הצעת חוק העונשין (תיקון – הטרדה מגדרית), התשע"ב–2012

הוספת סעיף 144ז 1. בחוק העונשין, התשל"ז–1977 , אחרי סעיף 144ו יבוא:
"הטרדה מגדרית 144ז. המבזה או משפיל אדם בשל מינו, דינו – מאסר שנה."

דברי הסבר

החוק למניעת הטרדה מינית מתמודד בין השאר עם יחס משפיל ומבזה ביחס לאדם ככל שהדבר נוגע למינו, מיניותו או נטייתו המינית. הערות מבזות או משפילות שנושאן בעל אופי מיני כלשהו עשויות להיחשב הטרדה מינית במובנה הפלילי. ואולם, החוק אינו מתייחס להערות מבזות ומשפילות הבאות על רקע מגדרי ושאינן מתייחסות להקשר מיני כלשהו.
לאחרונה התברר כי קיים צורך בחקיקה אשר תאסור התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם בשל מינו, גם כאשר ההתייחסות עצמה אינה נושאת אופי מיני. הצורך בחקיקה זו כפול. מצד אחד, אין לבלבל בינה לבין הטרדה מינית. בעוד שבהטרדה מינית ההתייחסות עצמה בעלת אופי מיני, הרי שעניינה של ההצעה המדוברת בהתייחסות מבזה או משפילה הבאה על רקע מינו של האדם גם כאשר ההתייחסות עצמה אינה נושאת אופי מיני. מבחינה זו האבחנה המשפטית חשובה ואין להרשיע אדם בהטרדה מינית כאשר מעשהו לא נשא אופי מיני, אלא בא על רקע מגדרי בלבד.
מצד שני, ובוודאי שלעת הזו על המחוקק לתת דעתו לסוגיית הדרת הנשים ולקבוע כי התייחסות מבזה או משפילה לאדם ובעיקר כשזו מופנית כלפי נשים – אסורה על פי חוק, גם כשזו אינה נושאת אופי מיני, אלא באה על רקע מגדרי בלבד. הטרדת אדם בשל מינו גם כשהטרדה זו אינה מתייחסת למינו, מיניותו או נטייתו המינית היא תופעה פסולה, פוגעת בשלום הציבור והרסנית מבחינה חברתית. הצעת החוק מבקשת לאסור אותה בחוק ולהטיל עונש של עד שנת מאסר למטריד מסוג זה.

הכנסת השמונה-עשרה

 יוזם:           חבר הכנסת            אורי אורבך 

 הצעת חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב] (תיקון – איסור קבלת תמורה על ידי רב המועצה הדתית עבור סידור קידושין), התשע"ב – 2011

דברי הסבר

כיום, על פי החוק, רבנים העובדים במועצות דתיות ומקבלים על כך שכר, רשאים במקביל לעבודתם במועצה הדתית, לגבות תשלום עבור סידור קידושין לזוגות המתגוררים בתחום המועצה הדתית בה הם עובדים. החוק אינו מטפל בעניין זה והנושא כולו זכה להתייחסות ראשונה, אך ורק בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה שפורסמו בשנת 2009. הנחיות אלה אוסרות על רבני עיר, שכונה, ישוב או מועצה אזורית לגבות תשלום על סידור חופה וקידושין כאשר לפחות אחד מבני הזוג מתגורר בתחום שהרב אחראי עליו.

אלא שהנחיות אלה אינן מתקנות את המצב באופן המניח את הדעת, שכן גם על פי ההנחיות רשאי מסדר הקידושין לגבות תשלום עבור עריכת החופה גם כאשר הוא עובד המועצה הדתית שבה מתגוררים בני הזוג. ההנחיות מתייחסות לתחום אחריותו המצומצם של הרב ולא למועצה הדתית שבה הוא עובד. כך לדוגמה האיסור של רב שכונה מסוימת לגבות תשלום על סידור חופה וקידושין מבני זוג המתגוררים בשכונתו אינו חל עליו במידה ויסדר חופה וקידושין לבני זוג המתגוררים בשכונה אחרת הנתונה לאחריותה של אותה מועצה דתית בה הרב עובד ומקבל ממנה משכורת. משכורת המשולמת לו, בין השאר, בדיוק עבור עניין זה.

ההצעה מסדירה את הנושא בחקיקה ראשית לאור עקרונות הנחיות היועץ המשפטי וקובעת איסור על כל רב שהוא עובד מועצה דתית לגבות תשלום מבני זוג המתגוררים בתחום אחריותה של אותה מועצה דתית בה הוא עובד ללא קשר לשאלת תחום אחריותו המצומצם בתוך אותה מועצה.       

