אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, סוגיית המאחזים מצויה על שולחנה של הממשלה. בתי-המשפט מחכים לתשובתה של המדינה לגבי מעמדם של המאחזים האלה, בעיניה.

אני רוצה לומר לראש הממשלה ולממשלה, שאם, חלילה, יונף הכורת על היישובים האלה, מפלגתנו, הבית היהודי, קשה לי לדמיין אותה – אני משתמש בניסוח הזה – שותפה לממשלה שהורסת את הבתים שעליהם מדובר. הדברים מאוד ברורים, והם גם נכתבו, והובאו לראש הממשלה פעם ופעמיים בכתב, ועוד אין-סוף פעמים בעל-פה, ולכן אני קורא לראש הממשלה ולחברינו בליכוד שחושבים אותו הדבר, רק שהיכולת הפוליטית שלהם בהקשר הזה מצד אחד היא חזקה יותר, כי הם בתוך מפלגתו, אבל מהרבה צדדים היא חלשה יותר, כי הם בתוך מפלגתו – היכולת לפרוש, לעזוב, לאיים, היא קטנה יותר, מצומצמת; בואו לא נרמה את עצמנו. אנחנו מחוייבים להתיישבות בכל ארץ-ישראל, ובמשנה תוקף והדגשה ליישובים ביהודה ושומרון ולמקומות המדוברים. אם המדינה תגיד: אנחנו לא יכולים, בית-המשפט, וכל הדיבורים האלה, זה נחמד; אנחנו אנשים פוליטיים, אנחנו רואים את עצמנו, ואוהבים להיות, שותפים בממשלה הזאת. אבל יש דברים שאי-אפשר להיות שותפים להם.

זאת לא החלטת סיעה כרגע, זה בדיונים. אנחנו ישבנו עם רבנים היום, ואנחנו עכשיו בדיון עם אנשי מועצת יש"ע, אבל גם בלי דיונים עם אף אחד, בדיונים בינינו לבין עצמנו, אנחנו יודעים, וכולם יודעים. אלא מה? משום שאולי הטון שלנו הוא טון של שותפות, והוא טון של אהבה וחיבה ורצון שהממשלה הזאת תמשיך להתקיים, גם כי אנחנו יודעים מי האלטרנטיבות – אבל אנחנו לא ניתן לעובדה שאנחנו חוששים מהאלטרנטיבה לסמא את עינינו ולפגוע בהגנתנו על שכונת האולפנא, גבעת-אסף,  עמונה, מגרון ועוד כמה מקומות שעליהם מדובר עכשיו.

ולכן אני אומר: אדוני ראש הממשלה, חברינו בליכוד, הצטרפו למאמץ הזה – וגם המשפט הזה ומה שאני אומר כאן הם חלק מהמאמץ – ותבהירו לראש הממשלה במשנה החריפות הפוליטית – אני לא מדבר כמובן בעניינים הערכיים, בארץ-ישראל, ושיש שם משפחות, ובתים. זה לא שני קונטיינרים ועז. רבותי, מדובר בבתים, בבתים משותפים, בילדים שהם עכשיו בחרדות שיזרקו אותם מהבתים. אל תשלו את עצמכם שלשותפות הזאת, אדוני ראש הקואליציה, יהיה קיום אם יורם הגרזן, והדחפור, הבולדוזר וה-D9 על הבתים האלה. גם כי אנחנו לא רוצים, וגם כי אנחנו לא נוכל.

ולכן, הקשיבו לדברים האלה ותבינו את חומרתם, ועשו מעשה כדי שמבחינה חוקית, מבחינה משפטית, מבחינה ערכית יימצא הפתרון בתשובתה של המדינה ובמעשיה של המדינה, כדי שהמקומות האלה יהיו על עומדם לנצח, שם ובמקומות אחרים.

זהו הנאום של ח"כ אורי אורבך בכינוס המליאה בו נכח ראש הממשלה לבקשת 40 חברי כנסת.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, מחאת האוהלים נמשכת ואני פונה אליך מכאן: לך אליהם, דבר אתם, הקשב להם! אלו לא אנשים זרים ולא מחנה פוליטי עוין, אלו הילדים שלנו, הילדים שלך, החברים של הילדים שלך. הצעקה שעולה מתל-אביב וממקומות אחרים היא מצוקה אמיתית. גם אם זאת לא מצוקת העניים, זאת מצוקה של אזרחי ישראל הצעירים. ולכן אל יגבה לבנו ובל נחפש להתעמת אתם על רקע של שמאל או ימין, גם אם יש אלמנטים כאלה בתוך המחאה הזו. מוטב להקשיב להם.

