האוהדים חסרי התרבות של בני סכנין השתוללו בזמן נגינת "התקווה" בטדי, שרקו בוז וקראו קריאות לאומניות בערבית. אבל כפי שרגילים אצלנו, נהוג לתת להם "הנחת-ערבים". כאילו ככה זה אצלם, מה לעשות, מעלש. קריאות גזעניות נגד ערבים – מעשה פסול המזכה אותך בצדק בשלילת נקודות-ליגה; אבל ביזוי ההמנון הלאומי שלנו עובר לידינו כאילו לא קרה כלום, וכבודנו מחול. כי אצלנו התרגלו למחשבה הנואלת שלערבים מותר הכל. כי הם נורא מקופחים, והכיבוש, והקשקוש, ואין להם ביוב זורם וכל ההבלים האלה. אז בגלל שיש להם ילדות עשוקה מותר להם להוציא לנו אצבע משולשת בהמנון הלאומי שלנו. צריך לומר לאוהדי סכנין באמצעות עונש ראוי כי אנחנו לא מוכנים לעיסקה הזו. כן, אנחנו פטריוטים ויהודים לאומיים ואצלנו לא מבזים את ההמנון בציבור. נכנסים על זה לכלא, מקבלים על זה קנס, יורדים על זה ליגה. ושלא יתבלבלו בין ליגת העל לליגה הערבית.

אני לא מצפה שהם ישירו במלוא גרון את "נפש יהודי הומיה", למרות שעדיף לכל ערבי במזרח התיכון לחיות בחורף היהודי בישראל, מאשר באביב הערבי בסוריה או במצרים, אבל זכותנו לדרוש שמי שלא רוצה לשיר, שלפחות יסתום. אתם אזרחים? תתנהגו כמו אזרחים, לא כמו עדר פראים מוסתים שאף אחד לא רוצה להתעסק איתם.

לא מדובר פה על כדורגל, אלא על תרבות. סכנין יכולה להבקיע שלושה ואפילו חס וחלאילה שישה שערים לרשת של בית"ר, אבל על קריאות לאומניות במשחק כדורגל, ועל התפרעות בזמן ההמנון הלאומי הם צריכים לחטוף כזה עונש, שכל סכנין תשיר בפעם הבאה לא רק את התקווה אלא גם את "עם ישראל חי". בינתיים, לאוהדים המתפרעים של בית"ר ירושלים צריך להביא משטרה, לאוהדים של סכנין צריך להביא את המדינה.

(פורסם בידיעות אחרונות, ספורט, 6.2.12)

ממש לא מתחשק לי להתווכח עם דובר פיב"א סאקיס קונטוס שאמר כי התנגדות פיב"א לחולצה של הכדורסלנית נעמה שפיר היא סופית, ועוד הוסיף כי "חוקים יש לכבד". מסתבר שהעסקנים של פיב"א הם אנשים אדוקים מאוד בדתם: דת הכדורסל ודת העסקונה ודת האחידות והדת הפונדמנטליסטית הקובעת כי מצדנו שימותו כל החוקים האחרים שבעולם, על הפארקט שלנו ישחקו בדיוק לפי הכללים שלנו, יקפידו על קלה כחמורה. לא שרוולים ולא נעליים.

נעמה שפיר היא כדורסלנית ודתייה והיא מראה לחברים הלא-נחמדים מפיב"א ובעיקר לעצמנו מהי מורכבות ומהי צניעות. הרי יש מספיק אנשים צדיקים נורא במחנה ממנו באה נעמה שמגחכים מתחת לזקנם: "מי שהולכת לשחק כדורסל בפומבי, לעיני גברים ולא בקוד הלבוש של מאה שערים – שלא תיזכר פתאום בשרוולים שלה". יש גם חילונים פונדמנטליסטים שחושבים כך.

לכל אלה אומרת נעמה משהו שמזעזע את ערכיהם הבסיסיים ביותר: אפשר להופיע בפני המונים ולהיות צנוע; אישה דתייה יכולה לעסוק בפיתוח הקריירה המצליחה שלה גם בלי לוותר על כל עקרונות הצניעות, וכל איש וכל אישה רשאי לבחור לעצמו את הגבולות שלו בעצמו, בלי שאחרים יבחרו בשבילו. נעמה שפיר אומרת שהדתיות שלה היא חלק מהזהות האישית והנשית שלה. אפשר אפילו לומר שההתעקשות על חולצת-שרוולים במשחק הכדורסל לנשים היא האמירה הכי פמיניסטית שנשמעה לאחרונה באזורנו. פמיניזם צנוע, כזה האומר כי חוקים צריך לכבד אבל גם חוקי הדת של נעמה ראויים לכבוד. חוקי הצניעות חשובים לא פחות מחוקי הצביעות.

