‫ח"כ אורי אורבך » הצעת חוק‬

‫הצעת חוק למניעת הטרדה מגדרית‬

‫הצעת חוק חדשה של אורי אורבך מגיעה לוועדת שרים לחקיקה: חוק הפחתת כאב בעת מתן טיפול רפואי לקטין‬

‫הצעת חוק איסור קבלת תמורה על ידי רב המועצה הדתית עבור סידור קידושין‬

‫עברה בקריאה טרומית: הצעת חוק השירות הלאומי (תפקידי הגוף המוכר)‬

‫הצעת חוק חובת המכרזים (הרחבת חובת העדפה של תוצרת הארץ)‬

‫החוק הפוטר נוער וחיילים מתשלום דמי כניסה למוזיאונים עבר בקריאה טרומית‬

‫הצעת חוק חדשה: חובת סימון אחוזי השומן על מוצרים‬

‫הכל שפיט ו/או לא. מאמר ב"מקור ראשון"‬

‫הצעת חוק איסור הפליה מחמת מקום מגורים‬

‫הצעת חוק שירות עבודה בשעת חירום (תיקון מעמד מגויס שנספה)‬

‫עידית‬ — Tue, 24 Jan 2012 08:42:18 +0000

הצעת חוק העונשין (תיקון – הטרדה מגדרית), התשע"ב–2012

הוספת סעיף 144ז 1. בחוק העונשין, התשל"ז–1977 , אחרי סעיף 144ו יבוא:
"הטרדה מגדרית 144ז. המבזה או משפיל אדם בשל מינו, דינו – מאסר שנה."

דברי הסבר

החוק למניעת הטרדה מינית מתמודד בין השאר עם יחס משפיל ומבזה ביחס לאדם ככל שהדבר נוגע למינו, מיניותו או נטייתו המינית. הערות מבזות או משפילות שנושאן בעל אופי מיני כלשהו עשויות להיחשב הטרדה מינית במובנה הפלילי. ואולם, החוק אינו מתייחס להערות מבזות ומשפילות הבאות על רקע מגדרי ושאינן מתייחסות להקשר מיני כלשהו.
לאחרונה התברר כי קיים צורך בחקיקה אשר תאסור התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם בשל מינו, גם כאשר ההתייחסות עצמה אינה נושאת אופי מיני. הצורך בחקיקה זו כפול. מצד אחד, אין לבלבל בינה לבין הטרדה מינית. בעוד שבהטרדה מינית ההתייחסות עצמה בעלת אופי מיני, הרי שעניינה של ההצעה המדוברת בהתייחסות מבזה או משפילה הבאה על רקע מינו של האדם גם כאשר ההתייחסות עצמה אינה נושאת אופי מיני. מבחינה זו האבחנה המשפטית חשובה ואין להרשיע אדם בהטרדה מינית כאשר מעשהו לא נשא אופי מיני, אלא בא על רקע מגדרי בלבד.
מצד שני, ובוודאי שלעת הזו על המחוקק לתת דעתו לסוגיית הדרת הנשים ולקבוע כי התייחסות מבזה או משפילה לאדם ובעיקר כשזו מופנית כלפי נשים – אסורה על פי חוק, גם כשזו אינה נושאת אופי מיני, אלא באה על רקע מגדרי בלבד. הטרדת אדם בשל מינו גם כשהטרדה זו אינה מתייחסת למינו, מיניותו או נטייתו המינית היא תופעה פסולה, פוגעת בשלום הציבור והרסנית מבחינה חברתית. הצעת החוק מבקשת לאסור אותה בחוק ולהטיל עונש של עד שנת מאסר למטריד מסוג זה.

‫עידית‬ — Thu, 01 Dec 2011 13:32:29 +0000

על שולחנה של ועדת שרים לחקיקה יונח ביום א' הקרוב חוק של אורי אורבך. החוק, ביוזמת המועצה לשלום הילד נועד להעלות את המודעות של רופאים ואחיות למניעת כאב בעת הטיפול בילדים. אף שתוכן החוק מעוגן כיום בתקנות משרד הבריאות, להכנסתו לחקיקה ראשית יש משמעות רבה. הורים ומבוגרים רבים נוטים להקל ראש בכאב של ילדיהם בעת טיפול רפואי. הם רואים בזה "פינוק" ופחד מוגזם. הדאגה לבריאותו של הילד גורמת לכך שהיא דוחקת את החשש של הילד והסבל שלו מהכאב הנגרם בשל הטיפול הרפואי. מובן שמטרת החוק איננה להתערב בטיפול הרפואי עצמו, ולא ניתן תמיד להימנע מכאב בעת טיפול רפואי נדרש. אולם לעיתים קרובות, בשל לחץ זמן ועומס, לא מנסים להרגיע את הילד ולהכינו לקראת הטיפול כפי הראוי. חוק זה יעלה את המודעות גם של ההורים להרגיע את ילדם לקראת טיפול, זריקה וכמובן טיפולים פולשניים יותר. בהצעת החוק תומכים רופאים בכירים ביותר המודעים לבעיה.

הכנסת השמונה-עשרה

הצעת חוק של חבר הכנסת אורי אורבך

פ/3041/18

הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – הפחתת כאב בעת מתן טיפול רפואי לקטין), התשע"א–2011

הוספת סעיף 5א		בחוק זכויות החולה, התשנ"ו–1996[1], אחרי סעיף 5 יבוא:
		"הפחתת כאב בטיפול רפואי בקטין	5א.	מטופל שהוא קטין, זכאי לכך שהטיפול הרפואי שניתן לו יתבצע לאחר שהמטפל באותו קטין נקט את כל האמצעים הסבירים לשם הפחתת הכאב שעלול להיגרם כתוצאה מהטיפול הרפואי שניתן לאותו קטין, בהתחשב בגילו וביכולתו להבין את הטיפול שניתן לו ומבלי לסכן את בריאותו.".

דברי הסבר

טיפולים רפואיים גורמים לעתים לכאב, סבל ופחד לילדים העוברים טיפולים אלו. על אף שניתן לצפות כאב זה ולמנעו או להפחיתו, נראה שילדים רבים עוברים כיום טיפולים רפואיים מבלי שנעשים המאמצים הנדרשים להפחתת הכאב הנובע מהם, או למצער למזעורו.

