‫ח"כ אורי אורבך » נאום במליאה‬

‫ח"כ אורי אורבך על ריקוד החיילים בקסבה בחברון:‬

‫עידית‬ — Sun, 11 Jul 2010 11:14:17 +0000

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הרבה פעמים אנחנו רואים דברים בעיתון שעצם העובדה שהם בעיתון, כבר מתגנב ללבנו החשש שמשהו לא בסדר. והנה, ראינו תמונות וסרטון באתרי האינטרנט של קבוצת חיילים ישראלים בקסבה של חברון שרה ורוקדת איזשהו שיר הומוריסטי. ישר נזדעזעה הארץ ת"ק פרסה על ת"ק פרסה: אוי אוי אוי, זה לא בסדר – כי כבר הרגילו רבים מאתנו לחשוב את המחשבה הזאת. הרי מדובר בכיבוש. אנחנו יושבים על הראש של הערבים בארץ שלהם, ופה אלה חיילים חמושים, ואם החיילים הם שמחים ומחייכים ורוקדים אז כנראה זה חלק מההלעגה והכיבוש והעינוי והדיכוי של הערבים המסכנים. אני אומר: תסתכלו על זה בצורה לגמרי אחרת. לו אני הייתי עורך הכותרות בעיתון, קודם כול זה לא היה נכנס לעיתון כי זו לא ידיעה, חיילים שמחים. אבל הכותרת היא: חיילינו שמחים בארץ-ישראל שלנו. שוב, זו לא כותרת, זו כותרת תועמלנית קצת. אבל אם מסתכלים על הדברים ככה, אז רואים שאין פה שום דבר: קבוצת חיילים הולכת בחברון ורוקדת ושמחה. אין בזה שום ביזוי ואין בזה שום דיכוי, וארץ-ישראל שלנו. ועצם העובדה שדברים נכנסים לעיתון – כבר אנשים מתכווצים, גביני עיניהם מתקדרים והם אומרים: אוי אוי אוי, זה ממש נורא. חיילים שמחים? ערבים עצובים? תרגיעו.

‫אורי בכנסת על המסע לשחרור גלעד שליט: "מדינה לא משלמת כל מחיר, כי ברגע שמשלמים כל מחיר – המחיר הוא כבד מדי".‬

‫עידית‬ — Tue, 29 Jun 2010 08:10:25 +0000

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה דווקא לדבר על נושא אחר, שקשור קצת להתנהלותה של הממשלה. אנחנו נמצאים בעיצומו של קמפיין ציבורי תקשורתי למען שחרורו של גלעד שליט. ואני אומר משהו שנשמע כמובן כקלישאה, אבל היא נכונה: אני מאמין שכולנו רוצים לראות את גלעד שליט שב בריא ושלם הביתה במהרה. אלא שאנחנו צריכים לאפשר לממשלה, גם אם זה לוקח זמן, לנהל משא-ומתן. וכשאני שומע את המלים "בכל מחיר", אני פשוט לא מבין, האם יש דבר אחר שאנחנו מוכנים לעשות בכל מחיר? האם אנחנו יוצאים למלחמה בכל מחיר? האם אנחנו עושים שלום בכל מחיר? האם אנחנו נצמצם את הפערים בחברה בכל מחיר? לא. מדינה לא משלמת כל מחיר, כי ברגע שמשלמים כל מחיר, המחיר הוא כבד מדי.