עיני רבים, ובעיקר בנות דתיות רבות, נשואות אליה בגאווה ובהזדהות. במיגזר קוראים לזה "קידוש השם", ובמיגזר החילוני רואים שדתייה היא לא רק יוקנת המתנחלת מ"ארץ נהדרת" אלא צעירה דתייה מודרנית המתמודדת עם מורכבות. עכשיו גם בפיב"א ובעולם הכדורסל יבינו שאפשר לצאת מהמשחק בחמש עבירות, אבל לפעמים לא כדאי להיכנס אליו אפילו בעבירה אחת.

המאמר פורסם במוסף הספורט של ידיעות אחרונות (13.6.2012)

קשה להיות יהודי. יותר קשה להיות יהודי דתי. עוד יותר קשה להיות יהודי דתי במונדיאל. ובכל זאת, על המשחק בין אורגוואי לגאנה אני מסוגל לוותר בקלות בליל שישי. הקידוש עדיף על הכיבוש, ואין בי אפילו שמץ של טרוניה כלפי שמיא בסגנון צדיק ורע לו.

אבל המבחן האמוני האמיתי, שבו אעמוד אגב בגבורה, צפוי למחרת. בעצם יום שבת קודש ארגנטינה תפגוש את גרמניה למפגש בין שתי הנבחרות הסוחפות במונדיאל הזה. בחמש זה מתחיל ובשבע זה נגמר, עמוק בתוך רחבת ה-16 של שבת קודש. למה? למה? למה?

אם היו מתייעצים איתי הייתי משכנע אותם שאם הגויים כבר מחללים שבת, שיעשו זאת הספרדים נגד הפרגוואים. אבל לא התייעצו איתי ואני איאלץ לחכות עד צאתם של שלושה כוכבים בשמים כדי לדעת מה העלו ברגליהם הכוכבים על המגרש.

ובעניין יום שישי בו ייפגשו הולנד וברזיל – כאן העסק מסובך מזווית אחרת. חילול שבת הוא עבירה שבין אדם לבין ריבונו, אבל צפייה בכדורגל עם כניסת השבת במקום לתת יד להכנות הוא עבירה שבין איש לאשתו. יום שישי את יודעת, אני אומר לה, יש בעיר מסיבה. והיא תבין בוודאי. החשש הגדול ביותר הוא מתיקו בין שתי הפיבוריטיות שלי. תיקו פירושו הארכה. הארכה היא בדרך כלל פנדלים, ופנדלים זה כבר ממש בתוך השבת.

שבת פרשת פנחס נכנסת ב-19:29 בתל אביב. המשחק מסתיים כולל מחצית וזמן פציעות ב-18:55 בערך. ההארכה מסתיימת ב-19:30 לכל המאוחר. פנדלים זה כבר בתוך השבת, ודאי לדעת המחמירים. אם אפשר, ריבונו של מונדיאל, אלוקי האוהדים- בבקשה בלי תיק"ו בתום 120 דקות. זו תהיה בעיטת עונשין לא מוצדקת לכל המאמינים, אבל נקבל כל גזירה באהבה.

ח"כ אורי אורבך אמר כי אם ההתאחדות  לכדורגל לא תצליח להעביר בהסכמה את משחקי הנבחרת הלאומית ליום שישי בצהריים או ליום חול אחר, יפעל לחוקק חוק האוסר על קיום משחקי נבחרות בשבת במדינת ישראל.  לדברי אורבך "ההתאחדות לכדורגל איננה עסק פרטי ולאוהדי ספורט שומרי מסורת  יש זכות ליהנות לפחות ממשחקי הנבחרת". דבריו של ח"כ אורבך  הופיעו אתמול (13.4) בשער מוסף הספורט של ידיעות אחרונות וזכו להדים רבים. בינתיים נודע כי נבחרת קרואטיה הסכימה להעתיק את מועד משחקה למוצאי שבת. העברת משחק בגביעי אירופה לשעות הצהריים עלולה לגרום לנזק כספי בגלל פגיעה בזכויות שידור. "למרות זאת" אמר אורי בראיון לתוכנית עושים סדר בערוץ 2 "יש להניח שגם בערב יום השואה הנבחרת לא היתה משחקת משחק בינלאומי. יש דברים חשובים מהנזק הכספי ועל ההתאחדות למצוא פתרון ולהפעיל את השפעתה בעניין".

דבריו של אורי הם חלק ממאבקו על זכויותיהם של אוהדי ספורט דתיים נגד כפייה חילונית המונעת מהם להשתתף כספורטאים וכצופים בענפי ספורט שונים. בעיקר הדבר מפריע לציבור דתי ומסורתי בכל הקשור למשחקי נבחרות לאומיות בארץ – נבחרות המייצגות את כולם וניזונות מכספי ציבור באופן ישיר ובאופן עקיף.

קבוצות כדורסל בליגת העל לגברים חוייבו להפעיל קבוצות מעודדות במשחקים – כך התברר לאחרונה לח"כ אורבך. לח"כ הגיעו מספר תלונות מאוהדי כדורסל שהתלוננו כי הופעתן של המעודדות בפסקי הזמן ובמחצית מונעת מהם את האפשרות לצפות במשחקי כדורסל. מבירור שנערך עלה כי מינהלת הליגה בכדורסל מחייבת את הקבוצות להפעיל את המעודדות המשחקים כחלק מה"שואו" ומ"החוויה" של המשחק. על פי הנוהל, קבוצה שלא מפעילה מעודדת נקנסת על ידי מינהלת הכדורסל.

