הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת שקיפות במוסדות חינוך הנהנים מתשלומי הורים), התשע"ב–2011

דברי הסבר

מדי שנה משלמים אלפי הורים סכומים גבוהים המועברים לבתי הספר הפרטיים בהם לומדים ילדיהם. מוסדות פרטיים אלה המוכרים על ידי המדינה אך אינם רשמיים מגישים מדי שנה דוחות תקציביים לרשויות המדינה, אך אינם מחויבים בשקיפות תקציבית כלשהי כלפי הורי התלמידים שהכסף יוצא מכיסם.

 הצעת החוק מבקשת לתקן את המצב הלקוי ולקבוע כי אחת לשנה יחויבו בתי הספר למסור להורים מידע בסיסי בדבר חלוקת ההוצאות הבית ספרית. בצורה זו יוכלו ההורים לקבל תמונה מלאה יותר בדבר השימוש שנעשה בכספים הנגבים מהם, עניין שיש בו אף כדי לתרום להתנהלות תקציבית יעילה יותר של בית הספר.

[1] ס"ח התשי"ג, עמ' 137.

מליאת הכנסת אישרה ביום ד' את הצעת החוק של מספר חברי כנסת ובהם אני, המגדירה את סמכויותיהם של ארגוני השירות הלאומי. החוק שיצורף בסוף התהליך לחוק השירות הלאומי עליו שוקדת הממשלה יאפשר לאגודות השירות הלאומי לשמור על צביונן, למיין את המועמדים גם על פי התאמתם לאופי האגודות. החוק מאזן בין הממלכתיות של השירות הלאומי לבין האופי הייחודי של השירות הלאומי באגודות שונות, דתיות, חילוניות וערביות. הנה הצעת החוק כפי שאושרה היום.

הכנסת השמונה-עשרה

יוזמים:            חברי הכנסת זאב אלקין

אורי אורבך

דוד רותם

זבולון אורלב

עתניאל שנלר

ציון פיניאן

פ/3624/18

הצעת חוק שירות לאומי (תפקידי הגוף המוכר), התשע"ב–2011

דברי הסבר

מטרת הצעת החוק היא לעגן בחקיקה מספר עקרונות אשר יש בהם כדי להבטיח את פעילותו הראויה והתקינה של השירות הלאומי.

השירות הלאומי נועד לאפשר למי שקיבלו פטור משירות צבאי או שלא נקראו אליו, מטעמי הכרה דתית, בריאות לקויה, או השתייכות לאומית כגון הציבור הערבי, לתרום למדינה ולחברה הישראלית בדרכים אחרות. יש למדינת ישראל עניין רב בתרומת ציבור זה לחברה ולמדינה והשתלבותו בחברה האזרחית.

על מנת לעודד ולאפשר התנדבות לשירות הלאומי, יש צורך בהבטחת סביבה ומעטפת תומכת, אשר תתאים לצרכים של המתנדבים ובמיוחד להשקפת עולמם, ערכיהם ותרבותם כפי שנעשתה בעבר באמצעות ה-"גופים המוכרים".

הצעת חוק זו מציעה כי הגופים המוכרים יפעלו לאתר את המתנדבים ולהפנותם לביצוע שירות ויבצעו מעקב ופיקוח במהלך השירות הלאומי. הגופים המוכרים יהיו בנוסף אחראים להבטחת הזכויות והתנאים של המתנדבים במהלך השירות הלאומי. בנוסף, במידה ומקום שיבוץ, כולל משרד ממשלתי, ידרוש כי מתנדב יעבור הכשרה על מנת לבצע את השירות כראוי, ההכשרה תתבצע באמצעות הגוף המוכר. פעולות אלו יעשו תוך התחשבות והתאמה להשקפת עולמם של המתנדבים.

יש לציין כי כיום אין חובה כוללת להכשיר מתנדבים, ומשרדים בודדים מתנים את הפעלת המתנדבים בקיום הכשרה. על כן, מוצע לעגן את החובה להכשיר בחקיקה על מנת להבטיח כי המתנדבים יגיעו מוכנים וערוכים לשירות, אך מבלי שיכפו על הגוף המוכר תכנים שאינם עולים בקנה אחד עם תפיסת עולמו והשקפתו.