ולכן – צריך לאפשר לממשלה ולראש ממשלה את החופש לנהל משא-ומתן בדרכו. ואני לא נגד לחצים בתוך הממשלה, וגם בתוך הכנסת, אם לשלם את המחיר או לא לשלם את המחיר. אבל כשאני רואה את הקמפיין הזה מתנהל בעיתונים – העיתונים, שלפני שבוע אנחנו דנו כאן על חוק צינון של עיתונאים – מסתבר שהעיתונים מאוד לא מצוננים. הם נמצאים בתוך קמפיין בעל משמעויות פוליטיות – לא מפלגתיות אבל פוליטיות ומדיניות מרחיקות לכת, ולא רק משום שעורכי העיתונים או המו"לים שלהם מאמינים שצריך לשחרר את גלעד שליט בכל מחיר, אלא משום שזה עובד על איזה סנטימנט של פטריוטיות בעשרה שקלים, או בחמישה-שישה שקלים, כמה שעולה עיתון. אני לא אגיד במובן הגס – "כי זה מוכר עיתונים". אני לא חושב שהאנשים הם ציניים. הם באמת מאמינים שצריך לשלם בכל מחיר ולקבל את גלעד שליט עכשיו. אבל זה דבר שהוא מיני-קונסנזוס, ומדבר כל כך לכולם, וכל כך פוטר אנשים מחשיבה באמת אם ראוי לשלם כל מחיר או לא כל מחיר, וזה צעדה, והמאבק למען שחרורו של גלעד שליט הופך להיות מין תנועת נוער למבוגרים. אנחנו צועדים, אנחנו לוקחים בלונים, והמשפחה – משפחה יקרה וסימפתית, והנה, עכשיו הם כבר לא יכולים להתאפק יותר.

אבל אנחנו לא יכולים ליטול מידי הממשלה, באמצעות לחץ ציבורי ותקשורתי, את הכלי המרכזי שלה בניהול ענייני המדינה – זה הזכות והיכולת לנהל משא-ומתן קשוח, עיקש, שבסופו של דבר אני מקווה שהמשא-ומתן הזה יושלם, ואני יודע שכשהמשא-ומתן הזה יושלם ישלמו מחיר וישוחררו מחבלים רוצחים. אנחנו יודעים את זה. זה ברור. יכול להיות שאפילו פה אני אצעק, ואני אגיד נגד זה, ואני אומר שזה מחיר כבד מאוד אבל זאת ה"פרוגרטיבה", כמו שאמר פה שר חוץ פעם, של ראש ממשלה ושל ממשלה, ובוודאי של קבינט, להחליט החלטות הרות גורל והרות חיים לאנשים רבים.

ולכן אני אומר גם לעיתונים, וגם ללוחצים: הניחו לעניין; אלו דברים שהדומייה והשתיקה והחשאיות יפה להם וטובה להם, לנו, וגם לשבוי שלנו גלעד שליט.

‫ח"כ אורי אורבך: להקת פיקוד גוועלד מול השתיקה של ש"ס‬

‫עידית‬ — Tue, 22 Jun 2010 13:37:43 +0000

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת. להקת פיקוד "גוועלד" יצאה לדרך. כל אחד מרגיש שהוא יותר מסכן מהשני. אבירי שלטון החוק אומרים, איך מדברים ככה אל בית המשפט?; הערבים מתלוננים: אם אנחנו היינו עושים מה שהחרדים עושים, מי יודע מה היה קורה לנו; והחרדים – בכלל – איזו הפקה מופלאה, מזמן כבר לא נראתה במקומותינו. הם הולכים לכלא כאילו הם הולכים ל-25 שנה שירות בצבא הרוסי כמו שהיה מקובל בתחילת המאה, שיותר אתה לא רואה את הילדים שלך. אני לא רוצה לומר, כאילו שהם הולכים למילואים, כי זאת לא דוגמה כל כך טובה.

יש להעריך את האכפתיות שלהם מהחינוך. אבל אחרי שמעריכים את האכפתיות מהחינוך וממסירות הנפש אפשר לזכור שהם הולכים לכלא לא רק בגלל היחס לבית המשפט, אלא בשל אפליה של בני עדות מזרח, של ספרדים, בעמנואל. עם כל ההערכה לחינוך החרדי צריך לומר את האמת המרה הזו. זה ויכוח שהוא בין חרדים לחרדים, ובית המשפט במקרה הזה מגן על חרדים, רק לא על הרוב החרדי, אלא על חרדים ספרדים.

