אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, סוגיית המאחזים מצויה על שולחנה של הממשלה. בתי-המשפט מחכים לתשובתה של המדינה לגבי מעמדם של המאחזים האלה, בעיניה.

אני רוצה לומר לראש הממשלה ולממשלה, שאם, חלילה, יונף הכורת על היישובים האלה, מפלגתנו, הבית היהודי, קשה לי לדמיין אותה – אני משתמש בניסוח הזה – שותפה לממשלה שהורסת את הבתים שעליהם מדובר. הדברים מאוד ברורים, והם גם נכתבו, והובאו לראש הממשלה פעם ופעמיים בכתב, ועוד אין-סוף פעמים בעל-פה, ולכן אני קורא לראש הממשלה ולחברינו בליכוד שחושבים אותו הדבר, רק שהיכולת הפוליטית שלהם בהקשר הזה מצד אחד היא חזקה יותר, כי הם בתוך מפלגתו, אבל מהרבה צדדים היא חלשה יותר, כי הם בתוך מפלגתו – היכולת לפרוש, לעזוב, לאיים, היא קטנה יותר, מצומצמת; בואו לא נרמה את עצמנו. אנחנו מחוייבים להתיישבות בכל ארץ-ישראל, ובמשנה תוקף והדגשה ליישובים ביהודה ושומרון ולמקומות המדוברים. אם המדינה תגיד: אנחנו לא יכולים, בית-המשפט, וכל הדיבורים האלה, זה נחמד; אנחנו אנשים פוליטיים, אנחנו רואים את עצמנו, ואוהבים להיות, שותפים בממשלה הזאת. אבל יש דברים שאי-אפשר להיות שותפים להם.

זאת לא החלטת סיעה כרגע, זה בדיונים. אנחנו ישבנו עם רבנים היום, ואנחנו עכשיו בדיון עם אנשי מועצת יש"ע, אבל גם בלי דיונים עם אף אחד, בדיונים בינינו לבין עצמנו, אנחנו יודעים, וכולם יודעים. אלא מה? משום שאולי הטון שלנו הוא טון של שותפות, והוא טון של אהבה וחיבה ורצון שהממשלה הזאת תמשיך להתקיים, גם כי אנחנו יודעים מי האלטרנטיבות – אבל אנחנו לא ניתן לעובדה שאנחנו חוששים מהאלטרנטיבה לסמא את עינינו ולפגוע בהגנתנו על שכונת האולפנא, גבעת-אסף,  עמונה, מגרון ועוד כמה מקומות שעליהם מדובר עכשיו.

ולכן אני אומר: אדוני ראש הממשלה, חברינו בליכוד, הצטרפו למאמץ הזה – וגם המשפט הזה ומה שאני אומר כאן הם חלק מהמאמץ – ותבהירו לראש הממשלה במשנה החריפות הפוליטית – אני לא מדבר כמובן בעניינים הערכיים, בארץ-ישראל, ושיש שם משפחות, ובתים. זה לא שני קונטיינרים ועז. רבותי, מדובר בבתים, בבתים משותפים, בילדים שהם עכשיו בחרדות שיזרקו אותם מהבתים. אל תשלו את עצמכם שלשותפות הזאת, אדוני ראש הקואליציה, יהיה קיום אם יורם הגרזן, והדחפור, הבולדוזר וה-D9 על הבתים האלה. גם כי אנחנו לא רוצים, וגם כי אנחנו לא נוכל.

ולכן, הקשיבו לדברים האלה ותבינו את חומרתם, ועשו מעשה כדי שמבחינה חוקית, מבחינה משפטית, מבחינה ערכית יימצא הפתרון בתשובתה של המדינה ובמעשיה של המדינה, כדי שהמקומות האלה יהיו על עומדם לנצח, שם ובמקומות אחרים.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת.

טוב לקחת טרמפיסטים. אני אפילו ממליץ לקחת טרמפיסטים, אני רק לא ממליץ לכם אף פעם, כשאתם עוצרים למישהו, בתור טרמפיסט בדרך, לתת לו להעיף את הנהג ולשבת במקומו.

