעות, כדי שלא יראו אותם, זהבה גלאון, ביחד אתכם, עם הטרמפיסטים של המחאה הזאת, שתפסו את כיסא הנהג.

כן, כי הכול פוליטיקה, והכול קשור. אמרו פה לפני נואמים מהשמאל שהכל קשור לפוליטיקה ולכיבוש. אתם יודעים, חבריי מהשמאל, מה זה "הכול קשור"? גם כשלא בונים ביהודה ושומרון די הצורך, גם זה קשור למצוקת הדיור; וגם כשמאפשרים לעובדים זרים לא חוקיים לבוא לפה ולגור פה, גם זה "עוזר" למצוקת הדיור. וגם כשכולנו רוצים שלא יבנו בפראות בשטחים ירוקים – בצדק אנחנו לא רוצים – גם לזה יש מחיר. כי הכול קשור.

אבל כשאתם אומרים שזאת הפוליטיקה, וחלק מהמלחמה בכיבוש, לא תמצאו אותנו שם, במחאה הזאת. אני לא חושב שהפתרון למצוקת הדיור הוא רק בבנייה ביהודה ושומרון. אני לא מבקש גם מאנשים שלא רוצים לגור שם, או שזה לא רלוונטי לגביהם, לגור בעופרה כי אין להם דירה בתל-אביב, או בגבעתיים או בפתח-תקווה. הממשלה צריכה לדאוג שיהיו דירות לאנשים במקום שלבם חפץ ובמגבלות האפשר. אבל לעיתים נדמה שהמחאה הזאת לא מתעניינת היכן יגורו הצעירים האלה; מה שמעניין חלק מהמוחים זה לא מי גר באוהלים, אלא מי גר ברחוב בלפור בירושלים. אתם רוצים שבנימין נתניהו לא יגור בבית ראש הממשלה, ולכן אתם משתמשים – בתרומות של אוהלים, בתרומות של כוח-אדם, באנשים, של הקרן החדשה, של השמאל הלאומי כדי שהאיש שגר ברחוב בלפור לא יגור שם. זה מה שמעניין אתכם. ולזה אנחנו לא רוצים ולא יכולים להיות שותפים.

אני אומר למפגינים, שאני באמת חש הזדהות אתם – בני כל המגזרים: טוב שיש מחאה. הממשלה הזאת צריכה להזיז את עצמה ולבנות, ולעודד בנייה בכל המקומות, בכל הארץ. אני אומר גם להם: כן תלמדו דבר מסוים גם מהציבור החרדי, וגם מהציבור הדתי-לאומי: יש אפשרויות, לפעמים, אפילו בקבוצות, ללכת לגור – לאו דווקא ביהודה ושומרון, מי אני שאציע לכם לגור ביהודה ושומרון? אבל באור-יהודה, ובלוד, וברמלה, וביהוד. הילדים שלנו הולכים לשם: בגרעינים, בקבוצות. לגור במקומות האלה, בפאתי הערים.

ובתל-אביב, במרכז תל-אביב, לכשירווח, נבוא ונגור גם שם.

‫הצעת חוק איסור הפליה מחמת מקום מגורים‬

‫עידית‬ — Tue, 08 Feb 2011 05:50:55 +0000

הכנסת השמונה-עשרה

הצעת חוק של חבר הכנסת אורי אורבך

פ/2848/18

הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"א–2011

תיקון סעיף 3	בחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א–2000[1], בסעיף 3 –
	(1) בסעיף קטן (א), אחרי "ארץ מוצא" יבוא "מקום מגורים";
	(2) אחרי סעיף קטן (א) יבוא:
		"(א1) יראו הפליה מחמת מקום מגורים כהפליה אסורה לפי סעיף קטן (א), אם הוכח כי הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי למי שביקש לקבלם במקום מגוריו או עסקו, ולא סירב כאמור, באותן נסיבות ובאותם תנאים, לספקם במקום אחר, המצוי במרחק דומה; לעניין זה, "מקום" – שטח המדינה, לרבות האזור כהגדרתו בחוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשס"ז–2007[2]."

