אדוני היושב ראש, גבירותי ורבותי,

אני מודה לכם על ההזדמנות לשאת בפניכם דברים, דווקא כאן בבירת העולם החופשי. לפני 18 שנה חל שינוי דרמטי במזרח התיכון. הושלם תהליך הידברות חשאי שבסופו נחתמו הסכמי אוסלו ולאחריהם ההסכמים בקהיר. אל האזור נוספה ישות חדשה: הרשות הפלסטינית. עברנו מאז סיבובים רבים של הידברות ושל עימותים צבאיים. במהלכם ביצעה ישראל, על פי ההסכמים, מספר נסיגות צבאיות, ונסיגה אחת כוללת באופן חד-צדדי מרצועת עזה ומיישבי גוש קטיף.

בתום כמעט שני עשורים ניתן לומר בבירור: זה היה מישגה היסטורי; זה היה כישלון מהדהד. הכוונות הטובות של מנהיגי ישראל דאז, הובילו לגהינום. הסכמי אוסלו הביאו על האזור שכול ויגון, עקירה וטרור. אם תוכר המדינה הפלסטינית בספטמבר בעצרת הכללית של האו"ם, תהיה זו ההפרה הבוטה, היסודית והמחוצפת ביותר של ההסכמים הללו. אני מודיע בזאת שהכרזה על הקמת מדינה פלסטינית באופן חד-צדדי תביא מייד להשעייתה של הכרזתי ב"נאום בר אילן" בדבר "שתי מדינות לשני עמים".

לתומכיו ולמעריציו של אוסמה בן לאדן יש כבר מיני-מדינה פרועה בעזה. האם אנחנו רוצים להקים כאן לפתחנו עוד מדינת טרור בן לאדנית? האם איננו מבינים כי הגיעה השעה להבחין בין טוב לרע, בין עולם מודרני, יצירתי ושוחר קידמה ושלום לבין עולם איסלאמי קודר ומאיים הסולד מכל ערכינו המשותפים בעולם החופשי?

ידנו מושטת לשלום ובעיקר להבנה. אבל מוקד העימות המתמשך עם הפלסטינים נובע מכך שהם משתוקקים להיות במקומנו, לא לצידנו. שימו לב: הם לא מסתפקים במדינה בגבולות 67', סכנה גדולה בפני עצמה. גם ממדינה ננסית זו הם ימשיכו לחנך ולפעול כדי שישראל בגבולות 49' תוכרע מול האשליות שלהם לחזור ולחדור אל תוך גבולותיה. על כן, אם תוכרז חלילה מדינה פלסטינית -  ישראל, מדינת היהודים היחידה בתבל, תראה עצמה פטורה מכל התחייבויותיה בהסכמי אוסלו. אנחנו נתבע ונממש את זכויותינו הצודקות על חבלי מולדתנו ביהודה ושומרון, נחלת אבותינו. זכות השיבה של העם היהודי לשילה ולחברון, לירושלים ולבית לחם איננה נופלת מזכות כלשהי של הפלסטינים.  זו אינה רק "הגדה המערבית" זו קודם כל הגדה העברית, הגדה הישראלית.

עם העמידה על זכויותינו לא נקפא על השמרים המדיניים. תמיד הסכמנו לשבת עם האויב ליד השולחן, אבל אף פעם לא הסכמנו להיות הסעודה. ממשלתי תציע לפלסטינים ולעולם כולו מתווה מדיני חדש. גילינו לחרדתנו כי מסלול אוסלו איננו הדרך אלא התהום. הגיעה השעה לחשוב מחדש על עתיד האזור, עתיד שאיננו טומן בחובו בהכרח מדינה פלסטינית איסלאמית ושוחרת-רע, אלא פתרונות אחרים, יצירתיים הוגנים ובעיקר מעשיים. נציע פיתרון אזורי לבעיית הפליטים: ליישבם מחדש במקומותיהם כדי שאנשים לא יישארו במעמד של פליטים לנצח. נציע תוכניות כלכליות אדירות-מימדים שיסייעו לפלסטינים לצאת ממצוקתם. נבוא בדברים עם שכנותינו, מצרים והממלכה ההאשמית בדבר השתתפותן בכוחות פיקוח ושיטור באזורי יהודה שומרון ורצועת עזה.