הסיבות לכך נעוצות בראש ובראשונה בחוסר מודעות, מידע מוטעה ומיתוסים כגון: "תינוקות וילדים לא זוכרים כאב", "ילודים לא חשים בכאב" וכדומה. לכך מצטרפת התפיסה שאין צורך במזעור כאב כיוון שאותו כאב הוא בר חלוף. סיבה מרכזית נוספת היא לחץ וחוסר יכולת או רצון להתאזר בסבלנות כאשר המטופל הוא קטין וכן שאמצעים להפחתת כאב דורשים זמן עד שישפיעו על מי שהם ניתנו לו. סיבות נוספות נעוצות גם בחוסר היכרות עם תרופות מאלחשות ומינונים ומחשש מתרופות בעלות פוטנציאל לדיכוי נשימתי ודיכוי מצב ההכרה של מטופל שאותן תרופות ניתנו לו.

החשיבות שבמזעור כאב במסגרת טיפול רפואי בקטינים הוכרה זה מכבר על ידי משרד הבריאות, במסגרת חוזר מנכ"ל מס' 35/2003, ולפיו "… על כל מטפל חלה החובה למזער את הכאב והפגיעה בילדים בכל האמצעים העומדים לרשותו" (סעיף 1.1. לחוזר).

מסיבות שונות, שמרביתן קשורות לאלו שמפורטות לעיל, חוזר מנכ"ל 35/2003 אינו מיושם הלכה למעשה וההשלכה על אופן הטיפול בקטינים היא משמעותית.

הצעת חוק זו נועדה, לפיכך, לעגן את זכותו של הקטין לטיפול רפואי שננקטו לפניו אמצעים להפחתת הכאב הנובע ממנו. עיגונה של זכות זו תבטיח את מימושה של חובת המטפל לתת דעתו על העניין ולהשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו כדי למנוע את הכאב או להפחיתו, וזאת בין אם באמצעות הרגעת הילד, הכנתו והכנת הוריו, ויצירת סביבה נוחה ונעימה לטיפול, ובין אם באמצעות סדציה, על סוגיה השונים, תוך הבטחת הכשרתם של הרופאים במחלקות ובחדרי המיון למתן אמצעים אלה.

הצעת חוק זו נוסחה ביוזמת המועצה לשלום הילד.

[1] ס"ח התשנ"ו, עמ' 327.

‫עידית‬ — Mon, 28 Nov 2011 09:35:14 +0000

הכנסת השמונה-עשרה

יוזם: חבר הכנסת אורי אורבך

הצעת חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב] (תיקון – איסור קבלת תמורה על ידי רב המועצה הדתית עבור סידור קידושין), התשע"ב – 2011


		בחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], תשל"א-1971[1], אחרי סעיף 7(ב) יבוא:
		"(ג)	רב שהוא עובד מועצה דתית לא יקבל תמורה, או טובת הנאה אחרת, עבור סידור קידושין לבני זוג שמקום מגורי אחד מהם או שניהם בתחום אחריות המועצה הדתית שבה עובד הרב, מלבד החזר הוצאות ודמי ביטול זמן בשיעורים שיקבע השר בתקנות."

דברי הסבר

כיום, על פי החוק, רבנים העובדים במועצות דתיות ומקבלים על כך שכר, רשאים במקביל לעבודתם במועצה הדתית, לגבות תשלום עבור סידור קידושין לזוגות המתגוררים בתחום המועצה הדתית בה הם עובדים. החוק אינו מטפל בעניין זה והנושא כולו זכה להתייחסות ראשונה, אך ורק בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה שפורסמו בשנת 2009. הנחיות אלה אוסרות על רבני עיר, שכונה, ישוב או מועצה אזורית לגבות תשלום על סידור חופה וקידושין כאשר לפחות אחד מבני הזוג מתגורר בתחום שהרב אחראי עליו.

אלא שהנחיות אלה אינן מתקנות את המצב באופן המניח את הדעת, שכן גם על פי ההנחיות רשאי מסדר הקידושין לגבות תשלום עבור עריכת החופה גם כאשר הוא עובד המועצה הדתית שבה מתגוררים בני הזוג. ההנחיות מתייחסות לתחום אחריותו המצומצם של הרב ולא למועצה הדתית שבה הוא עובד. כך לדוגמה האיסור של רב שכונה מסוימת לגבות תשלום על סידור חופה וקידושין מבני זוג המתגוררים בשכונתו אינו חל עליו במידה ויסדר חופה וקידושין לבני זוג המתגוררים בשכונה אחרת הנתונה לאחריותה של אותה מועצה דתית בה הרב עובד ומקבל ממנה משכורת. משכורת המשולמת לו, בין השאר, בדיוק עבור עניין זה.

ההצעה מסדירה את הנושא בחקיקה ראשית לאור עקרונות הנחיות היועץ המשפטי וקובעת איסור על כל רב שהוא עובד מועצה דתית לגבות תשלום מבני זוג המתגוררים בתחום אחריותה של אותה מועצה דתית בה הוא עובד ללא קשר לשאלת תחום אחריותו המצומצם בתוך אותה מועצה.

[1] ס"ח תשל"א, עמ' 130

‫עידית‬ — Mon, 07 Nov 2011 13:57:44 +0000

מליאת הכנסת אישרה ביום ד' את הצעת החוק של מספר חברי כנסת ובהם אני, המגדירה את סמכויותיהם של ארגוני השירות הלאומי. החוק שיצורף בסוף התהליך לחוק השירות הלאומי עליו שוקדת הממשלה יאפשר לאגודות השירות הלאומי לשמור על צביונן, למיין את המועמדים גם על פי התאמתם לאופי האגודות. החוק מאזן בין הממלכתיות של השירות הלאומי לבין האופי הייחודי של השירות הלאומי באגודות שונות, דתיות, חילוניות וערביות. הנה הצעת החוק כפי שאושרה היום.