אבל אני לא רוצה לדבר עכשיו על הרגלי החינוך של חבריי האשכנזים החרדים – זה ויכוח ארוך. אני חושב שזאת שטות, אם מותר לומר ככה על פסקים של בית משפט – שבאמצעות צווים ובאמצעות בית משפט אפשר לשנות הרגלים רעים ארוכי שנים.

אני רוצה לדבר על שתיקתם של חבריי מש"ס. הרי לכך נבחרתם. אתם נבחרתם כדי להגן על ספרדים חרדים קודם כול. אתם מפלגה ספרדית חרדית. הנפגעים הם ספרדים חרדים. בלי לדעת הרבה מתמטיקה אני מבין שאם יש חרדים ספרדים שנפגעים, מי שצריך להגן עליהם אלו ספרדים חרדים בכנסת. אל"ף-בי"ת.

איך אני יודע את זה? כי יש פה אשכנזים חרדים, וכשנפגעים אשכנזים חרדים, הם מגינים עליהם. צודקים, לא צודקים – האינסטינקט הטבעי אומר להגן על אנשים ששלחו אותך לכנסת. אבל ש"ס שותקת. ואני יודע למה היא שותקת. כי מסתבר, בדקתי את זה היטב-היטב, רבותיי, וגיליתי שהשם האמיתי של אלי ישי זה אלי ישייקביץ, ואריאל אטיאס זה אריאל אטיאסובסקי ואברהם מיכאלסקי ויעקב מרגי- מורגנשטרן. סגן השר יצחק כהן הוא יצחק כהן-פרוש ואמנון כהן-ליצמן, וראש ועדת הפנים – דוד גפני-אזולאי; ומשולם נהרי-מקלב וניסים מוזס-זאב. לכולם יש שמות אשכנזים – הם אשכנזים. מדובר בעוד מפלגה אשכנזית, רובה ליטאית.

לא הזכרתי את השם של הרב חיים אמסלם. כי הוא חיים אמסלם. הוא, אין לו שם אשכנזי. הוא ספרדי- -הוא חרדי, ולכן לא מוציאים לו את הנשמה – מוציאים לו את ה"נשומה".

הם עוד יגלו, כל השמות האלה – גפני-אזולאי ומקלב-נהרי ואלי ישייקביץ ואטיאס אטיאסובסקי – הם עוד יוציאו פשקוויל על חיים אמסלם- — – והם עוד יגידו שהוא בכלל לא אשכנזי. הוא לא אשכנזי.

חבר הכנסת הרב גפני, איך חיים אמסלם, שהוא לא אשכנזי, איך הוא בש"ס? הרי בש"ס כולם אשכנזים, ורק אחד לא. אני חושב שצריך להרחיק אותו מהמפלגה האשכנזית ש"ס, ויפה שעה אחת קודם – זאת קלישאה – אבל במקרה הזה, נכונה. להקת פיקוד "גוועלד" – להירגע.

‫ח"כ אורי אורבך בעקבות פרסום דו"ח השופט מצא לטיפול במפוני ההתנתקות: "עבירה גוררת עבירה וכישלון גורר כישלון"‬

‫עידית‬ — Wed, 16 Jun 2010 02:20:34 +0000

- – כי נגמר", השיר הידוע על לוחמי תש"ח, אני דווקא בחמש השנים האחרונות זוכר את תמונתו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון מכה בידו על מכסה מנוע של ג'יפ וקורא לעובדים להתחיל לעבוד כדי לשקם את עקורי קטיף. הג'יפ עבר, אבל זה לא נגמר. בוועדה שהיום הגישה את מסקנותיה אנחנו רואים את החרפה ואנחנו רואים כיצד עבירה גוררת עבירה וכישלון גורר כישלון. העבירה של העקירה הביאה לעבירה של השתלטות ה"חמאס", והשתלטות ה"חמאס" הביא להפגזות על הדרום, וזה הביא לתגובה מלחמתית של צה"ל, ובאמצע היתה לנו חטיפת גלעד שליט, ואחרי זה קיבלנו את דוח-גולדסטון, ועל כל אלה נוסף לנו חטא אי-שיקומם של עקורי גוש-קטיף היקרים, שאין לנו חלוצים טובים מהם, שמוכנים שוב לשאת את משא עמם על שכם ולבנות עוד יישוב ועוד חבל ארץ, ובלבד שנאפשר להם. עבירה גוררת עבירה וכישלון גורר כישלון, ורק ההד של המכה הזאת על הג'יפ, כמו ה"וובוזלה" הזאת מהמונדיאל, עוד מהדהדת, והשיר הזה כבר לא ישוב, באוזני לפחות, להיות מה שהיה תמיד.