לסיום, ההצעה קובעת כי לשר הממונה על ביצוע החוק תהיה הסמכות לקבוע תנאי סף להכרה בגופים מוכרים חדשים, הכוללים, בין היתר, ניסיון בהפעלת מתנדבים וחוסן כלכלי, וכי מטרות הגוף המוכר יתאמו את ערכי מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. יתר על כן, גוף מוכר חדש לא יהיה רשאי להפנות מתנדבים למשרדי הממשלה עד שתחלוף תקופה שיקבע השר הממונה מיום ההכרה בגוף. הדבר נעשה על מנת להבטיח כי תקני משרדי הממשלה יוקצו רק לגופים עם ניסיון מוכח ורקורד מוכר.

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

י' בחשוון התשע"ב – 7.11.11

[1] ק"ת התשס"ב, עמ' 853.

[2] ס"ח התשנ"ח, עמ' 300.

אתם יודעים שזה מטורף. אתם כבר מבינים מזה זמן שאי אפשר לשלם 15 או 20 אלף ₪ שנה בשביל שכר הלימוד של ילד אחד. גם עשרת אלפים שקלים זה המון. הרבה יותר ממה שאתם יכולים להרשות לעצמכם.

אבל אתם מרשים לעצמכם כי "החינוך זה הכי חשוב". מאיפה אתם מביאים את הכסף הזה? מהחסכונות שלכם, אתם נאלצים להגדיל את המשכנתא על הדירה שלכם, אתם חוסכים מהאוכל, ועל "בזבוזים" אין מה לדבר. אתם לוקחים את הכסף הזה מהמינוס שלכם, זה המינוס שלעולם לא ייגמר והריבית לבנק שלעולם לא תיעצר.

עו"ד צבי ילינק ערך לבקשתי בדיקה ראשונית ויסודית על שכר הלימוד. עוד יקומו בקרוב ועדות בדיקה בנושא חשוב זה. ראש המינהל החינוך הדתי אברהם ליפשיץ כבר הודיע כי שכר הלימוד עתיד לרדת בעשרה אחוזים החל מהשנה הבאה. זו בשורה טובה. אין לי ספק שהוועדה תאסוף נתונים, ותמליץ המלצות. בדיקות חיצוניות של הסוגיה רק יאיצו את הטיפול בנושא הכאוב הזה.

אבל המסקנות הראשוניות ברורות מאוד, לא צריך אפילו בגרות במתימטיקה חמש יחידות בשביל להבין. משפחה בת חמישה ילדים משלמת קרוב לחצי מיליון שקלים על חינוך ילדיה, בעיקר בחטיבה העליונה. כדי לשלם את 500 אלף השקלים הללו כשכר לימוד לאורך שנות חינוך הילדים, צריך להרוויח ברוטו כמעט מיליון שקלים. כן, חינוך זה יקר, אבל התשלום האדיר הזה איננו על החינוך אלא על התוספת לחינוך החינם שהמדינה מעניקה לכל ילד. יש מוסדות שעשו מעשה וקיצצו באופן חד את תשלומי ההורים והעולם לא נחרב. יש מוסדות וראשיהם שזה לא מזיז להם. למה הם לוקחים כל-כך הרבה? כי אפשר. כי ההורים משלמים ושותקים, אז למה לא.

כל מומחה למינהל חינוכי יודע שגודלו האופטימלי מבחינה תקציבית של בית ספר תיכון הוא כ-600 תלמידים. לעומת זאת גודלם של בתי הספר התיכוניים במיגזר הדתי הוא 300 תלמידים בממוצע. זה קשור כמובן להפרדה בין המינים, אבל לא רק. בהיעדר מדיניות ברורה וקשוחה יותר של הקמת מוסדות חדשים, נפתחים יותר מדי מוסדות חינוך בקרבת מקום לאחרים. כל אחד רוצה את הייחוד שלו, וכיוון שכך כל בית ספר קטן מדי מציע יותר מדי מגמות שגם הן עולות כסף רב, וכל מוסד ועמותת הורים הצמודה אליו מתחרה על מנהלים ומורים ולכן  מציע משכורות ותוספות-שכר. התחרות הזו עולה לנו ביוקר.