הכנסת השמונה-עשרה

יוזמים: חברי הכנסת זאב אלקין

אורי אורבך

דוד רותם

זבולון אורלב

עתניאל שנלר

ציון פיניאן

פ/3624/18

הצעת חוק שירות לאומי (תפקידי הגוף המוכר), התשע"ב–2011

הגדרות	1.	בחוק זה –
		"שירות לאומי", "גוף מוכר", "מפעיל" – כהגדרתם בתקנות הביטוח הלאומי (בנות בשירות לאומי בהתנדבות), התשס"ב–2002[1] (להלן – תקנות הביטוח הלאומי);
		"מתנדב בשירות לאומי" – כהגדרתו בחוק שירות לאומי (תנאי שירות למתנדב בשירות לאומי), התשנ"ח–1998[2];
		"השר" – חבר הממשלה שהממשלה העניקה לו את הסמכות לביצוע חוק זה.
תפקידי הגוף המוכר	2.	תפקידי הגוף המוכר הם:
		(1) לאתר מתנדבים לשירות הלאומי ולהפנותם לביצוע שירות לאומי בגופים המפעילים;
		(2) לבצע מעקב, בקרה ופיקוח על הפעילות בתחום השירות הלאומי של הגופים המפעילים ושל המתנדבים;
		(3) להבטיח את תנאי שירותם וזכויותיהם של המתנדבים, במהלך השירות ולאחריו;
		(4) לגבש תכנית הכשרה למתנדבים בשירות הלאומי ולפקח על ביצועה;
		(5) לפעול לקיומם של תנאי שירות המותאמים, במידת האפשר, להשקפת עולמם של המתנדבים, לערכים ולתרבות הייחודיים להם.
תנאים להכרה בגוף מוכר חדש והגבלות על פעילותו	3.	(א) השר רשאי לקבוע תנאי סף להכרה בגוף מוכר חדש, לרבות תנאים אלו:
			(1) ניסיון בהפעלת מתנדבים;
			(2) תנאים לעניין איתנות פיננסית;
			(3) מטרותיו ופעילותו של הגוף אינם נוגדים את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
		(ב) השר רשאי להתנות את מתן ההכרה בכך שעיקר עיסוקו של הגוף לאחר מתן ההכרה יהיה בהפניית מתנדבים לשירות הלאומי;
		(ג) לא יפנה גוף מוכר חדש מתנדבים לשירות לאומי במשרדי הממשלה, אלא בחלוף תקופה שקבע השר מהמועד שבו קיבל הכרה כאמור בסעיף קטן (א).
ביצוע ותקנות	5.	השר ממונה על ביצועו של חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו.

דברי הסבר

מטרת הצעת החוק היא לעגן בחקיקה מספר עקרונות אשר יש בהם כדי להבטיח את פעילותו הראויה והתקינה של השירות הלאומי.

השירות הלאומי נועד לאפשר למי שקיבלו פטור משירות צבאי או שלא נקראו אליו, מטעמי הכרה דתית, בריאות לקויה, או השתייכות לאומית כגון הציבור הערבי, לתרום למדינה ולחברה הישראלית בדרכים אחרות. יש למדינת ישראל עניין רב בתרומת ציבור זה לחברה ולמדינה והשתלבותו בחברה האזרחית.

על מנת לעודד ולאפשר התנדבות לשירות הלאומי, יש צורך בהבטחת סביבה ומעטפת תומכת, אשר תתאים לצרכים של המתנדבים ובמיוחד להשקפת עולמם, ערכיהם ותרבותם כפי שנעשתה בעבר באמצעות ה-"גופים המוכרים".

הצעת חוק זו מציעה כי הגופים המוכרים יפעלו לאתר את המתנדבים ולהפנותם לביצוע שירות ויבצעו מעקב ופיקוח במהלך השירות הלאומי. הגופים המוכרים יהיו בנוסף אחראים להבטחת הזכויות והתנאים של המתנדבים במהלך השירות הלאומי. בנוסף, במידה ומקום שיבוץ, כולל משרד ממשלתי, ידרוש כי מתנדב יעבור הכשרה על מנת לבצע את השירות כראוי, ההכשרה תתבצע באמצעות הגוף המוכר. פעולות אלו יעשו תוך התחשבות והתאמה להשקפת עולמם של המתנדבים.

יש לציין כי כיום אין חובה כוללת להכשיר מתנדבים, ומשרדים בודדים מתנים את הפעלת המתנדבים בקיום הכשרה. על כן, מוצע לעגן את החובה להכשיר בחקיקה על מנת להבטיח כי המתנדבים יגיעו מוכנים וערוכים לשירות, אך מבלי שיכפו על הגוף המוכר תכנים שאינם עולים בקנה אחד עם תפיסת עולמו והשקפתו.

לסיום, ההצעה קובעת כי לשר הממונה על ביצוע החוק תהיה הסמכות לקבוע תנאי סף להכרה בגופים מוכרים חדשים, הכוללים, בין היתר, ניסיון בהפעלת מתנדבים וחוסן כלכלי, וכי מטרות הגוף המוכר יתאמו את ערכי מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. יתר על כן, גוף מוכר חדש לא יהיה רשאי להפנות מתנדבים למשרדי הממשלה עד שתחלוף תקופה שיקבע השר הממונה מיום ההכרה בגוף. הדבר נעשה על מנת להבטיח כי תקני משרדי הממשלה יוקצו רק לגופים עם ניסיון מוכח ורקורד מוכר.

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

י' בחשוון התשע"ב – 7.11.11

[1] ק"ת התשס"ב, עמ' 853.

[2] ס"ח התשנ"ח, עמ' 300.