אני מזדהה עם המחאה. המחאה צודקת. המצוקה – מצוקת הדיור, מצוקת הצעירים, ולא רק צעירים, גם רווקים וגם זוגות – היא מצוקה אמיתית, והיא חוצה את כל המגזרים. בכל מגזר יש לה מאפיינים אחרים: במגזר החרדי יש מאפיינים של המצוקה, אפילו במגזר הדתי-לאומי, שנע בין העולמות, גם שם יש מאפיינים מסוימים. ובכל זאת, אנשים דתיים רבים נרתעים או נמנעים מלבוא למחאה הזאת, למרות ההזדהות שלהם. ואם הם באים, הם באים על קצות האצבעות, כדי שלא יראו אותם, זהבה גלאון, ביחד אתכם, עם הטרמפיסטים של המחאה הזאת, שתפסו את כיסא הנהג.

כן, כי הכול פוליטיקה, והכול קשור. אמרו פה לפני נואמים מהשמאל שהכל קשור לפוליטיקה ולכיבוש. אתם יודעים, חבריי מהשמאל, מה זה "הכול קשור"? גם כשלא בונים ביהודה ושומרון די הצורך, גם זה קשור למצוקת הדיור; וגם כשמאפשרים לעובדים זרים לא חוקיים לבוא לפה ולגור פה, גם זה "עוזר" למצוקת הדיור. וגם כשכולנו רוצים שלא יבנו בפראות בשטחים ירוקים – בצדק אנחנו לא רוצים – גם לזה יש מחיר. כי הכול קשור.

אבל כשאתם אומרים שזאת הפוליטיקה, וחלק מהמלחמה בכיבוש, לא תמצאו אותנו שם, במחאה הזאת. אני לא חושב שהפתרון למצוקת הדיור הוא רק בבנייה ביהודה ושומרון. אני לא מבקש גם מאנשים שלא רוצים לגור שם, או שזה לא רלוונטי לגביהם, לגור בעופרה כי אין להם דירה בתל-אביב, או בגבעתיים או בפתח-תקווה. הממשלה צריכה לדאוג שיהיו דירות לאנשים במקום שלבם חפץ ובמגבלות האפשר. אבל לעיתים נדמה שהמחאה הזאת לא מתעניינת היכן יגורו הצעירים האלה; מה שמעניין חלק מהמוחים זה לא מי גר באוהלים, אלא מי גר ברחוב בלפור בירושלים. אתם רוצים שבנימין נתניהו לא יגור בבית ראש הממשלה, ולכן אתם משתמשים – בתרומות של אוהלים, בתרומות של כוח-אדם, באנשים, של הקרן החדשה, של השמאל הלאומי כדי שהאיש שגר ברחוב בלפור לא יגור שם. זה מה שמעניין אתכם. ולזה אנחנו לא רוצים ולא יכולים להיות שותפים.

אני אומר למפגינים, שאני באמת חש הזדהות אתם – בני כל המגזרים: טוב שיש מחאה. הממשלה הזאת צריכה להזיז את עצמה ולבנות, ולעודד בנייה בכל המקומות, בכל הארץ. אני אומר גם להם: כן תלמדו דבר מסוים גם מהציבור החרדי, וגם מהציבור הדתי-לאומי: יש אפשרויות, לפעמים, אפילו בקבוצות, ללכת לגור – לאו דווקא ביהודה ושומרון, מי אני שאציע לכם לגור ביהודה ושומרון?  אבל באור-יהודה, ובלוד, וברמלה, וביהוד. הילדים שלנו הולכים  לשם: בגרעינים, בקבוצות. לגור במקומות האלה, בפאתי הערים.

ובתל-אביב, במרכז תל-אביב, לכשירווח, נבוא ונגור גם שם.