מה עושים? צעד ראשון ובסיסי הוא דרישה לשקיפות. כשכל אחד מאיתנו מקבל חשבון טלפון סלולארי אנחנו זוכים לפירוט מדוקדק על זמן אוויר, שיחות לטלפון קווי, לסלולרי וכד'. כשאנחנו משלמים סכומים גבוהים הרבה יותר למוסדות החינוך שלנו אין לנו מושג על מה אנחנו משלמים. ההורים הם בעצם "בעלי המניות" של בית הספר. מגיע להם לדעת כמה עולה הפעלת מגמה, מה סך היקף ההוצאות על שכר, כמה הכנסות יש מתשלומי ההורים, כמה משלמת העירייה או משרד החינוך ושאר נתונים בסיסיים. מגיע לנו לדעת.

שקיפות תאותת לכולם גם להירגע קצת. סליחה על הכפירה בעיקר, אבל אם בכמה מוסדות יחליטו כי הורדת שכר הלימוד מחייבת בקיצוץ של שעתיים בכל יום – אני לא בטוח שייגרם נזק חינוכי. כן, ההורים צריכים לראות עצמם שותפים ולהבין כי התחרות בין המוסדות לא חייבת להתבטא רק בשאלה אצל מי לומדים עד שעה מאוחרת יותר. אפשר לצמצם. יש עוד כמה רעיונות שיעזרו למוסדות החינוך שלנו ולעמותות ההורים לשמור על החוק.

שכר הלימוד הגבוה גורם לרבים שלא להתקרב לחינוך הדתי התיכוני. רבים מאוד, מעמד הביניים שלנו, לא יבקשו הנחה. לא נעים להם. הם הרי "יכולים" לשלם. לאלו המערכת צריכה לדאוג לא באמצעות מלגות ותרומות אלא באמצעות שינוי השיטה ובזכות חשיבה חדשה. החינוך הטוב שלנו, ואיני עוסק כאן כלל בתכניו ובכיווניו, צריך להתאים עצמו גם לאמצעים הכלכליים העומדים לרשות ההורים. כך זה אצל החילונים, כך זה אצל החרדים, כך זה חייב להיות גם אצל הדתיים הלאומיים.

זה חייב להתחיל לקרות השנה כי אי אפשר יותר. כי הלחץ מההורים וגם מהמערכת הפוליטית יגבר. כי מעולם לא היינו רחוקים יותר מ"חינוך חינם" לכולם. כי כתוב "היזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה". לא כתוב בשום מקום "היזהרו בבני תורה שמהם ייצאו עניים".

פורסם בעיתון בשבע. 26.9.2011

על הלל הזקן מסופר כי פעם אחת, בראשית דרכו, לא היה לו כסף להיכנס ללמוד תורה מפי שמעיה ואבטליון והוא עלה לגג אל הארובה ושכב שם בשלג ושמע משם את רבותיו. זה מדרש ידוע מאוד. בחינוך הדתי מהללים את מסירותו של הלל ללימוד התורה עד שהוא מוכן לסכן את חייו בשביל כך. אבל אנחנו שוכחים לפעמים לציין שהלל נשאר בחוץ כי לא היה לו כסף לשלם. אולי צריך לחשוב גם על כך ששכר לימוד גבוה ותשלום עבור לימוד תורה גורמים לכך, בין שאר המניעות, שרבים לא יכולים להרשות לעצמם ללמוד תורה. האם התורה היא של כולם, או שייכת רק למועדון סוגור ואליטיסטי?

הלל נהיה הלל הזקן, מגדולי התנאים. אבל מי יודע כמה היללים הפסדנו בגלל זה? כמה "שומרים" שעמדו בשער מנעו מתנאים ואמוראים וחכמי הדורות להיכנס וללמוד? ומי יודע כמה כאלו שלא היה להם את העקשנות והכוח של הלל המשיכו בדרך אחרת?

לימים אותו הלל הוא זה שאמר "הווי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". באבות דר' נתן מובאת מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל בעניין זה: "והעמידו תלמידים הרבה: שבית שמאי אומרים אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר, ובית הלל אומרים: לכל אדם ישנה, שהרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לתלמוד תורה ויצאו מהם צדיקים חסידים וכשרים".

כי הלל זכר כל ימיו כיצד התחיל. כיצד בגלל מטבע אחד שחסר לו להיכנס לבית המדרש הוא נשאר בשלג, בחוץ. וגם על זה אמר הלל ברבות השנים: מה ששנוא עליך, לא תעשה לחברך. וקיבל כל תלמיד כפי שהוא. חג מתן תורה שמח לכולם.