‫עידית‬ — Mon, 07 Nov 2011 13:50:55 +0000

הכנסת השמונה-עשרה

הצעת חוק של חברי הכנסת נחמן שי אורי אורבך

איתן כבל

ישראל חסון

מירי רגב

שלמה מולה

רונית תירוש

אורית זוארץ

מגלי והבה

פ/2572/18

הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – הרחבת חובת העדפה של תוצרת הארץ), התש"ע–2010

תיקון סעיף 1	1.	בחוק חובת המכרזים, התשנ"ב–1992[1] (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1, בסופו יבוא:
		""אזור" – כמשמעותו בתקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ח–1967;
		"המדד" – מדד המחירים לצרכן שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
		"הצעה מתוצרת הארץ" – הצעה למכרז שרכיב הטובין בה הוא מתוצרת הארץ, רכיבי העבודה והשירותים שבה הם ישראלים בהתאם לנסיבות המכרז וצרכי המזמין;
		"טובין מתוצרת הארץ" – טובין שיוצרו בישראל או באזור בידי יצרן שהוא אזרח ישראל או תושב קבע בישראל, או תאגיד הרשום בישראל, ובלבד שמחיר המרכיב הישראלי בהם מהווה 35% לפחות ממחיר רכיב הטובין בהצעה;
		"ייצור" – הפקה של טובין או שינוי מהותי בהם, שכתוצאה ממנו התקבלו טובין חדשים או שונים;
		"מחיר הצעה" – לרבות מסים, היטלים, אגרות, הוצאות ביטוח והובלה, ולענין טובין מיובאים – מחיר ס.י.פ. בנמל בישראל ובכלל זה מסים, היטלים, אגרות, הוצאות ביטוח והובלה;
		"ספק חוץ" – יצרן, ספק או יבואן של טובין שאינם מתוצרת הארץ או קבלן לביצוע עבודה שאינה ישראלית או ספק שירותים שאינם ישראליים;
		"עבודה ישראלית" – עבודה בתחום הבינוי או התשתיות המבוצעת בידי קבלן שהוא אזרח ישראל או תושב קבע בישראל, או תאגיד הרשום בישראל, ובלבד שמחיר המרכיב הישראלי בעלות העבודה מהווה 60% לפחות ממחיר רכיב העבודה בהצעה;
		"שירות ישראלי" – שירות המוענק בידי ספק שהוא אזרח ישראל או תושב קבע בישראל, או תאגיד הרשום בישראל, ובלבד שמחיר המרכיב הישראלי בעלות השירות מהווה 70% לפחות ממחיר רכיב השירותים בהצעה."
הוספת סעיפים 2ג עד 2ו	2.	אחרי סעיף 2ב לחוק העיקרי יבוא:
		"העדפת תוצרת הארץ	2ג.	(א) על אף האמור בסעיף 2(א) ובכל דין יכלול המזמין במסמכי מכרז, ובמכרז פומבי – גם במודעה בעיתונות – תנאי שלפיו במסגרת אמת המידה של המחיר, תינתן העדפה של 15% להצעה מתוצרת הארץ, בהתאם לסעיפים קטנים (ד) עד (ח); לא כלל המכרז אמות מידה אחרות זולת המחיר, יחולו סעיפים קטנים (ד) עד (ח), בשינויים המחויבים.
				(ב) בהתקשרות של חברה ממשלתית או יחידת סמך ממשלתית, שמייצאת לפחות 30% מתוצרתה, יהיה שיעור ההעדפה כאמור – 10%.
				(ג) במסמכי המכרז יידרש מציע, כתנאי לקבלת ההעדפה, לצרף להצעה אישור מאת רואה חשבון בדבר שיעור המרכיב הישראלי בהצעה, תוך הבחנה בין רכיב הטובין, רכיב השירותים ורכיב העבודה לפי העניין.
				(ד) היה אמור לזכות במכרז ספק חוץ, בהתאם לאמות המידה שנקבעו בו ללא העדפה, ישקלל המזמין בשנית את ההצעות מתוצרת הארץ באופן שלעניין אמת המידה של המחיר יובא בחשבון המחיר לאחר הפחתת שיעור ההעדפה הקבוע בסעיפים קטנים (א) או (ב), לפי העניין, ממחיר ההצעה לאמור – מחיר ההצעה מתוצרת הארץ יחולק ב- 1.15 או 1.10, לפי העניין.
				(ה) קיבלה הצעתו של ספק החוץ הזוכה את התוצאה המשוקללת הגבוהה ביותר לאחר השקלול הנוסף כאמור, ייבחר אותו ספק כזוכה במכרז.
				(ו) קיבלה הצעה מתוצרת הארץ תוצאה משוקללת זהה לזו של הצעת ספק החוץ או גבוהה ממנה, יציע המזמין למציע אותה הצעה להתקשר עמו במחיר שבו תקבל הצעתו תוצאה משוקללת זהה לזו של ספק החוץ.
				(ז) לא הסכים אותו מציע להתקשר כאמור בסעיף משנה (ו), יציע המזמין הצעתו כאמור, לשני מציעים נוספים של הצעות מתוצרת הארץ, ובלבד שהתוצאה המשוקללת של הצעותיהם אינה נמוכה מזו של הצעת ספק החוץ; הפניה תיעשה לפי סדר התוצאה המשוקללת של ההצעות, מן הגבוהה לנמוכה.
				(ח) לא הסכים אף אחד מאותם המציעים להורדת מחיר כאמור, תיערך ההתקשרות עם מציע ההצעה מתוצרת הארץ, שלאחר הפניה לפי סעיפים קטנים (ו) ו-(ז) קיבלה הצעתו את התוצאה המשוקללת הגבוהה ביותר.
		פיצול מכרז	2ד.	(א) במכרז ששווי ההתקשרות בו עולה על 30 מיליון שקלים חדשים והניתן לפיצול, יכללו מסמכי המכרז הוראה שלפיה רשאי המזמין להקטין את היקף ההתקשרות עם ספק חוץ ל-50% ללא שינוי במחירי היחידה.
				(ב) ההחלטה על הזוכה במכרז כאמור, תיעשה בהתאם לאמור בסעיף 2ג; היה אמור לזכות במכרז ספק חוץ, יתן המזמין אפשרות למציע בעל הציון המשוקלל הגבוה ביותר של הצעה מתוצרת הארץ, להתקשר עמו לגבי 50% מהיקף המכרז, במחיר ההצעה של ספק החוץ.
				(ג) הסכים המציע של תוצרת הארץ להתקשר במחיר ההצעה של ספק החוץ כאמור, ייחתם הסכם בהיקף של 50% משווי ההתקשרות עם ספק החוץ שזכה, והסכם בהיקף של 50% הנותרים עם המציע של תוצרת הארץ; דחה המציע של תוצרת הארץ את ההצעה, ייחתם הסכם במלוא שווי ההתקשרות עם ספק החוץ.
		תחולת סעיפים 2ג ו- 2ד	2ה.	בסעיפים 2ג ו-2ד –
				"מזמין" – המדינה, כל תאגיד ממשלתי, מועצה דתית, קופת חולים, מוסד להשכלה גבוהה, רשות מקומית, תאגיד מקומי ותאגיד המעניק שירותים בתחום המכרזים לאחד מאלה, למעט חברה אשר בהתאם לסעיף 63א לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה–1975[2], לא חלה לגביה ההוראה המסמיכה של סעיף 4(א) לחוק זה, וחברה-בת של חברה כאמור;
				"מכרז" – לרבות מכרז להקמתו של מיזם שבו המזמין אינו מממן את הקמתו או מיזם שבו התמורה עבור תפעולו תינתן על ידי צד שלישי או הליך התקשרות תחרותי שאינו מכרז.
		הגבלת תחולה	2ו.	סעיפים 2ג ו-2ד יחולו ככל שאינם סותרים התחייבות של המדינה באמנה בינלאומית ובלבד שזו אושררה בידי הכנסת."
תיקון סעיף 3א	3.	בסעיף 3א לחוק העיקרי, פסקה (א)(1) – בטלה.