]]> http://www.uriorbach.co.il/1656/feed/ 2 http://www.uriorbach.co.il/1487/ http://www.uriorbach.co.il/1487/#comments Tue, 22 Mar 2011 09:06:44 +0000 ‫עידית‬ http://www.uriorbach.co.il/?p=1487

נקמה ופרסום תמונות זוועה אלה דברים שבאים הרבה פעמים במקומות בהם, אולי, אין השקפת עולם מסודרת, אין אידיאולוגיה, אין שיטת הסברה מסודרת, ורק הרגש קובע. הציפייה של האזרחים ושל נבחרי ציבור מהממשלה היא שתהיה לה השקפת עולם, שממנה יגזרו המעשים. כשאין השקפת עולם יש צוות תגובות. הממשלה הזו פועלת כצוות תגובות. חלקים מהבית הזה צועקים כאן יום-יום: תבנו. תבנו, כי ארץ-ישראל שלנו, כי זה נכון מבחינה ציונית ומבחינה התיישבותית ומכל הבחינות האחרות. ואילו הממשלה אומרת: זה בעייתי בעיתוי הזה, עכשיו יש לנו תוכנית של הקפאה. אחרי שההקפאה נגמרת ולא מחודשת פורמלית אבל באופן מעשי אין ממש בנייה, אז נדרשים, נזקקים לתירוץ נורא, לאמתלה איומה של רצח, טבח, של משפחה כדי להגיד: אתם יודעים מה אומרים לעולם, אומרים לישראלים, אומרים לפלסטינים? בגלל שנבל רצח משפחה יהודית, עכשיו 500 בתים. ואם חלילה היו נהרגים 10 – 1,000 בתים. מן תג מחיר ממשלתי. ממשלה לא פועלת עם תג מחיר; היא פועלת מהשקפת עולם מסודרת.

 הממשלה הזאת, לכאורה, יש לה השקפת עולם. לא רק לממשלה הזאת, גם לאופוזיציה כאן. קדימה אומרת במפורש: אנחנו בעד בנייה בגושי ההתיישבות כי לעת הסדר הקבע גושי ההתיישבות, כאלה ואחרים, יהיו בידנו. לכן, גם אם אנחנו בונים עכשיו זה לא מונע את תהליך השלום, שבקדימה מאמינים ובממשלה פחות מאמינים.

 אז בנו בגושי ההתיישבות. לשיטתי, בנו ביצהר, באיתמר, באלון-מורה ובעופרה ובבית-אל. אבל אני לא מדבר רק לשיטתי, אני מדבר לשיטתה של הממשלה. אבל מרוב פחד, מרוב היסוס, מרוב רצון גם להרגיע את הרוחות. להגיד: אתם רואים? זה לא עבר להם בשתיקה, אז מחליטים כתגובת נגד, כתג מחיר, כנקמה, לבנות עוד 400 או 500 דירות, שזה בערך שני בניינים. 50 דירות במעלה-אדומים זה 2.5 בניינים, שזה לעג לרש.

 לכן אני אומר לסיום, גברתי, שהממשלה, מצדי, אם שבוע או שבועיים היא לא תגיב בבנייה בצורה של נקמה על פיגוע כזה או פיגוע אחר, מוטב כך. עדיף לחכות שבועיים או שלושה או חודש, אבל ליישם השקפת עולם שהממשלה הזאת מחויבת לה ולבנות ככל הניתן יותר. ניתן וצריך לבנות יותר ובדחיפות, זה עדיף על כל מיני פעולות בנייה כנקם, פעולות התרחבות ביישובים כתג מחיר, וכל הדברים שלא יאים ולא ראויים לממשלה אלא אולי לפעולות פרטיזניות. ממשלת ישראל הזאת צריכה לבנות בכמות גדולה וללא קשר לפיגועים ברחבי ארץ-ישראל.

ב"ספר הבדיחה והחידוד" קראתי היום כדבר הזה: יהודי אחד מספר לחבר שלו: שמעת? השמש בבית-הכנסת של ורשה זכה במיליון זלוטי. אומר לו החבר: זה נכון, אבל יש פה כמה אי-דיוקים; ראשית, זה לא היה בוורשה, אלא במוסקבה, ושנית זה לא היה השמש, אלא העגלון, ושלישית – לא מדובר במיליון זלוטי, אלא ב-200,000 זלוטי, ורביעית –  לא הרוויח, אלא הפסיד.

