ועדת הכספים אישרה בישיבתה היום (14.4) העברה תקציבית לישיבות ההסדר. הסכום בסך  6 מיליון ו-400 אלף ש"ח הינו כסף המיועד לישיבות ההסדר והושג בזכות ההסכם הקואליציוני שחתמה סיעת הבית היהודי עם הליכוד עם הרכבת הממשלה. הסכום על חשבון שנת 2009 עוכב במשרד הביטחון מסיבות טכניות. בעקבות כך עיכב ח"כ אורי אורבך העברה תקציבית אחרת של משרד הביטחון באמצעות הגשת רוויזיה בוועדת הכספים. בעקבות ההתערבות בשבוע שעבר, הוגשה ההעברה התקציבית לאישור מהיר בוועדת הכספים ובמקביל הוסרה בקשת הרוויזיה על הסעיף התקציבי האחר. באיגוד ישיבות ההסדר בירכו על העברת התקציב הנחוץ באופן דחוף לישיבות.

במהלך דיון בוועדת הכספים שעסק בהעברות תקציביות למשרד הביטחון, הביע  אורי התנגדות  להעברה תקציבית למשרד הביטחון. הכסף מיועד לפעילות המינהל האזרחי. חברי כנסת נוספים ביקשו לדעת את הייעוד המדוייק של הכספים בגלל החשש כי הוא מיועד לפעילות "פקחי ההקפאה". בעקבות ההתנגדות הח"כים לא התקיימה הצבעה על הסעיף הזה. קודם לכן הגיש אורי רביזיה על סעיף תקציב אחר המיועד למשרד הביטחון והדבר מעכב את ההעברה. אורי ציין בדבריו כי הסיבה להתנגדותו לסעיף לא נובעת מעצם פרטי הסעיף הכולל 3 מיליון ש"ח, אלא באה בתגובה לאי העברת כספי משרד הביטחון לישיבות ההסדר עוד משנת 2009 בסך 6.4 מיליון ש"ח. "אם משרד הביטחון מצפה שבקשותיו התקציביות יאושרו, עליו לעמוד בהתחייבויותיו ולא להמשיך לייבש את המפעל החשוב של ישיבות ההסדר" אמר אורי.
בעקבות הדברים נערכים מגעים לשחרור התקציב לישיבות ההסדר כדי להסיר את ההתנגדות של ח"כ אורבך להעברה התקציבית.

בטור שהתפרסם אתמול באתר YNET קרא אורי אורבך לציבור הדתי שלא להכנס לפינה בה צריך להתקוטט עם המדינה. הטור נכתב העקבות כינוס ראשי ישיבות ההסדר בו הוצעה פשרה בין הישיבות וישיבת הר ברכה בתוכן לבין שר הבטחון שהחליט לבטל את ההסדר עם הישיבה.

"מדי פעם אנחנו בציבור הציוני-דתי בוחרים להתנגש בקיר הזה שנקרא מדינה ואז אנחנו מתעוררים עם אף שבור ופרצוף מופתע". ח"כ אורי אורבך עם לקחים מההתלקחות.

חבורה של רבנים מכובדים עסקה ביום החולף בכיבוי הלהבות שבערו בשדה המשתרע בין הר ברכה למגדלי אקירוב. שריפה, אחים, שריפה. מוקדם עדיין לדעת אם הפשרה המוצעת על ידי רבני ישיבות ההסדר תעלה יפה. אהוד ברק צריך להחליט עכשיו, בהתאם למזגו הזועף, אם יסתפק בהסכמה של הרב מלמד להתנגד להפגנות בצבא. הוא מצוי הרי במצב רוח לוחמני וקדורני גם בעניין ההקפאה וגם מול ישיבות ההסדר. אחרי שמוטט עלינו בקמפ-דיוויד את האזור ואחרי שהקריס את מפלגת העבודה, הוא ניגש באותה רגל גסה לערער שותפויות והבנות ישנות בין דתיים לחילונים. ומאחורי גבו הרחב מסתתר ראש הממשלה נתניהו, זה שקיבל רבבות קולות סרוגי-כיפה ועכשיו הוא מתעדכן בעיקר מהעיתונים מה קורה שם עם הדתיים האלה, עם ההסדר-שמסדר הזה.