דברי הסבר

חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א–2000 נועד לקדם את השוויון ולמנוע הפליה בכניסה למקומות ציבוריים ובהספקת מוצרים ושירותים. ואכן, החוק מאפשר לכל אדם הסבור שהופלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי, הורות או מוגבלות לתבוע את מי שעיסוקו בהספקת המוצר או השירות ציבורי או בהפעלת המקום ציבורי אשר הפלה אותו בניגוד לחוק.

לאחרונה הסתבר כי קיימת תופעה של הפליה על בסיס מקום מגורים. גופים שונים שעיסוקם בהספקת מוצר או שירותים ציבוריים מפלים קבוצות רחבות באוכלוסיה בהספקת המוצר או השירות הציבורי על בסיס מקום מגוריהם. לעתים השירותים או המוצרים כלל אינם מסופקים לאותן אוכלוסיות, המתגוררות באזורים מסוימים, דוגמת היישובים היהודיים ביהודה ושומרון או הכפרים הערביים באזורים הפריפריאליים, ולעתים השירותים והמוצרים מסופקים למתגוררים באזורים אלה, אלא שדרישת התשלום עבורם גבוהה מזו הרגילה.

הצעת החוק מבקשת לתקן מצב זה, ממנו נפגעים אזרחים רבים, יהודים ושאינם יהודים. הצעת החוק מוסיפה לרשימת השיקולים האסורים באספקת מוצר או שירות ציבורי, את מקום מגוריו של אדם וקובעת מבחן פשוט על מנת להבחין בקיומה של אפליה על בסיס מקום מגורים – מבחן המרחק הדומה.

לפי הצעת החוק, הפליה על בסיס מקום מגורים תתקיים בכל מקום בו הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי למי שביקש לקבלם במקום מגוריו או עסקו ולא סירב כאמור, באותן נסיבות ובאותם תנאים, לספקם במקום אחר, המצוי במרחק דומה.

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

י"ב בשבט התשע"א – 17.1.11

[1] ס"ח התשס"א, עמ' 58.

[2] ס"ח התשס"ז, עמ' 364.

‫כך הצלתי את הפאבים‬

‫אורי‬ — Tue, 29 Jun 2010 19:15:41 +0000

פתאום, בדקה ה-90 של הדיון בוועדת הפנים המשותפת עם ועדת החוקה זה קרה. יו"ר הוועדה שעסקה בחוק הממשלתי להגבלת האלכוהול דוד אזולאי מש"ס הוסיף הצעה משלו: "אני רוצה שגם בפאבים ובבארים יהיה אסור למכור אלכוהול אחרי 11 בלילה". קודם לכן אישרנו, ארבעת חברי הכנסת שנכחו בישיבה, את הצעת הממשלה שתיאסר מכירת אלכוהול בין 11 בלילה ל-6 בבוקר למחרת בשורה שלמה של מקומות: פיצוציות, מרכולים, סופרמרקטים ובעצם בכל מקום למעט מקומות המיועדים לשתייה כמו אולמי שמחה, מסעדות ופאבים כמובן. עכשיו אזולאי הפתיע את הנוכחים עם ההצעה שלו. אני, שאינני חובב שתייה ופאבים, הספקתי למלמל מתחת לשפמי: "לאסור שתייה בפאב זה כמו לאסור תפילה בית כנסת" (אלוקים הטוב יסלח לי על ההשוואה), אבל אזולאי בשלו. הוא טען, טענה אגב שיש לה על מה להתבסס, כי משם, ממאורות האלכוהול הללו, יוצאים השתויים הגדולים ביותר כל לילה אל הרחוב.

צודק, אבל לא הגיוני. אני חושב שגם בחקיקת חוקים נגד האלכוהול – אסור להגזים. זו בעיה להחליט באיבחה אחת על סגירת הפאבים (מה ישתו שם בלילה? מיץ תפוזים?) וצריך מידה של איזון בבואנו לחוקק. אמנם ועדת הפנים לא קובעת באופן סופי את החוקים ונדרש אישור של מליאת הכנסת, אבל אני החלטתי הפעם שלא צריך להגזים. הרי אם תעלה הצעת החוק של אזולאי תתעורר מהומה שלמה במליאה: "מה זה פה, אירן?" הצעירים יבוזו לחברי הכנסת שנדחפים להם לחיים. אם נתערב עד כדי כך במקומות הבילוי שלהם, אנחנו עלולים להפוך את כל חוקי האלכוהול לחוקים עם דימוי דרקוני שגם לא ייאכפו בסופו של דבר. אם לחוק יש דימוי של פגיעה חמורה בחופש – הוא הופך עד מהרה למרמס, וחברי הכנסת למשיסה.