אז ברור שזה לא רק שלושה חודשי הקפאה, אלא יותר, ולא כולל הסכמה לבנייה בירושלים, אלא כולל הקפאה גם בירושלים, ובטח לא נקבל 20 מטוסים בחינם, אלא  עשרה בתשלום, ורק כשיהיה שלום, וגם אז, כשיהיה שלום, הם יפציצו את ג'נין ואת רמאללה. וחוץ מזה, האמריקאים גם לא מסכימים לחתום.

ולכל זה – ליברמן אמנם לא מסכים, אבל לא יעשה שום דבר, וש"ס תוקפים אבל נמנעים, ואני לא רוצה להתווכח שוב ולהגיד שזכותנו על הארץ, ושיש לנו טענת ריבונות, וכמה שזה שטות וכמה שזה מסוכן – את כל הטענות האלה השמענו ועוד נשמיע. אבל אני אומר: יש גם דרכים איך לא להגיד אמת. אפשר להיות קצת יותר אלגנטי. צריך שיעבור קצת זמן בין ההבטחה לבין היום שבו אנחנו נראה שזה לא באמת, אלא זה רק כדי שאולי אנחנו נשתכנע. זה קצת מעליב, אדוני ראש הממשלה. תן לנו שבועיים, שלושה שבועות, ארבעה, שנראה שזה היה בצחוק, שזה לא היה באמת. הרי עברו רק יום, יומיים, שלושה ימים, ומסתבר שהסוחר שבמוצאי-שבת מכר לנו סחורה כל כך טובה, פתאום מסתכל שוב על המדפים במבט תמה: " אני לא יודע מה קרה פה, לאן נעלמו 20 מטוסי חמקן? הרי הבטיחו לי. אני דיברתי איתם במפורש. אם לא, אז יש כנראה איזה אי-הבנה. אני אחזור אליהם ואני אדבר איתם. אה, הם לא חותמים? לא, אז אנחנו לא נסכים.

רבותי חברי הכנסת: לא יהיו כל הדברים האלה. מה, האם אני יודע את זה מהמקורות שלי? לא, אני לא יודע את זה מהמקורות שלי. אני יודע מכך שאני מכיר את הנפשות הנוגעות בדבר. אני מבטיח לכם: קחו את פרוטוקול הכנסת, שאני אומר לכם עכשיו:  הדברים האלה לא יהיו! אולי חוץ ממטוסי החמקן, שעליהם נשלם, אבל כשיהיה שלום. ואתם יודעים מתי אני חושב שיהיה שלום.

והמטוסים הם בכסף, מה בחינם? תגיד, אתה רוצה את הכול? לא להיות חזירים, רבותי. תקבל בתשלום 20 מטוסי חמקן. גם בחינם אתה רוצה? מה הבטיחו? לא הבטיחו. ואם הבטיחו צריך לקיים? הרי ראש הממשלה הבטיח: זו הקפאה חד-פעמית וזמנית. הלכתי למילון, שוב, הסתכלתי: "חד פעמית", הכוונה – חד-פעמית: פעם אחת. "זמנית" – מוגבלת בזמן. גם זה לא היה כל כך מזמן. כמה הזיכרון שלנו יכול להיות קצר?

אי-אפשר לקפוץ על תהום בשתי קפיצות. יש כזה פתגם. אבל ראש הממשלה בנימין נתניהו קופץ על תהום שלוש וארבע וחמש קפיצות, ובכל פעם הוא נופל. וגם הפעם. ודווקא עכשיו הוא נופל, בחמש קפיצות, בחמש הבטחות שלא ימומשו, וחבל שהוא ייפול, ואני לא חושב שצריך להיות שותפים לנפילה הזאת.

פורסם בעיתון "בשבע".

