אדוני היושב ראש, חברי הכנסת. ברגעים אלה בוועדת הכספים עוסקים בדוח שישינסקי ובחלוקת רווחי הגז העתידיים. דמיינו לעצמכם שהיינו מוצאים עכשיו עוד מאגר בסדר הגודל הזה, אולי בסדר גודל יותר קטן. מאגר שבאמצעותו נוכל להביא לחברה בישראל ביטחון כלכלי, רווחה ועזרה לנזקקים. האם המדינה היתה רוצה להשקיע בכזה מאגר עתידי? כן. האם אנשים פרטיים היו רוצים להשקיע בכזה מאגר? ודאי היו רוצים. האם, אם מישהו אחר היה משקיע, המדינה היתה רוצה שהחלק שלה יהיה גדול ברווחים? היתה רוצה.

ובכן, יש מאגר כזה. המאגר הזה אלו העובדים הסוציאליים, אלו הרופאים. זהו מאגר שקיים, משאב אנושי מעולה שמצמצם פערים, שמביא רווחה, שעוזר לאנשים בשיפור ביטחונם הכלכלי, החברתי והנפשי. אלה העובדים והעובדות הסוציאליים, אלו הרופאים, וגם המורים.

האם אנחנו משקיעים מספיק במאגר הזה, שיביא לנו כל-כך הרבה דברים טובים וכבר מביא לנו תוצאות טובות? לא. אנחנו לא משקיעים בהם את האנרגיות שאנחנו משקיעים במרבצי גז, במאגרי דלק וברווחים עתידיים, כשיש לנו פה מאגר אנושי, מאגר טבעי שכבר מביא הצלחות והוא דורש השקעה כדי להביא תוצאות לחברה.

לכן אני מבקש מעצמנו ומהממשלה להתייחס לעובדים הסוציאליים כאנשים שנותנים שירות שהתועלת הכלכלית והחברתית שלו היא אדירה לא פחות ממאגרי טבע שאנחנו מחפשים בים.

אלא ששם נמצא מוקד תשומת הלב, כי שם אנחנו עומדים מול טייקונים וברונים, ואילי הון ואנשים מקושרים עם יחצ"נים ולוביסטים שנאבקים על כל שקל. והם השקיעו, והם עמלו, והם לקחו סיכונים. ופה, אנחנו מתקוטטים – אני לא מזלזל באף שקל ובאף פרוטה של כספי הציבור, אבל באמת אם הפריסה תהיה ב-4 פעימות ה-1,100 שקלים האלה של התוספת או ב-3 פעימות? ובכמה תהיה ההעלאה, והאם רק התוספת יחולו השינויים או על כל השכר? רבותי חברי הכנסת, זהו המאגר הטבעי החשוב ביותר, כוח האדם הישראלי, העובדים הסוציאליים. בואו נתייחס אליהם כחשובים לפחות כמו מאגר גז ומאגר דלק, כי הרווחים הכלכליים והחברתיים והאחרים לחברה הם גדולים לא פחות מכסף שנרוויח מהמיסים שיושתו על ברוני גז ודלק. אם אנחנו נתייחס לבני אדם, לעובדים סוציאליים, לרופאים, לכל אלה שנותנים את השירותים החברתיים הכי בסיסיים כהשקעה אשר לנו יש חלק, שותפות ורצון להרוויח באמצעותה, התוצאות של המשא ומתן יהיו טובות גם לעובדים הסוציאליים ולרופאים וגם לחברה הישראלית כולה. בהצלחה.

ליל הדיונים על התקציב בממשלה ביום חמישי היה דרמטי. דרמטי כמו כל ליל דיונים על התקציב. שר הרווחה עוזב בזעם, שרי ש"ס כדרכם בדיוני תקציב נמנעים כפתיחה למשא ומתן עתידי, שרת הקליטה, כך דווח, פרצה בבכי, ושרי ישראל ביתנו התנגדו כשהשר ליברמן שנמצא בקזחסטן (ואולי בריגה? או בתורכמניסטן, או בקירגיסטן, אין לדעת. נדמה לי ששר החוץ ליברמן נמצא בכל דיון חשוב במזרח אירופה ומפעיל משם את חמשת שריו כלבבו)

בתוך כל הכספים הגדולים, ההסכמות השקטות והגלויות יש גם הישג משמעותי מאוד למפלגתנו "הבית היהודי". בהתאם להסכם הקואליציוני שנחתם בראשית ימיה של כנסת זו, נחתם הסכם ביום חמישי שאומר כך: "36 מיליון ש"ח יועברו מהתקציב הקואליציוני של הבית היהודי לבסיס תקציב משרד החינוך לטובת השירות הלאומי. זאת על מנת להעמיד את תקציב השירות הלאומי על 86 מיליון ש"ח בבסיס התקציב".