אני לא מבקש ממך, אדוני ראש הממשלה, שתמיר את דתך האידיאולוגית והכלכלית, אבל הצעקה שעולה מהמקומות הללו, מהמאהלים האלה, מחייבת אותנו להקשבה ולחשיבה. בתוך האמונות הכלכליות שלנו אפשר למסוך את מה שאומרת הצעקה הזאת. כי מה שנמצא כאן בנסיגה קשה כבר שנים הרבה, עוד לפני הממשלה הזאת, אבל בממשלה הזאת אולי במשנה תוקף, זה הידרדרות של שורה שלמה של השירותים הציבוריים הניתנים לאזרחי ישראל. לא כל שירות ציבורי, אבל מרגישים את זה ברפואה כבר שנים, ומרגישים את זה בחינוך כבר שנים, ואנחנו תמיד נדרשים לעשות את הביטוח המשלים והמושלם והפלטינום והזהב, גם בבריאות וגם בחינוך ובתחבורה ציבורית, רק להוסיף קצת כדי לקבל את מה שהיינו צריכים לקבל בחינם. כי הרי את מה שאנחנו מקבלים בחינם, אנחנו לא מקבלים באמת בחינם, אנחנו  משלמים מסים, אנחנו משלמים ביטוח לאומי. ראוי לנו לקבל את השירותים האלה באופן ראוי.

והערה לסיום לחברי ממפלגת קדימה, שעכשיו סונטים בראש הממשלה, מילא אם הייתי שומע את הטענות, ואני שומע אותן מהמחנה הסוציאל-דמוקרטי בכנסת וממחנה השמאל שרוצה מדינת רווחה. אבל ההבדל הכלכלי ביניכם, אנשי קדימה, לבין הליכוד, שממנו רובכם באתם – אי אפשר לראות אותו אפילו "בזכוכית מגדלת של שען חרש", כמו שאומרים הגששים. אי אפשר. אי אפשר לראות את ההבדל. לא היה פה יותר טוב בתקופת קדימה. ובכלל, זו פעם ראשונה בכלל שאני רואה שמחנה פליטים תומך במחנה אוהלים. אבל זו הערה פוליטית.

ועל כן, אם היו שומעים מכם כל השנים כיצד אתם נלחמים למען העובדים, והפועלים, והדיור, בהצבעות, ובחוקים, וההסתייגויות שלכם היו ברוח המחאה הזאת שעכשיו נשמעת מתל-אביב וממקומות אחרים, החרשתי. אבל אתם צדיקים כמו ההוא – ואסיים בזה – שמכר חלבה ב-100 שקל לקילו. אמרה לו אחת הקונות: 100 שקל עולה קילו חלבה? אצל משה זה עולה רק 80. אמר המוכר לאישה: לכי למשה ותקני ממנו ב-80. אמרה לו: אבל אצל משה אין. אמר לה: כשאצלי אין גם אצלי זה 80.

עכשיו, אצלכם, כשעכשיו אין לכם את השלטון, וכשעכשיו אתם לא קובעים ולא מחליטים, עכשיו יש לכם לכולם. עכשיו אתם מחלקים דירות, וחינוך, ותחבורה ציבורית, ואתם ממש עולים על גדותיכם, שופעים. אני כבר מתחיל להתגעגע.

ולכן כדאי להתגבר על הגעגועים. מידי פעם אני נזכר, מסתכל עליכם ונזכר בשלוש השנים שלכם, שהיו שם גם יתרונות – אני לא זוכר כרגע מה – אבל היו הרבה חסרונות. אל תתייהרו על הליכוד, כי בסוף – על היתרונות ועל החסרונות – רובכם ליכודניקים. תודה רבה לכם.

]]> http://www.uriorbach.co.il/1674/feed/ 2 http://www.uriorbach.co.il/1656/ http://www.uriorbach.co.il/1656/#comments Tue, 26 Jul 2011 15:38:53 +0000 ‫עידית‬ http://www.uriorbach.co.il/?p=1656

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת.

טוב לקחת טרמפיסטים. אני אפילו ממליץ לקחת טרמפיסטים, אני רק לא ממליץ לכם אף פעם, כשאתם עוצרים למישהו, בתור טרמפיסט בדרך, לתת לו להעיף את הנהג ולשבת במקומו.

