אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת.

טוב לקחת טרמפיסטים. אני אפילו ממליץ לקחת טרמפיסטים, אני רק לא ממליץ לכם אף פעם, כשאתם עוצרים למישהו, בתור טרמפיסט בדרך, לתת לו להעיף את הנהג ולשבת במקומו.

אני מזדהה עם המחאה. המחאה צודקת. המצוקה – מצוקת הדיור, מצוקת הצעירים, ולא רק צעירים, גם רווקים וגם זוגות – היא מצוקה אמיתית, והיא חוצה את כל המגזרים. בכל מגזר יש לה מאפיינים אחרים: במגזר החרדי יש מאפיינים של המצוקה, אפילו במגזר הדתי-לאומי, שנע בין העולמות, גם שם יש מאפיינים מסוימים. ובכל זאת, אנשים דתיים רבים נרתעים או נמנעים מלבוא למחאה הזאת, למרות ההזדהות שלהם. ואם הם באים, הם באים על קצות האצבעות, כדי שלא יראו אותם, זהבה גלאון, ביחד אתכם, עם הטרמפיסטים של המחאה הזאת, שתפסו את כיסא הנהג.

כן, כי הכול פוליטיקה, והכול קשור. אמרו פה לפני נואמים מהשמאל שהכל קשור לפוליטיקה ולכיבוש. אתם יודעים, חבריי מהשמאל, מה זה "הכול קשור"? גם כשלא בונים ביהודה ושומרון די הצורך, גם זה קשור למצוקת הדיור; וגם כשמאפשרים לעובדים זרים לא חוקיים לבוא לפה ולגור פה, גם זה "עוזר" למצוקת הדיור. וגם כשכולנו רוצים שלא יבנו בפראות בשטחים ירוקים – בצדק אנחנו לא רוצים – גם לזה יש מחיר. כי הכול קשור.

אבל כשאתם אומרים שזאת הפוליטיקה, וחלק מהמלחמה בכיבוש, לא תמצאו אותנו שם, במחאה הזאת. אני לא חושב שהפתרון למצוקת הדיור הוא רק בבנייה ביהודה ושומרון. אני לא מבקש גם מאנשים שלא רוצים לגור שם, או שזה לא רלוונטי לגביהם, לגור בעופרה כי אין להם דירה בתל-אביב, או בגבעתיים או בפתח-תקווה. הממשלה צריכה לדאוג שיהיו דירות לאנשים במקום שלבם חפץ ובמגבלות האפשר. אבל לעיתים נדמה שהמחאה הזאת לא מתעניינת היכן יגורו הצעירים האלה; מה שמעניין חלק מהמוחים זה לא מי גר באוהלים, אלא מי גר ברחוב בלפור בירושלים. אתם רוצים שבנימין נתניהו לא יגור בבית ראש הממשלה, ולכן אתם משתמשים – בתרומות של אוהלים, בתרומות של כוח-אדם, באנשים, של הקרן החדשה, של השמאל הלאומי כדי שהאיש שגר ברחוב בלפור לא יגור שם. זה מה שמעניין אתכם. ולזה אנחנו לא רוצים ולא יכולים להיות שותפים.

אני אומר למפגינים, שאני באמת חש הזדהות אתם – בני כל המגזרים: טוב שיש מחאה. הממשלה הזאת צריכה להזיז את עצמה ולבנות, ולעודד בנייה בכל המקומות, בכל הארץ. אני אומר גם להם: כן תלמדו דבר מסוים גם מהציבור החרדי, וגם מהציבור הדתי-לאומי: יש אפשרויות, לפעמים, אפילו בקבוצות, ללכת לגור – לאו דווקא ביהודה ושומרון, מי אני שאציע לכם לגור ביהודה ושומרון?  אבל באור-יהודה, ובלוד, וברמלה, וביהוד. הילדים שלנו הולכים  לשם: בגרעינים, בקבוצות. לגור במקומות האלה, בפאתי הערים.

ובתל-אביב, במרכז תל-אביב, לכשירווח, נבוא ונגור גם שם.

]]> http://www.uriorbach.co.il/1656/feed/ 2 http://www.uriorbach.co.il/1611/ http://www.uriorbach.co.il/1611/#comments Thu, 21 Jul 2011 11:39:06 +0000 ‫עידית‬ http://www.uriorbach.co.il/?p=1611

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כתב לוין קיפניס בשנות ה-30 של המאה הקודמת, כמדומני, שיר שהתנגן פה במשך דורות: "מי יבנה יבנה בית בתל-אביב? מי יבנה יבנה בית בתל-אביב? / אנחנו, החלוצים, נבנה את תל-אביב / הבו חומר ולבנים / ונבנה את תל-אביב". הבתים הבאים של השיר המוכר הזה: "מי ייטע כרם בראשון, מי יזרע שדה בתל-חי, מי ישתול פרדס ברחובות,  והתשובה היא תמיד אותה תשובה: "אנחנו, החלוצים", רק תביאו לנו זרעונים, חומר ולבנים, ואנחנו נעשה זאת.