הבה נחשוב מחדש על סדר אזורי אחר, על דו-קיום ריאלי במקום מזרח-תיכון-חדש ושאר אשליות. בעיניים פקוחות ובמבט מפוכח. נחליט, בתיאום עם ארצות הברית של אמריקה, היכן אנחנו מחילים באופן מלא את הריבונות הישראלית והיכן אנו מאפשרים לישות הפלסטינית לשלוט. נציע הסדרי-ביניים ופתרונות אנושיים וכלכליים בשיתוף מדינות העולם כדי לפתור את סוגיית מחנות הפליטים. נציע דרכים חדשות לביטוי הזכויות הפוליטיות של הפלסטינים  באמצעות אזרחות במדינות השכנות וברשות הפלסטינית. ירושלים השלמה לא תחולק, אבל נבדוק כיצד לחזק את הנגישות למקומות הקדושים לכל הדתות תוך שמירה על ביטחוננו. הבה נדון מחדש בכל הסוגיות במסלול חדש, בחשיבה מקורית. נציע פרנסה, ושלטון עצמי מוגבל, נציע דו קיום ריאלי ונגביר את חופש התנועה. לא נציע עוד מדינה פלסטינית, אלא טיפול נפרד ומעמיק בכל סוגיה וסוגיה.

כי אנחנו חפצים בשלום, חבריי בבית הזה, אבל לפני שאנחנו רוצים לחיות בשלום אנחנו רוצים לחיות.

]]> http://www.uriorbach.co.il/1575/feed/ 5 http://www.uriorbach.co.il/1565/ http://www.uriorbach.co.il/1565/#comments Tue, 17 May 2011 07:37:42 +0000 ‫עידית‬ http://www.uriorbach.co.il/?p=1565

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מציע לחברי האופוזיציה להקים שני יישובים חדשים בארץ-ישראל, אפשר בתוך גבולות "הקו הירוק". לאחד אנחנו נקרא "ניר גנים" ולשני – "ניר- גזים". כי אנשי האופוזיציה הם כל הזמן נרגנים ונרגזים.

ובין ניר-גנים לניר-גזים יקימו גשר של תלונות, טענות ומענות. כי אמנם כן, יש הרבה טענות מוצדקות נגד הממשלה, והרבה דברים שחייבים לדרוש מראש הממשלה בתחומים הכלכליים והחברתיים ואפילו המדיניים. אבל כשאני רואה את ערימת הנרגנות והנרגזות של תושבי ניר גנים וניר גזים בזמן האחרון, נדמה לי שהם לא חיים במציאות שאנחנו כולנו מצויים בה. על כל עניין רק טענות נרגזות ונרגנות.

כשישראל מוחה על ההסכם של ה"פתח" עם ה"חמאס"  – בעיניהם ישראל אשמה ואחראית, והם שואלים: למה לא מחדשים את המשא-ומתן כשקורה דבר כל כך דרמטי?

כשיש מהומה אדירה סביבנו בעולם הערבי, כמה טענות שומעים מהם: שישראל לא ערוכה, שישראל מופתעת, ולא מגיבה נכון. זו מין מחשבה 'ימנית' של שמאלנים, מין היפר-פטריוטית  של נרגנים ונרגזים: כאילו הכול בידינו, הכול בשליטתנו, אם אנחנו רק נהיה ערוכים ומוכנים, העולם הערבי ישקוט, הכול יהיה בסדר, הכול יהיה בשליטה כאילו אין עוד כוחות באזור פה.

גלעד שליט לא משתחרר – ביבי אשם. אין "חמאס", אין משא-ומתן קשוח. "לשחרר, לשחרר, רק אנחנו, הכול רק בידינו, אם רק ניכנע". אזרחים סורים ולבנונים מסתערים על הגדרות – ושוב אנחנו אשמים, ואיך הופתענו.

עד כדי כך הם נרגנים ונרגזים שאפילו קראתי בעיתון לא מזמן, את אחת הידיעות המשעשעות, מצחיקות ועצובות כאחד. סופר שם שראש הממשלה פגש את אורי גלר בלונדון ובמסעדה שהם נפגשו, מתחתיה יש קזינו. היה בעיתון, ידיעה גדולה, עם תמונה והקזינו סומן בעיגול…

טוב, זה שראש הממשלה פוגש את אורי גלר, גם לי יש על זה ביקורת, אבל זה עניין של טעם. אולי רצה ללמוד איזה טריק של כיפוף כפיות. אבל בפעם הבאה שהוא פוגש מישהו באיזושהי מסעדה, אאולי הוא צריך לקבל מראש את רשיון העסק לראות אם הוא בתוקף, הרישיון של המסעדה או של הקזינו שמתחת למסעדה. וגם בשטות הזו – רמת הנרגנות והנרגזות על דברים שהם לא בהכרח בשליטתנו היא גדולה מדי, היא מנותקת מהמציאות.

ולכן אני חוזר על הצעתי, לסיום. יישוב אחד לנרגנים יישוב אחד לנרגזים. ניר-גנים וניר-גזים, וגשר של תלונות ומענות מחבר ביניהם, ושם נשים את אנשי קדימה ומאחורה נשים את אנשי העבודה ושאר מפלגות האופוזיציה, והם יתלוננו וירגנו וירגזו עד שיהיו מרוצים. והארץ תשקוט.