אני מזדהה עם המחאה. המחאה צודקת. המצוקה – מצוקת הדיור, מצוקת הצעירים, ולא רק צעירים, גם רווקים וגם זוגות – היא מצוקה אמיתית, והיא חוצה את כל המגזרים. בכל מגזר יש לה מאפיינים אחרים: במגזר החרדי יש מאפיינים של המצוקה, אפילו במגזר הדתי-לאומי, שנע בין העולמות, גם שם יש מאפיינים מסוימים. ובכל זאת, אנשים דתיים רבים נרתעים או נמנעים מלבוא למחאה הזאת, למרות ההזדהות שלהם. ואם הם באים, הם באים על קצות האצבעות, כדי שלא יראו אותם, זהבה גלאון, ביחד אתכם, עם הטרמפיסטים של המחאה הזאת, שתפסו את כיסא הנהג.

כן, כי הכול פוליטיקה, והכול קשור. אמרו פה לפני נואמים מהשמאל שהכל קשור לפוליטיקה ולכיבוש. אתם יודעים, חבריי מהשמאל, מה זה "הכול קשור"? גם כשלא בונים ביהודה ושומרון די הצורך, גם זה קשור למצוקת הדיור; וגם כשמאפשרים לעובדים זרים לא חוקיים לבוא לפה ולגור פה, גם זה "עוזר" למצוקת הדיור. וגם כשכולנו רוצים שלא יבנו בפראות בשטחים ירוקים – בצדק אנחנו לא רוצים – גם לזה יש מחיר. כי הכול קשור.

אבל כשאתם אומרים שזאת הפוליטיקה, וחלק מהמלחמה בכיבוש, לא תמצאו אותנו שם, במחאה הזאת. אני לא חושב שהפתרון למצוקת הדיור הוא רק בבנייה ביהודה ושומרון. אני לא מבקש גם מאנשים שלא רוצים לגור שם, או שזה לא רלוונטי לגביהם, לגור בעופרה כי אין להם דירה בתל-אביב, או בגבעתיים או בפתח-תקווה. הממשלה צריכה לדאוג שיהיו דירות לאנשים במקום שלבם חפץ ובמגבלות האפשר. אבל לעיתים נדמה שהמחאה הזאת לא מתעניינת היכן יגורו הצעירים האלה; מה שמעניין חלק מהמוחים זה לא מי גר באוהלים, אלא מי גר ברחוב בלפור בירושלים. אתם רוצים שבנימין נתניהו לא יגור בבית ראש הממשלה, ולכן אתם משתמשים – בתרומות של אוהלים, בתרומות של כוח-אדם, באנשים, של הקרן החדשה, של השמאל הלאומי כדי שהאיש שגר ברחוב בלפור לא יגור שם. זה מה שמעניין אתכם. ולזה אנחנו לא רוצים ולא יכולים להיות שותפים.

אני אומר למפגינים, שאני באמת חש הזדהות אתם – בני כל המגזרים: טוב שיש מחאה. הממשלה הזאת צריכה להזיז את עצמה ולבנות, ולעודד בנייה בכל המקומות, בכל הארץ. אני אומר גם להם: כן תלמדו דבר מסוים גם מהציבור החרדי, וגם מהציבור הדתי-לאומי: יש אפשרויות, לפעמים, אפילו בקבוצות, ללכת לגור – לאו דווקא ביהודה ושומרון, מי אני שאציע לכם לגור ביהודה ושומרון?  אבל באור-יהודה, ובלוד, וברמלה, וביהוד. הילדים שלנו הולכים  לשם: בגרעינים, בקבוצות. לגור במקומות האלה, בפאתי הערים.

ובתל-אביב, במרכז תל-אביב, לכשירווח, נבוא ונגור גם שם.

]]> http://www.uriorbach.co.il/1656/feed/ 2 http://www.uriorbach.co.il/1565/ http://www.uriorbach.co.il/1565/#comments Tue, 17 May 2011 07:37:42 +0000 ‫עידית‬ http://www.uriorbach.co.il/?p=1565

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מציע לחברי האופוזיציה להקים שני יישובים חדשים בארץ-ישראל, אפשר בתוך גבולות "הקו הירוק". לאחד אנחנו נקרא "ניר גנים" ולשני – "ניר- גזים". כי אנשי האופוזיציה הם כל הזמן נרגנים ונרגזים.