ועדיין, אף ש גם היום צריך חלוצים, את תפקיד החלוצים מחליפה הממשלה הנבחרת, והיא צריכה לדאוג שיהיו בתים בתל-אביב, ובמקומות אחרים, ואם צריך כרמים, ואם צריך שדות, עליה לתת את הכלים כדי שכל הדברים הנפלאים האלה יבנו את ארצנו, מולדתנו, מדינתנו.

אבל אנחנו מצויים ב"שוק החופשי". פעם המלה "שוק" – גם היום בעצם – שימשה תמיד לגנאי, "כאן זה לא שוק", אמרנו כדי להתנאות על חשבונם של אחרים, כי בשוק צועקים, בשוק ההתנהגות היא וולגרית. "מה זה כאן, שוק?" רק במקום אחד המלה "שוק" באה בהקשר כל כך נאצל, כל כך יפה, שכולנו קדים ומשתחווים – כוחות השוק.

או: "היד הנעלמה", או: "משפחת הבנק מברכת אותך" – משפחה. בנק. בנק הפועלים, הוצאת עם עובד, דברים שהיו – פעם דיברו על הערכים, הפכו להיות חברות מסחריות. השמות נשארו, אבל המהות התרוקנה מתוכן. "חוות הגז" שמעתם פעם? חוות הגז שליד הקריות – זה הכול חוץ מחווה. אבל קוראים לזה במלים כאלה רכות מפתות, אתה חושב שאתה בכלל באחו.

אותו הדבר הם "כוחות השוק". זה מסמל חופש, תן לשוק לעבוד בשקט. אל תפקיע., אנחנו רק נעמוד בצד, ואם יהיה צורך, ממש ברגע האחרון, אנחנו נבוא ונתערב. בדרך כלל מתי מתערבים, אתם יודעים? לא כשהאזרח מתמוטט – אלא כשהבנק מתמוטט, כמו שראינו באמריקה. או אז פתאום הממשלה חייבת, בניגוד לכל החוקים של הקפיטליזם להתערב.

בתל-אביב של היום, שבה אנחנו כבר לא בונים כמעט בתים, חוץ ממגדלי יוקרה, מסתבר ש-51% מסך הדירות החדשות שנרכשו בתל-אביב ברבעון הראשון של השנה כדירה נוספת נרכשו כדירה נוספת על-ידי משקיעים. כלומר הדירות שקונים היום בתל-אביב, מחצית מהן אינן דירה למגורים של הרוכש, אלא דירה להשקעה. כלומר, אין סיכוי לזוג צעיר להתחרות, גם מבחינת המחירים, באנשים בעלי אמצעים גבוהים מהם ולקנות את הבית, ומעבר לזה – עוד נקודה שחשוב להדגיש כל הזמן: הרי הממשלה עכשיו מנסה לשכנע באמצעים מפתים שונים את האנשים להיפטר, ובצדק, מהדירה השנייה שברשותם, מהדירות להשקעה, כדי לשחרר דירות לשוק ולהוריד את המחירים. זה מהלך חשוב, אבל ללא בנייה נוספת המלך לא יביא את התועלת המקווה. אם הדירות השניות יירכשו, יהיו פחות דירות להשכרה. בדרך כלל דירה להשקעה זה דירה שאדם משכיר כדי להחזיר את ההשקעה שלו. אם הדירות האלה יועברו משוק ההשקעה, משוק השכירות, לשוק הרכישה, יהיו פחות דירה לרכישה.

ולכן, "מי יבנה בית בתל אביב" – הממשלה, שצריכה לעודד את השוק החופשי בתל-אביב, ובראשון, וברחובות, ובערי הפריפריה, ולעודד בנייה, אחרת לא יהיה לנו ולילדינו איפה לגור  ואז נשיר: מי ינטה, ינטה אוהל בתל-אביב – כולנו ננטה אוהלים בתל-אביב".