[1] ס"ח תשל"א, עמ' 130

פורסם במקור ראשון.

חבר הכנסת הרב חיים אמסלם צודק בכל מילה שהוא אומר. על לימודי הליבה, ועל הגיור ועל התורה ועל העבודה ועל הליטאיות המכלה כל חלקה טובה בש"ס ובחיים הדתיים שלנו. הוא מציע חרדיות נינוחה יותר, ספרדיות שלא מתכתשת עם כל העולם, אלא חיה חיי תורה בתוך החברה היהודית והישראלית.

בדיוק בגלל זה הם כועסים כל-כך. כי הש"סניקים בכנסת הם קודם כל חרדים ורק אחר-כך ספרדים. הם מפחדים לחשוב לבד, להתבטא באופן עצמאי, לבחון מפעם לפעם חלק מהמוסכמות שהם מדקלמים באופן כל-כך אוטומטי. אני רואה אותם יום-יום והם לא מסוגלים להביע עמדה עצמאית על גיוס בחורי ישיבות ואפילו לא על הארכת שעון הקיץ. הכל הם רואים בשחור-לבן ובעיקר בשחור-שחור.

והנה בא אחד, מר אמסלם ייקרא מעכשיו כסגנון עדות החרדים, ומעז לחשוב לבד. לחשוב לבד זו העבירה הכי חמורה בחרדיות, והלז עוד פער פיו לבלי חוק והוא מצטט פסוקים ומסתמך על מקורות ואומר דברים יהודיים ופשוטים ובהירים כל-כך, שהם פשוט רועדים מפחד שיראו כולם שבפרשת עמנואל הם התנהגו כנמושות, ושבכל סוגיה העומדת על הפרק הם עבדים נרצעים לא של "דעת תורה", אלא של הפחדים שלהם ממה-יגידו בחצרו של הרב אלישיב ובדגל התורה.

ולפיכך הם מכנסים את ה"מועצת" ואת הרב עובדיה ומשסים אותו במורד העצמאי, ומוציאים פשקווילים ודברי נאצה ואת כל מיני התרגימא שהחרדיות האשכנזית מתמחה בהם עד זרא, אבל יותר. כי הם עסוקים בלהוכיח שהם לא פחות חרדים, לא פחות מפחדים מקורט של מחשבה עצמאית.

צפויים לרב אמסלם חיים קשים בקרוב. החיבוק הפומבי שהוא זוכה לו מחילונים ודתיים הוא לצנינים בעיני החרדים. כאילו עוד הוכחה שהוא "חצה את הקווים" הלנו אתה אם לצרינו? את הגידופים מעיתוני החרדים הוא מקבל בקול רעש גדול, ואילו את המוני המחמאות והעידוד מחרדים רבים הוא מקבל בשקט בפקס' ובמייל הרוטט בלשכתו.

לבי לבי עליו. עכשיו גם יגידו שהוא "משוגע" ו"בעייתי". נוטלי השוחד מקרבם אף פעם לא הוחרמו, גם לא הכזבנים והזייפנים ושאר עבירות שבתורה שהנייר לא סובל. נהפוך-הוא, בצהלות רקדו עמם בצאתם ובבואם מבית הכלא. אבל ככה ייעשה לאיש אשר יעז להציע דרך של מתינות דתית ספרדית.

אצלנו, בציבור הציוני-דתי, ספרדי ואשכנזי, יש רבים שמתרפקים לא פעם על החרדיות. כי באמת יש בחרדיות מידה רבה של אהבת תורה ויראת שמים ונחמה ואהבת חסד וסולידריות יהודית. אבל בתוך החבילה החרדית שוכנת גם בכל כיעורה הדיקטטורה המחשבתית, הטלת האימה על כל מי שמוציא רגל מהעיגול. בשם שמיים, בשם הערצת רבנים והצייתנות העיוורת נעשים המעשים המחפירים ביותר כלפי אלוקים ואדם. אין מה לקנא.

מוקדם לדעת אם תירקם ברית פוליטית עתידית בין ציונים-דתיים לבין חרדים מסוגו של הרב אמסלם. אבל ברית מחשבתית ורעיונית ודאי שקיימת. והנה מתרקמת מחדש זיקה נפשית בין אשכנזים וספרדים שלא עסוקים רק בסתגרנות אלא בבניית גשרים והבנות. לא חלילה בהתרסה נגד גדולי תורה, אלא מתוך כבוד ומתוך הבנה כי מותר לאיש המאמין לחשוב ולשאול ולבחון מהי דרך של חיים שיש בהם יראת שמים. בלי להיחרד כלל.