תפקידם של השותפים הקואליציוניים בממשלה אינו לפרוש מהקואליציה אם תהיה עוד הקפאה. תפקידם הוא למנוע את ההקפאה. אם ש"ס וישראל ביתנו של ליברמן יביעו את ההתנגדות שלהן להקפאה בתוך השביעייה ובתוך הקבינט – לא תהיה הקפאה.
אבל ש"ס זו ש"ס וליברמן זה ליברמן, ובמקום שאין מתנגדים – הֱיה אתה המתנגד, ובמקום שיש 'נמנעים' היה אתה זה שלא נמנע מלהתנגד. פרישה מהקואליציה היא מעשה קשה למפלגה שרוצה להיות חלק ממעגל ההשפעה העיקרי. מפלגה פוליטית איננה תנועת מחאה. אלא שחידוש ההקפאה הוא מעשה שאם אי אפשר למנוע אותו באמצעות הצבעה, אפשר לפחות לא להיות שותפים לו. לפחות לא אנחנו.
הקפאת הבנייה היא עונש כבד לאלפי משפחות והיא גם מעשה של פגיעה סמלית בטענה שלנו לריבונות על יו"ש. הקפאה נוספת על זו הראשונה היא גם הפרת הבטחה מפורשת ופומבית שלא תהיה עוד הקפאה. זו ההבטחה שאפשרה איכשהו לבלוע את צפרדע ההקפאה הראשונה. ההקפאה הנוספת עלולה להוביל אותנו לתקופה שבה ייגזר גורלה של כלל ההתיישבות בזכות ה'השהיה', 'פסק זמן' ושאר המילים המכובסות שנתניהו משווק לנו.
מה צריכות המפלגות הימניות בקואליציה לעשות? תפקידנו שלנו הוא להמריץ אותן לומר לא להקפאה, להתעקש, לעזור לראש הממשלה לעמוד בלחץ הכבד. תפקידן של המפלגות הגדולות מאתנו, ושל נאמני א"י בליכוד, הוא למנוע את ההקפאה, אם רק ירצו. אני מכיר את כל השיקולים נגד פרישה מהקואליציה והם רציניים וכבדים, אבל לעתים רחוקות צריך גם לדעת את הגבול. כי לא הכול דיבורים ולא הכול תחמונים ותמרונים.
ענני הליכוד נקשרים על שמי השומרון, ענני שרון עם ענני הכבשים של נתניהו. הם מזליפים עליך גשם נדבות של צ'ופרים אמריקניים אמתיים ומדומיינים, אבל כשאתה מביט לשמים, נוטלים את הקרקע מתחת רגליך.

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/10043

ביוזמתם של חברי הכנסת אורי אורבך וזאב אלקין התקיים הבוקר דיון מהיר של ועדת חוקה חוק ומשפט בנושא ההיבטים המשפטיים ופגיעה בזכויות האזרח בביצוע צווי ההקפאה ביו"ש. למרות שהתאריך לדיון תואם מראש עם שר הביטחון, הוא בחר במפתיע להיעדר ממנו. בתגובה הניח ח"כ אורבך ליד כסאו הריק של ברק שלט: "שר הביטחון אהוד ברק". הכיסא נותר ריק לאורך כל הדיון כשיו"ר הוועדה ח"כ דודו רותם לא איפשר לאיש לשבת במקום הפנוי. ח"כ אורבך תקף את שר הביטחון ואמר: "אהוד שוב ברח, הפעם מהכנסת. ברק נהיה דני דין, רואה ואינו נראה, אוכף ואינו נאכף. ברק חושב שוועדות הכנסת הן ועדות קישוט ולא המקום בו הוא חייב להשיב על שאלות קשות".

הדיון היה סוער ובמהלכו הוטחו דבים קשים מצד ח"כ טאלב א-סנע נגד המתנחלים. סגן שר הביטחון מתן וילנאי ואלוף פיקוד המרכז השיבו לטענות הח"כים. הם טענו כי ההליכים לבדיקת זכאות לפיצויים לנפגעי ההקפאה נמשכים והם יושלמו בתוך זמן קצר. הדיון יימשך במועד אחר.