אבל נעשה את מלאכתנו קלה ורמייה אם לא נפיק את הלקחים שלנו עצמנו. הלקח הראשון מההתלקחות הוא שאין טעם לנסות לנצח את המדינה. המדינה, באמצעות שריה ויועציה, שואבת את כוחה מהצבעתם של ההמונים. מדי פעם אנחנו בציבור הציוני-דתי בוחרים להתנגש בקיר הזה שנקרא מדינה ואז אנחנו מתעוררים עם אף שבור ופרצוף מופתע. הרבנים הוותיקים של ישיבות ההסדר נמנעו בתבונה כל השנים מהתנגשות חזיתית שכזו.

למה לנצח את המדינה אם אפשר להצטרף אליה ולהשתתף בניווטה בדרכי שלום ושותפות? כל השנים הם העדיפו בחוכמתם לצעוד עם המדינה יד ביד ולהקים כך עשרות ישיבות הסדר, גם בהר ברכה ובערד, בקריית שמונה ובאילת. כך הוקמו יישובים וקיבוצים, מוסדות חינוך וגרעינים. עם המדינה, לא נגדה.

לקח שני חשוב קשור לנקודה נוספת שאנחנו, ביהירות של הכי טובים ושל יודעי-כל, לא לוקחים בחשבון. ההמונים השקטים ממש לא מתלהבים מגילויי סרבנות ובעיקר סולדים מקריאות לסרבנות הקרובות להמרדה יותר משהן קרובות להתחבטויות מצפוניות.

"העולם כולו נגדנו"

כן, יש המוני חילונים, מסורתיים ואפילו דתיים שלא רוצים לשקוע בתוך המצב-רוח הקדורני והלעומתי של "העולם כולו נגדנו". הדיכאון-שאחרי-עקירה שלנו הוא מובן ואפילו מוצדק, אבל הוא לא יכול להחליף את תוכנית הפעולה, את האופטימיות ואת הרצון לבנות פה ביחד מדינה שחיה בשלום עם יהדותה. לא מדינה ששואלת כל יום מה ההלכה, אלא בוחנת איזה יהודים אנחנו.

אנחנו, כלומר רבים מאוד מאיתנו, רוצים להיות המדינה ולא להיות פלאנגות או קבוצה ששוחרת כל הזמן תקריות גבול בין המדינה לבין המיגזר. הרוב הגדול והשקט של הציבור בישראל, וגם של הציבור הדתי, אוהב את צה"ל שלו ואת ישראל שלו ולא רוצה לראות אותם נכנעים, לא לאויביו מבחוץ ולא לאוהביו מבית.

ועוד לקח מהשבוע האחרון: רק שורו הביטו וראו את המושג והמותג הזה "ישיבות הסדר" ומה קרה לו בתוך שבוע ימים. אתמול עוד היה מופת להשתלבות ולאיכפתיות ולאהדה והנה, בהינף שלט של כמה חיילים הוא כבר במוקד של מחלוקת. אויביו הרדומים של המפעל מתעוררים עליו לכלותו.

בשביל מה? כדי להפחיד את הצבא ואת שאר האזרחים שהחיילים שלנו הם על תנאי? כדי להודיע בשער בת-רבים ש"אם רק תעזו לגעת… ואם תתנו פקודה… בעליל…" וכבר אנחנו מתנשפים ורושפים ומאיימים והופכים את עצמנו לא לאגף האידיאליסטי של הציונות המגשימה, אלא לאגף הפרוע והמפחיד של המדינה. האם נציל כך רבע מאחז בשומרון? האם זה שווה?