הכותב הוא יו"ר סיעת הבית היהודי-מפד"ל החדשה

חילונים-מקצועיים הופכים את שעון הקיץ לזירת קינטור בשם כוחות האור, והדתיים בתגובה מתייצבים אוטומטית למען הפרינציפ הקדוש. אחלה הצגה. מאמר בYNET.

הוויכוח השנתי הזה של "שעון הקיץ בעד ונגד" הוא כל-כך מאוס, שאני כמעט מועל בתפקידי כשאני לא ממש משתתף במשחק התפקידים שהועידו לי. לפני איזה מאתיים שנה חרדי אחד זעק שהמשך שעון הקיץ בחודש אלול ותשרי יחריב לו את הסליחות או את השבת או יוסיף לו שעה ביום כיפור (שעה שלמה! ביום כיפור! לצום! איך אפשר?) ומאז, כולנו, חילונים וחרדים, דתיים ומסורתיים מבוססים בשעשועון-השעון הזה שנשמע כמו שיעור חברה מהסבנטיז. נדמה לי שגם אני בשנת 1865 או שמא היה זה בתשי"ג התפתיתי להאמין בשטויות האלו, ובטח הטחתי את הטיעון המופרך הזה בשם הדתיים לדורותיהם. כי אנחנו הרי בתבנית קבועה: הדוס צריך לטעון טיעונים של דוסים והחילוני חייב לכעוס על הכפייה הדתית.

הריני מודיע קבל עם ועולם כי למרות שאני דוס, אני בעד הארכת שעון הקיץ עד נובמבר ועד בכלל, ואם תבקשו את דצמבר לא אגיד לא. ולמרות שאני צם ביום כיפור בשיטת הכל כלול (לא אוכל, לא שתייה) אני בעד שעון הקיץ. מי שקשה לו להיות ער עוד שעה של צום, יכול להתחיל את התפילה בשמונה בבוקר במקום בשבע. גם הטיעונים על חילול שבת לחילונים ובעיות בשעת הסליחות לספרדים נשמעים יותר כחלק מריטואל הוויכוח מאשר כטיעון אמת.

עכשיו, אחרי שגיליתי את עמדתי האמיתית בעד המשך שעון הקיץ, אני רוצה בכל זאת להעיר משהו ברנז'אי. התקשרה אלי תחקירנית-טלוויזיה אחת ושנייה ושלישית וביקשה לשמוע את דעתי "כחבר כנסת דתי". אם לדייק: היה לה כבר את ניצן הורוביץ או חילוני אחר במקצועו עם הדעה שלו נגד הדתיים החשוכים, וכעת הם תרים אחר דוס ידוע שינבח בתוכניתם את הדעה ההפוכה.

תאמינו לי שאני מכיר היטב את הסט של הטיעונים בעד חזרה עכשיו לשעון החורף: "סליחות! יום כיפור! רגשות הציבור הדתי!". ואני גם יכול להוסיף (וזה דווקא טיעון טוב) שאי אפשר לשנות את ההסכמות בכל פעם שלחילונים מתחשק. אבל איכשהו הסגרתי לתחקירנית את עמדתי האמיתית שאני דווקא בעד שעון הקיץ. הו, הייתם צריכים לשמוע את נימת האכזבה בקולה, כשצילצלת רעד קולך: שלחו אותה להביא דוס חי ומפרפר כדי להתווכח עם החילוני הצודק, והנה הם מקבלים דוס שבסוגיה הזו דווקא מסכים עם החילוני. הלך האייטם? לא, אומר עורך התוכנית, אנחנו ניקח שוב את הש"סניק התורן שיצעק "סליחות! יום כיפור! רגשות!" כדי שיהיה ויכוח טוב בטלוויזיה. ההצגה חייבת להימשך.

תוכניות המלל וגם הזירה הציבורית רוצות אותך בתור דוס מן המניין: קצת כפייה דתית, אפס מורכבות, טיעונים מקוממים בסגנון צעקני והביתה. אם אתה מוכן גם להפריע באמצע הצגת תיאטרון זה בכלל יהיה גדול כי לכך נועדת וככה אנחנו אוהבים את הדוס הימני שלנו. אפילו חלק מהדתיים-עצמם כבר רוצים אותך כך. הם התרגלו שאם במשחק התפקידים כל החילונים הם בעד, אתה חייב להיות נגד. הרי בשביל מה שלחנו אותך לשם? חילונים-מקצועיים הופכים את שעון הקיץ לזירת  ניג'וס וקינטור בשם כוחות האור נגד חרדים כי יש להם הזדמנות, ואלו בתגובה הפכו אותו לפרינציפ קדוש. אחלה הצגה.