מילים פשוטות, יבשות, משעממות, ואני מתנדב לספק לכם הסבר קצר: בכל שנה, מזה שנים רבות, באים נציגי אגודות השירות הלאומי להתחנן על הכסף המגיע להם בדין. השירות הלאומי, שרובו בנות דתיות, הוא אחד המפעלים האדירים של החינוך והרווחה במדינת ישראל. בכל שנה המפד"ל לדורותיה מתחילה מו"מ עיקש עם משרד החינוך על התיקצוב. במו"מ הקואליציוני זהו אחד הנושאים התקציביים המשמעותיים. בכל שנה יש טובי-לב הטוענים כי למפד"ל העניין בכלל נוח. בזכות המו"מ שמסתיים תמיד בהצלחה כזו או אחרת, כולם רואים כמה שהמפד"ל חשובה, ודואגת לשירות הלאומי בבת עינה. כשיולי תמיר היתה שרת החינוך והמפד"ל באופוזיציה היא כיסחה את תקציבי השירות הלאומי, ובמפד"ל היו צריכים לירוק דם, כדי לתקן את מה שהחסירה באיוולתה ובאיבתה למפעל זה. במקום שהמדינה תדאג לשירות הלאומי, צריך להשיג את הכסף כל שנה במאמץ מחודש כאילו זה העסק הפרטי של המפד"ל והציונות הדתית.

הפעם, ואני שמח להיות שותף לשינוי, נפל דבר בישראל. במקום לחזר על הפתחים, להגיע ל"הישג" שנתי שבזכותו השירות הלאומי יקבל מה שמגיע לו, הראש התחלף: דרשנו ועמדנו על כך שתקציב השירות הלאומי ייכנס כולו לבסיס התקציב. לא נחזור כל שנה על התמונה הקבועה: רק כמה עשרות מיליוני ש"ח בבסיס התקציב והמפד"ל-הבית היהודי נאלצת להשלים במשא ומתן משפיל את השאר. מהתקציב הבא והלאה, מכאן ואילך, השירות הלאומי הוא העסק של המדינה. התקציב שלו הוא עניינה של המדינה, בדיוק כמו שהחינוך הממלכתי-דתי הוא עניינה של המדינה. לא צריך לגלגל כל שנה את האבן הגדולה אל ראש ההר. והוא של המדינה כי המפד"ל-הבית היהודי תרמה מהכסף ששהיא ולא אף אחד אחר השיגה במו"מ הקואליציוני.

וכיוון שעשינו מצווה, הצטרף אליה גם שר החינוך עצמו גדעון סער, שראוי לכל שבח. משרד החינוך של יולי תמיר קיצץ בבסיס התקציב, משרד החינוך של גדעון סער החזיר והוסיף "תרומה" משלו לבסיס התקציב בסך 17 מיליון ש"ח. עכשיו התקנה המיועדת לשירות הלאומי בישראל היא בסך 86 מיליון ש"ח. זה אף פעם לא מספיק, אבל זה חוסך מהנהלות השירות הלאומי את ההתבזות השנתית, ומאיתנו הפוליטיקאים את הריצה הטרופה אחרי הכסף. מעכשיו, הורים יקרים, מדינת ישראל מממנת מדי שנה את השירות הלאומי ב-86 מיליון ש"ח. כן, טוב שאנחנו בממשלה.

ומה נעשה עכשיו? מאיפה נוכיח שאנחנו נחוצים ומביאים תועלת? ומה נעשה בלי שהשירות הלאומי יבואו להתחנן מדי שנה על מפעלם המפואר? ומאין נקושש קולות? ואולי נישאר לבד בחושך ולא נדע אם יש בנו עוד חפץ?