היינו בחדר הוועדה, חוץ מכל האורחים ההמומים, ארבעה חברי כנסת דוסים מארבע מפלגות שונות. אזולאי מש"ס שהציע את ההצעה, דודו רותם מישראל ביתנו, ציון פיניאן מהליכוד ואני. אולי כמה מהבוחרים שלי ימחאו כפיים את אתמוך בחוק שיוציא את האלכוהול הלילי מהפאבים. היתה לי בדיוק דקה ברוטו להחליט. "נעבור להצבעה" הודיע אזולאי. "מי בעד הצעתי לאסור מכירת אלכוהול בלילה בפאבים?" אזולאי ופיניאן בעד. מי נגד? רותם ואורבך נגד. תיקו. כלומר: ההצעה נפלה. תוכלו, צעירים וצעירות, להמשיך לשתות אלכוהול גם בלילה. כך הצלתי את ענף הפאבים בישראל.

***

טוב, נו, קצת הגזמתי. אני מניח שההצעה היתה נופלת בשבוע הבא במליאת הכנסת. אבל אין ספק שאם ההצעה היתה עוברת אפילו בוועדה, המהומה כבר היום ומחר הייתה מרקיעה שחקים. אין לי ספק שאם הייתי מצביע בעד, מחר הייתי עושה את כל הסיבוב התקשורתי הנדרש: יומן הבוקר-שלום רזי-שש עם וחמש בלי, אינסרט בחדשות הערב וערימה של מומחים בעד ונגד, פלוס פניו הנוגות של בעל רשת פאבים שטוען כי היינו שיכורים כשהחלטנו החלטה כל-כך הזויה.

אבל לא הפחד התקשורתי הוא הסיבה להתנגדותי. כאמור, בחקיקה כמו בשתייה, אסור להגזים. כל חוק הוא הגבלה מסויימת על החופש. אם אנחנו הולכים רחוק מדי בחוקי האלכוהול, נהפוך רבים לעבריינים, יתפתח שוק שחור ואי אפשר יהיה לאכוף בכלל את החוק. אבל תודו שזה היה משעשע שדווקא רותם ואני, הלוחמים הגדולים נגד האלכוהול, הפכנו במחי הצבעה אחת ליקירי הפאבים בישראל. והם אפילו לא יודעים שהצלנו אותם.

זו תהיה מתנה אסורה אם נבקש לפחות דרינק אחד על חשבון הבית?

‫אושרה הצעת חוק של ח"כ אורי אורבך שתחייב סימון כמות הסוכר על המזון‬

‫עידית‬ — Tue, 29 Jun 2010 05:31:10 +0000

במצב הקיים כיום, מצוינת כמות הפחמימות הכללית, ללא פירוט בין הפחמימות המורכבות (הבריאות) לבין הפחמימות הפשוטות, הנקראות גם סוכרים (החסרות תרומה תזונתית אך מובילות להעלאה במשקל). עובדה זו מקשה על הצרכנים לדעת מהו ערכו התזונתי של מוצר המכיל כמות גדולה של פחמימות.

השמנה ועודף משקל גורמים לשורה של מחלות בהן סוכרת, מחלות לב וכלי דם וסרטן. בדברי ההסבר להצעת החוק צויין כי "סימון מזון בצורה ברורה המשקפת את התכולה הוא אחד הצעדים שהמדינה יכולה לעשות במטרה להלחם במגיפת ההשמנה. הדרכה מתאימה לציבור אודות משמעות תכולת רכיבי התזונה במזון יכולה לסייע בהבנת הכתוב על גבי האריזה".