ובין ניר-גנים לניר-גזים יקימו גשר של תלונות, טענות ומענות. כי אמנם כן, יש הרבה טענות מוצדקות נגד הממשלה, והרבה דברים שחייבים לדרוש מראש הממשלה בתחומים הכלכליים והחברתיים ואפילו המדיניים. אבל כשאני רואה את ערימת הנרגנות והנרגזות של תושבי ניר גנים וניר גזים בזמן האחרון, נדמה לי שהם לא חיים במציאות שאנחנו כולנו מצויים בה. על כל עניין רק טענות נרגזות ונרגנות.

כשישראל מוחה על ההסכם של ה"פתח" עם ה"חמאס"  – בעיניהם ישראל אשמה ואחראית, והם שואלים: למה לא מחדשים את המשא-ומתן כשקורה דבר כל כך דרמטי?

כשיש מהומה אדירה סביבנו בעולם הערבי, כמה טענות שומעים מהם: שישראל לא ערוכה, שישראל מופתעת, ולא מגיבה נכון. זו מין מחשבה 'ימנית' של שמאלנים, מין היפר-פטריוטית  של נרגנים ונרגזים: כאילו הכול בידינו, הכול בשליטתנו, אם אנחנו רק נהיה ערוכים ומוכנים, העולם הערבי ישקוט, הכול יהיה בסדר, הכול יהיה בשליטה כאילו אין עוד כוחות באזור פה.

גלעד שליט לא משתחרר – ביבי אשם. אין "חמאס", אין משא-ומתן קשוח. "לשחרר, לשחרר, רק אנחנו, הכול רק בידינו, אם רק ניכנע". אזרחים סורים ולבנונים מסתערים על הגדרות – ושוב אנחנו אשמים, ואיך הופתענו.

עד כדי כך הם נרגנים ונרגזים שאפילו קראתי בעיתון לא מזמן, את אחת הידיעות המשעשעות, מצחיקות ועצובות כאחד. סופר שם שראש הממשלה פגש את אורי גלר בלונדון ובמסעדה שהם נפגשו, מתחתיה יש קזינו. היה בעיתון, ידיעה גדולה, עם תמונה והקזינו סומן בעיגול…

טוב, זה שראש הממשלה פוגש את אורי גלר, גם לי יש על זה ביקורת, אבל זה עניין של טעם. אולי רצה ללמוד איזה טריק של כיפוף כפיות. אבל בפעם הבאה שהוא פוגש מישהו באיזושהי מסעדה, אאולי הוא צריך לקבל מראש את רשיון העסק לראות אם הוא בתוקף, הרישיון של המסעדה או של הקזינו שמתחת למסעדה. וגם בשטות הזו – רמת הנרגנות והנרגזות על דברים שהם לא בהכרח בשליטתנו היא גדולה מדי, היא מנותקת מהמציאות.

ולכן אני חוזר על הצעתי, לסיום. יישוב אחד לנרגנים יישוב אחד לנרגזים. ניר-גנים וניר-גזים, וגשר של תלונות ומענות מחבר ביניהם, ושם נשים את אנשי קדימה ומאחורה נשים את אנשי העבודה ושאר מפלגות האופוזיציה, והם יתלוננו וירגנו וירגזו עד שיהיו מרוצים. והארץ תשקוט.

]]> http://www.uriorbach.co.il/1565/feed/ 3 http://www.uriorbach.co.il/1501/ http://www.uriorbach.co.il/1501/#comments Thu, 24 Mar 2011 05:22:32 +0000 ‫עידית‬ http://www.uriorbach.co.il/?p=1501 האם אנחנו משקיעים מספיק במאגר הזה, שיביא לנו כל-כך הרבה דברים טובים וכבר מביא לנו תוצאות טובות? לא. אנחנו לא משקיעים בהם את האנרגיות שאנחנו משקיעים במרבצי גז, במרבצי דלק וברווחים עתידיים כשיש לנו פה מאגר אנושי, מאגר טבעי שכבר מביא הצלחות והוא דורש השקעה כדי להביא תוצאות לחברה. אני מבקש מעצמנו ומהממשלה להתייחס לעובדים הסוציאליים כאנשים שנותנים שירות שהתועלת הכלכלית והחברתית שלו היא אדירה לא פחות ממאגרי טבע שאנחנו מחפשים בים.

