אדוני היושב ראש, חברי הכנסת. להקת פיקוד "גוועלד" יצאה לדרך. כל אחד מרגיש שהוא יותר מסכן מהשני. אבירי שלטון החוק אומרים, איך מדברים ככה אל בית המשפט?; הערבים מתלוננים: אם אנחנו היינו עושים מה שהחרדים עושים, מי יודע מה היה קורה לנו; והחרדים – בכלל – איזו הפקה מופלאה, מזמן כבר לא נראתה במקומותינו. הם הולכים לכלא כאילו הם הולכים ל-25 שנה שירות בצבא הרוסי כמו שהיה מקובל בתחילת המאה, שיותר אתה לא רואה את הילדים שלך. אני לא רוצה לומר, כאילו שהם הולכים למילואים, כי זאת לא דוגמה כל כך טובה.

יש להעריך את האכפתיות שלהם מהחינוך. אבל אחרי שמעריכים את האכפתיות מהחינוך וממסירות הנפש אפשר לזכור שהם הולכים לכלא לא רק בגלל היחס לבית המשפט, אלא בשל אפליה של בני עדות מזרח, של ספרדים, בעמנואל. עם כל ההערכה לחינוך החרדי צריך לומר את האמת המרה הזו. זה ויכוח שהוא בין חרדים לחרדים, ובית המשפט במקרה הזה מגן על חרדים, רק לא על הרוב החרדי, אלא על חרדים ספרדים.

אבל אני לא רוצה לדבר עכשיו על הרגלי החינוך של חבריי האשכנזים החרדים – זה ויכוח ארוך. אני חושב שזאת שטות, אם מותר לומר ככה על פסקים של בית משפט – שבאמצעות צווים ובאמצעות בית משפט אפשר לשנות הרגלים רעים ארוכי שנים.

אני רוצה לדבר על שתיקתם של חבריי מש"ס. הרי לכך נבחרתם. אתם נבחרתם כדי להגן על ספרדים חרדים קודם כול. אתם מפלגה ספרדית חרדית. הנפגעים הם ספרדים חרדים. בלי לדעת הרבה מתמטיקה אני מבין שאם יש חרדים ספרדים שנפגעים, מי שצריך להגן עליהם אלו ספרדים חרדים בכנסת. אל"ף-בי"ת.

איך אני יודע את זה? כי יש פה אשכנזים חרדים, וכשנפגעים אשכנזים חרדים, הם מגינים עליהם. צודקים, לא צודקים – האינסטינקט הטבעי אומר להגן על אנשים ששלחו אותך לכנסת. אבל ש"ס שותקת. ואני יודע למה היא שותקת. כי מסתבר, בדקתי את זה היטב-היטב, רבותיי, וגיליתי שהשם האמיתי של אלי ישי זה אלי ישייקביץ, ואריאל אטיאס זה אריאל אטיאסובסקי ואברהם מיכאלסקי ויעקב מרגי- מורגנשטרן. סגן השר יצחק כהן הוא יצחק כהן-פרוש ואמנון כהן-ליצמן, וראש ועדת הפנים – דוד גפני-אזולאי; ומשולם נהרי-מקלב וניסים מוזס-זאב. לכולם יש שמות אשכנזים – הם אשכנזים. מדובר בעוד מפלגה אשכנזית, רובה ליטאית.

לא הזכרתי את השם של הרב חיים אמסלם. כי הוא חיים אמסלם. הוא, אין לו שם אשכנזי. הוא ספרדי- -הוא חרדי, ולכן לא מוציאים לו את הנשמה – מוציאים לו את ה"נשומה".

הם עוד יגלו, כל השמות האלה – גפני-אזולאי ומקלב-נהרי ואלי ישייקביץ ואטיאס אטיאסובסקי – הם עוד יוציאו פשקוויל על חיים אמסלם- — – והם עוד יגידו שהוא בכלל לא אשכנזי. הוא לא אשכנזי.

חבר הכנסת הרב גפני, איך חיים אמסלם, שהוא לא אשכנזי, איך הוא בש"ס? הרי בש"ס כולם אשכנזים, ורק אחד לא. אני חושב שצריך להרחיק אותו מהמפלגה האשכנזית ש"ס, ויפה שעה אחת קודם – זאת קלישאה – אבל במקרה הזה, נכונה. להקת פיקוד "גוועלד" – להירגע.