חבר הכנסת אורי אורבך שאל את שר הביטחון בנוגע להקמת מערכות סולאריות ביהודה ושומרון. עשרות בקשות של אזרחים מיו"ש להתקנת מערכות ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות נדחו על ידי המינהל האזרחי והסוגייה הגיעה לשולחנו של הח"כ. סגן השר מתן וילנאי ענה בשם שר הביטחון כי הנושא החשוב נמצא בבדיקה ובימים הקרובים יוחלט אם ההקפאה תחול גם על נושא חשוב וחיוני זה.

הנה השאילתא והתשובה במלואן:

עשרות בקשות של אזרחים מיהודה ושומרון להתקנת מערכות ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות נדחו על-ידי המינהל האזרחי.

רצוני לשאול:

1. מה הסיבה לכך?

2. מה ייעשה לשינוי המצב?

סגן שר הביטחון מתן וילנאי:

חבר הכנסת אורבך העלה נושא כבד ונכון, של הקמת מערכות סולאריות באיו"ש.

בעת האחרונה החלו לעודד במדינת ישראל, רשויות החשמל, ייצור חשמל בשיטה מבוזרת ובהסתמך על משאבים מתחדשים כגון אנרגיית רוח, שמש וכדומה.

בניגוד למצב הקיים בתחומי הקו הירוק, נכון להיום באיו"ש אין הסדר בתחום הזה. אולם לאחר מספר פניות, כמו הפנייה של חבר הכנסת אורבך, המינהל האזרחי נכנס לבחינת הנושא, סיכם מספר נושאים, שאני מקווה שעד סוף שבוע זה יבואו לידי ביטוי. התקיימה פגישה של המינהל האזרחי עם הרשות לשירותים ציבוריים, חשמל, ובמהלכה נדונו אבני הבוחן הנדרשות להשלמת תיקוני החקיקה. לאחר השלמתם יובאו לחתימתו של ראש המינהל האזרחי. סוף שנת 2009, סוף שבוע זה, נקבע כיעד לגמר תיקוני החקיקה והחלת הנושא ביהודה ושומרון. מכתב בנוסח זה נשלח מטעם ראש המינהל אל ראשי המועצות ביהודה ושומרון. לאחר השלמת תיקוני החקיקה, אני מקווה כי לא ניתקל בעיכובים נוספים והפרויקט יוכל לצאת לדרך.

היו"ר רוחמה אברהם בלילא:

האם לחבר הכנסת שאלה נוספת?

אורי אורבך (הבית היהודי):

האם, אדוני סגן השר, במסגרת גזירות תוכנית ההקפאה יש התייחסות לעניין הזה, או שזה מוחרג מהנושא הגדול הזה?

סגן שר הביטחון מתן וילנאי:

הייתי ממש יותר ממופתע אם לא היית שואל את השאלה הזאת.

אורי אורבך (הבית היהודי):

בכל זאת משלמים לנו על זה פה.

סגן שר הביטחון מתן וילנאי:

השאלה היא נכונה. אנחנו עוסקים בנושא. עוד לא נתקבלה החלטה, כי יש מספר תחנות סולאריות שעומדות על הפרק, ואני מקווה שיינתן המענה הראוי לנושא הזה. אבל עדיין לא הוחלט.

]]> http://www.uriorbach.co.il/505/feed/ 1 http://www.uriorbach.co.il/371/ http://www.uriorbach.co.il/371/#comments Wed, 23 Dec 2009 12:23:12 +0000 ‫עידית‬ http://uriorbach.co.il/?p=371

חבר הכנסת אורי אורבך אמר היום בעת הדיון המיוחד בכנסת על מדיניות החוץ של ישראל, כי מדיניותה של ממשלת נתניהו נועדה להרוויח זמן ולתמרן, ונראה כי נתניהו פוגע במדיניות הפנים כדי לקדם את מדיניות החוץ. ראש הממשלה שנכח לאורך כל הדיון התעניין במקור של הפתגם שחבר הכנסת שזר בנאומו. הנה הנאום המלא:

אדוני היושב ראש, אדוני ראש הממשלה. יש פתגם של תרנגולות שנותן לתרנגולות בלול עצה טובה: "הטילי ביצה מעת לעת, ולא תתראי עם השוחט". לפעמים אני חש שמדיניות החוץ של מדינת ישראל הולכת על פי הפתגם הזה, שמיועד לתרנגולות. כלומר: מדי פעם אנחנו נזרוק איזו עצם, איזה זרד, לתוך המולך הזה שרוצה איזה אקשן, איזו פעילות – - -

ראש הממשלה בנימין נתניהו:  מה המקור? מה המקור?