‫מחריגים. הלוביסטים של האלכוהול בפעולה‬

‫אורי‬ — Thu, 18 Mar 2010 08:37:10 +0000

חוק המלחמה באלכוהול שאני אחד מהשותפים לו עבר בכנסת. נחמד. אבל לא כל החוק עבר. הייתם צריכים לראות את עדרי הלוביסטים שעטו על החוק ועשו בו שמות. כולם רוצים להחריג. להחריג פירושו להוציא מתחולת החוק עניינים שונים כדי שהמלחמה בשכרות לא תכלול את הקליינט של הלוביסט. שדולן אחד מנסה לשכנע אותך שחייבים להוציא את היין מחוק האלכוהול: "יין זה בכלל לא אלכוהול. יין זה לקידוש. יין זה רק 15 אחוזי אלכוהול. אסור לאסור מכירת יין אחרי 10 בלילה כי איך נקנה יין לשבת" (זה נימוק שעובד טוב על ח"כים דתיים, שהרי כתוב בתורה שיש לקנות יין בשבת אחרי 10 בלילה).

אחרי שתי דקות פונה אליך הלוביסט של הבירה: "להחריג! להחריג! בירה זה רק 5 אחוזי אלכוהול. על פי מחקרים רוב הנוער לא שותה בכלל בירה אלא וודקה. צריכת הבירה בירידה. אם מחריגים יין – למה לא מחריגים בירה?"

ואז עט עליך הלוביסט של הסופרמרקטים: "להחריג, להחריג את הסופרים, ההיפרים והשופרסלים. הרי המון אנשים קונים בלילה ואם נאסור עליהם לקנות משקאות חריפים בלילה – ייגרם נזק נורא קשה. ואף אחד לא קונה בסופר משקאות לצריכה מיידית – אז מה הבעיה? אז תחריגו את הסופרים ושיהיה מותר לקנות בחנויות ששטחן מעל 100 מטר. להחריג, להחריג".

"תחריגו גם אותנו" מבקשים שליחי תחנות הדלק. שלא ייאסר למכור אלכוהול כל היום, אלא רק בשעות הלילה. כי לא הוכח שתאונות נגרמות בגלל שתייה חריפה שנמכרת דווקא אצלנו".

וכך הלאה וכך הלאה. וגם "יין ישמח לבב אנוש" מופרח לאוויר אחת לרבע שעה כדי שנוותר על איסור מכירת יין בלילה. והיבואן של הוודקה מבקש שלא נדביק תווית אזהרה כי זה יפגע במוצר ויעודד קניית סחורה מזוייפת. כל אחד והנימוק למה הוא צריך להיות מוחרג.

נו, וזה לא עוזר? ודאי שזה עוזר. כל מיני ש"סניקים פתאום באים לשכנע אותי למה יין זה בסדר, וח"כים מהליכוד נלחמים כמו אריות בשביל איזה סופרמרקט. בעלי רשתות מתלחשים עם ח"כים, אנשים שאין להם מושג על מה מדובר זועקים חמס נגד החוק הגורף.

בסוף כמובן לא מגיעים להסכמה. אבל אז, כדי שבכל זאת נביא איזה חוק לקראת פסח, הרי הממשלה הבטיחה, מביאים חצי-חוק לחצי-מלחמה בחצי-אלכוהול. החצי-חוק כולל איפוא בינתיים את כל הסעיפים שהוסכמו על דעת כולם. שלשוטר תהיה סמכות להחרים או לשפוך אלכוהול אצל קטינים ועוד כמה סעיפים. חשובים, אבל לא הכי חשובים. והשאר? השאר יחזור לועדת שרים לחקיקה. שם, בין שר החקלאות לשרי ש"ס כבר יסגרו איזה דיל. שם ארגוני החקלאים והכורמים, היוגבים והמעכרים יודעים איפה ללחוץ. כי כולם רוצים להילחם באלכוהול, אבל לא מוכנים להילחם בבעלי הון ואון, במשפיענים שיודעים לרמוז או לפתות, לקרוץ או לתגמל באחת מאלף הדרכים העומדות לרשותם.

הדיונים בוועדה המשותפת לוועדת חוקה ולוועדת הפנים היו מרתקים. נאמרו שם דברים רציניים על ידי שוטרים, מומחים ואפילו על ידי חברי כנסת ונציגים של היצרנים. אבל ראיתי גם באופן חד ובהיר איך הלוביסטים עובדים, איך ח"כים נהנים להיכנע ללחצים ולפיתויים, שאינני יודע את פשרם אבל הם היו באוויר כל הזמן. אין לי בעיה עם טיעונים ענייניים ומותר להשתכנע גם על ידי בעלי אינטרס. אבל המחוקק צריך לייצג רק את טובת הציבור כפי שהוא מבין אותה. טובת הציבור, לא שום דבר אחר.