בכל שנה, עם בוא יום השואה והגבורה, יוצאים משכיחי השואה, לא מכחישי השואה, ממאורותיהם. "חוקרת שואה", "שרת החינוך לשעבר", "איש רוח" ו"חתן פרס ישראל". דבריהם מעוטרים בהילת מכובדותם, הדר-עברם, אבל המנגינה היא תמיד אותם מנגינה: הם מתנגדים לנסיעות בני נוער לפולין, כי בני הנוער חוזרים משם לאומנים; הם נגד כי הצעירים הנמצאים לקראת גיוס מסתובבים בוורשה עם דגל ישראל וחדורים בתחושת צדק ואמונה בכוחו של צה"ל. או שהם סולדים מנאומי הרמטכ"ל או המפכ"ל המזכירים את השואה בטקס הכתרתם; והם בכלל נגד הקישור הקבוע בין השואה לבין התקומה, והם לא אוהבים שראשי מדינות מובאים ל'יד ושם'. הקשיבו לשולמית אלוני, לפרופ' חנה יבלונקה ולעוד מעטים אחרים. זו אינה דעה 'מקצועית', היא לא נובעת בהכרח מתוך השכלתם, לימודם את נושא השואה או מומחיות אחרת שרכשו בכישרון ובעמל. היא נובעת מכך שיש להם השקפת עולם פוליטית המתנגדת להוויה הלאומית הנוכחית, בפיהם לאומנית, של מדינת ישראל. גם בדיבורים בשבח צה"ל והכוח העברי העומד כיום לרשותנו, תודה לא-ל, עינם צרה. כן, גם בתודה לא-ל עינם צרה.

זהו עוד קרב מאסף של השמאלנות הנסוגה. מדינת ישראל, גם במעשיה וגם ברטוריקה הממלכתית שלה, 'השתמשה' (איזה פשע נורא!) שנים רבות בזיכרון השואה להצדקת הקמתה ולצדקת קיומה. גם משמאל וגם מימין. אבל כבר עשרות שנים שהשמאל, זה ששלט במדינה מבחינה פוליטית, כבר איננו באותן עמדות. בכיריו מתבצרים באקדמיה, בתקשורת ובחיי התרבות. גם שם כוחם ננגס ונשחק, אבל עדיין עומדים לרשותם רמקולים רבי עוצמה. לקראת יום השואה טורחים אפוא דובריו הלא-רשמיים להגיד בעצם שאם זיכרון השואה כבר לא משרת את המדינה כפי שהם היו רוצים לראות אותה – הרי שאין בו חפץ. הם לא ישכחו להדגיש תמיד שהלקח העיקרי של השואה הוא אוניברסלי ולאו דווקא יהודי, ושעלינו ללמוד לא להיות כמו הרוצחים, ולא ללכת שולל אחרי סיסמאות פשיסטיות; ושעלינו כמובן לא לאמץ את דמות הקורבן כשאנחנו בעצמנו, עם הצבא הכי חזק בעולם, עושים לאחרים מעשים לא יפים. אם הבנתם את הרמז הדק.

כי זאת לדעת, משכיחי השואה הם גם משכיחי הגבורה. דבריהם תמיד ארוזים באותו טון צדיקי של שוחטי פרות קדושות. רק שהפרות הקדושות כבר לא רועות באחו שלהם. אלו פרות קדושות שנחמסו על ידי הזולת: ימניים, דתיים, עולים חדשים ואחרים, ולכן בטלה קדושתן. כך ירון לונדון בסדרה חדשה בערוץ 8, כך מרואייניו ובהם מיכאל קובנר, בנו של המשורר אבא קובנר, וכך כמה חוקרי שואה מתנבאים בקול אחד: או שתאמצו את המסקנות של מחנה השלום מהשואה – או שתפסיקו עם צעדות הדגל האלה בקרקוב תיכף ומיד, ובהתרפקות הזו על צה"ל ועל ההמנון.