יש קשר בין שני העניינים שעלו על סדר היום הציבורי בשבוע האחרון. העניין האחד הוא אי-הגבלת שכר הבכירים במשק הציבורי, והעניין השני זה אי-העלאת שכרם של העובדים הסוציאליים. הוקמה ועדה מקצועית בראשות השר יעקב נאמן לדון בנושא שכר הבכירים. והנה, הפתעה-הפתעה, היא החליטה שלא צריך להטיל מגבלות.

אומרים: לא לתת לחתול לשמור על השמנת. במקרה הזה הייתי ממציא ביטוי חדש: נתנו לשמנת לשמור על החתול. כשההוויה שלך והתודעה שלך והמיליה שלך והגילדה והחברה היא, כל החיים – וזה בסדר, ביושר ובענווה אפילו – היא בין שועים ונגידים, איזה מיץ אתה רוצה שיצא כשאתה חותך אשכוליות? מיץ תפוזים? אם אתה ממנה איש מקצוע כזה, שבא משם, להחליט החלטה כזאת, הוא מוצא את הנימוקים הכלכליים – עם אנשי מקצוע, עם גיבוי – שיסבירו וינמקו למה לא צריך להגביל: כי הם יברחו לחוץ-לארץ, כי אנחנו נפסיד שכבת ניהול שלא יכולה להסתפק ב-200,000 שקל לחודש. על זה מדובר, במקום שבו השכר הנמוך ביותר הוא 4,000 שקלים, פי-50 – 200,000. אני, למשל, חושב שאדם שכל כך רוצה הרבה כסף בחודש יעלה את שכר המינימום אולי לחלק מהעובדים אצלו במפעל ואז יוכל גם להכפיל ולהגדיל את השכר, אבל אני תמים ונאיבי.

 והנה, באותה קשיחות שאומרת לא להגביל את השכר של העשירים ביותר מתנהגים מול העובדים הסוציאליים, האנשים שכל עבודתם, חוץ מלטפל בחלשים ובנדכאים, המהות של זה היא לצמצם את הפערים בחברה, לקחת את החלשים ביותר, את אלה שנזקקים לעזרה הסוציאלית, ולהעלות אותם בקצת, להציע להם עוד שירות, עוד מימון: תיקחו משם, עוד מישהו שיעזור לילד שלהם בבית-הספר, עוד איזו הטבה, עוד איזו הנחה – לצמצם מלמטה את הפערים מול העשירים. זו המהות של העובד הסוציאלי, להעלות קצת את החלש ביותר בחברה. ואליהם אנחנו מקשיחים את הלב ואומרים: זה בעייתי, אי-אפשר, זה יפרוץ את מסגרת השכר, זה יגרור אחרים. מי יודע לאיזה שבר, בוקה ומבולקה אנחנו נגיע אם אנחנו נשפר את תנאי שכרם של העובדים הסוציאליים.

 ולכן – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – אני רואה שאתה כבר רוטט מרוב ציפייה לסיום הדברים – זה אותו דבר. אותה נדיבות כלפי עשירים היא אותה הקשיחות כלפי החלשים. ומי שמטפלים בחלשים הם חלשים בעצמם; אותם "שמנות" ששומרים על החתול – הם החתולים שרודפים אחרי העכברים. והכול אותו דבר, והכול אותה השקפת עולם. לכן, אף שאנחנו מביעים אמון בממשלה הזאת, בעניין הזה, אני חושב, צריך לעשות תשובה.

ב"ספר הבדיחה והחידוד" קראתי היום כדבר הזה: יהודי אחד מספר לחבר שלו: שמעת? השמש בבית-הכנסת של ורשה זכה במיליון זלוטי. אומר לו החבר: זה נכון, אבל יש פה כמה אי-דיוקים; ראשית, זה לא היה בוורשה, אלא במוסקבה, ושנית זה לא היה השמש, אלא העגלון, ושלישית – לא מדובר במיליון זלוטי, אלא ב-200,000 זלוטי, ורביעית –  לא הרוויח, אלא הפסיד.

אז ברור שזה לא רק שלושה חודשי הקפאה, אלא יותר, ולא כולל הסכמה לבנייה בירושלים, אלא כולל הקפאה גם בירושלים, ובטח לא נקבל 20 מטוסים בחינם, אלא  עשרה בתשלום, ורק כשיהיה שלום, וגם אז, כשיהיה שלום, הם יפציצו את ג'נין ואת רמאללה. וחוץ מזה, האמריקאים גם לא מסכימים לחתום.