]]> http://www.uriorbach.co.il/1565/feed/ 3 http://www.uriorbach.co.il/1385/ http://www.uriorbach.co.il/1385/#comments Sun, 14 Nov 2010 08:30:39 +0000 ‫עידית‬ http://www.uriorbach.co.il/?p=1385 אם חלילה תתקבל החלטה שכזו, אכנס באופן מיידי את הסיעה ואפעל להוצאתה מן הממשלה ומן הקואליציה. המשך ההקפאה מהווה הפרת הבטחתך כי ההקפאה הקודמת הייתה חד-פעמית. חשוב מכך, ההתיישבות ביהודה ושומרון היא מפעל מרכזי של עם ישראל ושל מדינת ישראל ונתנגד לכל פגיעה במעשה חלוצי זה. בבואך לקבל החלטות,  נא להביא גם מכתב זה בחשבון הדברים.‬]]>

אולם הכנסים הענק במלון הילטון וושינגטון היה עמוס. 300 שולחנות בני עשרה מושבים סביב כל אחד, ובכל זאת היה מקום לכולם. אנחנו, עם המנה הכשרה שלנו, ישבנו עם חבר פרלמנט מליבריה, שני חברי פרלמנט רומנים, פרלמנטרית מאתיופיה, איש עסקים מקנטקי, עורך דין מאילינוי ועוד כמה שלא הספקתי להכיר. זהו "מועדון ארוחת הבוקר", ארגון עולמי של חברי פרלמנטים מכל העולם העורך כאן את מפגשו השנתי. אנשי הארגון מטיסים לכאן (לא על חשבונכם, תירגעו) חברי פרלמנטים כדי להכיר, להתחכך, לקשור קשרים ובמידה מסויימת להכיר את אמריקה הרשמית, אמריקה של המימשל. הגענו שישה חברי כנסת: יולי אדלשטיין, רחל אדטו, ניצן הורוביץ, אברהם מיכאלי, יוחנן פלסנר ואני.

זה שואו. עכשיו הילארי קלינטון על הבימה. עכשיו הקהל קם על רגליו ומקבל את הנשיא האמריקני אובמה ואת מישל רעייתו. הם נותנים את הנאומים (הלא ממש חשובים, בואו נודה על האמת) אבל הנאומים הם ממש לא העיקר. כל המטרה של התורמים הכבדים לארגון היא פשוט להיות שם. להיות חלק מהתחושה שהעולם מתנהל כאן.מכאן.

הכל כאן גדול. האולמות, הכבישים, מבני הממשלה המהודרים באיפוקם, גבעת הקפיטול. האמריקאים יודעים ליצור תחושה של הדר ורצינות אפילו בארכיטקטורה. בוושינגטון, שלא כמו בניו יורק אין אף בניין הגבוה יותר ממבניין הקפיטול. חוקי הבנייה בבירה משווים לעיר הזו קסם מיוחד, יום לפני השלג הגדול שעומד לעטוף בלבן את הכל.

הכל מאורגן למופת. התור הענק בבדיקה הבטחונית היעילה אץ-רץ. סדרניות חרישיות ומנומסות מדי מובילות אותך למקום שלך במדוייק, שלא תתברבר. אחד מנואמי החימום מבקש עכשיו להתפלל לשלום העולם. כל הנוכחים מרצינים, כאילו מנגנון סמוי שולף את צווארם מתוך גומחה בין כתפיהם והם עוצמים את עיניהם ומקשיבים. האינסטיקטים היהודיים שלי נדרכים. אני לא שותף לסגנון התפילה הזה, שאף שהוא אזרחי, הוא בהחלט נשמע שילוב של תפילה נוצרית ומלמולים ניו-אייג'ים. גן עדן לשמאלץ. מישהו אמר לי  פעם שאמריקה היא מדינה חילונית של אנשים דתים ואילו ישראל היא מדינה דתית של אנשים חילונים. יש בזה המון אמת.

כמו שהתחיל ככה נגמר. דלתות הענק נפתחות והקהל משתרשר החוצה. נייס טו מיט יו, נייס טו מיט יו טו. 2 מעלות מתחת לאפס בחוץ, בפנים אוספים כרטיסי ביקור. מהלובי של הילטון וושינגטון העולם נראה מקום טוב. כולם שוחרי רצון טוב, מדברים על צמיחה ואחווה. הנציגים באפריקה ומהודו נראים כל-כך אקזוטיים. אם העולם היה מתנהל כמו שמתנהל כינוס בינלאומי שהאמריקאים מארגנים הוא היה מקום טוב לחיות בו.כנראה שהוא לא.