מעבר לפולמוס אמיתי ורצוי על תוכן ועל צורה של ציון המועדים, נדמה לי שמדובר בעיקר בתגובה אינסטינקטיבית של מחנה פוליטי נסוג. שברו לו את הכלים ולא משחקים. זו עוד קריאת מצוקה מתריסה של אנשים שלא סולחים על כך שהמדינה וטקסיה, מהשואה ועד לתקומה, כבר לא מתנהלת רק על פי טעמם, טעם המיעוט הקובע. מספיק שלקחתם לנו את המדינה, הם רושפים בזעם, אל תגעו לנו בשואה. לצנינים בעיניהם שיהודים-ישראלים רבים מסיקים מהשואה שצריך מדינה חופשית וצבא חזק ולא לסמוך על הגויים ורצונם הטוב. על כן, כל שנה באותה השעה תשמעו אותם מקוננים על השמאלץ והקיטש והדגלים והלאומיות המאפיינת את הימים שבין יום השואה ליום העצמאות, בין האסון לבין הששון.

מילא שהם מרגישים גולים בארצם – הם רוצים שגם אנחנו, סתם אזרחים אוהבי מדינתם, נחוש ברגשי אשם. אבל אנחנו לא ניכנע למרירות הזו ונאהב את המדינה שלנו ואת הארץ שלנו בלי רגשי אשמה, אלא בגאווה פשוטה. אשרינו שזכינו.

הצעת חוק של  חבר הכנסת                   אורי אורבך

פ/3068/18

הצעת חוק המוזיאונים (תיקון – ביקורי נוער), התשע"א–2011

דברי הסבר

בעקבות ירידת מספר הצעירים המבקרים במוזיאונים במדינת ישראל ובמסגרת הצורך להעלות את רמת המוטיבציה ולהשריש ערכי תרבות, מוצע תיקון לחוק המוזיאונים המחייב פטור מתשלום דמי כניסה לנערים מתחת לגיל 18 ולחיילים בשירות סדיר.

התיקון המוצע מבוסס על הקיים במדינות שונות בעולם בהן: צרפת, איטליה, וחלק ממוזיאוני ארצות הברית.

התיקון מבוסס על סעיף 13 של האמנה הבינלאומית של האו"ם בדבר זכויות הילד, שעליה חתומה מדינת ישראל.

התיקון בחוק אינו צפוי להביא לפגיעה משמעותית בהכנסות המוזיאונים, כיוון שההטבה לא ניתנת לקבוצות מאורגנות, ניתנת לתושבי המדינה בלבד ולא לתושבי חוץ (תיירים), ותינתן בימים ובשעות מסוימים.

הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת השש-עשרה על ידי חברת הכנסת ענבל גבריאלי וקבוצת חברי הכנסת (פ/611), על ידי חבר הכנסת אילן שלגי וקבוצת חברי הכנסת (פ/1273) (פ/3064) וחבר הכנסת דני יתום וקבוצת חברי הכנסת (פ/3249), על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת יואל חסון (פ/818/17) וחבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין (פ/2457/17), ועל שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין (פ/131/18).

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

ט"ז באדר ב' התשע"א – 22.3.11

]]> http://www.uriorbach.co.il/1497/feed/ 0 http://www.uriorbach.co.il/1372/ http://www.uriorbach.co.il/1372/#comments Wed, 20 Oct 2010 10:03:20 +0000 ‫עידית‬ http://www.uriorbach.co.il/?p=1372 ח"כ אורי אורבך במהלך דיון מיוחד לרגל יום העוני הבינלאומי: "הציבור ומקבלי ההחלטות נחשפים בתקשורת רק ל100 המשפיעים והעשירים בישראל, אבל לא יודעים מיהם העניים האמיתיים. כשאחזור לתקשורת אזום מוסף "מאה העניים בישראל" כדי שכולנו נראה בעיניים מיהם הפנים שמאחורי העוני, וכדי שמקבלי ההחלטות יבינו שחייבים לטפל בעוני הנטוע עמוק בחברה".‬]]> ח"כ אורי אורבך במהלך דיון מיוחד לרגל יום העוני הבינלאומי: "הציבור ומקבלי ההחלטות נחשפים בתקשורת רק ל100 המשפיעים והעשירים בישראל, אבל לא יודעים מיהם העניים האמיתיים. כשאחזור לתקשורת אזום מוסף "מאה העניים בישראל" כדי שכולנו נראה בעיניים מיהם הפנים שמאחורי העוני, וכדי שמקבלי ההחלטות יבינו שחייבים לטפל בעוני הנטוע עמוק בחברה".‬]]> http://www.uriorbach.co.il/1372/feed/ 1 http://www.uriorbach.co.il/1229/ http://www.uriorbach.co.il/1229/#comments Tue, 22 Jun 2010 13:37:43 +0000 ‫עידית‬ http://www.uriorbach.co.il/?p=1229