‫ח"כ אורי אורבך על הקמת ועדת החקירה לאירועי המשט: מינוי ועדת חקירה וועדת בדיקה הפך לספורט הלאומי‬

‫עידית‬ — Tue, 15 Jun 2010 02:40:09 +0000

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לטעמי לא צריך בכלל למנות ועדת חקירה וועדת בדיקה, אבל זה חלק מהספורט הלאומי, בעיקר של חברינו מהשמאל והערבים; מכיוון שלא מצליחים להפיל את הממשלה או לערער אותה באמצעים הרגילים פה בכנסת, אז יש איזה תחביב, מדי בוקר קמים ומחפשים עוד סיבה לוועדת חקירה – אם זאת ועדת חקירה בין-לאומית זה בכלל תענוג מיוחד. ועדת חקירה ממלכתית זה גם טוב, כי בודקים, אז תמיד בודקים ומוצאים שדרך קבלת ההחלטות לא היתה ראויה, שהרי אחרת מה היה לבדוק? זה מין הובי כזה, שהפך פה לספורט לאומי, לבדוק כל דבר. ולטעמי, אין מה לבדוק פה. ואם תהיה ועדת חקירה בין-לאומית, מה היא תבדוק? היא תמיד תבדוק את הצד הישראלי ומחדליו. האם מישהו יבדוק את ממשלת טורקיה, איך היא שולחת למים, למקום שיש עליו סגר ומסכנת אזרחים שלה? האם ממשלת טורקיה תצטרך לתת תשובות איך היא, בחוסר אחריות, עושה מעשה שגורם להסתכסך עם ידידה גדולה כמו ישראל? על זה אף אחד לא מעלה בדעתו – כל האחריות היא תמיד על ישראל. האם מישהו יבדוק איך טורקיה מאפשרת לאנשים אלימים, מאורגנים, לצאת להתעמת עם חיילי מדינה ידידותית? את זה אף אחד לא יבדוק. יבדקו תמיד את אשמתה של ישראל. ולטעמי, למעט בדיקות מבצעיות, שצריך תמיד לעשות במבצעים שלא עולים בדיוק כפי המתוכנן, אין צורך בשום ועדה. ואם נגזר וכבר מקימים ועדה – כן, מן השפה ולחוץ מבחינתי. אני לא חושב שיש פה איזה מחדל נורא עד כדי כך שאנחנו צריכים להתגרד ולהתפלש באשמה עצמית.

זה חלק מהספורט בכלל, לתבוע את החיילים שלנו, להעמיד אותם לדין. גם ההחלטה הנואלת של הפרקליט הצבאי הראשי להעמיד לדין פלילי את אלוף-משנה וירוב על דברים שהוא אמר כהגנה על חייליו, זה חלק מהספורט הזה לחפש את אשמתנו שלנו ולהעמיד את הקצינים והחיילים שלנו בפינה, כאילו הם אשמים וכל העולם מסביב הוא עולם של צדיקים. ואנחנו כאן, מהכנסת, צריכים להגיד לחיילים ולקצינים, ובמקרה הזה גם לממשלה, שהיא לא צריכה לחוש רגשי אשמה על מה שהיה בלב ים ועל מה שקרה בפרשת אדם מלול, הקצין, ואלוף-משנה איתי וירוב.