השר זאב בנימין בגין: לשון העם. אמרה עממית.

אורי אורבך (הבית היהודי): אמרה עממית – אני שמעתי את זה מתרנגולת אחת שהכרתי. בסוף דרכה, אגב.

הנמשל הוא מאוד ברור. זה אומר: בואו ננפק משהו כדי שלא נגיע אל המקום הנורא מכל. כשאני שומע את ההצהרות על שתי מדינות לשני עמים, ואחר-כך את עניין ההקפאה ועוד כל מיני הצהרות, אני מרגיש, אולי אני טועה שזה לא נועד כדי להגיע לאיזה תוצאה בסוף, אלא כדי להרוויח קצת זמן, כדי לזרוק זרדים לתוך האש הבוערת, כדי שהיא תמשיך ולא תכבה לעולם.

אבל אני חושב שבני אדם בניגוד לתרנגולות צריכים לזכור לפעמים גם את השקפת העולם הבסיסית שלהם. השקפת העולם הבסיסית אומרת שאתה לא יכול רק לכדרר כל החיים, ולא להבקיע אף פעם, שיש לך דברים שהם עקרוניים, שאם אתה מחליט להקפיא בנייה ביהודה ושומרון, אז מקום קפוא, מקום תחת השמש, כמו שכתוב בשמו של איזה ספר ידוע, שהוא קפוא – זה בניגוד להשקפת העולם הבסיסית, במקרה הזה, של ראש הממשלה.

אם מדיניות חוץ היא כולה רק תמרון, ולא נובעת מתוך איזה אמונה מהי המטרה הסופית, אז יש בעיה. אני חושב שכשמנהלים מדיניות חוץ, אמר פעם הנרי קיסינג'ר, שבישראל אין מדיניות חוץ, אלא הכול זה מדיניות פנים. אני חושב שפה ראש הממשלה וגם שר הביטחון לא נותנים דעתם די הצורך למשמעויות של מדיניות החוץ על מדיניות הפנים, וחלק גדול מההצלחה, ולו הזמנית של מדיניות החוץ, באה על חשבונם של דברים מאוד עיקריים ומאוד חשובים ממדיניות הפנים. ואני מדבר על היחס לציבור הדתי בפרשיות האחרונות, גם של ההקפאה, הסכסוך התמידי שהממשלה גם אשמה בו, ובעיקר שר הביטחון, עם ציבור המתיישבים, ועכשיו עם ישיבות ההסדר, יש לו השלכות קשות מאוד.

כדי שאנחנו לפחות, בציונות הדתית, נרגיש קצת יותר קרובים זה לזה ומאוחדים מול מדיניות לא מובנת של שר הביטחון ושתיקה רועמת של ראש הממשלה נצא היום לסיור משותף, חבר הכנסת אורי אריאל מהאיחוד הלאומי ואני למכון מאיר בירושלים, שמסמל אחדות ישראל, וקירוב לבבות בין דתיים לבין חילוניים, ואולי זה ישפיע גם על קירוב בין המפלגות האחיות – האיחוד הלאומי והבית היהודי, בתחילה של דרך שאולי בסופו של דבר גם יהיה לזה הד ומשמעות פוליטית.

ראש הממשלה ושר הביטחון צריכים לזכור שמדיניות חוץ שבאה על חשבון מדיניות פנים, שדוחקת לפינה ציבור כל כך חשוב ויקר, לפעמים, סתם בגלל כוחנות ולא מתוך מחשבה, התוצאות שלה עלולות להיות הרות גורל והרות אסון.