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת. להקת פיקוד "גוועלד" יצאה לדרך. כל אחד מרגיש שהוא יותר מסכן מהשני. אבירי שלטון החוק אומרים, איך מדברים ככה אל בית המשפט?; הערבים מתלוננים: אם אנחנו היינו עושים מה שהחרדים עושים, מי יודע מה היה קורה לנו; והחרדים – בכלל – איזו הפקה מופלאה, מזמן כבר לא נראתה במקומותינו. הם הולכים לכלא כאילו הם הולכים ל-25 שנה שירות בצבא הרוסי כמו שהיה מקובל בתחילת המאה, שיותר אתה לא רואה את הילדים שלך. אני לא רוצה לומר, כאילו שהם הולכים למילואים, כי זאת לא דוגמה כל כך טובה.

יש להעריך את האכפתיות שלהם מהחינוך. אבל אחרי שמעריכים את האכפתיות מהחינוך וממסירות הנפש אפשר לזכור שהם הולכים לכלא לא רק בגלל היחס לבית המשפט, אלא בשל אפליה של בני עדות מזרח, של ספרדים, בעמנואל. עם כל ההערכה לחינוך החרדי צריך לומר את האמת המרה הזו. זה ויכוח שהוא בין חרדים לחרדים, ובית המשפט במקרה הזה מגן על חרדים, רק לא על הרוב החרדי, אלא על חרדים ספרדים.

אבל אני לא רוצה לדבר עכשיו על הרגלי החינוך של חבריי האשכנזים החרדים – זה ויכוח ארוך. אני חושב שזאת שטות, אם מותר לומר ככה על פסקים של בית משפט – שבאמצעות צווים ובאמצעות בית משפט אפשר לשנות הרגלים רעים ארוכי שנים.

אני רוצה לדבר על שתיקתם של חבריי מש"ס. הרי לכך נבחרתם. אתם נבחרתם כדי להגן על ספרדים חרדים קודם כול. אתם מפלגה ספרדית חרדית. הנפגעים הם ספרדים חרדים. בלי לדעת הרבה מתמטיקה אני מבין שאם יש חרדים ספרדים שנפגעים, מי שצריך להגן עליהם אלו ספרדים חרדים בכנסת. אל"ף-בי"ת.

איך אני יודע את זה? כי יש פה אשכנזים חרדים, וכשנפגעים אשכנזים חרדים, הם מגינים עליהם. צודקים, לא צודקים – האינסטינקט הטבעי אומר להגן על אנשים ששלחו אותך לכנסת. אבל ש"ס שותקת. ואני יודע למה היא שותקת. כי מסתבר, בדקתי את זה היטב-היטב, רבותיי, וגיליתי שהשם האמיתי של אלי ישי זה אלי ישייקביץ, ואריאל אטיאס זה אריאל אטיאסובסקי ואברהם מיכאלסקי ויעקב מרגי- מורגנשטרן. סגן השר יצחק כהן הוא יצחק כהן-פרוש ואמנון כהן-ליצמן, וראש ועדת הפנים – דוד גפני-אזולאי; ומשולם נהרי-מקלב וניסים מוזס-זאב. לכולם יש שמות אשכנזים – הם אשכנזים. מדובר בעוד מפלגה אשכנזית, רובה ליטאית.

לא הזכרתי את השם של הרב חיים אמסלם. כי הוא חיים אמסלם. הוא, אין לו שם אשכנזי. הוא ספרדי- -הוא חרדי, ולכן לא מוציאים לו את הנשמה – מוציאים לו את ה"נשומה".

הם עוד יגלו, כל השמות האלה – גפני-אזולאי ומקלב-נהרי ואלי ישייקביץ ואטיאס אטיאסובסקי – הם עוד יוציאו פשקוויל על חיים אמסלם- — – והם עוד יגידו שהוא בכלל לא אשכנזי. הוא לא אשכנזי.