הרבנים שהתכנסו אתמול בראשות הרב חיים דרוקמן גילו אחריות עליונה. הם החלו בעדינות לפרק את המוקש הזה של הפגנת הסרבנות, ועתה שר הביטחון ברק צריך להשלים את המלאכה. גם הרב אליעזר מלמד, שבשלו הסער הזה, הוכיח במפגש הזה ולקראתו מידות טובות של ענווה והתחשבות ונשיאה בעול עם חברו. הרי כל החוכמה היא להוביל את המדינה ביחד עם שותפינו האחרים ולא לכלוא את עצמנו בפינה של פולמוסנות ושל צדק מוחלט.

אם רק הייתי בטוח שבמשרד הביטחון יושב שותף למחשבות האלה על רקמה אנושית אחת, הייתי הרבה יותר רגוע.

http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3822778,00.html

בנאום במליאת הכנסת קרא חבר הכנסת אורי אורבך לשר הביטחון ולראשי הישיבות למצוא פשרה ולרדת מהעץ שכולם טיפסו עליו. בדבריו מתח הח"כ ביקורת גם על רבנים בישיבות הסדר שגוררים את הציבור הציוני דתי לעימות מתמיד עם המדינה ומוסדותיה. הנה הנאום המלא:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נתגלה לאחרונה ששר הביטחון מעסיק לא רק עוזרת פיליפינית אחת, לא חוקית; הוא חושב שראשי ישיבות ההסדר גם הם העוזרים הפיליפינים שלו.

צריך להסביר לשר הביטחון שראשי ישיבות הסדר, גם תלמידים וגם אזרחים בכלל, אינם עוזרים פיליפינים והם לא בלתי חוקיים, אלא הם אזרחים סוברנים, בעלי זכות להביע את העמדות שלהם. זה במישור הזה, של הקריאה של שר הביטחון לשימוע, להתייצב עם נעליים מצוחצחות ועם כובע א' למשפט בלשכתו.

אבל אני חושב על התבונה הפוליטית של המעשה של שר הביטחון. הרי מכאן, מעל הבמה הזאת, אנחנו חוזרים ואומרים את עמדתנו נגד סרבנות בצורה שהיא אפילו בעייתית לנו בתוך המחנה הציוני-דתי – שהסרבנות היא מגונה, והקריאה לסרבנות מגונה הימנה, והפגנה בצבא זה הרסני, זה נורא, וזה יהרוס לא רק את הצבא ואת המדינה, חס וחלילה, אלא גם את הציונות הדתית. אנחנו אומרים את זה פה יום-יום.

ויש אצלנו – בציונות הדתית שלנו, וגם בישיבות, אנשים שנהנים קצת – לא רק להגיד את העמדות העקרוניות שלהם, אלא להפגין אותן, ובאוויר רווי אדי דלק של מחלוקת הם נהנים קצת להעצים את זה. בא שר הביטחון ופשוט נופל לפח היקוש שכורים לו. כשאנחנו נאבקים נגד סרבנות בתוך המחנה הציוני, ונגד הפגנות, ונגד קריאה לסרבנות, בא שר הביטחון, ובאיזו החלטה נמהרת, בלי להבין ובלי לדעת את כל המשמעויות לציונות הדתית ולמדינה, הוא מחליט לבטל איזה הסדר עם ישיבה.

אין קדושה במלה "הסדר", ויש לי ביקורת קשה על רבנים, ורבנים בישיבות הסדר שקוראים לתלמידיהם לסרבנות. זה לא משחק ילדים, זה לא דבר של מה בכך, אבל עכשיו בא שר הביטחון ומציב שורות שורות של חיילים ושל אזרחים מאחורי הרב מלמד, הרב של ישיבת "הר ברכה". למה? למה השר אהוד ברק, שר הביטחון, בוחר בתוך הוויכוח בעד ונגד סרבנות לחזק – לתמוך במחנה של הסרבנים ושל הקוראים לסירוב? אני לא מבין.  בשביל להפגין משמעת? כי לא התייצבו אצלו עם כובע א' ונעליים מצוחצחות למשפט בפני ריבון-העל?