חבר הכנסת אורי אורבך אמר היום בעת הדיון המיוחד בכנסת על מדיניות החוץ של ישראל, כי מדיניותה של ממשלת נתניהו נועדה להרוויח זמן ולתמרן, ונראה כי נתניהו פוגע במדיניות הפנים כדי לקדם את מדיניות החוץ. ראש הממשלה שנכח לאורך כל הדיון התעניין במקור של הפתגם שחבר הכנסת שזר בנאומו. הנה הנאום המלא:

אדוני היושב ראש, אדוני ראש הממשלה. יש פתגם של תרנגולות שנותן לתרנגולות בלול עצה טובה: "הטילי ביצה מעת לעת, ולא תתראי עם השוחט". לפעמים אני חש שמדיניות החוץ של מדינת ישראל הולכת על פי הפתגם הזה, שמיועד לתרנגולות. כלומר: מדי פעם אנחנו נזרוק איזו עצם, איזה זרד, לתוך המולך הזה שרוצה איזה אקשן, איזו פעילות – - -

ראש הממשלה בנימין נתניהו:  מה המקור? מה המקור?

השר זאב בנימין בגין: לשון העם. אמרה עממית.

אורי אורבך (הבית היהודי): אמרה עממית – אני שמעתי את זה מתרנגולת אחת שהכרתי. בסוף דרכה, אגב.

הנמשל הוא מאוד ברור. זה אומר: בואו ננפק משהו כדי שלא נגיע אל המקום הנורא מכל. כשאני שומע את ההצהרות על שתי מדינות לשני עמים, ואחר-כך את עניין ההקפאה ועוד כל מיני הצהרות, אני מרגיש, אולי אני טועה שזה לא נועד כדי להגיע לאיזה תוצאה בסוף, אלא כדי להרוויח קצת זמן, כדי לזרוק זרדים לתוך האש הבוערת, כדי שהיא תמשיך ולא תכבה לעולם.

אבל אני חושב שבני אדם בניגוד לתרנגולות צריכים לזכור לפעמים גם את השקפת העולם הבסיסית שלהם. השקפת העולם הבסיסית אומרת שאתה לא יכול רק לכדרר כל החיים, ולא להבקיע אף פעם, שיש לך דברים שהם עקרוניים, שאם אתה מחליט להקפיא בנייה ביהודה ושומרון, אז מקום קפוא, מקום תחת השמש, כמו שכתוב בשמו של איזה ספר ידוע, שהוא קפוא – זה בניגוד להשקפת העולם הבסיסית, במקרה הזה, של ראש הממשלה.

אם מדיניות חוץ היא כולה רק תמרון, ולא נובעת מתוך איזה אמונה מהי המטרה הסופית, אז יש בעיה. אני חושב שכשמנהלים מדיניות חוץ, אמר פעם הנרי קיסינג'ר, שבישראל אין מדיניות חוץ, אלא הכול זה מדיניות פנים. אני חושב שפה ראש הממשלה וגם שר הביטחון לא נותנים דעתם די הצורך למשמעויות של מדיניות החוץ על מדיניות הפנים, וחלק גדול מההצלחה, ולו הזמנית של מדיניות החוץ, באה על חשבונם של דברים מאוד עיקריים ומאוד חשובים ממדיניות הפנים. ואני מדבר על היחס לציבור הדתי בפרשיות האחרונות, גם של ההקפאה, הסכסוך התמידי שהממשלה גם אשמה בו, ובעיקר שר הביטחון, עם ציבור המתיישבים, ועכשיו עם ישיבות ההסדר, יש לו השלכות קשות מאוד.

כדי שאנחנו לפחות, בציונות הדתית, נרגיש קצת יותר קרובים זה לזה ומאוחדים מול מדיניות לא מובנת של שר הביטחון ושתיקה רועמת של ראש הממשלה נצא היום לסיור משותף, חבר הכנסת אורי אריאל מהאיחוד הלאומי ואני למכון מאיר בירושלים, שמסמל אחדות ישראל, וקירוב לבבות בין דתיים לבין חילוניים, ואולי זה ישפיע גם על קירוב בין המפלגות האחיות – האיחוד הלאומי והבית היהודי, בתחילה של דרך שאולי בסופו של דבר גם יהיה לזה הד ומשמעות פוליטית.

ראש הממשלה ושר הביטחון צריכים לזכור שמדיניות חוץ שבאה על חשבון מדיניות פנים, שדוחקת לפינה ציבור כל כך חשוב ויקר, לפעמים, סתם בגלל כוחנות ולא מתוך מחשבה, התוצאות שלה עלולות להיות הרות גורל והרות אסון.

לכן אני מבקש מראש הממשלה ומהממשלה: לא רק לתמרן, לא רק לכדרר, לא רק להטיל ביצה מעת לעת. אלא לדבוק במה שאנחנו מאמינים, באמונות היסוד שעליהם הצהיר ראש הממשלה כל הימים. תודה.