חבר הכנסת הרב גפני, איך חיים אמסלם, שהוא לא אשכנזי, איך הוא בש"ס? הרי בש"ס כולם אשכנזים, ורק אחד לא. אני חושב שצריך להרחיק אותו מהמפלגה האשכנזית ש"ס, ויפה שעה אחת קודם – זאת קלישאה – אבל במקרה הזה, נכונה. להקת פיקוד "גוועלד" – להירגע.

]]> http://www.uriorbach.co.il/1229/feed/ 1 http://www.uriorbach.co.il/793/ http://www.uriorbach.co.il/793/#comments Mon, 22 Feb 2010 08:12:00 +0000 ‫רוני‬ http://www.uriorbach.co.il/?p=793

עד שאני זז ומעכל את הפרשה ומתחבט עד כמה ראוי להגיב ולבטוש במדמנה, והנה לכולם, אנשים פרטיים ואנשי ציבור, כבר יש מסקנות ותובנות מסודרות. מההצעה המטורללת להפסיק להאמין בכלל לרבנים כי לך תדע מה הם זוממים, ועד להצעה המוזרה לא פחות להמשיך להאמין בלי שום סייג. אחד אומר שמעכשיו רבנים לא יקבלו תלמידים לשיחה אישית עם דלת סגורה, ואחר אומר שמעכשיו דווקא יעשו זאת כדי להחזיר את האמון ברבנים. אתמול כולם היו צדיקים גמורים, והיום כולם חשודים עד צוואר. אתמול היה טוב, ויהיה גם מחר.

דווקא מתוך אחריות ציבורית אני מציע שלא למהר להציע כל-כך הרבה הצעות. מוטב לחשוב קצת ביחד, עם התלמידים וההורים, בצוותים החינוכיים. כן, בנחת ובלי העצבנות המאפיינת אותנו. עם זאת שאנחנו מחנכים את תלמידינו וילדינו ואפילו את בוחרינו, צריך שנחנך גם את עצמנו לחשיבה מורכבת על מציאות מורכבת שאינה חד-מימדית כמו שהורגלנו לחשוב.

חשיבה מורכבת היא בהחלט פחות מלהיבה מחשיבה פשטנית. הרי אין באמירה על מורכבות החיים משהו סוחף, אלא אפילו ההיפך. אם אתה אומר על נושא מסוים ש"יש צדדים לכאן ולכאן" אתה עלול לעורר ספק במקום לעורר התלהבות. והנוער, כך מספרים לנו תמיד אנשים די מורכבים, לא מבין מורכבות. הנוער, כך פוסקים גם אנשים פשטנים, רוצה אמירה חדה וברורה בכל נושא העולה על הפרק. זה הנוער, הנוער. לא אנחנו. אנחנו דווקא אינטליגנטים.

בין צדיק לחוטא

והרי כל הפרשה הנוראה ומכמירת הלב הזו שעכשיו חווינו כולנו, היא פרשה של מורכבות. היא מוכיחה (אולי, כמובן) שצדיק גדול יכול להיות חוטא גדול, ושחוטא גדול יכול להיות גם צדיק גדול. שאין צדיקים שלמים ואין רשעים שלמים ובאנשים טובים יש צדדים אפלוליים. זו פרשה מורכבת כי מסתבר פתאום שיש דברים החשובים יותר מכבודו של רב, וזה כבודם ושלומם של התלמידים. ושאולי עדיף שאנחנו נהיה אלו שמטפלים ב"כביסה המלוכלכת" שלנו, לפני שאחרים יטפלו בה בידיים גסות יותר. וזה גם סיפור שאומר כי אדם איננו רק בבואת חטאו, אם חטא, אלא יש בו גם צדדים מאירים והוי דן את כל האדם לכף זכות.

מה נבקש? להכיר בערך המורכבות האנושית, הורים ומורים יקרים, תלמידים אהובים. אם נדע שאנחנו טובים

אבל לא פעם גם רעים. אם נסביר שלא כל מי שאוהב שלך הוא תמיד בצד שלך, ולא כל מי שפוגע ברב שלך, הוא בהכרח אויבך.