ועוד הערה צדדית, אבל מאוד חשובה: היום קראתי בעיתון מאמר של נחום ברנע, שהוא עיתונאי לא צעיר, שיש לו הערה לגבי גילם של חברי הוועדה. נדמה לי שאדוני, לפני כמה חודשים אתה העברת הצעת חוק מוצלחת מאוד, אתה ועמיתך חבר הכנסת משה גפני – לא נדמה לי, היא נמצאת אפילו כאן לפני – הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – ביזוי בשל גיל). הוספתם תיקון יפה לחוק, שלא יבזו אדם בגלל כל מיני סיבות שקיימות בחוק, וגם בשל גילו; שאדם שהוא מבוגר לא יבוזה. והנה אני קורא היום בעיתון, וגם נאמרו כאן דברים, שהעובדה שממשלת ישראל מינתה לוועדה אנשים כל כך מבוגרים, אחד בן 86 ואחד בן 93, זה מראה שזה לא רציני, כי מה שהם יכולים זה רק לשתות תה. הציון של גילם של האנשים כדבר שאומר שהם לא כשירים לוועדת חקירה, עם עוד כמה הערות מבזות, הוא דבר לא ראוי. אתה יכול להגיד שאנשים לא מתאימים בגלל דברים אחרים. יש אנשים מתאימים ויש אנשים לא מתאימים, אבל היאחזות בדבר הזה היא דבר שיש להסירו מסדר-היום, כי אני מכיר גם מספיק צעירים שלא מתאימים להמון דברים. תודה רבה.

‫ח"כ אורי אורבך על דבריו של גבי גזית על החרדים והמתנחלים:דברים כאלה לא נשמעו ב-20 השנים האחרונות כלפי ציבור כלשהו במדינת ישראל, ופה נאמרו הדברים הנוראיים ביותר.‬

‫עידית‬ — Wed, 28 Apr 2010 02:41:09 +0000

אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם ציבור חברי הכנסת יודע, אבל לפני כשבוע שדרן חשוב בתחנה אזורית, גבי גזית, ברדיו 103, פתח פה, שלא לומר מלה אחרת, על ציבור החרדים ועל ציבור המתנחלים. המתנחלים עוד יצאו בסדר לעומת החרדים. החרדים – הוא הציע לנתק להם את החשמל אם הוא היה יכול, לנתק להם את המים, והם עלוקות וטפילים, וכל הטרמינולוגיה, באמת שאפשר להקיא.

פתחתי עיתונים למחרת, לא היה על זה מלה. "ידיעות", "מעריב", "ישראל היום" – מלה. בחדשות בערב הקלטתי – מלה. זה לא חשוב?

אני אוסף קטעים כאלה סתם להנאתי, כי יש איזה מזוכיזם לפעמים לעיתונאים לשעבר. אני אוסף קטעי נאצה כאלה. דברים כמו שאמר שדרן ברדיו 103 לא נשמעו ב-20 השנים האחרונות כלפי ציבור כלשהו במדינת ישראל, ופה נאמרו הדברים הנוראיים ביותר.

אז בסדר, מגישים תלונות למשטרה, ולוועדת האתיקה ולמועצת הרשות השנייה, והכול בסדר. אבל התקשורת הישראלית, כאילו זה איזה עסק צדדי של דוסים שם, מתנחלים, חרדים, וזה עובר ככה, וזה גם לא מעורר הד ציבורי, כי אין מי שייתן לזה הד ציבורי, ועל זה בוכה הנביא.

‫רק בגן עדן הלכו עירומים‬

‫אורי‬ — Thu, 11 Mar 2010 20:59:19 +0000

הנה מתוך הנאום הקצר של אורי אורבך נגד הרעיון לצלם בעירום אנשים על ידי צלם אמנותי שעתיד להגיע לארץ.