אולי בסוף נצליח לאסור מכירת אלכוהול בלילה, אבל לא יזיק אם נצליח לאסור קניית חוקים בשוק לאור היום.

‫הטלוויזיה – לצרוך פחות ולייצר יותר‬

‫עידית‬ — Thu, 07 Jan 2010 07:31:29 +0000

הטלוויזיה היא המגנט התרבותי של התקופה, לצערנו. היא "קופסת הפלאים" או "תיבת ההבלים" וכבר נכתבו מחקרים על השפעתה האדירה על האנושות. דווקא בגלל שהיא מגנט רב עוצמה, רמקול לתרבות הצריכה, הבידור והספורט, היא מאיימת ומפחידה כל-כך הרבה קבוצות באוכלוסייה: דתיים, הורים, וכל מי שחרד מההשפעה העודפת של הטלוויזיה אל מול מוקדי כוח וחינוך אחרים, שמרניים ומעמיקים יותר.

נו, אז מה עושים? אפשר להגיד "תזרקו את הטלוויזיה" ולחייך לעצמך חיוך צדיקי ומאושר. זה אולי טוב לך ולמשפחתך, אבל ההמונים ימשיכו לצפות בטלוויזיה. בכל פעם שאני שומע מישהו מציע לזולתו להיפטר מהטלוויזיה אני נזכר בהלצת הילדים הזו: אמא אומרת לבנה: "יוסי, סגור את החלון. קר בחוץ". עונה יוסי: "ואם אסגור את החלון יהיה חם בחוץ?"

שלא יובן שיש מצוות עשה להחזיק טלוויזיה בבית. ודאי שרצוי שלא להרבות בצפייה. הטענה שלי היא רק שצריך להכיר במציאות בה הטלוויזיה היא מכשיר השפעה מרכזי בחברה הישראלית והעולמית. אם רוצים להשפיע ולהשתתף בקביעת סדר היום הישראלי, סולם העדיפויות הלאומי, הובלת הטעם והרגישויות של ההמונים – צריך לעשות זאת גם דרך הטלוויזיה. גם, לא רק.

ודאי שזה קשה, מתיש, מייאש, אפילו מפרך, בעיקר בערוצים המסחריים. ממש לא בטוח שאפשר להצליח, אבל אי אפשר שלא לנסות. חברה ציונית-דתית שרואה עצמה חלק ממרקם החיים היהודי-ישראלי לא יכולה לוותר על הזירה הזו, לפחות בכמה חלקים מרכזיים שלה. אנחנו חייבים לייצר תוכן, בערוצים המשותפים ובערוצים נפרדים, גם בתוך הזרם המרכזי וגם בערוצים אלטרנטיביים. אין ברירה.

אפשר לעצום את העיניים, תרתי משמע, ולא לראות. להגיד שהכל זבל ושחבל על המאמץ ושאין סיכוי. זה אפילו מפתה להתבצר בעמדה הזו. אני בכל זאת מציע נוסחה אחרת ביחסים שבין הציבור הדתי והטלוויזיה: לצרוך פחות ולייצר יותר. אפשר לחנך להרגלים אישיים של צריכה מופחתת: פחות שעות, פחות תוכניות, עדיף להקליט תוכניות ולא לצפות בשידור ישיר, מוטב דרך האינטרנט מאשר בטלוויזיה, כדאי לדלג על פרסומות, ולא להשאיר את המכשיר פתוח סתם כך ברקע. תראה רק מה שצריך. ומי שמתאים ומוכשר לכך צריך לעבור לחזית הייצור, ליצור קולנוע וטלוויזיה, להיאבק על נפש הבריות, על הטעמים וההרגלים שלהם גם דרך קופסת הפלאים המושכת והדוחה הזו.