לכן אני מבקש מראש הממשלה ומהממשלה: לא רק לתמרן, לא רק לכדרר, לא רק להטיל ביצה מעת לעת. אלא לדבוק במה שאנחנו מאמינים, באמונות היסוד שעליהם הצהיר ראש הממשלה כל הימים. תודה.

אורי אורבך (הבית היהודי):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גם אדוני שר האוצר, בכסף שיבוזבז על ההקפאה המיותרת, על הפיצוי לאנשים שלא יצליחו לבנות את בתיהם בזמן, אפשר להציל כמה וכמה מפעלי "תפרון".

נאמר פה בהצעת האי-אמון שראש הממשלה לא מקיים הבטחות בתחום המדיני. זה כמובן לא נכון, שקר וכזב. ראש הממשלה מקיים הבטחות בתחום המדיני, רק שהוא מקיים את ההבטחות שאנחנו הבטחנו, בבית היהודי, לפני הבחירות. אני, במלוא שפמי, הופעתי בתשדירי הבחירות ואמרתי, לציבור הדתי בעיקר, שאם אתם תצביעו לנתניהו אתם תעמדו על הגג ברמת-הגולן. ואני עצמי אמרתי לפני הבחירות, שאם נתניהו יהיה בממשלה ולידו לא תהיה מפלגה כשלנו שהיא חזקה, יותר ממה שבסופו של דבר נהיה, אז ראש הממשלה יתקפל וייסוג וימצמץ ויקפיא. אז להגיד שראש הממשלה לא מקיים הבטחות? ראש הממשלה מקיים הבטחות, רק לא את ההבטחות שלו, אלא את ההבטחות שלנו, של השותפים שלו לממשלה.

ומה יצא מהפרת ההבטחות לבוחרי הליכוד? מה יצא מזה שלא בונים עכשיו ביהודה ושומרון, שמחלקים צווים באופן הפגנתי להראות שעושים משהו, שמקדמים את השלום? ההקפאה הזאת לא תחזיר שום פלסטיני לשום משא-ומתן, ההקפאה הזו לא תסיר את הלחץ המדיני מישראל, כמו שהקפאות אחרות לא הסירו את הלחץ המדיני מישראל. ההקפאה הזאת – יש לה ערך מסוים. היא מחזקת את הקשרים בין מפלגת העבודה לליכוד בתוך הקואליציה, יותר נכון לאהוד ברק ומעט תומכיו במפלגת העבודה, כדי שיישארו עוד תקופה כמפלגה בקואליציה, שדניאל בן-סימון לא יפרוש.

ואני חושב שפה יש משהו גם ביחסים האישיים. תרשו לי להיות פסיכולוג לרגע, אבל אין אחריות, ולא לתבוע אותי אם ייגרמו נזקים. בנימין נתניהו מאוד רוצה את אהוד ברק בתור שר ביטחון, לא רק משום שהוא סומך על כישוריו המקצועיים, אלא משום שהם היו ביחד בצבא. לא באותן דרגות, אבל אהוד ברק היה מפקד שלו, ועכשיו כנראה לנתניהו – זה מאוד מדבר אליו שאהוד ברק, שהוא, נתניהו, היה חייל שלו, עכשיו עובד אצלו. זה נותן לו איזו תחושה של לגיטימציה, שאהוד ברק, הרמטכ"ל, ההוא מסיירת מטכ"ל, הוא עכשיו שר הביטחון שלי, עליו אפשר לסמוך, אותו אני לא רוצה לאבד בכל מחיר. והמחיר הזה שלא לאבד את אהוד ברק בממשלה, והמחיר הזה להשאיר את מפלגת העבודה שלמה, ולו למראית עין, הוא מחיר יקר מאוד.

המחיר הזה שמדינת ישראל משלמת כדי שאהוד ברק לא יפרוש ולא יתרגז ומפלגת העבודה לא תתפלג הוא מחיר יקר מאוד. זה כסף שיישפך לשווא, כי זה לא יביא את הפלסטינים למשא-ומתן, זה לא יפסיק בסופו של דבר, לשמחתי, את ההתיישבות, רק יגרום כעס וצער ועוגמת נפש מיותרים.