דברי הסבר

כללי העדפה של תוצרת הארץ בתחום רכש הממשלתי הינה כלי כלכלי רב עוצמה, שיש בו כדי לקדם את התעשייה המקומית ואת המשק בכללותו. נוסף על כך, רכש של תוצרת הארץ מפחית את עלויות השינוע של מוצרים, דבר התורם להפחתת הפגיעה באיכות הסביבה ברמה הגלובלית והארצית כאחד.

סעיף 3א(א)(1) לחוק חובת המכרזים, התשנ"ב–1992 (להלן – החוק), מסמיך את הממשלה לקבוע, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, תקנות בעניין העדפת תוצרת הארץ. מכוח סעיף זה הותקנו תקנות חובת המכרזים (העדפת תוצרת הארץ), התשנ"ה–1995 (להלן – התקנות), המסדירות את העדפת תוצרת הארץ ברכישת טובין. תקנות אלה כפופות להוראת סעיף 5א(ב) לחוק, שלפיה תקנות לפי החוק יחולו ככל שאינן סותרות התחייבות של המדינה באמנה בינלאומית.

הצעת החוק מבקשת להרחיב את החובה החלה על גופים ציבוריים להעדיף את תוצרת הארץ, וזאת בארבעה מישורים עיקריים: ראשית, ההצעה נועדה להעניק לתעשייה הישראלית קדימות לא רק ברכש טובין, אלא גם ברכישת עבודה או שירותים; שנית, ההצעה מבקשת להחיל את החובה להעדיף את תוצרת הארץ על גופים נוספים על אלה המנויים בסעיף 2(א) לחוק (כגון רשויות מקומיות) ובכך לעודד את הצמיחה בכלכלה ובתעשייה הישראלית; שלישית, ההצעה מבקשת להסיר את הספק בדבר תחולת החובה בדבר העדפת תוצרת הארץ על מכרזים למיזמים הממומנים על ידי גורמים חוץ ממשלתיים; לבסוף, ההצעה מתנה את כפיפות העדפת תוצרת הארץ לאמנות בינלאומיות בכך שמדובר באמנה שאושררה על ידי הכנסת.

סעיף 1 מוצע לתקן את סעיף 1 לחוק, כך שיכלול הגדרות לעניין העדפה של תוצרת הארץ:

"הצעה מתוצרת הארץ" – מכרזים רבים משלבים בין רכיבי הצעה שונים מתחומי השירותים, הטובין והעבודה. מוצע לקבוע כי הצעה מתוצרת הארץ היא הצעה שבה כל רכיב, אם היה נבחן בפני עצמו, היה עונה על התנאים להענקת עדיפות על-פי החוק. במילים אחרות, הצעה מתוצרת הארץ היא הצעה שהן רכיב הטובין שבה עונה על הגדרת "טובין מתוצרת הארץ", הן רכיב העבודה שבה עונה על הגדרת "עבודה ישראלית" והן רכיב השירותים שבה עונה על הגדרת "שירות ישראלי", ככל שרכיבים אלה נדרשים על-ידי המזמין במכרז.

"עבודה ישראלית" – מוצע לקבוע כי עבודה ישראלית היא עבודה בתחום הבינוי או התשתיות, המבוצעת בידי קבלן שהוא אזרח ישראל או תושב קבע בישראל או תאגיד הרשום בישראל, ובלבד שמרכיב המחיר הישראלי בעלות העבודה מהווה 60% לפחות ממחיר רכיב העבודה.

"שירות ישראלי" – מוצע לקבוע כי שירות ישראלי הוא שירות המוענק בידי ספק שהוא אזרח ישראל, או תושב קבע בישראל, או תאגיד הרשום בישראל, ובלבד שמחיר המרכיב הישראלי בעלות השירות מהווה 70% לפחות ממחיר רכיב השירותים בהצעה.

"טובין מתוצרת הארץ", "ייצור", "מחיר הצעה", "ספק חוץ" – הגדרות אלו יועתקו מהתקנות.

סעיף 2 מוצע להוסיף לחוק את סעיף 2ג, המחייב מזמין לכלול במסמכי המכרז תנאי שלפיו תינתן העדפה של 15% במסגרת אמת המידה של המחיר להצעה מתוצרת הארץ (שיעור ההעדפה בהתקשרות של חברה ממשלתית או יחידת סמך ממשלתית שמייצאת לפחות 30% מתוצרתה יעמוד על 10%).

על מנת לזכות בהעדפה, יידרש המציע במסמכי המכרז לצרף להצעה אישור מאת רואה חשבון בדבר שיעור המרכיב הישראלי בהצעה, תוך הבחנה בין רכיב הטובין, רכיב העבודה ורכיב השירותים, לפי העניין. ההסדר הקבוע בהוראה זו אינו שונה באופן מהותי מההסדר הקבוע כיום בתקנות.