מתוך העלון "עולם קטן", גליון השבוע

‫הבחירה שלי לשטרות: הרב קוק, נעמי שמר, אצ"ג ואלתרמן‬

‫עידית‬ — Wed, 30 Dec 2009 06:29:42 +0000

הבחירה שלי: הרב קוק, נעמי שמר, אצ"ג ואלתרמן

אחרי שההצעה להטביע את דיוקנותיהם של מנחם בגין ויצחק רבין ירדה כנראה מהפרק, הגיעו לשלב הגמר עשרה אישים מהעבר הרחוק והקרוב של מדינת ישראל והתנועה הציונית. ההתלבטות ודאי קשה ואני רוצה לתרום את חלקי להכרעה. (בכל זאת מדובר בחבר ועדת הכספים, אז תנו כבוד). ההצעה שלי, בהתחשב בעשר הדמויות שמתוכן ייבחרו השטרות המאושרים היא מאוזנת, הוגנת ומנומקת. למען הגילוי הנאות שאין בו כל צורך, אוסיף רק ואומר שאת הרעיון לצרף את שמו של הרב קוק זצ"ל לרשימה שמעתי בשם הרב אריה שטרן, מועמד הציונות הדתית לרבנות ירושלים ומייד צירפתי בשמחה את תמיכתי ברעיון, חינם אין כסף.

אבל הנה עשרת המועמדים. הרב שלמה גורן או הרב קוק? כבר הבעתי את עמדתי. הרב קוק הוא בכל זאת אבי הציונות הדתית, והרב גורן שנפטר אך לפני 15 שנה יזכה ודאי בעתיד להנצחה הראויה לו. מבין הנשים המועמדות ישנן חנה סנש, רחל המשוררת ונעמי שמר. פה ההתלבטות קשה יותר. נעמי שמר נפטרה אך לא מכבר, אבל מצד שני יהיה זה קצת מרענן וחדשני להעניק את הכבוד לבכירת הפזמונאים של ישראל המודרנית. אמנם הבחירה ברחל היא יותר קלאסית, אבל הייתי בכל זאת הולך עם הבחירה הנועזת: נעמי שמר. עכשיו על שני המקומות הפנויים מתחרים כל השאר: המלחין השמח סשה ארגוב, המשורר הקודר אורי צבי גרינברג, נתן אלתרמן הנפלא, יהודה עמיחי הירושלמי ושאול טשרניחובסקי העברי. מה לעשות? איך נקבע למי מגיע ולמי לא?

כיוון שכבר בחרתי ברב קוק (ייצוג לתרבות היהודית ולציונות הדתית) ובנעמי שמר (אישה, פזמונאית) הייתי בוחר גם את אורי צבי גרינברג (ייצוג לרוויזיוניסטים) ואת נתן אלתרמן (מפא"י וכל הפזמונים הנפלאים). זו נראית לי הבחירה המגוונת והמאוזנת ביותר.

אבל אני מודה שאם לא אצ"ג ואלתרמן, גם הבחירה ביהודה עמיחי וברחל המשוררת תהיה בחירה מצויינת. כך נקבל על השטרות המרשרשים שלנו ארבעה משוררים (הרב קוק גם היה משורר נפלא, בתוך שאר מפעלותיו) נוכל לקרוא דברי שירה על השטרות. נעמי שמר עם ירושלים של זהב, הרב קוק עם "לעד חיה בלבבנו", רחל המשוררת עם "שם הרי גולן" ואלתרמן יקשט את הכסף עם "מגש הכסף". אני מודה ששירים של אצ"ג לא ממש מתאימים להטבעה על שטר כסף, הם נוראי-הוד מדי. יהודה עמיחי יופיע בצד המילים "גם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות". אולי בשביל לקבל את העודף.

אלה ההצעות שלי. ברשימה שהוצעה אין ייצוג למזרחיים (ידידי ג'קי לוי אמר בהומור נפלא ומריר שאולי מפחדים שאם יהיה מישהו מזרחי זה יהיה כסף שחור). אין ייצוג חרדי ובטח לא ערבי. לא בטוח שציבור המשתמשים החרדי והערבי ירצה לראות את דמויות נכבדיו על כסף ציוני. ההצעה שלי היא אם כן: הרב קוק, נעמי שמר, אלתרמן ואצ"ג. אבל להערכתי ומתוך היכרותי עם השמרנות המקובלת, מי שייבחר בסוף יהיו: הרב קוק, רחל המשוררת אצ"ג ואלתרמן. יתכן שברגע האחרון טשרניחובסקי ידיח את אלתרמן. אני מתערב אתכם על שטר של נעמי שמר שאלו יהיו הנבחרים.