אדוני היושב ראש

יש לי שתי אבחנות שנתחדשו לי בעקבות הרעיון הזה. אחת, הבנתי שאחד הצילומים של הצלם ספנסר טוניק מיועד להתקיים בים המלח. ים המלח זה המקום הכי נמוך בעולם. אחרי צילום האנשים בעירום יכול להיות שהוא יהיה אפילו יותר נמוך. זאת אומרת, יהיה לנו פלא נפלא, שהמקום הכי נמוך בעולם – עם התמונה הזאת יהיה אפילו מקום יותר נמוך. דבר שני זה קשור למפלגתך, אדוני היושב-ראש. (היו"ר בישיבה הזו הוא אלכס מילר). השר הוא ממפלגת ישראל ביתנו. היא לא ביתו, אגב, של הצלם הזה. שר החוץ וראש המפלגה שלכם נוהג להגיד תמיד כששואלים אותו מה המצב, הוא אומר: גן-עדן! ובכן, בגן-עדן הלכו עירומים. יכול להיות שבגלל שראש המפלגה חושב שמדינת ישראל וארץ-ישראל זה גן-עדן, אז השר מטעמכם רוצה פשוט להחזיר אותנו לימים של גן-עדן, ששם נאמר: וילכו עירומים ולא התבוששו. ואני חושב שאנחנו כבר הולכים לבושים, ובדברים כאלה אפשר קצת להתבייש. תודה.

‫עג'מי – טוב שהוא לא זכה באוסקר‬

‫אורי‬ — Thu, 11 Mar 2010 20:53:54 +0000

בנאום במליאת הכנסת במסגרת הצעה לסדר יום שהגיש, תקף חבר הכנסת אורי אורבך את הבמאי סכנדר קובטי יוצר הסרט עג'מי. קובטי אמר כי הוא אישית לא מייצג את ישראל ודברין זכו לתגובות רבות. הנה הנאום המלא:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, עוד לא הספקתי ללכת לסרט "עג'מי" – ותכננתי ללכת; שמעתי שזה סרט מצוין, אבל אני מודה שאחרי דבריו של אחד מבמאי הסרט, סכנדר קובטי, עבר לי התיאבון ללכת לסרט.

יותר מזה, בתחילת השבוע, אחרי דברי של הבמאי, גם לא בא לי שהוא יזכה, ואני תמיד רוצה שסרטים ישראליים ואנשים שמייצגים את ישראל יזכו. אוסיף ואומר שאני לא חושב שאנחנו צריכים – לא הממשלה, ולא המדינה – להתערב מה משדרים ואילו סרטים מצלמים, אנחנו יכולים לעמוד גם בדברי ביקורת, לפעמים אפילו מעז יוצא מתוק.

אבל יש מה שנקרא בצרפתית עתיקה "ספאסטנישט". לא נאה. זה אומר שבן-אדם, במאי סרטים, שמקבל (בדין, אגב, לא עשו לו טובה) תקציב גדול בשביל סרט, והוא מייצג אותנו באומות, לא יכול לבוא ולהגיד: "אני לא מייצג את ישראל". זה טעם רע. טעם רע מאוד. הרבה יותר מטעם רע.

מישהו אמר לי פעם משפט דווקא בהקשרים פוליטיים משפט על יונים: למה הרבה אנשים לא אוהבים יונים? אני אומר את זה בלשון עדינה, מפאת כבוד המקום – כי היונים קודם כול אוכלים לך מהיד, ואחר כך מלכלכים לך על הראש. ואני מודה, שוב, בלי הקשרים דווקא פוליטיים, כי היום יש יונים ונצים, שלא נאה לאכול לך מהיד ואחר-כך ללכלך לך על הראש.

ח"כ עפו אגברייה (חד"ש): בערבית אומרים: בגלל זה לפרות אין כנפיים…

אורי אורבך (הבית היהודי):

כן, נכון, זו גרסה אחרת. גרסה אחרת, יותר מתונה, ובלי הקשרים פוליטיים.