מוצע להוסיף לחוק את סעיף 2ד, המחייב מזמין לכלול במסמכי מכרז ששווי ההתקשרות בו עולה על 30 מיליון שקלים חדשים והניתן לפיצול הוראה לפיה רשאי המזמין להקטין את היקף ההתקשרות עם ספק חוץ ל-50%, ללא שינוי במחירי היחידה. על מכרז מסוג זה יחולו הוראות סעיף 2ג לעניין ההחלטה הזוכה, אך אם ספק חוץ היה אמור לזכות במכרז, ייתן המזמין אפשרות למציע בעל הציון המשוקלל הגבוה ביותר של הצעה מתוצרת הארץ אפשרות להתקשר עימו לגבי 50% מהיקף המכרז במחיר ההצעה של ספק החוץ. ההסדר הקבוע בהוראה זו אינו שונה באופן מהותי מההסדר הקבוע כיום בתקנות.

מוצע להוסיף לחוק את סעיף 2ה, המרחיב את הגופים שעליהם יחולו סעיפי העדפת תוצרת הארץ: כיום קובעות התקנות כי הגדרת המונח "מזמין" כוללת את המדינה או תאגיד ממשלתי, למעט חברה, אשר בהתאם לסעיף 63א לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה–1975, לא חלה לגביה ההוראה המסמיכה של סעיף 4(א) לחוק, וחברה-בת של חברה כזו. מוצע להרחיב את ההגדרה, כך שגופים נוספים יהיו חייבים בהעדפת תוצרת הארץ.

הסעיף גם מחיל את מנגנון ההעדפה של הצעות מתוצרת הארץ גם על התקשרויות שבהן הספק נבחר בהליך תחרותי שאינו "מכרז", וכן במצבים שבהם מטרת ההתקשרות הינה הקמת מיזם שבו המזמין אינו מממן את הקמתו, או מיזם שבו התמורה עבור תפעולו תינתן על ידי צד שלישי. הדוגמא הבולטת למיזמים מסוג זה היא מיזמי B.O.T. ו- P.F.I.

סעיף 3 מוצע למחוק את פסקה (א)(1) בסעיף 3 לחוק, המסמיכה את הממשלה לקבוע תקנות לעניין העדפת תוצרת הארץ דבר שיביא לביטול התקנות שהותקנו מכוחה. זאת בשל העובדה שחקיקת החוק תייתר את הצורך בתקנות.

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

ח' באב התש"ע – 19.7.10

[1] ס"ח התשנ"ב, עמ' 114.

[2] ס"ח התשל"ה, עמ' 132.

‫עידית‬ — Wed, 23 Mar 2011 13:27:29 +0000

הצעת חוק של חבר הכנסת אורי אורבך

פ/3068/18

הצעת חוק המוזיאונים (תיקון – ביקורי נוער), התשע"א–2011

דברי הסבר

בעקבות ירידת מספר הצעירים המבקרים במוזיאונים במדינת ישראל ובמסגרת הצורך להעלות את רמת המוטיבציה ולהשריש ערכי תרבות, מוצע תיקון לחוק המוזיאונים המחייב פטור מתשלום דמי כניסה לנערים מתחת לגיל 18 ולחיילים בשירות סדיר.

התיקון המוצע מבוסס על הקיים במדינות שונות בעולם בהן: צרפת, איטליה, וחלק ממוזיאוני ארצות הברית.

התיקון מבוסס על סעיף 13 של האמנה הבינלאומית של האו"ם בדבר זכויות הילד, שעליה חתומה מדינת ישראל.

התיקון בחוק אינו צפוי להביא לפגיעה משמעותית בהכנסות המוזיאונים, כיוון שההטבה לא ניתנת לקבוצות מאורגנות, ניתנת לתושבי המדינה בלבד ולא לתושבי חוץ (תיירים), ותינתן בימים ובשעות מסוימים.

הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת השש-עשרה על ידי חברת הכנסת ענבל גבריאלי וקבוצת חברי הכנסת (פ/611), על ידי חבר הכנסת אילן שלגי וקבוצת חברי הכנסת (פ/1273) (פ/3064) וחבר הכנסת דני יתום וקבוצת חברי הכנסת (פ/3249), על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת יואל חסון (פ/818/17) וחבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין (פ/2457/17), ועל שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין (פ/131/18).

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

ט"ז באדר ב' התשע"א – 22.3.11

‫עידית‬ — Wed, 23 Mar 2011 13:11:20 +0000

הצעת חוק של חברי הכנסת רחל אדטו

אורי אורבך

פ/3097/18

הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (חובת סימון אחוז השומן בצמוד לשם המוצר), התשע"א–2011

הוספת סעיף 3ג	1.	בפקודת בריאות הציבור (מזון) [נוסח חדש], התשמ"ג–1983[1], אחרי סעיף 3ב יבוא:
		"סימון אחוז השומן במזון	3ג.	בלי לגרוע מהאמור בפקודה זו, יסמן אדם את אחוז השומן במזון ארוז מראש בצמוד לשם המוצר באופן ברור ובולט לעין."

דברי הסבר

בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה במימדיה של תופעת השמנת היתר והתחלואה הנלווית לה בקרב מבוגרים וילדים כאחד. על פי נתוני משרד הבריאות יותר מ-15% מהמבוגרים וכ-7.5% מהילדים במדינת ישראל סובלים מהשמנת יתר. השמנה אינה בעיה אסתטית בלבד, היא אחד מגורמי הסיכון העיקריים למחלות כרוניות קשות ותמותה מוקדמת. בין המחלות הכרוניות הנגרמות עקב השמנת יתר ניתן לציין את מחלת הסרטן, מחלת הסוכרת, מחלות לב ועוד. לתופעה זו גם היבט כלכלי מובהק: על-פי דו"ח מבקר המדינה לשנת 2008 כ-20% מכלל ההוצאה הלאומית על בריאות הוקדשו לטיפול במגפת השמנת היתר, ובמחלות הנילוות לה.