עכשיו כשאנחנו נדרשים להכריע אם אנחנו בעד "תקנה" או בעד הרב אלון, אנחנו מבינים קצת מהי מורכבות. למה בכלל אנחנו נדרשים להכריע? אנחנו לא נדרשים לכלום. רק להבין ולקוות, גם בלי להתעניין בפרטים, שמהפרשה הזו תצמח בדיעבד תקנה, ורווח והצלה. אולי נלמד שהחיים מזמנים לנו דילמות ולא רק משנה סדורה ובהירה.

חינוך למורכבות דורש מאיתנו לא לקבוע "היה לא תהיה", ולא לומר עכשיו בנחרצות "היה לא היה"; לא לומר "אין כזה דבר", אלא להרהר ש"אולי" ו"שמא" ואין כזה דבר 'אין כזה דבר'. החברה הציונית-דתית הרי נעה בין עולם ליברלי ופתוח מצד אחד לבין עולם סגור ושמרני מצד שני. גם זו מורכבות מובנית שבתוכה אנחנו צריכים לפעול ולבנות משהו ייחודי משלנו שלוקח את הטוב מכל העולמות.

ואם יש משהו שבו דווקא אין לי כל ספק, זה היכולת שלנו לקום מתוך הכאב ולבחור בחשיבה חדשה ואופטימית של תיקון.

זה נשמע נורא פשוט, אבל גם זה כנראה די מורכב.

המאמר פורסם ב-Ynet.

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת. אך לפני חודש דיברנו כאן בנושא הפרטת בתי הסוהר להבדיל. גם – עולם הפוך – קודם כל מוציאים תחום חשוב לשוק הפרטי, ורק אחר כך הכנסת מתכנסת כדי לזעוק חמס, או הבג"צ מתערב ואומר: אוי, מה עשינו.

אצלנו המלה פרטי הפכה למלה קדושה כמעט. פרטי! הכול טוב! אם זה לא ציבורי, הכול יהיה יעיל, הכול יהיה פעיל, הכול יהיה נפלא. כולם ייהנו מכל רגע. כשגם הדברים הציבוריים שמצליחים ומוצלחים – מרוב קדושת ההפרטה והפרטיות – גם בהם אנחנו פוגעים ומפריטים את עצמנו לדעת. למי מיועדות המכינות הקדם אקדמיות? הן מיועדות לאלו שלא מיצו את האפשרויות ב-12 שנות הלימוד שלהם, או שהמערכת לא ידעה לטפל בהם די הצורך.

האחריות העליונה של המדינה, לתת מעין הזדמנות שנייה לפני הלימודים האקדמיים כדי שבכלל יהיו לימודים אקדמיים לכל אלו שהם בוגרי חוק חינוך חובה בהצלחה גדולה יותר או גדולה פחות. אם בשלב החשוב הזה, הקריטי הזה בדרך לחיים האקדמיים, אל מול הרצון ללמוד, שהוא הרצון היהודי ללמוד, והוא גם רצון אנושי עליון, להחכים, להוסיף דעת, אם שם התלמיד, (שהרבה פעמים בשנים שקדמו להן הוא נתקל בקשיים מאוד גדולים), הוא נתקל בתגרת ידו של השוק הפרטי, ידו תהיה הרבה פעמים על התחתונה. כי יהיו הרבה תלמידים, שהם לא "משתלמים" למערכת. גם היום יש תלמידים שלא משתלמים למערכת, אבל למערכת ציבורית יש שוליים רחבים יותר, היא סובלנית יותר..

כשאדם נפלט מהמערכת הציבורית, הוא ימשיך להגיע למערכת הציבורית, לטוב או לא – או חלילה לבית סוהר, או שהוא ישלים אחר כך במערכת ציבורית אחרת את לימודיו. וזה עולה יותר. ביסודה של המערכת הפרטית לא איכפת לה שייפלט מהמערכת מישהו שלא משתלם כספית למערכת, ואלה שייפלטו מהמערכת הפרטית גם הם הרי ייפלטו למערכת הציבורית.

לכן אני קורא לממשלה ולכל מי שאחראי, מבלי לפגוע בזכויות של הזוכים במכרז, למצוא את הנוסחה הנכונה. השאירו את המכינות הקדם אקדמאיות בידי המערכת הציבורית. זו המחויבות הציבורית שלנו לאלה שאולי לא עמדנו במחויבות הציבורית שלנו אליהם בשנים שקדמו לכך.