]]> http://www.uriorbach.co.il/1229/feed/ 1 http://www.uriorbach.co.il/793/ http://www.uriorbach.co.il/793/#comments Mon, 22 Feb 2010 08:12:00 +0000 ‫רוני‬ http://www.uriorbach.co.il/?p=793

עד שאני זז ומעכל את הפרשה ומתחבט עד כמה ראוי להגיב ולבטוש במדמנה, והנה לכולם, אנשים פרטיים ואנשי ציבור, כבר יש מסקנות ותובנות מסודרות. מההצעה המטורללת להפסיק להאמין בכלל לרבנים כי לך תדע מה הם זוממים, ועד להצעה המוזרה לא פחות להמשיך להאמין בלי שום סייג. אחד אומר שמעכשיו רבנים לא יקבלו תלמידים לשיחה אישית עם דלת סגורה, ואחר אומר שמעכשיו דווקא יעשו זאת כדי להחזיר את האמון ברבנים. אתמול כולם היו צדיקים גמורים, והיום כולם חשודים עד צוואר. אתמול היה טוב, ויהיה גם מחר.

דווקא מתוך אחריות ציבורית אני מציע שלא למהר להציע כל-כך הרבה הצעות. מוטב לחשוב קצת ביחד, עם התלמידים וההורים, בצוותים החינוכיים. כן, בנחת ובלי העצבנות המאפיינת אותנו. עם זאת שאנחנו מחנכים את תלמידינו וילדינו ואפילו את בוחרינו, צריך שנחנך גם את עצמנו לחשיבה מורכבת על מציאות מורכבת שאינה חד-מימדית כמו שהורגלנו לחשוב.

חשיבה מורכבת היא בהחלט פחות מלהיבה מחשיבה פשטנית. הרי אין באמירה על מורכבות החיים משהו סוחף, אלא אפילו ההיפך. אם אתה אומר על נושא מסוים ש"יש צדדים לכאן ולכאן" אתה עלול לעורר ספק במקום לעורר התלהבות. והנוער, כך מספרים לנו תמיד אנשים די מורכבים, לא מבין מורכבות. הנוער, כך פוסקים גם אנשים פשטנים, רוצה אמירה חדה וברורה בכל נושא העולה על הפרק. זה הנוער, הנוער. לא אנחנו. אנחנו דווקא אינטליגנטים.

בין צדיק לחוטא

והרי כל הפרשה הנוראה ומכמירת הלב הזו שעכשיו חווינו כולנו, היא פרשה של מורכבות. היא מוכיחה (אולי, כמובן) שצדיק גדול יכול להיות חוטא גדול, ושחוטא גדול יכול להיות גם צדיק גדול. שאין צדיקים שלמים ואין רשעים שלמים ובאנשים טובים יש צדדים אפלוליים. זו פרשה מורכבת כי מסתבר פתאום שיש דברים החשובים יותר מכבודו של רב, וזה כבודם ושלומם של התלמידים. ושאולי עדיף שאנחנו נהיה אלו שמטפלים ב"כביסה המלוכלכת" שלנו, לפני שאחרים יטפלו בה בידיים גסות יותר. וזה גם סיפור שאומר כי אדם איננו רק בבואת חטאו, אם חטא, אלא יש בו גם צדדים מאירים והוי דן את כל האדם לכף זכות.

מה נבקש? להכיר בערך המורכבות האנושית, הורים ומורים יקרים, תלמידים אהובים. אם נדע שאנחנו טובים

אבל לא פעם גם רעים. אם נסביר שלא כל מי שאוהב שלך הוא תמיד בצד שלך, ולא כל מי שפוגע ברב שלך, הוא בהכרח אויבך.

עכשיו כשאנחנו נדרשים להכריע אם אנחנו בעד "תקנה" או בעד הרב אלון, אנחנו מבינים קצת מהי מורכבות. למה בכלל אנחנו נדרשים להכריע? אנחנו לא נדרשים לכלום. רק להבין ולקוות, גם בלי להתעניין בפרטים, שמהפרשה הזו תצמח בדיעבד תקנה, ורווח והצלה. אולי נלמד שהחיים מזמנים לנו דילמות ולא רק משנה סדורה ובהירה.