ולכל זה – ליברמן אמנם לא מסכים, אבל לא יעשה שום דבר, וש"ס תוקפים אבל נמנעים, ואני לא רוצה להתווכח שוב ולהגיד שזכותנו על הארץ, ושיש לנו טענת ריבונות, וכמה שזה שטות וכמה שזה מסוכן – את כל הטענות האלה השמענו ועוד נשמיע. אבל אני אומר: יש גם דרכים איך לא להגיד אמת. אפשר להיות קצת יותר אלגנטי. צריך שיעבור קצת זמן בין ההבטחה לבין היום שבו אנחנו נראה שזה לא באמת, אלא זה רק כדי שאולי אנחנו נשתכנע. זה קצת מעליב, אדוני ראש הממשלה. תן לנו שבועיים, שלושה שבועות, ארבעה, שנראה שזה היה בצחוק, שזה לא היה באמת. הרי עברו רק יום, יומיים, שלושה ימים, ומסתבר שהסוחר שבמוצאי-שבת מכר לנו סחורה כל כך טובה, פתאום מסתכל שוב על המדפים במבט תמה: " אני לא יודע מה קרה פה, לאן נעלמו 20 מטוסי חמקן? הרי הבטיחו לי. אני דיברתי איתם במפורש. אם לא, אז יש כנראה איזה אי-הבנה. אני אחזור אליהם ואני אדבר איתם. אה, הם לא חותמים? לא, אז אנחנו לא נסכים.

רבותי חברי הכנסת: לא יהיו כל הדברים האלה. מה, האם אני יודע את זה מהמקורות שלי? לא, אני לא יודע את זה מהמקורות שלי. אני יודע מכך שאני מכיר את הנפשות הנוגעות בדבר. אני מבטיח לכם: קחו את פרוטוקול הכנסת, שאני אומר לכם עכשיו:  הדברים האלה לא יהיו! אולי חוץ ממטוסי החמקן, שעליהם נשלם, אבל כשיהיה שלום. ואתם יודעים מתי אני חושב שיהיה שלום.

והמטוסים הם בכסף, מה בחינם? תגיד, אתה רוצה את הכול? לא להיות חזירים, רבותי. תקבל בתשלום 20 מטוסי חמקן. גם בחינם אתה רוצה? מה הבטיחו? לא הבטיחו. ואם הבטיחו צריך לקיים? הרי ראש הממשלה הבטיח: זו הקפאה חד-פעמית וזמנית. הלכתי למילון, שוב, הסתכלתי: "חד פעמית", הכוונה – חד-פעמית: פעם אחת. "זמנית" – מוגבלת בזמן. גם זה לא היה כל כך מזמן. כמה הזיכרון שלנו יכול להיות קצר?

אי-אפשר לקפוץ על תהום בשתי קפיצות. יש כזה פתגם. אבל ראש הממשלה בנימין נתניהו קופץ על תהום שלוש וארבע וחמש קפיצות, ובכל פעם הוא נופל. וגם הפעם. ודווקא עכשיו הוא נופל, בחמש קפיצות, בחמש הבטחות שלא ימומשו, וחבל שהוא ייפול, ואני לא חושב שצריך להיות שותפים לנפילה הזאת.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הרבה פעמים אנחנו רואים דברים בעיתון שעצם העובדה שהם בעיתון, כבר מתגנב ללבנו החשש שמשהו לא בסדר. והנה, ראינו תמונות וסרטון באתרי האינטרנט של קבוצת חיילים ישראלים בקסבה של חברון שרה ורוקדת איזשהו שיר הומוריסטי. ישר נזדעזעה הארץ ת"ק פרסה על ת"ק פרסה: אוי אוי אוי, זה לא בסדר – כי כבר הרגילו רבים מאתנו לחשוב את המחשבה הזאת. הרי מדובר בכיבוש. אנחנו יושבים על הראש של הערבים בארץ שלהם, ופה אלה חיילים חמושים, ואם החיילים הם שמחים ומחייכים ורוקדים אז כנראה זה חלק מההלעגה והכיבוש והעינוי והדיכוי של הערבים המסכנים. אני אומר: תסתכלו על זה בצורה לגמרי אחרת. לו אני הייתי עורך הכותרות בעיתון, קודם כול זה לא היה נכנס לעיתון כי זו לא ידיעה, חיילים שמחים. אבל הכותרת היא: חיילינו שמחים בארץ-ישראל שלנו. שוב, זו לא כותרת, זו כותרת תועמלנית קצת. אבל אם מסתכלים על הדברים ככה, אז רואים שאין פה שום דבר: קבוצת חיילים הולכת בחברון ורוקדת ושמחה. אין בזה שום ביזוי ואין בזה שום דיכוי, וארץ-ישראל שלנו. ועצם העובדה שדברים נכנסים לעיתון – כבר אנשים מתכווצים, גביני עיניהם מתקדרים והם אומרים: אוי אוי אוי, זה ממש נורא. חיילים שמחים? ערבים עצובים? תרגיעו.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה דווקא לדבר על נושא אחר, שקשור קצת להתנהלותה של הממשלה. אנחנו נמצאים בעיצומו של קמפיין ציבורי תקשורתי למען שחרורו של גלעד שליט. ואני אומר משהו שנשמע כמובן כקלישאה, אבל היא נכונה: אני מאמין שכולנו רוצים לראות את גלעד שליט שב בריא ושלם הביתה במהרה. אלא שאנחנו צריכים לאפשר לממשלה, גם אם זה לוקח זמן, לנהל משא-ומתן. וכשאני שומע את המלים "בכל מחיר", אני פשוט לא מבין, האם יש דבר אחר שאנחנו מוכנים לעשות בכל מחיר? האם אנחנו יוצאים למלחמה בכל מחיר? האם אנחנו עושים שלום בכל מחיר? האם אנחנו נצמצם את הפערים בחברה בכל מחיר? לא. מדינה לא משלמת כל מחיר, כי ברגע שמשלמים כל מחיר, המחיר הוא כבד מדי.