הריני להודיע בזאת אפוא כי אין שום חשיבות ועניין דתי או אינטרס סקטוריאלי בסוגית הזזת השעון. מבחינתי ובתוקף תפקידי תמיכה בקיצור שעון הקיץ אינו יותר "עמדת הציבור הדתי" ושכל אחד ימצא לו עמדה בעצמו. לתורת ישראל וגם לציבור הדתי יש עניינים הרבה יותר דחופים ועקרוניים מהשטות התגרנית של שעון הקיץ.

נו, אז נשארתי הפעם בבית ולא הופעתי בטלוויזיה או ברדיו. לא שש-עם ולא חמש-בלי, ואפילו לא שבע-אולי. כלום, נאדה. אפילו מהרדיו החינוכי של תיכון רוגוזין (לכל התיכונים קוראים רוגוזין?) לא התעניינו. הם כולם מצאו מישהו שיספק את הסחורה האוטומטית עם "לא יעלה על הדעת ויפה שעה אחת קודם".

בשנה הבאה, באותה שעה, אותו ויכוח. אז שתהיה גם לכם שנה טובה בשעה טובה.

]]> http://www.uriorbach.co.il/1343/feed/ 1 http://www.uriorbach.co.il/1216/ http://www.uriorbach.co.il/1216/#comments Thu, 17 Jun 2010 05:57:37 +0000 ‫עידית‬ http://www.uriorbach.co.il/1216/

מאמר של אורי אורבך בידיעות  אחרונות 17/6/10

את החרדים האשכנזים אני מבין. לשיטתם, ככה הם רגילים מהבית, ככה הם אוהבים את החינוך שלהם, את השכונה שלהם. בלי יותר מדי…אתם יודעים מי, פרענקים, שוורצעס, ושאר מילות חיבה.

זו הנורמה המקובלת. זו המגמה, המאוד לא חסידית. ובג"ץ לא ישנה נורמות באבחת פסיקה אחת. נהפוך הוא: עכשיו מתחיל הקמפיין החרדי שחלקו צודק ורובו רחמים עצמיים, התקרבנות, טענות נגד ("ולמה בבג"ץ כמעט ואין מזרחים?") וזעקות שבר נגד השופטים שקמו על החינוך הטהור לכלותו.

לזה כאמור התרגלנו. אבל מה שמטריד זו שתיקתה העצובה של ש"ס. שתיקה זועקת של פחד, של זיעה קרה. ציפור לא מצייצת, עוף לא מעופף ואף ש"סניק (חוץ מח"כ הרב אמסלם, העצמאי למורת רוחם של חבריו) לא אומר שמא, אולי. הם שותקים כאילו זה לא המשחק שלהם, לא נוגע אליהם ואל מצביעיהם, חרדים כמותם, ספרדים כמותם.

אז מה אתם יותר בעצם, חבריי מש"ס, חרדים או ספרדים? מה מנצח בקרב הזהויות הפנימי שלכם? המחויבות שלכם לאחיכם שחפצה נפשם ללמוד תורה בבתי ספר מתוקנים יותר (בדיוק כמו שסידרתם לילדיכם שלכם) — או שמא אתם קודם כל חרדים, עם כל הסט הידוע: מקבלים את התורה ואת ההרגלים בגירסה האשכנזית, מסכימים שהאשכנזים הם אלו שקובעים מיהו חרדי ומי פחות חרדי, מקבלים את ההנחה שאת הרב עובדיה אוהבים אבל בקולו של הרב אלישיב שומעים.

התשובה היא שהש"סניקים הם ספרדים החרדים מאשכנזים. הם מכורים לחותם הכשרות של הבד"ץ החרדי, בעיקר בגירסה הליטאית. הם כמעט לא מקימים לאליטה שלהם מוסדות חינוך ספרדיים משובחים, אלא מסתופפים לתוך מכסות שהואילו להקצות להם בחינוך האשכנזי. כל השאר שיישארו בחוץ ולא ישכחו להצביע ש"ס.

ובכל זאת, אני סבור שזו טעות לשלוח הורים לכלא והיה ראוי לעשות עוד ועוד מאמץ כדי לפתור את העימות בעמנואל. לא תמיד הדין צריך ליקוב את ההר, גם אם ההר הוא הר של דעות קדומות והתנשאות. אני מציע לרבני ש"ס, עם קצת עזרה משרי המפלגה, להתערב בעצמם בסכסוך הנוגע לציבור שלהם. אולי ביוזמתם תוקם איזו ועדת קליטה רב־עדתית המקובלת גם על אשכנזים וגם על ספרדים בעמנואל, כדי שהתלמידות יתקבלו על פי מידת התאמתן הדתית ולא על פי שיוכן העדתי. רק התנערות של ש"ס משתיקתה עשויה להביא פתרון הוגן וסביר.

אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם ציבור חברי הכנסת יודע, אבל לפני כשבוע שדרן חשוב בתחנה אזורית, גבי גזית, ברדיו 103, פתח פה, שלא לומר מלה אחרת, על ציבור החרדים ועל ציבור המתנחלים. המתנחלים עוד יצאו בסדר לעומת החרדים. החרדים – הוא הציע לנתק להם את החשמל אם הוא היה יכול, לנתק להם את המים, והם עלוקות וטפילים, וכל הטרמינולוגיה, באמת שאפשר להקיא.

פתחתי עיתונים למחרת, לא היה על זה מלה. "ידיעות", "מעריב", "ישראל היום" – מלה. בחדשות בערב הקלטתי – מלה. זה לא חשוב?

 אני אוסף קטעים כאלה סתם להנאתי, כי יש איזה מזוכיזם לפעמים לעיתונאים לשעבר. אני אוסף קטעי נאצה כאלה. דברים כמו שאמר שדרן ברדיו 103 לא נשמעו ב-20 השנים האחרונות כלפי ציבור כלשהו במדינת ישראל, ופה נאמרו הדברים הנוראיים ביותר.

 אז בסדר, מגישים תלונות למשטרה, ולוועדת האתיקה ולמועצת הרשות השנייה, והכול בסדר. אבל התקשורת הישראלית, כאילו זה איזה עסק צדדי של דוסים שם, מתנחלים, חרדים, וזה עובר ככה, וזה גם לא מעורר הד ציבורי, כי אין מי שייתן לזה הד ציבורי, ועל זה בוכה הנביא.

השדרן גבי גזית פצח הבוקר במתקפה פרועה על מתנחלים וחרדים. בעקבות תקריות בין מתנחלים וחיילים ביצהר ובעקבות התנהגותם של חרדים קיצונים ביום העצמאות פתח גזית במונולוג שוצף בתוכניתו ברדיו 103. הנה מעט מדבריו:

"החרדים האלה מיוצגים בכנסת על ידי שותפיהם שלא טובים מהם לאמונות הקיצוניות. הם מקדשים עצמות, הם מקדשים שטויות, הם משתמשים בשדות התעופה שלנו בדרכם להפיץ את שנאתם למדינה בכל ארצות העולם וכל ישותם והווייתם לא הייתה יכולה להתקיים אלמלא המדינה הסבלנית הטיפשית הזו הייתה מחזיקה אותם בחיים. בתמורה הם לא עומדים בצפירת יום הזיכרון כי זה מנהג הגויים הם אומרים, הם לא מכבדים את הנופלים כי זה מנהג הגויים הם אומרים, ובמוחם שטוף השנאה המפעפעת נגד כל מה שהוא ישראלי הם מפיצים את שנאתם באמצעות שריפת דגל ישראל ביום העצמאות. ואנחנו מתבוננים ושותקים, כי אנחנו אומרים: הם כאלה, זאת אמונתם, זה כאילו הקטע שלהם, אבל עד מתי ננהג בהם בסבלנות ובסלחנות שכזו? עד מתי ניתן להם לבזות את הערכים הישראלים האלה שהם שלנו, של כולנו? מתי נבין שאנחנו צריכים לכלוא אותם בשכונותיהם, לנתק אותם מצינור החמצן של הקדמה, להותיר אותם לבד, בעליבותם ובשנאתם?"

"תפסיקו לנקות להם את הרחובות, כבו להם את החשמל, נתקו להם את המים.

הבה נוותר על המיסים שהם משלמים (ובדרך כלל הם לא משלמים). אין בהם כל תועלת. הם לא מייצרים כלום, הם לא תורמים כלום, הם לא נוטעים עץ, הם לא שותלים עגבנייה, לא מייצרים היי-טק, הם פרזיטים מן הסוג הגרוע ביותר, ומצידי – אם זה היה ריאלי – הייתי אורז אותם בחבילה אחת ומשלח אותם לאחיהם הפרימיטיבים בחצרות ברוקלין החשוכות, בקווינס ובכל המקומות ששם הם צריכים להיות, שהאמריקאים יטפלו בהם.

חברי כנסת ואישי ציבור חרדים ואחרים תקפו את דבריו של גזית וקראו להעמידו לדין. ח"כ אורי אורבך העדיף את התגובה הזו שפורסמה בווינט: "הציבור הישראלי כבר בוגר מספיק מכדי ללכת שולל אחרי פרובוקציות ילדותיות מהסוג הזה. לקלל מתנחלים ולצוד חרדים זזים בשעת הצפירה זה אייטיז כמעט כמו להקשיב לגבי גזית".