הסרבנות היא מסוכנת. הקריאה לסרבנות מסוכנת יותר. הפגנה בצבא – הפגנה פוליטית – היא ילדותית, נוסף על זה שהיא מסוכנת. את כל הדברים האלה אנחנו אומרים, והנה בא שר הביטחון, ובהרף עין של כוחנות, של סיבות פוליטיות, נותן נשק חזק ביותר בידי כל מי שתומך בסרבנות.

ולכן אני אומר לשר הביטחון: תרגיע – יש פרסומת כזאת – תרגיע, האזרחים אינם העובדים הזרים שלך, לא מהפיליפינים ולא מישראל, וגם לא ראשי הישיבות.

אני לא מהאו"ם. ודאי שאני קורא לשני הצדדים; הרגע אמרתי שאני מגנה סרבנות ומתנגד מאוד לסרבנות.

להרגיע זה לשני הצדדים. בתוך הציונות הדתית מתנהל ויכוח, והוא יתנהל במשנה תוקף, אבל שר הביטחון הוא שר הביטחון של כל מדינת ישראל. אם האנשים ממחנה מסוים או מישיבה מסוימת לא מגלים את כל האחריות, זה מאוד מצער, אבל הם אחראים לישיבה שלהם, ליישוב שלהם, לעיתון שלהם. בסדר. אזרחים פרטיים. שר הביטחון של מדינת ישראל – אתה בא ונותן עכשיו נשק חזק מאוד בידי כל תומכי הסרבנות. להרגיע. אני קורא לרבנים, אני קורא לנו, בתוך הציונות הדתית, ואני קורא לשר הביטחון – לחשוב, לספור שוב עד עשר, ולמצוא מוצא מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו. תודה.

אין כסף לישיבות – לא יעבור כסף לצה"ל

חברי הכנסת עצרו העברת תקציב לצה"ל לאחר שמשרד הביטחון לא העביר תקציב לישיבות ההסדר ולמיגון אוטובוסים ביו"ש.

פרסום ראשון: 01/12/09, 18:06 חזקי עזרא – חדשות ערוץ 7

בדיון שנערך היום בועדת הכספים הגישו חברי הכנסת אורי אריאל (האיחוד הלאומי), זאב אלקין (הליכוד) ואורי אורבך (הבית היהודי) ערר על החלטת הוועדה לאשר העברת 3 מיליארד ש"ח לצה"ל. המשמעות המעשית היא שהתקציב מוקפא עד לדיון בערר או עד שהח"כים יסירו את התנגדותם.

הח"כים טענו כי מאחר ומערכת הביטחון לא הסכימה להעביר את תקציב ישיבות ההסדר ואת תקציב מיגון האוטובוסים ביו"ש – למרות שהיא זו שהורתה על המיגון מלכתחילה – יש לעכב את העברת התקציב עד למציאת הפיתרון. יו"ר הועדה הח"כ גפני דרש מצה"ל וממשרד הביטחון לתת מענה לבקשות ולהגיע לסיכום עם הח"כים.

"מערכת הביטחון מעכבת את תקצוב הישיבות רק בגלל שראשי הישיבות לא התיישרו לפי הקו שהנחית עליהם צה"ל, לפיו עליהם להתנגד בפומבי לסרבנות לגירוש יהודים. יש כאן יותר מאשר מראית עין של ענישה קולקטיבית שאסור לעבור עליה לסדר היום", אמר ח"כ אריאל.

"בנוסף, אי ההסכמה להעביר תקציב למיגון אוטובוסים והסעות ילדים ביו"ש היא מוזרה, אם להתבטא בעדינות, במיוחד מאחר שמערכת הביטחון היא היא שמחייבת את המועצות המקומיות להשתמש בכלי רכב ממוגנים".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/197270