הירגעו יהודים. לא יחדל אביון מקרב הארץ. יש עוד מספיק מפעלים חשובים המזוהים עם הציונות הדתית. אולי יבוא יום וגם הם יועברו לחסותה התקציבית המלאה של המדינה בלי צורך בסחר-מכר קואליציוני.

אין לי ספק שגם עכשיו יהיו מספיק נשמות טובות שיגידו שזה לא המפד"ל-הבית היהודי השיגה את הכספים אלא זה בכלל במקרה, או מן מהשמים, ושבעצם הליכוד ובעיקר הח"כים הדתיים שלו הם אלו שדאגו לתקציב החשוב הזה. פירגון אף פעם לא היה הצד החזק בציונות הדתית ותמיד יהיה מי שינסה לגנוב את הקרדיט. אבל הח"כים, הדתיים והחילונים של הליכוד לא נקפו אצבע בעניין כי הם הליכוד: זה הרי לא העסק שלהם. הם עסוקים בניהול ענייני "המדינה", לא בזוטות לא חשוובות כמו תקציב השירות הלאומי. אני מניח שלא רבים יגידו מילה טובה לשר דניאל הרשקוביץ על המו"מ העיקש שניהל, ולא רבים יעריכו את הניסיון והלחץ שהלחיץ זבולון אורלב את המערכת בוועדת החינוך, ומי כבר יגיד מילה טובה לחבר ועדת כספים אורי אורבך (זה נורא, התחלתי לכתוב על עצמי בגוף שלישי), וכמה אנשים יפרגנו לניסן סלומינסקי הבלתי נלאה ולשר-שלום ג'רבי מנהל המינהלת. שום דבר, אפילו את הפירגונים לנו אנחנו צריכים לעשות בעצמנו.

אבל מה איכפת., העיקר שהצלחנו. ולכן מצדי אפשר לשנן ולשיר סולו את השורה הזו: "36 מיליון ש"ח יועברו מהתקציב הקואליציוני של הבית היהודי לבסיס תקציב משרד החינוך לטובת השירות הלאומי. זאת על מנת להעמיד את תקציב השירות הלאומי על 86 מיליון ש"ח בבסיס התקציב".

והמקהלה תצטרף בפזמון החוזר: "בבסיס התקציב, בבסיס התקציב" ולקנח באוהו-אוהו-אוהו-אוהו-אי-אי-אי-אי.

משרד החינוך

בתקנה יש 86 מליון ש"ח אנחנו הוספנו 36

גדעון סער הביא 17 מיליון ש"ח משלו

ועדת הכספים אישרה בישיבתה היום (14.4) העברה תקציבית לישיבות ההסדר. הסכום בסך  6 מיליון ו-400 אלף ש"ח הינו כסף המיועד לישיבות ההסדר והושג בזכות ההסכם הקואליציוני שחתמה סיעת הבית היהודי עם הליכוד עם הרכבת הממשלה. הסכום על חשבון שנת 2009 עוכב במשרד הביטחון מסיבות טכניות. בעקבות כך עיכב ח"כ אורי אורבך העברה תקציבית אחרת של משרד הביטחון באמצעות הגשת רוויזיה בוועדת הכספים. בעקבות ההתערבות בשבוע שעבר, הוגשה ההעברה התקציבית לאישור מהיר בוועדת הכספים ובמקביל הוסרה בקשת הרוויזיה על הסעיף התקציבי האחר. באיגוד ישיבות ההסדר בירכו על העברת התקציב הנחוץ באופן דחוף לישיבות.