]]> http://www.uriorbach.co.il/1611/feed/ 5 http://www.uriorbach.co.il/1372/ http://www.uriorbach.co.il/1372/#comments Wed, 20 Oct 2010 10:03:20 +0000 ‫עידית‬ http://www.uriorbach.co.il/?p=1372 ח"כ אורי אורבך במהלך דיון מיוחד לרגל יום העוני הבינלאומי: "הציבור ומקבלי ההחלטות נחשפים בתקשורת רק ל100 המשפיעים והעשירים בישראל, אבל לא יודעים מיהם העניים האמיתיים. כשאחזור לתקשורת אזום מוסף "מאה העניים בישראל" כדי שכולנו נראה בעיניים מיהם הפנים שמאחורי העוני, וכדי שמקבלי ההחלטות יבינו שחייבים לטפל בעוני הנטוע עמוק בחברה".‬]]> ח"כ אורי אורבך במהלך דיון מיוחד לרגל יום העוני הבינלאומי: "הציבור ומקבלי ההחלטות נחשפים בתקשורת רק ל100 המשפיעים והעשירים בישראל, אבל לא יודעים מיהם העניים האמיתיים. כשאחזור לתקשורת אזום מוסף "מאה העניים בישראל" כדי שכולנו נראה בעיניים מיהם הפנים שמאחורי העוני, וכדי שמקבלי ההחלטות יבינו שחייבים לטפל בעוני הנטוע עמוק בחברה".‬]]> http://www.uriorbach.co.il/1372/feed/ 1 http://www.uriorbach.co.il/531/ http://www.uriorbach.co.il/531/#comments Thu, 31 Dec 2009 08:24:11 +0000 ‫עידית‬ http://www.uriorbach.co.il/?p=531 בעקבות הוצאת המכינות קדם-אקדמיות למכז וזכייתה של חברה פרטית בזיכיון להפעלתן התקיים דיון מיוחד בכנסת. מספר חברי כנסת ובהם ח"כ אורי אורבך העלו את הנושא לסדר היום ובסופו של דיון הוחלט להעביר את הטיפול בנושא לוועדה משותפת של ועדת החינוך וועדת הכספים. הנה עיקרי נאומו של אורבך:

הבחירה שלי: הרב קוק, נעמי שמר, אצ"ג ואלתרמן

אחרי שההצעה להטביע את דיוקנותיהם של מנחם בגין ויצחק רבין ירדה כנראה מהפרק, הגיעו לשלב הגמר עשרה אישים מהעבר הרחוק והקרוב של מדינת ישראל והתנועה הציונית. ההתלבטות ודאי קשה ואני רוצה לתרום את חלקי להכרעה. (בכל זאת מדובר בחבר ועדת הכספים, אז תנו כבוד). ההצעה שלי, בהתחשב בעשר הדמויות שמתוכן ייבחרו השטרות המאושרים היא מאוזנת, הוגנת ומנומקת. למען הגילוי הנאות שאין בו כל צורך, אוסיף רק ואומר שאת הרעיון לצרף את שמו של הרב קוק זצ"ל לרשימה שמעתי בשם הרב אריה שטרן, מועמד הציונות הדתית לרבנות ירושלים ומייד צירפתי בשמחה את תמיכתי ברעיון, חינם אין כסף.

אבל הנה עשרת המועמדים. הרב שלמה גורן או הרב קוק? כבר הבעתי את עמדתי. הרב קוק הוא בכל זאת אבי הציונות הדתית, והרב גורן שנפטר אך לפני 15 שנה יזכה ודאי בעתיד להנצחה הראויה לו. מבין  הנשים המועמדות ישנן חנה סנש, רחל המשוררת ונעמי שמר. פה ההתלבטות קשה יותר. נעמי שמר נפטרה אך לא מכבר, אבל מצד שני יהיה זה קצת מרענן וחדשני להעניק את הכבוד לבכירת הפזמונאים של ישראל המודרנית. אמנם הבחירה ברחל היא יותר קלאסית, אבל הייתי בכל זאת הולך עם הבחירה הנועזת: נעמי שמר. עכשיו על שני המקומות הפנויים מתחרים כל השאר: המלחין השמח סשה ארגוב, המשורר הקודר אורי צבי גרינברג, נתן אלתרמן הנפלא, יהודה עמיחי הירושלמי ושאול טשרניחובסקי העברי. מה לעשות? איך נקבע למי מגיע ולמי לא?

כיוון שכבר בחרתי ברב קוק (ייצוג לתרבות היהודית ולציונות הדתית) ובנעמי שמר (אישה, פזמונאית) הייתי בוחר גם את אורי צבי גרינברג (ייצוג לרוויזיוניסטים) ואת נתן אלתרמן (מפא"י וכל הפזמונים הנפלאים). זו נראית לי הבחירה המגוונת והמאוזנת ביותר.

אבל אני מודה שאם לא אצ"ג ואלתרמן, גם הבחירה ביהודה עמיחי וברחל המשוררת תהיה בחירה מצויינת. כך נקבל על השטרות המרשרשים שלנו ארבעה משוררים (הרב קוק גם היה משורר נפלא, בתוך שאר מפעלותיו) נוכל לקרוא דברי שירה על השטרות. נעמי שמר עם ירושלים של זהב, הרב קוק עם "לעד חיה בלבבנו", רחל המשוררת עם "שם הרי גולן" ואלתרמן יקשט את הכסף עם "מגש הכסף". אני מודה ששירים של אצ"ג לא ממש מתאימים להטבעה על שטר כסף, הם נוראי-הוד מדי. יהודה עמיחי יופיע בצד המילים "גם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות". אולי בשביל לקבל את העודף.