בפרשת ליצמן ובי"ח ברזילי נצטברו על שולחננו מספר נאה של קלישאות ודמגוגיות. הכל מתובל יש להודות גם בשנאת חרדים עסיסית שקיבלה הזדמנות עכשיו להתגבר באופן כביכול "לגיטימי". והחרדים מצדם, כמו הדתיים-לאומיים בתורם, מתקפדים עכשיו ברחמים עצמיים על כך שהעולם כולו נגדם ו"ממש אנטישמיות" ושאר ירקות וזעקות שבר.

טיעון דמגוגי הוא טיעון שבשמיעה ראשונה אתה אומר לעצמך "ואללה, צודק. יש בזה משהו". אבל אם יש לך סבלנות למחשבה שנייה אתה מבין שנפלת בפח היקוש של הדמגוגיה. הנה אפוא כמה משפטים משכנעים-לרגע ששמעתם השבוע ולצדם ההפרכה שלהם. לא כל מה שנשמע משכנע הוא נכון.

טיעון דמגוגי חרדי: "גם בשביל כמה איילות שירוצו חופשי בטבע מוציאים מיליונים, אבל בשביל קברים הם לא מוכנים". נשמע אחלה, אבל שטויות. ערכי טבע נוגעים לכלל הציבור. גם קדושת קברים נוגעת לכלל הציבור. אבל חומרה חרדית לא נוגעת לכלל הציבור. חוצמזה, גם ערכי טבע נרמסים בישראל חופשי-חופשי בגלל בנייה מואצת. ולא יוציאו 140 מיליון ש"ח על ערכי טבע כשאפשר לפתור את העניין בצורה אחרת. קברים עתיקים כנראה אפשר להעביר למקום אחר כשמוכרחים, אבל שטח שנכבש על ידי אספלט אי אפשר להחזיר. מאוויר נקי, ומסביבה ירוקה נהנה כל הציבור, חרדים כחילונים. לעומת זאת שמירה על קברים עתיקים במקומם  לא נתפסת כאינטרס ציבורי חשוב.

טיעון דמגוגי דתי-לאומי: "ולמה כשהוציאו את המתים מגוש קטיף, אז כל החרדים שתקו?" נשמע משכנע, אבל שטויות. הקברים שהוצאו מגוש קטיף נעקרו כי היה חשש סביר שאם הם יישארו בגוש קטיף הם יחוללו על ידי הערבים. כלומר, לאחר שישראל נסוגה מהגוש, דווקא השארת הקברים היא החילול שלהם. חוץ מזה, שהמשפחות לא תוכלנה לעלות לקבר הנמצא בשליטה פלסטינית.החרדים מתנגדים לחילול קברים, לא להעתקת קברים למקום אחר היכולה למנוע חילול קברים.

טיעון דמגוגי חילוני/דתי-לאומי: "החרדים מעדיפים את המתים על החיים על המתים". דמגוגיה. החרדים והממשלה בעקבותיהם לא העדיפה את המתים, אלא חשבה ששווה להשקיע עוד כסף, אפילו הרבה כסף, כדי  גם לשמור על הקברים וגם לבנות את חדר המיון הממוגן. זה לא שהממשלה אמרה: בגלל שיש כאן כמה קברים, לא נבנה בית חולים, אלא בסך הכל נבנה את בית החולים במקום מרוחק ויקר יותר.

טיעון דמגוגי חרדי: "רק בגלל שלליצמן יש כיפה וזקן כולם מתנפלים עליו". בטיעון הזה יש אמת, אבל לא כל האמת. הבעיה היא במילה רק. לא רק בגלל שיש לו כיפה וזקן, אלא גם בגלל שיש לו כיפה וזקן. ההתנפלות על ליצמן היא בגלל שהיחס לקברים נתפס כאובססיה, ובגלל האיום הכוחני על הממשלה, ובגלל שהחרדים מפריעים באמצעות לחץ פוליטי גם בנושאים נוספים כגיור, שבת (קרתא, ספרא וכד') כשרות ושורה שלמה של טענות. פרשת הקברים פשוט היתה צעד אחד יותר מדי. מותר לחרדים לבקש או לדרוש כל מה שהם רוצים, אבל אי אפשר לדרוש שגם יאהבו אותם על כך.