חינוך למורכבות דורש מאיתנו לא לקבוע "היה לא תהיה", ולא לומר עכשיו בנחרצות "היה לא היה"; לא לומר "אין כזה דבר", אלא להרהר ש"אולי" ו"שמא" ואין כזה דבר 'אין כזה דבר'. החברה הציונית-דתית הרי נעה בין עולם ליברלי ופתוח מצד אחד לבין עולם סגור ושמרני מצד שני. גם זו מורכבות מובנית שבתוכה אנחנו צריכים לפעול ולבנות משהו ייחודי משלנו שלוקח את הטוב מכל העולמות.

ואם יש משהו שבו דווקא אין לי כל ספק, זה היכולת שלנו לקום מתוך הכאב ולבחור בחשיבה חדשה ואופטימית של תיקון.

זה נשמע נורא פשוט, אבל גם זה כנראה די מורכב.

המאמר פורסם ב-Ynet.

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת. אך לפני חודש דיברנו כאן בנושא הפרטת בתי הסוהר להבדיל. גם – עולם הפוך – קודם כל מוציאים תחום חשוב לשוק הפרטי, ורק אחר כך הכנסת מתכנסת כדי לזעוק חמס, או הבג"צ מתערב ואומר: אוי, מה עשינו.

אצלנו המלה פרטי הפכה למלה קדושה כמעט. פרטי! הכול טוב! אם זה לא ציבורי, הכול יהיה יעיל, הכול יהיה פעיל, הכול יהיה נפלא. כולם ייהנו מכל רגע. כשגם הדברים הציבוריים שמצליחים ומוצלחים – מרוב קדושת ההפרטה והפרטיות – גם בהם אנחנו פוגעים ומפריטים את עצמנו לדעת. למי מיועדות המכינות הקדם אקדמיות? הן מיועדות לאלו שלא מיצו את האפשרויות ב-12 שנות הלימוד שלהם, או שהמערכת לא ידעה לטפל בהם די הצורך.

האחריות העליונה של המדינה, לתת מעין הזדמנות שנייה לפני הלימודים האקדמיים כדי שבכלל יהיו לימודים אקדמיים לכל אלו שהם בוגרי חוק חינוך חובה בהצלחה גדולה יותר או גדולה פחות. אם בשלב החשוב הזה, הקריטי הזה בדרך לחיים האקדמיים, אל מול הרצון ללמוד, שהוא הרצון היהודי ללמוד, והוא גם רצון אנושי עליון, להחכים, להוסיף דעת, אם שם התלמיד, (שהרבה פעמים בשנים שקדמו להן הוא נתקל בקשיים מאוד גדולים), הוא נתקל בתגרת ידו של השוק הפרטי, ידו תהיה הרבה פעמים על התחתונה. כי יהיו הרבה תלמידים, שהם לא "משתלמים" למערכת. גם היום יש תלמידים שלא משתלמים למערכת, אבל למערכת ציבורית יש שוליים רחבים יותר, היא סובלנית יותר..

כשאדם נפלט מהמערכת הציבורית, הוא ימשיך להגיע למערכת הציבורית, לטוב או לא – או חלילה לבית סוהר, או שהוא ישלים אחר כך במערכת ציבורית אחרת את לימודיו. וזה עולה יותר. ביסודה של המערכת הפרטית לא איכפת לה שייפלט מהמערכת מישהו שלא משתלם כספית למערכת, ואלה שייפלטו מהמערכת הפרטית גם הם הרי ייפלטו למערכת הציבורית.

לכן אני קורא לממשלה ולכל מי שאחראי, מבלי לפגוע בזכויות של הזוכים במכרז, למצוא את הנוסחה הנכונה. השאירו את המכינות הקדם אקדמאיות בידי המערכת הציבורית. זו המחויבות הציבורית שלנו לאלה שאולי לא עמדנו במחויבות הציבורית שלנו אליהם בשנים שקדמו לכך.