ולכן – צריך לאפשר לממשלה ולראש ממשלה את החופש לנהל משא-ומתן בדרכו. ואני לא נגד לחצים בתוך הממשלה, וגם בתוך הכנסת, אם לשלם את המחיר או לא לשלם את המחיר. אבל כשאני רואה את הקמפיין הזה מתנהל בעיתונים – העיתונים, שלפני שבוע אנחנו דנו כאן על חוק צינון של עיתונאים – מסתבר שהעיתונים מאוד לא מצוננים. הם נמצאים בתוך קמפיין בעל משמעויות פוליטיות – לא מפלגתיות אבל פוליטיות ומדיניות מרחיקות לכת, ולא רק משום שעורכי העיתונים או המו"לים שלהם מאמינים שצריך לשחרר את גלעד שליט בכל מחיר, אלא משום שזה עובד על איזה סנטימנט של פטריוטיות בעשרה שקלים, או בחמישה-שישה שקלים, כמה שעולה עיתון. אני לא אגיד במובן הגס – "כי זה מוכר עיתונים". אני לא חושב שהאנשים הם ציניים. הם באמת מאמינים שצריך לשלם בכל מחיר ולקבל את גלעד שליט עכשיו. אבל זה דבר שהוא מיני-קונסנזוס, ומדבר כל כך לכולם, וכל כך פוטר אנשים מחשיבה באמת אם ראוי לשלם כל מחיר או לא כל מחיר, וזה צעדה, והמאבק למען שחרורו של גלעד שליט הופך להיות מין תנועת נוער למבוגרים. אנחנו צועדים, אנחנו לוקחים בלונים, והמשפחה – משפחה יקרה וסימפתית, והנה, עכשיו הם כבר לא יכולים להתאפק יותר.

אבל אנחנו לא יכולים ליטול מידי הממשלה, באמצעות לחץ ציבורי ותקשורתי, את הכלי המרכזי שלה בניהול ענייני המדינה – זה הזכות והיכולת לנהל משא-ומתן קשוח, עיקש, שבסופו של דבר אני מקווה שהמשא-ומתן הזה יושלם, ואני יודע שכשהמשא-ומתן הזה יושלם ישלמו מחיר וישוחררו מחבלים רוצחים. אנחנו יודעים את זה. זה ברור. יכול להיות שאפילו פה אני אצעק, ואני אגיד נגד זה, ואני אומר שזה מחיר כבד מאוד אבל זאת ה"פרוגרטיבה", כמו שאמר פה שר חוץ פעם, של ראש ממשלה ושל ממשלה, ובוודאי של קבינט, להחליט החלטות הרות גורל והרות חיים לאנשים רבים.

ולכן אני אומר גם לעיתונים, וגם ללוחצים: הניחו לעניין; אלו דברים שהדומייה והשתיקה והחשאיות יפה להם וטובה להם, לנו, וגם לשבוי שלנו גלעד שליט.