‫הצעת חוק לביטול העמלות הבסיסיות בעו"ש‬

‫עידית‬ — Wed, 25 Nov 2009 08:49:27 +0000

הצעת החוק ביוזמת המועצה הישראלית לצרכנות לביטול עמלות הבנקים הוגשה היום בכנסת

על הצעת החוק חתומים שניים עשר חברי כנסת מסיעות שונות

‏הצעת חוק הבנקאות לביטול עמלות עו"ש הוגשה היום (יום ג') בכנסת. הצעת החוק ביוזמת המועצה לצרכנות הוגשה על ידי חברי כנסת משלל סיעות הבית, קואליציה ואופוזיציה כאחד וחתומים עליה חברי הכנסת: ח"כ פאינה קירשנבוים (ישראל ביתנו), ח"כ כרמל שאמה (ליכוד), ח"כ אורי אריאל (האיחוד הלאומי), ח"כ איתן כבל (עבודה) ח"כ אילן גילאון (מרצ), ח"כ נחמן שי (קדימה), ח"כ וקנין יצחק (ש"ס), ח"כ דב חנין (חד"ש), ח"כ אורי אורבך (הבית היהודי) ח"כ מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה), ח"כ חמד עמאר (ישראל ביתנו), ח"כ יואל חסון (קדימה).

המועצה לצרכנות פתחה בשבוע שעבר את הקמפיין החקיקתי לביטול העמלות תחת הכותרת הבנקים חולבים אותנו! עמלת עו"ש? לא בא בחשבון! עו"ד אהוד פלג, מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות: "הבנקים מרוויחים עלינו הרבה כסף כבר מעצם העובדה שיש לנו חשבון בנק אצלם. הכסף הנזיל בחשבונות העו"ש המגיע לסכומים של מיליארדים של שקלים בשנה מאפשר לבנקים להרוויח מהלוואות, ובמקרה של חשבונות הנמצאים ביתרת חובה, הלקוח נאלץ באופן מיידי לשלם ריביות גבוהות. מיותר לציין, שבנקים אף אינם מתגמלים את הלקוחות בגין יתרת הזכות שבחשבון העו"ש שלהם או בגין הרווחים להם זכו. רווחים אלה לא מונעים מהבנקים להרוויח על חשבוננו גם פעם שנייה וזאת על ידי גבייה לא מוצדקת של עמלות בגין פעולות עו"ש. הגיע הזמן לבטל את עמלות העו"ש בכל הבנקים אחת ולתמיד."

המהלך לביטול עמלות העו"ש זוכה כבר עכשיו לתמיכה ציבורית נרחבת. עד היום נאספו למעלה מ- 700 אלף מכתבים התומכים במאבק של המועצה לצרכנות לביטול עמלות העו"ש בחקיקה. בכוונת המועצה להעביר מכתבים המגיעים אליה לועדת הכלכלה של הכנסת.

הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ביטול עמלות על שירותים בסיסיים בחשבון עו"ש), תש"ע -2009, מבקשת כי לא תיגבה עמלה מלקוח עבור שירותים בסיסיים בחשבון עו"ש, לרבות עמלת מינימום בין אם הפעולה נעשית על ידי פקיד בנק, בין אם באמצעות מוקד טלפוני מאויש ובין אם בערוץ ישיר. בשירותים הבסיסיים נכללים: הפקדת ומשיכת מזומן; הפקה ומסירה של תדפיס לבקשת לקוח; העברה או הפקדה לחשבון אחר; פדיון שיק, לרבות משיכה בשיק עצמי; הפקדת שיק, לרבות באמצעות תיבת שירות; תשלום שובר; פריטת מזומן; זיכוי חשבון באמצעות מסלקה; חיוב בכרטיס אשראי; שאילתת מידע בכל נושא; משיכת שיק; חיוב על פי הרשאה לחיוב חשבון או הוראת קבע.