במהלך דיון בוועדת הכספים שעסק בהעברות תקציביות למשרד הביטחון, הביע  אורי התנגדות  להעברה תקציבית למשרד הביטחון. הכסף מיועד לפעילות המינהל האזרחי. חברי כנסת נוספים ביקשו לדעת את הייעוד המדוייק של הכספים בגלל החשש כי הוא מיועד לפעילות "פקחי ההקפאה". בעקבות ההתנגדות הח"כים לא התקיימה הצבעה על הסעיף הזה. קודם לכן הגיש אורי רביזיה על סעיף תקציב אחר המיועד למשרד הביטחון והדבר מעכב את ההעברה. אורי ציין בדבריו כי הסיבה להתנגדותו לסעיף לא נובעת מעצם פרטי הסעיף הכולל 3 מיליון ש"ח, אלא באה בתגובה לאי העברת כספי משרד הביטחון לישיבות ההסדר עוד משנת 2009 בסך 6.4 מיליון ש"ח. "אם משרד הביטחון מצפה שבקשותיו התקציביות יאושרו, עליו לעמוד בהתחייבויותיו ולא להמשיך לייבש את המפעל החשוב של ישיבות ההסדר" אמר אורי.
בעקבות הדברים נערכים מגעים לשחרור התקציב לישיבות ההסדר כדי להסיר את ההתנגדות של ח"כ אורבך להעברה התקציבית.

אין כסף לישיבות – לא יעבור כסף לצה"ל

חברי הכנסת עצרו העברת תקציב לצה"ל לאחר שמשרד הביטחון לא העביר תקציב לישיבות ההסדר ולמיגון אוטובוסים ביו"ש.

פרסום ראשון: 01/12/09, 18:06 חזקי עזרא – חדשות ערוץ 7

בדיון שנערך היום בועדת הכספים הגישו חברי הכנסת אורי אריאל (האיחוד הלאומי), זאב אלקין (הליכוד) ואורי אורבך (הבית היהודי) ערר על החלטת הוועדה לאשר העברת 3 מיליארד ש"ח לצה"ל. המשמעות המעשית היא שהתקציב מוקפא עד לדיון בערר או עד שהח"כים יסירו את התנגדותם.

הח"כים טענו כי מאחר ומערכת הביטחון לא הסכימה להעביר את תקציב ישיבות ההסדר ואת תקציב מיגון האוטובוסים ביו"ש – למרות שהיא זו שהורתה על המיגון מלכתחילה – יש לעכב את העברת התקציב עד למציאת הפיתרון. יו"ר הועדה הח"כ גפני דרש מצה"ל וממשרד הביטחון לתת מענה לבקשות ולהגיע לסיכום עם הח"כים.

"מערכת הביטחון מעכבת את תקצוב הישיבות רק בגלל שראשי הישיבות לא התיישרו לפי הקו שהנחית עליהם צה"ל, לפיו עליהם להתנגד בפומבי לסרבנות לגירוש יהודים. יש כאן יותר מאשר מראית עין של ענישה קולקטיבית שאסור לעבור עליה לסדר היום", אמר ח"כ אריאל.

"בנוסף, אי ההסכמה להעביר תקציב למיגון אוטובוסים והסעות ילדים ביו"ש היא מוזרה, אם להתבטא בעדינות, במיוחד מאחר שמערכת הביטחון היא היא שמחייבת את המועצות המקומיות להשתמש בכלי רכב ממוגנים".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/197270

הצעות לסדר-היום

מערך השירות הלאומי הנמצא על סף קריסה

היו"ר כרמל שאמה:
הסעיף הבא הוא הצעות לסדר-היום מספר 1114, 1119 ו-1134: מערך השירות הלאומי הנמצא על סף קריסה. הדובר הראשון, חבר הכנסת אורי אורבך, בבקשה.

אורי אורבך (הבית היהודי):

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת. השירות הלאומי, אחד המפעלים החשובים ביותר במדינת ישראל  עומד בסכנת סגירה כי אין לו כסף. אנשים נוטים בטעות לחשוב שכיוון שמדובר בהתנדבות, אז רצונם הטוב של האנשים והרצון למלא את חובתם כלפי מדינת ישראל, די בכך כדי להחזיק מערכת כל כך גדולה של אלפי, בעיקר בנות אבל גם בשנים האחרונות בנים וגם אזרחים ערבים שמשרתים במסגרות השירות האזרחי.  כבר בחודש הזה לא שולמו דמי הכיס שמקבלות המתנדבות ובשבוע הבא, אם לא יימצא פתרון, ישלחו כ- 3000 מתנדבים לביתם באין יכולת להחזיק את המפעל.