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת. להקת פיקוד "גוועלד" יצאה לדרך. כל אחד מרגיש שהוא יותר מסכן מהשני. אבירי שלטון החוק אומרים, איך מדברים ככה אל בית המשפט?; הערבים מתלוננים: אם אנחנו היינו עושים מה שהחרדים עושים, מי יודע מה היה קורה לנו; והחרדים – בכלל – איזו הפקה מופלאה, מזמן כבר לא נראתה במקומותינו. הם הולכים לכלא כאילו הם הולכים ל-25 שנה שירות בצבא הרוסי כמו שהיה מקובל בתחילת המאה, שיותר אתה לא רואה את הילדים שלך. אני לא רוצה לומר, כאילו שהם הולכים למילואים, כי זאת לא דוגמה כל כך טובה.

יש להעריך את האכפתיות שלהם מהחינוך. אבל אחרי שמעריכים את האכפתיות מהחינוך וממסירות הנפש אפשר לזכור שהם הולכים לכלא לא רק בגלל היחס לבית המשפט, אלא בשל אפליה של בני עדות מזרח, של ספרדים, בעמנואל. עם כל ההערכה לחינוך החרדי צריך לומר את האמת המרה הזו. זה ויכוח שהוא בין חרדים לחרדים, ובית המשפט במקרה הזה מגן על חרדים, רק לא על הרוב החרדי, אלא על חרדים ספרדים.

אבל אני לא רוצה לדבר עכשיו על הרגלי החינוך של חבריי האשכנזים החרדים – זה ויכוח ארוך. אני חושב שזאת שטות, אם מותר לומר ככה על פסקים של בית משפט – שבאמצעות צווים ובאמצעות בית משפט אפשר לשנות הרגלים רעים ארוכי שנים.

אני רוצה לדבר על שתיקתם של חבריי מש"ס. הרי לכך נבחרתם. אתם נבחרתם כדי להגן על ספרדים חרדים קודם כול. אתם מפלגה ספרדית חרדית. הנפגעים הם ספרדים חרדים. בלי לדעת הרבה מתמטיקה אני מבין שאם יש חרדים ספרדים שנפגעים, מי שצריך להגן עליהם אלו ספרדים חרדים בכנסת. אל"ף-בי"ת.

איך אני יודע את זה? כי יש פה אשכנזים חרדים, וכשנפגעים אשכנזים חרדים, הם מגינים עליהם. צודקים, לא צודקים – האינסטינקט הטבעי אומר להגן על אנשים ששלחו אותך לכנסת. אבל ש"ס שותקת. ואני יודע למה היא שותקת. כי מסתבר, בדקתי את זה היטב-היטב, רבותיי, וגיליתי שהשם האמיתי של אלי ישי זה אלי ישייקביץ, ואריאל אטיאס זה אריאל אטיאסובסקי ואברהם מיכאלסקי ויעקב מרגי- מורגנשטרן. סגן השר יצחק כהן הוא יצחק כהן-פרוש ואמנון כהן-ליצמן, וראש ועדת הפנים – דוד גפני-אזולאי; ומשולם נהרי-מקלב וניסים מוזס-זאב. לכולם יש שמות אשכנזים – הם אשכנזים. מדובר בעוד מפלגה אשכנזית, רובה ליטאית.

לא הזכרתי את השם של הרב חיים אמסלם. כי הוא חיים אמסלם. הוא, אין לו שם אשכנזי. הוא ספרדי- -הוא חרדי, ולכן לא מוציאים לו את הנשמה – מוציאים לו את ה"נשומה".

הם עוד יגלו, כל השמות האלה – גפני-אזולאי ומקלב-נהרי ואלי ישייקביץ ואטיאס אטיאסובסקי – הם עוד יוציאו פשקוויל על חיים אמסלם- — – והם עוד יגידו שהוא בכלל לא אשכנזי. הוא לא אשכנזי.

חבר הכנסת הרב גפני, איך חיים אמסלם, שהוא לא אשכנזי, איך הוא בש"ס? הרי בש"ס כולם אשכנזים, ורק אחד לא. אני חושב שצריך להרחיק אותו מהמפלגה האשכנזית ש"ס, ויפה שעה אחת קודם – זאת קלישאה – אבל במקרה הזה, נכונה. להקת פיקוד "גוועלד" – להירגע.

]]> http://www.uriorbach.co.il/1229/feed/ 1