בעקבות המידע הזה הפנה ח"כ אורבך שאילתא לשרת התרבות והספורט לימור לבנת וביקש לפחות לבטל את הקנס כדי להשאיר את שיקול הדעת בידי הנהלת הקבוצות. בתשובתה לשאילתא ענתה שרת התרבות כי הנושא טופל כל ידה כבר בתחילת הקדנציה, ומעתה הנוהל ישונה. קבוצות שיפעילו מעודדות יתוגמלו על ידי מינהלת הליגה, אבל קבוצות שיימנעו מכך – לא יספגו קנס. ח"כ אורבך: "אני שמח שהשכל הישר ניצח; לא ייתכן לכפות על אוהדי כדורסל מופע שאינו לרוחם הן מסיבות דתיות והן בגלל השקפה פמיניסטית המתנגדת למופע שכזה. הופעת המעודדות אינה קשורה כלל למשחק הכדורסל, והעובדה שמינהלת הליגה מחייבת את הקבוצות להפעיל מעודדות היא מעשה חסר טעם הפוגע בזכויותיהם של הצופים".

הצעת חוק הספורט (תיקון – ביטוח קטינים), התש"ע–2010

תיקון סעיף 7		בחוק הספורט, התשמ"ח– 1988[1], בסעיף 7, במקום סעיף קטן (א) יבוא:
		"(א)    אגודת ספורט, ארגון ספורט, התאחדות ואיגוד או כל אדם, גוף, גורם או מי מטעמם העוסק בהדרכת ספורט של קטינים, יבטחו את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט או בפעילויות ספורט המאורגנות על ידם או מטעמם.

דברי הסבר

חוק הספורט בנוסחו כיום, קובע כי אגודת ספורט, ארגון ספורט, התאחדות ואיגוד, כהגדרתם בחוק, חייבים לבטח את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם. חובה זו אינה חלה על גוף שאינו מאוגד באחת מן ההתאגדויות המפורטות לעיל.

קטינים רבים מתאמנים ומתעמלים בקבוצות ספורט או מסגרות ספורט שאינן מאוגדות כאמור. כך לדוגמא, קבוצות כדורסל עירוניות, שאינן מאוגדות כאגודות ספורט. לגביהן, אין חובה בחוק לבטח את הקטינים המתאמנים במסגרתם.

פעמים רבות ההורים כלל אינם נותנים דעתם לסוגיה או שאינם מודעים לכך שהילדים אינם מבוטחים בביטוח, כל זאת כמובן עד שהקטין נפצע ונדרש לתשלומי הביטוח.

מוצע על כן כי כל אדם, גוף או גורם או מי מטעמם העוסקים בהדרכת ספורט של קטינים או באימון ספורט של קטינים, יהיה חייב בהמצאת תעודת ביטח עבור הספורטאים אותם הוא מאמן.

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

כ"ד באדר התש"ע – 15.3.10

[1] ס"ח התשמ"ח, עמ' 122.

בחדשות של תשע בבוקר בגלי צה"ל קרא אהוד גרף בקולו השמיימי (לדעתי זה הקול בשמים, במיון בין גן עדן לגהינום של המגיעים…) את החדשות ושם נאמר: "עמרי כספי, שגריר ישראל לאנ.בי.איי קלע 18 נקודות במשחק בו הפסידה סקרמנטו…"

עצרתי בצד הדרך להירגע. מדובר בחדשות ולא בכתבת מגזין או בתוכנית אישית. ככל הידוע לי עמרי כספי איננו שגריר בכלל ולא שגריר ישראל בפרט. כספי לא עובד בשירות החוץ, לא עבר קורס צוערים ואפילו איננו מינוי פוליטי בשירות הדיפלומטי שלנו. האם אני מתקטנן כדרכי? כן ולא. כן, כי מדובר כמובן בהשאלה ואין הכוונה שהוא נושא בתואר פורמלי של שגריר. ומצד שני אני לא מתקטנן אלא דווקא צודק. לשון החדשות צריכה להיות יותר צוננת ורשמית לטעמי, יש בה פחות מקום, אם בכלל, להומור ולהגזמה או ללשון המעטה. למשל: עמרי כספי, המכונה שגריר ישראל לאנ.בי איי…" וכד'.

לא, לא אוהב שהחדשות מגייסות אותנו לפטריוטיות בשקל, ולא משתגע מכך שכל שטות ספורטיבית נכנסת לחדשות. אבל פה אני מרגיש שאתם לא מסכימים איתי אז אני מפסיק, כי הפוסט הספציפי הזה מתחיל להישמע כמו איזה מכתב למערכת של מקומון.