טיעון דמגוגי חילוני: "החרדים חושבים שהם מנהלים את המדינה". קשקוש. החילונים כל-כך רוצים לנהל את המדינה, שהם מוכנים לשלם למפלגות הקטנות מחירים גבוהים ובלבד שלא יילכו עם המפלגה המתחרה. הליכוד נותן לש"ס ולאגודה את דרישותיהן כדי שלא יעדיפו את קדימה על פניו. אם החילונים היו רוצים להעביר את חוקי הגיור, הכשרות והשבת כפי שהם רוצים, ועל דרך להחליט על פתיחת כל חנויות הנעליים בשבת ולהכיר בגיור הנערך באמצעות שתי סלטות באוויר, הם היו יכולים לצרף לממשלה את קדימה וליברמן והעבודה וכבר יש להם 85 ח"כים! אבל הם לא רוצים. כי יצר השלטון חשוב להם יותר מעקרונות חילונים, וגם כי הם רוצים שותפות עם הדתיים בניהול המדינה.

יש עוד המון טיעונים דמגוגים בוויכח הזה. הדמגוגיה תמיד באה עם להט האצבע המתנפנפת, עם רחמים עצמיים ועם מילים כמו "בושה וכלימה" ו"איך הם לא מתביישים?". הדמגוגיה נוטפת מכותרות עיתונים ששכחו שהם כאן בשביל לדווח ולא בשביל להיות פלאקט. בטיעונים דמגוגים יש הרבה אמת, אבל קחו אותם עם קצת מלח. כי אף פעם אין בהם את כל האמת.

ח"כ אורי אורבך (הבית היהודי) מחה על אישור העתקת מיקומו של חדר המיון הממוגן בבית החולים ברזילי באשקלון. "בעוד החרדים עסוקים ב'הצלת עצמות', הם מקימים לתחייה את מפלגת שינוי החדשה. אני קורא לראש הממשלה להתעשת ולהפסיק להתיישר על פי כל גחמה חרדית המדברת כביכול בשם היהדות", אמר אורי. הערב בעקבות הלחץ הציבורי הורה ראש הממשלה למנכ"ל משרדו אייל גבאי לבדוק מחדש את ההחלטה ולהקפיא בינתיים את החלטת הממשלה. אזרחים רבים התרעמו על הצבעתו של השר דניאל הרשקוביץ מ"הבית היהודי" בעד העתקת חדר המיון. בעקבות הדברים הסביר השר הרשקוביץ כי תמך בהצעת הפשרה של השר בני בגין לפיה ייבדק העניין בתוך חודש, ואם לא תימצא דרך נאותה לפתרון המשבר, יתמוך השר בבניית חדר המיון הממוגן על פי התוכנית הראשונה. ח"כ אורבך אמר הבוקר בראיון ברשת ב' כי לדעתו הצבעתו של השר הרשקוביץ היתה מוטעית, אבל כיוון שלא נתקבלה החלטת סיעה בעניין, זכותו של השר להצביע על פי שיקול דעתו.אף כי בכמה מקומות פורסם כאילו מדובר ב"קרע" במפלגת הבית היהודי, אומר אורי כי אין קשר בין התיאורים האלה לבין המציאות. "גם בליכוד היו חילוקי דעות בסוגיה הזו ואיש לא מדבר על קרע. לא כל ויכוח הוא קרע ושסע, ואני מציע להרגיע את ההיסטריה".

בסוף השבוע פורסם מכתב תמיכה של גדולי הרבנים החרדים באליאור חן. זה אותו "רב" שחשוד ונאשם בהתעללות בילדיה של אישה אומללה. החשדות כל-כך חמורים שאני אפילו לא רוצה לחזור על מקצת התיאורים על האלימות הקשה של האיש הזה, אלימות ששלחה ילדים לבית חולים, אחד מהם שוכב שם עד היום במצב קשה. והנה מתפרסם מכתב בחתימת הרבנים אלישיב ושטיינמן וקנייבסקי, ה' יאריך ימיהם, ועוד גדולי הגדולים של הרבנים החרדים. הם קוראים לתמוך בו ובהגנתו המשפטית וכמובן במשפחתו: "קוראים אנו בזאת לכל מי שרוח טהרה בקרבו לרחם ולעורר רחמי שמים ולהטות שכם לעוסקים

במסירות בהקמת קרן לפדיון שבויים עבור האי גברא יקרא, הר"ר אליאור חן ני"ו, מתושבי עירנו, אשר כל ימיו עסק בתורה ויראה והרבצת תורה ואשר נימוק בבית האסורים כבר שנתיים ונתהפך עליו הגלגל בעינויים קשים ומרים. ולא עוד, שמשפחתו רעבים לפת לחם ממש. היות שאנחנו מכירים אותו כאיש ישר והגון, מחוייבים אנו להוכיח צדקתו. ואשר גדולי ישראל אשר שמעו את זעקת לבו הטהור נזעקו לעזור ולסייע בכל מילי אשר יועילו להוכיח צדקתו כדי לפדותו מצרת נפשו, אך כאשר הוצאות לזה, כגון השכרת עורך דין ועוד, עולים הון עתק ואין אנו יכולים לעמוד מנגד בשומעינו בהתחננם על נפשו ונפשות בני ביתו. פונים אנו אל אחינו בי ישראל שהם רחמנים בני רחמנים שייקחו חלק במצוות פדיון שבויים ביד רחבה וברוח נדיבה".עד כאן הציטוט.