אחד הגורמים המרכזיים להשמנת יתר הוא סוג המזון הנצרך, אשר מכיל אחוזים גבוהים של שומנים. תקנות המזון בישראל מחייבות סימון של הרכיבים התזונתיים במוצרי מזון ארוז ובהם אחוז השומנים, אולם אינן מפרטות היכן ימוקם סימון זה על גבי אריזת המוצר. לכן במרבית מוצרי המזון אחוז השומנים מפורט בתווית ההרכב התזונתי אשר ממוקמת על גב האריזה באזור רווי אינפורמציה ובגודל גופן מינימאלי.

מוצע כי יצרני מזון ארוז יחויבו לסמן את אחוז השומנים בצמוד לשם המוצר בצורה ברורה ובולטת לעין, בדומה לאופן הצגתו על אריזות של מוצרי חלב. סימון אחוז השומנים בצמוד לשם המוצר יעודד את היצרנים להוריד את כמות השומנים במוצריהם וייתן בידי הצרכן את הכלים לדאוג לבריאותו. הצעת החוק תעלה את רמת המודעות הציבורית לסכנה שבמוצרי מזון עם אחוז שומנים גבוה ותהווה צעד משמעותי במלחמה במגפת השמנת היתר בישראל.

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

ט"ז באדר ב' התשע"א – 22.3.11

[1] דיני מדינת ישראל, נוסח חדש 36, עמ' 749.

‫עידית‬ — Fri, 18 Feb 2011 11:49:38 +0000

תעצרו אותי לפני שזה קורה, אבל אולי באווירת פורים המתקרב, ממש בא לי להניח הצעת חוק בנוסח זה על שולחן הכנסת:

בכל מקום בחוק בו מופיעה אות החיבור "ו" ישונה הנוסח ל"ו/או" או ל"או/ו" או ל"או" בלבד. בנוסף לכך, בכל מקום בחוק בו מופיעה המילה "או", ישונה הנוסח ל"ו/או" או ל"או/ו" או ל"ו".

הצעת חוק דימיונית זו, לכשתונח ו/או לא על שולחן הכנסת לא נועדה אלא להגחיך את משפטיזציית היתר שפשתה אצלנו. אחד המאפיינים של רעה חולה זו בא לביטוי בהערמת ערימות של חוקי סרק, תיקונים של מה בכך ונוקדנות חקיקתית שאין לה טעם ואין לה ריח.

הכל שפיט אצלנו, מביצי כינים ועד קרני ראמים. מחריגת בנייה ועד יציאה למלחמה, מהחלטות הכנסת ועד סגירת מרפסת, מהסכמה של רב על ספר תורני, ועד חתימה של אחר על עצומה בעיתון. יהודים אנחנו, עם של אמהות יהודיות החולמות על בן פרקליט וכולם אצים-רצים לבקש את יומם בבית המשפט. וכשבית המשפט נענה לכל נודניק, הדבר מעורר עוד בעלי עניין. אינפלציה של חקיקה טרחנית (או טרח"כית, אם לדייק), וצונאמי של הליכים משפטיים מרגילים את הציבור לצרוך בכמויות מופרזות את חותמת הכשרות של בית משפט, מעין בד"צ אזרחי שבלעדיו לא נדע מה לעשות, מה חוקי ואפילו מה מוסרי.

שר בממשלה ממנה בכיר לתפקידו והוא מוטרד בעיקר אם כבוד השופט טירקל יאשר את המינוי, אם השופט המבקר לינדנשטראוס לא יתערב ואם השופטת בייניש לא תפסול. אם הלכנו לישון עם אהרן ברק ומהפכת "הכל שפיט" שלו, הנה אנחנו מתעוררים עכשיו אל משטר בו היועץ המשפטי של הממשלה ועמיתו היועץ של הכנסת כבר מנסחים בשבילנו גם אמירות ערכיות. ביקשנו לדעת מה חוקי והם מתנדבים לספר לנו מה מוסרי.

מרוב חוסר אמון במערכת הפוליטית, אנחנו מפריזים באמון שאנחנו מעניקים למערכת המשפטית ולכל מי שאוחז בשולי גלימתה: יועצים משפטיים, עורכי דין ואפילו פרשנים משפטיים בעיתון וברדיו הם גם קול הגבורה מסיני, גם תנועת המוסר וגם כתר חוכמה לראשם. "ועדה בראשות שופט" היא פסגת היושר וההגינות, משאת נפש של חיינו הציבוריים.

עוד מעט ותחרויות מלכות יופי יוכרעו בראשות שופט. גם ב"כוכב נולד" ובתוכניות ריאליטי יצרפו שופט אמיתי בדימוס, ואולי כבוד "האח הגדול" עצמו יהיה שופט מחוזי לפחות. וכך כל החלטה של טעם טוב ושכל ישר ושיקול דעת הופכת ונחזית להחלטה כאילו-שיפוטית.

תנו לחיים להתנהל בלי מעורבות יתר של כל מי שלמד משפטים. אל השופט הולכים רק כשמוכרחים להכריע בענייני חוק, לא כשיש לכם התחבטות מוסרית או סתם בוקר פנוי. מבקר המדינה יבקר, היועץ המשפטי ישוב לתת עצות ולא לחנך אותנו באמירות מוסריות ומוסרניות. כי מוסר וטעם טוב וחוש-מידה אינם נפוצים בהכרח אצל שופטים ופרקליטים יותר מאשר אצל אנשים אחרים.

מספיק עם המשפטיזציה הזו. ו/או די.

‫עידית‬ — Tue, 08 Feb 2011 05:50:55 +0000

הכנסת השמונה-עשרה

הצעת חוק של חבר הכנסת אורי אורבך

פ/2848/18

הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"א–2011

תיקון סעיף 3	בחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א–2000[1], בסעיף 3 –
	(1) בסעיף קטן (א), אחרי "ארץ מוצא" יבוא "מקום מגורים";
	(2) אחרי סעיף קטן (א) יבוא:
		"(א1) יראו הפליה מחמת מקום מגורים כהפליה אסורה לפי סעיף קטן (א), אם הוכח כי הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי למי שביקש לקבלם במקום מגוריו או עסקו, ולא סירב כאמור, באותן נסיבות ובאותם תנאים, לספקם במקום אחר, המצוי במרחק דומה; לעניין זה, "מקום" – שטח המדינה, לרבות האזור כהגדרתו בחוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשס"ז–2007[2]."