אני לא רוצה להרחיב פה במה שמובן מאליו, למרות שהמובן מאליו ראוי שייאמר, שלא מדובר רק במפעל שיקר כמובן לציונות הדתית שהיא הורתה של כל אגודות ההתנדבות, הדתיות לפחות, אלא כמובן הנזקקים עצמם לשירותים האלה, בבתי הספר שנעזרים בסייעות, בבתי חולים במעונות קשישים ובמקומות רבים אי אפשר בלי השירות הלאומי, בטח לא באופן מיידי.

אם המדינה רוצה לחסל את המפעל הזה אז שתודיע על כך אבל מה שחורה לי ומעצבן אותי במיוחד והערתי את זה לכמה חברי כנסת, שיש נושאים שחשובים בפני עצמם והכנסת, ראוי שתטפל בהם, אבל הם זוכים להרבה יותר תשומת לב, הם יותר סקסיים.קיבלתי רק 50 מכתבים רק על האופנועים, הכנסת מוצפת בדיון כי זה נושא טוב, זה מצטלם טוב, אני מניח שגם חלק גדול מהעיתונאים הם רוכבים על שניים ופחות מתנדבים ומתנדבות בשירות הלאומי, נושא יותר טוב לעסוק בו.

השירות הלאומי, שנוגע לרבבות רבות של אנשים וילדים וזקנים, זה בסדר, זה עניין של דוסים, הם יטפלו כבר, משה יעביר לאיציק ואיציק ליענקל ובסוף נפתור את העניין הזה. יכול להיות לדעתי שלא נפתור את העניין הזה ואז מה יקרה, בשבוע הבא הם ילכו הביתה והזעקה תעלה השמימה בעוד שבועיים שלושה ויכול להיות שתוך חודשיים שלושה יפתרו את זה, הכסף יעבור בסוף.

עובדים סוציאליים שבתו פה חודשיים שלושה ארבעה, לוקח זמן, החלשים הם חלשים, עליתי על זה בזמן האחרון, שהחלשים במדינת ישראל הם חלשים. לא יודע איך זה במקומות אחרים, מה זאת אומרת שהם חלשים? לא רק שהם חלשים כל השנה, כשהם נקלעים לשעת המצוקה הקשה ביותר בחייהם, שגם אין את המטפלים שלהם, הם לא רצים רחובות לחסום אותם כי אין להם כוח, כי הם לא יודעים כי מספיק יש להם צרות, עכשיו ילכו לחסום כביש? לכן הם האחרונים שמישהו מטפל בהם.

שלי יחימוביץ (העבודה):

גם אין להם איך להגיע לכנסת, אין להם לוביסטיים.

היו"ר כרמל שאמה:

אבל יש להם חברות כנסת מוכשרות שמייצגות אותם.

אורי אורבך (הבית היהודי):

זה לא מספיק, חברי כנסת זה לא מספיק. בדרך כלל זה חברי כנסת שהם צריכים להיות לעומתיים לממשלה. אם למשל החלשים היו חזקים, נגיד שלחלשים היה מיליארד דולר בבנק, נגיד, אז הם היו יודעים מה לעשות.

וזה לא רק כך, המ.מ.מ נתן לי את הנתונים שיש מתאם שהחלשים הם חלשים, זה המון קריטריונים, זה בהכנסה, השכלה, בבריאות, כמעט בכל התחומים, עליתי על זה שיש קורלציה בין החולשה שלך בכסף בבריאות ובעמידה על זכויות.

עוד מילה לחבריי בליכוד הדתיים, חברת הכנסת ציפי חוטובלי תמסרי את זה גם לארבעת חברייך הסורגים והסורגות. לקראת הבחירות הבנו, בתעמולת הבחירות שכדי לדאוג לדברים שמעניינים ציבור דתי לא צריך מפלגה דתית, מתחברים למפלגת השלטון, במקרה הזה  הליכוד, וכיוון שאתה מתחבר למפלגת השלטון אדוני היושב ראש, היא דואגת לדברים עצמם בבסיס התקציב, לכל העניינים. ברגע שיש משהו סקטוריאלי, אין מי שידאג לזה.