יש בזה גסות רוח רבה כשאתה אומר: אני לא מייצג את ישראל. בסדר, לא ביקשנו שהוא יעמוד וישיר את "התקווה" בשני קולות. אבל אתה מטעם ישראל, מכספי ציבור, תואיל בטובך להיות קצת יותר מנומס.

אני אפילו לא כועס, אני יותר חש תחושת בוז כלפי הבמאי הזה – לא כלפי יצירתו וסרטו, שיכול להיות שיש להם ערך גדול. אבל העובדה שישראלים רבים, אחרי דבריו הגסים ביום ראשון, רצו שסרט ישראלי לא יזכה, זה דבר מעציב מאוד. כי אנחנו הרי יודעים מה היה קורה אם הסרט הזה היה זוכה באוסקר. הבמאי היה עושה את מסע ההופעות שלו במתנ"סים ברחבי העולם ומספר על נוראות הכיבוש, וכמה שנורא פה לערבים, וכמה שהמצב איום, וזה היה הייצוג של ישראל. ולמסע הזה ממש אין לנו כוח, גם אם זה עלה לנו באוסקר.

‫שיר של אלתרמן על דוכן הכנסת‬

‫אורי‬ — Thu, 25 Feb 2010 20:56:05 +0000

הכנסת קיימה דיון על הכללת מערת המכפלה וקבר רחל ברשימת אתרי המורשת שיזכו לטיפוח ושיקום על ידי הממשלה. הדיון נערך בעקבות הצעה לסדר היום שהגיש ח"כ אורי אורבך עם עוד מספר חברי כנסת.אורבך כלל בנאומו את השיר ארץ ערבית שכתב נתן אלתרמן לפני כ-60 שנה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מברך את הממשלה על הכללת שני אתרי המורשת קבר רחל ומערת המכפלה ברשימה, אבל אוי לאותה בושה, זה כמעט כמו תחרות כוכב נולד, כמעט באס.אם.אסים זה הוכרע, הדבר שצריך להיות מובן מאליו.

עכשיו אנחנו בקמפיין – מדי פעם כשנושא של סל התרופות עולה, אני רואה כל מיני לוביסטים של תרופות ושל מחלות, "להכניס את התרופה הזאת", "להכניס את המחלה ההיא". ולהבדיל, קבר רחל ומערת המכפלה. צריכים לובי כדי להכניס אותם לרשימה.

קבר רחל זה ב"שטחים", חברי הכנסת הערבים. כן, זה בשטחים. גם מערת המכפלה בשטחים. גם שילה בשטחים, גם בית-אל בשטחים ויריחו בשטחים. לכן זה לא "שטחים". לכן זאת ארץ-ישראל, ארץ אבותינו שלנו.

זאת ארץ-ישראל בזכות כל המקומות האלה. אז הממשלה צריכה להיאנס? צריכים להכריח אותה לכלול את מערת המכפלה ואת קבר רחל בתוך רשימת אתרי המורשת. בלי המקומות האלה, אין לנו אתרי מורשת אחרים. המורשת לא התחילה לפני 100 שנה. לפני 100 שנה אולי המורשת הפלסטינית התחילה, קצת פחות, אבל המורשת של עם ישראל התחילה כמה שנים קודם.

לפני 50 שנה כתב המשורר – אפשר לומר המשורר הלאומי – נתן אלתרמן, בתגובה לדברים שנאמרו על-ידי מנהיגים ערבים, ש"שראל היא ארץ ערבית". הוא כתב על זה שיר מאוד ידוע, שנקרא "ארץ ערבית", על הטענה הזאת של הערבים, שבדין כועסים על הכללת אתרי המורשת, כי הרי אתם הערבים מתנגדים לכך שזו ארץ-ישראל ושזאת ארץ המורשת שלנו, ובתגובה לדברים שישראל היא ארץ ערבית, כתב נתן אלתרמן שיר, ואני אקרא אותו, וכך הוא כותב ב"טור השביעי" שפורסם בעיתון דבר. אני עוד אקרא לכם את זה שוב בעתיד, כי אין פה מספיק חברי כנסת:

"נוצצים כוכבי ליל במצמוץ/ וזורעים את אורם הרעוד/ על העיר השוקטת אל-קודס/ שחנה בה המלך דאוד.//

ומשם הם צופים ורואים/ את העיר אל-חליל ממרחק/ עיר קברו של האב אברהים/ אברהים שהוליד את איסחק.//

ומשם קו אורם השנון/ אץ לצבוע בזוהב אורו/ את מימי הנהר אל-אורדון/ שיעקוב במקלו עברו.//

לילה צח. ברמיזה אוורירית/ נוצצים כוכבי ליל כחוק/ על הריה של ארץ ערבית/ אשר מוסה ראה מרחוק".

תודה רבה.

‫היה לי נאום טוב. אז מה?‬

‫אורי‬ — Thu, 25 Feb 2010 20:36:29 +0000

השבוע היה לי נאום טוב. הוא מופיע בדיווחים שלי באתר וכותרתו היא "בתי החולים הם מקומות קדושים". דיברתי בו על כך שבתי חולים, בתי אבות ומוסדות רפואה ומחקר ראויים שנתייחס אליהם באותה אהבה וחרדת קודש בה אנו מתייחסים למקומות קדושים מבחינה דתית. נאום טוב הוא נאום שמעורר הזדהות, שנאמר בדם לבך, שמנוסח באופן שיזכרו אותו.

אבל לפעמים יש בעיה עם נאומים טובים. הם לא מעניינים כמעט אף אחד. הנאום הטוב שלי הושמע באוזני 8 חברי כנסת. הוא לא היה במסגרת דיון חשוב במיוחד, אלא במהלך עוד דיון אי-אמון שגרתי. אפילו לא ביקשנו מההעיתונאים לשים אליו לב במיוחד. סתם יום של חול.

כדי שנאום יהיה טוב באמת לא מספיק שהוא יהיה מנוסח כהלכה. צריך תיזמון, צריך קהל, צריך מוכנות נפשית של השומעים, של התקשורת. רצוי שהנאום הטוב ייאמר באווירה טעונה. רצוי שהוא יהיה תוך כדי מחלוקת חריפה, רצוי שיתקבל בקריאות ביניים או לפחות בדממת הקשבה. וחשוב, חשוב עד הכרחי שהוא יזכה לאיזכור נרחב בתקשורת.

כל זה לא היה בנאום הטוב שלי, ולכן אולי הנאום הטוב לא היה כל-כך טוב. נאום איננו שיעול שאתה יכול להחריש אותו לתוך מטפחת. נאום שאין לו קהל שומעים יכול להיות מצויין מבחינה טכנית, אבל אין בו תועלת רבה.

מה עושים? את המסרים של הנאום הזה אומר שוב ושוב בהזדמנות אחרת. כשיהיו לו שומעים, כשתהיה ההזדמנות הנאותה. עדיין לא התרגלתי לחזור על נאומים שלי, אבל אני צריך ללמוד את המלאכה הזו. אז מה אם תוך כדי חזרה על הרפליקה המנצחת אתה מזהה באולם את אופיר אקוניס ועפו אגברייה שנכחו בפעם הקודמת שאמרת אותם דברים. אתה חייב להתעלם ממבטיהם של הח"כים הבודדים שמביטים בך במבט של "אבל את זה כבר אמרתי בפעם שעברה. מה קורה פה. תחזיר את הכסף של הכרטיס שקנינו להופעה…"

אני רואה חברי כנסת שאין להם שום בעיה לחזור על אותם דברים, על אותם טיעונים שוב ושוב. לא איכפת להם שאני ועוד כמה כבר שמענו.למה שלי יהיה איכפת? מה זה פה, מאמר בעיתון?

היה לי נאום טוב. מעכשיו אתייחס לנאום טוב כמו אל שיר טוב. אפשר לשמוע אותו יותר מפעם אחת. עד שכולכם תשמעו.