דברי הסבר

חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א–2000 נועד לקדם את השוויון ולמנוע הפליה בכניסה למקומות ציבוריים ובהספקת מוצרים ושירותים. ואכן, החוק מאפשר לכל אדם הסבור שהופלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי, הורות או מוגבלות לתבוע את מי שעיסוקו בהספקת המוצר או השירות ציבורי או בהפעלת המקום ציבורי אשר הפלה אותו בניגוד לחוק.

לאחרונה הסתבר כי קיימת תופעה של הפליה על בסיס מקום מגורים. גופים שונים שעיסוקם בהספקת מוצר או שירותים ציבוריים מפלים קבוצות רחבות באוכלוסיה בהספקת המוצר או השירות הציבורי על בסיס מקום מגוריהם. לעתים השירותים או המוצרים כלל אינם מסופקים לאותן אוכלוסיות, המתגוררות באזורים מסוימים, דוגמת היישובים היהודיים ביהודה ושומרון או הכפרים הערביים באזורים הפריפריאליים, ולעתים השירותים והמוצרים מסופקים למתגוררים באזורים אלה, אלא שדרישת התשלום עבורם גבוהה מזו הרגילה.

הצעת החוק מבקשת לתקן מצב זה, ממנו נפגעים אזרחים רבים, יהודים ושאינם יהודים. הצעת החוק מוסיפה לרשימת השיקולים האסורים באספקת מוצר או שירות ציבורי, את מקום מגוריו של אדם וקובעת מבחן פשוט על מנת להבחין בקיומה של אפליה על בסיס מקום מגורים – מבחן המרחק הדומה.

לפי הצעת החוק, הפליה על בסיס מקום מגורים תתקיים בכל מקום בו הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי למי שביקש לקבלם במקום מגוריו או עסקו ולא סירב כאמור, באותן נסיבות ובאותם תנאים, לספקם במקום אחר, המצוי במרחק דומה.

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

י"ב בשבט התשע"א – 17.1.11

[1] ס"ח התשס"א, עמ' 58.

[2] ס"ח התשס"ז, עמ' 364.

הוספת סעיף 3א

בחוק המוזיאונים, התשמ"ג–1983[1], אחרי סעיף 3 יבוא:

"פטור מתשלום דמי כניסה למוזיאונים

(א) על אף האמור בכל דין, נער תושב ישראל יהיה פטור מתשלום דמי כניסה למוזיאון בביקור שאיננו במסגרת קבוצה מאורגנת, לפי הוראות חוק זה.

(ב) האמור בסעיף קטן (א) לא יחול על דמי כניסה לתצוגות ולאירועים מיוחדים.

(ג) השר יקבע הוראות לביצוע סעיף זה לרבות לענין הגדרת קבוצה מאורגנת, אמצעי לזיהוי מהיר של הזכאים לפטור מדמי כניסה והימים והשעות בהם יחול הפטור מתשלום דמי כניסה.

(ד) בסעיף זה, "נער" – ילד או נער שטרם מלאו לו 18 שנים וכן חייל בשירות סדיר כהגדרתו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו–1986[2]."

‫עידית‬ — Tue, 08 Feb 2011 05:45:39 +0000

הצעת חוק שירות עבודה בשעת חירום (תיקון – מעמד מגויס שנספה), התשע"א–2011

דברי הסבר

העידן המודרני משנה את פניה המוכרים של המלחמה. עיתים שהחזית הופכת עורף והעורף חזית. עם התגברותו של האיום הרקטי, חוותה מדינת ישראל בשנים האחרונות שתי מערכות קשות בהן ניסה האויב לפגוע במערך תשתיותיה האזרחיות ואלה היוו את מטרותיו העיקריות.

שרידותה ועמידותה של מדינת ישראל בעת מלחמה מודרנית מבוססות על יכולתה לתפעל את מערך תשתיותיה החיוניות המצויות בעורף לא פחות מיכולתה להגיע להכרעתו הצבאית של האויב. הבנה זו היא שנותנת את התוקף המוסרי והנורמטיבי לסמכותו של שר התמ"ת המצויה בחוק שירות עבודה בשעת חירום (להלן – החוק) לגייס בצו עובדים הדרושים לעבודה בתשתיות אלה בשעת חירום.

תרומתם של האזרחים המגוייסים בשעת חירום על פי צו של השר התמ"ת להפעלה של ליבת התשתיות החיוניות ולעיתים תוך מסירות הנפש לא תסולא בפז. לצד מחויבותה של מדינת ישראל לחייליה ולמשפחות הנופלים בקרב, מחויבת מדינת ישראל לאזרחים אלה המשמרים את מערך תשתיותיה הלאומיות בעת מלחמה או שעת חירום קשה אחרת. אומנם המחוקק השווה את תנאיהם של מגויסים אזרחיים אלה לתנאיהם של מגויסים צבאיים בסעיף 24 לחוק בעניינים שונים, אלא שמחויבותה של המדינה צריכה לבוא לידי ביטוי גם ביחס לבני משפחתו של מגויס אזרחי גם בשעה שנהרג חס וחלילה בשעת חירום.

אין לאבחן בין מגויס בצו מילואים שנהרג במלחמה למגויס על פי צו שר התעשיה המסחר והתעסוקה בשעת חירום; אלה כאלה חייבים בהתייצבות על פי צו, תורמים לעמידתה של מדינת ישראל ביעדי המלחמה והכל תוך מסירות נפש. הצעת החוק מתקנת את הלקונה הקיימת בחוק כאשר מצד אחד מוטלת על סוג מסויים של מתגייסים חובת שירות על פי צו בדומה מאוד לחייל מילואים ומצד שני אין המדינה מכירה באסון הנורא במקרה של מותו של מגויס שכזה ואין היא רואה אותו בצורה דומה למגויס על פי צו צבאי שנפל.

הצעת החוק קובעת השוואת התנאים להם זכאית משפחת מגויס אזרחי שנפל בשעת חירום לתנאי משפחתו של חייל שנפל במערכה.

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

כ' בשבט התשע"א – 25.1.11

[1] ס"ח התשכ"ז, עמ' 86.

[2] ס"ח התש"י, עמ' 162.