אלה ההצעות שלי. ברשימה שהוצעה אין ייצוג למזרחיים (ידידי ג'קי לוי אמר בהומור נפלא ומריר שאולי מפחדים שאם יהיה מישהו מזרחי זה יהיה כסף שחור). אין ייצוג חרדי ובטח לא ערבי. לא בטוח שציבור המשתמשים החרדי והערבי ירצה לראות את דמויות נכבדיו על כסף ציוני. ההצעה שלי היא אם כן: הרב קוק, נעמי שמר, אלתרמן ואצ"ג. אבל להערכתי ומתוך היכרותי עם השמרנות המקובלת, מי שייבחר בסוף יהיו: הרב קוק, רחל המשוררת אצ"ג ואלתרמן. יתכן שברגע האחרון טשרניחובסקי ידיח את אלתרמן. אני מתערב אתכם על שטר של נעמי שמר שאלו יהיו הנבחרים.

הצעת החוק ביוזמת המועצה הישראלית לצרכנות לביטול עמלות הבנקים הוגשה היום בכנסת

על הצעת החוק חתומים שניים עשר חברי כנסת מסיעות שונות

‏הצעת חוק הבנקאות לביטול עמלות עו"ש הוגשה היום (יום ג') בכנסת. הצעת החוק ביוזמת המועצה לצרכנות הוגשה על ידי חברי כנסת משלל סיעות הבית, קואליציה ואופוזיציה כאחד וחתומים עליה חברי הכנסת: ח"כ פאינה  קירשנבוים (ישראל ביתנו), ח"כ כרמל שאמה (ליכוד), ח"כ אורי אריאל (האיחוד הלאומי), ח"כ איתן כבל (עבודה) ח"כ אילן גילאון (מרצ), ח"כ נחמן שי (קדימה), ח"כ וקנין יצחק (ש"ס), ח"כ דב חנין (חד"ש), ח"כ אורי אורבך (הבית היהודי) ח"כ מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה), ח"כ חמד עמאר (ישראל ביתנו), ח"כ יואל חסון (קדימה).

המועצה לצרכנות פתחה בשבוע שעבר את הקמפיין החקיקתי לביטול העמלות תחת הכותרת הבנקים חולבים אותנו! עמלת עו"ש? לא בא בחשבון! עו"ד אהוד פלג, מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות: "הבנקים מרוויחים עלינו הרבה כסף  כבר מעצם העובדה שיש לנו חשבון בנק אצלם. הכסף הנזיל בחשבונות העו"ש המגיע לסכומים של מיליארדים של שקלים בשנה מאפשר לבנקים להרוויח מהלוואות, ובמקרה של חשבונות הנמצאים ביתרת חובה, הלקוח נאלץ באופן מיידי לשלם ריביות גבוהות. מיותר לציין, שבנקים אף אינם מתגמלים את הלקוחות בגין יתרת הזכות שבחשבון העו"ש שלהם או בגין הרווחים להם זכו.  רווחים אלה לא מונעים מהבנקים להרוויח על חשבוננו גם פעם שנייה וזאת על ידי גבייה לא מוצדקת של עמלות בגין פעולות עו"ש. הגיע הזמן לבטל את עמלות העו"ש בכל הבנקים אחת ולתמיד."

המהלך לביטול עמלות העו"ש זוכה כבר עכשיו לתמיכה ציבורית נרחבת. עד היום נאספו למעלה מ- 700 אלף מכתבים התומכים במאבק של המועצה לצרכנות לביטול עמלות העו"ש בחקיקה. בכוונת המועצה להעביר מכתבים המגיעים אליה לועדת הכלכלה של הכנסת.

הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ביטול עמלות על שירותים בסיסיים בחשבון עו"ש), תש"ע -2009, מבקשת כי לא תיגבה עמלה מלקוח עבור שירותים בסיסיים בחשבון עו"ש, לרבות עמלת מינימום בין אם הפעולה נעשית על ידי פקיד בנק, בין אם באמצעות מוקד טלפוני מאויש ובין אם בערוץ ישיר. בשירותים הבסיסיים נכללים: הפקדת ומשיכת מזומן; הפקה ומסירה של תדפיס לבקשת לקוח; העברה או הפקדה לחשבון אחר; פדיון שיק, לרבות משיכה בשיק עצמי; הפקדת שיק, לרבות באמצעות תיבת שירות; תשלום שובר; פריטת מזומן; זיכוי חשבון באמצעות מסלקה; חיוב בכרטיס אשראי; שאילתת מידע בכל נושא; משיכת שיק; חיוב על פי הרשאה לחיוב חשבון או הוראת קבע.