אני באמת כבר לא מבין. או שהמעשים של אליאור חן הם מזוייפים, או שהחתימות של הרבנים הן מזוייפות או שהרבנים הם חלילה מזוייפים. ממה נפשך: אם אליאור חן הוא צדיק שנכלא על לא עוול בכפו, הרי שהרבנים אמת וחתימתם אמת. אם מדובר בפושע נקלה שגם מתחזה לרב, הרי שהמעשים שלו קרו באמת, והרבנים הם אמיתיים ורק חתימותיהם זוייפו. ואם המעשים קרו באמת והחתימות הן אמת – רק רבנים מזוייפים מסוגלים לחתום על מכתב כזה.

אבל כיוון שמדובר ברבנים גדולים ואמיתיים, וכיוון שהובהר כי החתימות הן אמיתיות וכיוון שכולנו יודעים כי הרבנים הללו הם גדולים ואמיתיים – איך אפשר להסביר את החתימה שלהם על מכתב תמיכה באליאור חן? עד מהרה הובהר מחצרו של הרב שטיינמן שמדובר ב"תאונת עבודה". מביתו של הרב אלישיב אמרו בתחילה שמדובר ב"זיוף" ואחר-כך סיפקו הסבר אחר.

את האמת האמיתית הרי כולנו יודעים. בפני הרבנים הנכבדים מוצגים לעיתים קרובות עשרות ניירות, פשקווילים, מכתבי צדקה ושאר קריאות פומביות ואישיות והם מתבקשים לצרף את שמם לעזור לחלשים ולנדכאים. הם לא באמת בודקים כל מקרה ומקרה. הם לא ממש יודעים במי מדובר אלא סומכים על אנשי החצר שלהם, על הלחשנים והבחשנים. במקרה הזה היו חתומים רבנים של העיר החרדית ביתר והרבנים הגדולים צירפו את חתימותיהם. כשאתה גדול בתורה וגילך הוא מעל 90 או מאה, אתה לא מתחיל לבדוק מי זה האליאור חן הזה ודי לך בכך שאמרו לך "תחתום כאן וכאן וכאן". די בכך שהוא "משלנו, או שהוא נראה "משלנו" ו"ההם" (השופטים, החילונים, המדינה) קמים עליו לעוצרו ולהכותו. כשאתה רב גדול או פחות גדול, מספיק לך שרב אחר שאתה מוקיר חתום כבר לפניך. נו, אם הוא חתום, אתה לא תחתום?

בעצם, לא נעים להגיד אבל בכל זאת אגיד מה שהכל יודעים. מדובר בניצול של גדולי תורה (שלא לומר ניצול של קשישים, כי העניין פה הוא ניצול של התורה) לשורה שלמה של עניינים שאין קשר בינם לבין גדולתם בתורה של החותמים. חמור מכך: גדולתם בתורה וההערכה והאהבה המוצדקות של הציבור החרדי אליהם מנוצלות לדברים נוראים. אני מציע לכם להאזין שעתיים רצופות לשידורים של תחנות רדיו חרדיות ותשמעו את קמפיניי ההתרמה העלובים והעצובים והנצלניים למען נדכאים שונים. קריינים בקולות בוכיים זועקים ומתהדרים בשמות של רבנים גדולים שגם הם קוראים לתרום "רק 199 ש"ח לחודש" למישהו שזקוק לניתוח דחוף. האם הרבנים הגדולים יודעים שאחוז נכבד מאוד מהתרומה של הציבור המסור והנדיב הולך למימון תחנת הרדיו (ששייכת תמיד לאיזה איש עשיר למדי) ושזה מקור הכנסה אדיר לתחנות האלה? לא, הגדולים ואנשי החצר שלהם לא יודעים וכנראה גם לא רוצים לדעת. הם רק חתמו.

גם פרשת אליאור חן דומה להחריד. רבנים חותמים בלאנקו. כבוד התורה מושפל, כבוד היהדות, כבודם של הילדים הנפגעים ובני משפחתם שאין מי שיזעק את זעקתם. אני מקווה שבחצרות האלו נזהרים קצת יותר כשהם חותמים ומחתימים על תעודות כשרות, למשל. אני מקווה שאז הם בודקים קצת יותר על מה הם מצרפים את חתימתם.

חכמים, היזהרו בחתימותיכם שלא יהא שם שמים מתחלל.