הנה עכשיו יש מפלגות סקטוריאליות, אנחנו לא מצליחים לדאוג לזה, אנחנו לא מצליחים לחלץ את הכסף ממדינת ישראל, שבראשה עומד הליכוד, כדי להעביר את זה לבנות השירות הלאומי שהן דתיות ברובן, וכמובן לכל הנזקקים, לא מצליחים כרגע, נצליח בסוף.

מה שאני מציע, לחבריי בליכוד בעיקר, כי אתם מפלגת השלטון המרכזית, תדברו אתם שם למעלה, כי ששה מנדטים של חובשי כיפות סרוגות הצביעו לליכוד, אם אתם יכולים לחלץ מהם את הכסף, למרות שאנחנו ביקשנו אותו.

223. תחבורה לחיילים

חבר הכנסת אורי אורבך שאל את שר הביטחון

ביום ט"ז בתמוז תשס"ט (8 ביולי 2009):

צה"ל אוסר על חיילים לנסוע בטרמפים אך לעיתים נראה כי אין חלופות מספקות להסעתם. תופעה זו בולטת במיוחד בתחנות האוטובוס המרכזיות ובתחנות הרכבת בימי ראשון ושישי, כאשר החיילים נאבקים מול האזרחים על כל מקום נסיעה.

רצוני לשאול:

1. מה נעשה להסדרת תחבורה ראויה לחיילים?

2. מה הפתרון המוצע לחיילים המתגוררים ביישובים מבודדים בהם התחבורה הציבורית נדירה?

תשובת סגן שר הבטחון מתן וילנאי:

צה"ל נוקט בדרכים רבות על-מנת להקל על החיילים בתחום התחבורה הציבורית, וזאת על-ידי העברת הנחיה של משרד התחבורה לכלל חברות התחבורה הציבורית לעבוד בתפוקה מלאה ובכל האמצעים הכשירים העומדים לרשותם בשעות השיא, המוגדות בין השעות 06:30 ועד 09:00 בבוקר ובין 16:00 ועד 18:30 אחר הצהריים בכל ימות השבוע וביתר שאת בימי א' בבוקר ובימי ה' אחר הצהריים, כאשר חיילים רבים עושים  דרכם מ/אל יחידותיהם וכן במקביל קיימת תנועה ערה יותר של אזרחים.

כמו כן, פועלות "הסעות לקראת וחזרה משבת" בימי א' מחניוני צה"ל ברחבי הארץ – מחנה נתן, טדי ותל-אביב – ובימי ה' או ו' מהיחידות למרכז הארץ. הסעות אלו מיועדות ליחידות הדרכה וליחידות הקדמיות. בנוסף, חיילים לובשי מדים יכולים לנסוע חינם ברכבת ישראל.

לרשות חיילי צה"ל המשרתים במרחב הערבה או מתגוררים במרחב הערבה קיימת האפשרות להזמין טלפונית מקום שמור בקווי הערבה של חברת "אגד", ואף קיימת זכאות לטיסות עבור לוחמים אשר מתגוררים במרחב הערבה ומשרתים בצפון ולהפך.  אולם חיילים רבים מעדיפים להגיע באופן עצמאי ליחידות באמצעות שימוש בתחבורה הציבורית, דבר המגביר את העומסים.

בנוגע ליישובים חסרי תחבורה ציבורית, קיים מנגנון המאפשר הכרה ביישוב כחסר תחבורה ציבורית ובהתאמה חיילי חובה ומשרתי קבע המתגוררים ביישוב שכזה זכאים לקבלת החזר הוצאות נסיעה ברכב פרטי או במוניות עד למקום הקרוב בו קיימת תחבורה ציבורית. כיום קיימים 285 יישובים המוכרים על-ידי צה"ל כחסרי תחבורה ציבורית.

חשוב לציין כי בחודשים האחרונים מתקיימת עבודת מטה נרחבת על-ידי אגף כוח-אדם בשיתוף עם אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, במסגרתה נבחנות דרכים להביא להתייעלות בתחום התחבורה הציבורית. בעבודת מטה זו נבחן כל תחום התחבורה הציבורית מהקצה לקצה החל מרכבת ישראל, דרך חברות האוטובוסים וחברות ההטסה האזרחית וכלה בהסעות צבאיות שצה"ל מפעיל באופן עצמאי.