המילה חנטריש די יצאה מהלקסיקון. פירושה המילולי הוא "הפכפך", אבל השימוש במילה מוכר בהקשרים נרחבים יותר. זה ביטוי כולל, תלוי בהקשר, להבלים, טראש, וולגריות, רמה נמוכה, זיוף והגזמה, שמאלץ. בעצם כל מה שהוא לא רציני יכול להיקרא חנטריש. מסביב לפרשת שליט יש הרבה חינטרושים, והתקשורת היא המקום בו מרבצי החנטריש הם העשירים ביותר. דווקא עכשיו, המילה חנטריש העסיסית, המתנגנת והמדוייקת, כבר לא באופנה. אנו מחזירים בזאת את החנטריש לשימוש בחמש הערות:

חנטריש 1. אפשר להסכים להחלטת ראש הממשלה בעניין שליט, אפשר להתנגד לה, אבל היא לא "החלטה אמיצה". זו בכל אופן, לא החלטה אמיצה יותר מאשר ההחלטה שלא לשחרר מחבלים תמורת החייל החטוף. כי מהו האומץ? אומץ הוא לעמוד מול התנגדות ציבורית רחבה, לעמוד על דעתך בניגוד לכל מה שסביבתך אומרת. אבל כאן? הרי התקשורת אוהדת את העניין, הציבור תומך ברוב מוחץ בעיסקת שחרור, במשך שנים מתנהל פה קמפיין אדיר (ומזיק!) בעד עיסקת חילופין. הלחץ פשוט עבד, אולי נוצרה גם הזדמנות, ייתכן והמחיר ירד במקצת. אולי מדובר בהחלטה הכרחית בהתחשב בנסיבות ובעיתוי, אבל לא מדובר בהחלטה אמיצה, משום שלא נדרש אומץ מיוחד כדי להחליט על עיסקה כזו. פשוט נדרש להחליט. עד עכשיו נתניהו החליט שלא, עכשיו הוא החליט שכן. אין פה אומץ ואני מקווה שנתניהו לא יתמכר למחמאות הסרק (מפי שונאיו) על ש"גילה מנהיגות".

חנטריש 2. אין לי כוח לכל החיבורים האלה שכותבים בעיתונים. חיבורים, בניגוד למאמרים פובליציסטים או פרשניים, אלו קטעים כאלה סמי-רגשניים על "העיניים הבוכיות של אביבה" ועל החדר שמסדרים עכשיו לגלעד שלנו, ועל כתפיו הצנומות של חייל אחד וכל החנטריש הזה. חיבורים הם טקסטים שכל ילדה בכיתה יו"ד יודעת לכתוב ומשום מה עיתונאים חושבים שתפקידם זה בעיקר לרגש אותנו. תרגש אותי, רפי. ובכן, תפקידו העיקרי של עיתונאי בעמודי החדשות והדעות הוא להחכים אותנו, להעשיר אותנו בידיעה, בעמדה, בנקודת-מבט חדשה. לא בחיבורי שמאלץ ילדותיים.

חנטריש 3. ברגישות, ברגישות, ברגישות. לאף אחד, אבל לאף אחד אסור לפגוע, להשחית או לקשקש על אנדרטאות של רבין או של כל אחד אחר. כל הרחמנויות וההבנות וההתחשבות ברקע של המקשקש, טובות במסגרת טיעונים להקלה בעונש.

חנטריש 4. החלטת הממשלה כבר התקבלה. עכשיו אפשר לשמוח בקול עם משפחת שליט ולדאוג בשקט מהסכנות החדשות. במקום זאת נוהגים אצלנו לדאוג בקול רם, ובקושי לשמוח. כאילו גלעד שליט הוא בכלל אויב. תיכף יוציאו לו דין רודף. יש להזכיר לעצמנו שגם דאגה בקול רם ואזהרות צעקניות הן סוג של כסתו"ח. כן, כשיקרה חלילה פיגוע תמיד נוכל לומר שצעקנו, הזהרנו, התרענו, אמרנו לכם. שוב נצא צודקים. כרגיל. זה הזמן לשמוח עם משפחת שליט ועם עם ישראל.

חנטריש 5. התחרות החופשית עלולה להשאיר את גלעד כלוא. הקרב על הראיון הראשון, הצילום הבלעדי, החיבוק הפוטוגני ולמי יש צילום, סינק ואינסרט יותר מעניין יטריפו את המערכת התקשורתית. גלעד יוצא מהכלא, האם "התחרות החופשית"תיתן לו לצאת לחופשי?

(אתר גלובס 16.10.11)

.

 הצעת חוק שירות עבודה בשעת חירום (תיקון – מעמד מגויס שנספה), התשע"א–2011

 דברי הסבר

העידן המודרני משנה את פניה המוכרים של המלחמה. עיתים שהחזית הופכת עורף והעורף חזית. עם התגברותו של האיום הרקטי, חוותה מדינת ישראל בשנים האחרונות שתי מערכות קשות בהן ניסה האויב לפגוע במערך תשתיותיה האזרחיות ואלה היוו את מטרותיו העיקריות.

שרידותה ועמידותה של מדינת ישראל בעת מלחמה מודרנית מבוססות על יכולתה לתפעל את מערך תשתיותיה החיוניות המצויות בעורף לא פחות מיכולתה להגיע להכרעתו הצבאית של האויב. הבנה זו היא שנותנת את התוקף המוסרי והנורמטיבי לסמכותו של שר התמ"ת המצויה בחוק שירות עבודה בשעת חירום (להלן – החוק) לגייס בצו עובדים הדרושים לעבודה בתשתיות אלה בשעת חירום.

תרומתם של האזרחים המגוייסים בשעת חירום על פי צו של השר התמ"ת להפעלה של ליבת התשתיות החיוניות ולעיתים תוך מסירות הנפש לא תסולא בפז. לצד מחויבותה של מדינת ישראל לחייליה ולמשפחות הנופלים בקרב, מחויבת מדינת ישראל לאזרחים אלה המשמרים את מערך תשתיותיה הלאומיות בעת מלחמה או שעת חירום קשה אחרת. אומנם המחוקק השווה את תנאיהם של מגויסים אזרחיים אלה לתנאיהם של מגויסים צבאיים בסעיף 24 לחוק בעניינים שונים, אלא שמחויבותה של המדינה  צריכה לבוא לידי ביטוי גם ביחס לבני משפחתו של מגויס אזרחי גם בשעה שנהרג חס וחלילה בשעת חירום.

אין לאבחן בין מגויס בצו מילואים שנהרג במלחמה למגויס על פי צו שר התעשיה המסחר והתעסוקה בשעת חירום; אלה כאלה חייבים בהתייצבות על פי צו, תורמים לעמידתה של מדינת ישראל ביעדי המלחמה והכל תוך מסירות נפש. הצעת החוק מתקנת את הלקונה הקיימת בחוק כאשר מצד אחד מוטלת על סוג מסויים של מתגייסים חובת שירות על פי צו בדומה מאוד לחייל מילואים ומצד שני אין המדינה מכירה באסון הנורא במקרה של מותו של מגויס שכזה ואין היא רואה אותו בצורה דומה למגויס על פי צו צבאי שנפל.

הצעת החוק קובעת השוואת התנאים להם זכאית משפחת מגויס אזרחי שנפל בשעת חירום לתנאי משפחתו של חייל שנפל במערכה.   

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

כ' בשבט התשע"א – 25.1.11

[1] ס"ח התשכ"ז, עמ' 86.

[2] ס"ח התש"י, עמ' 162.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הרבה פעמים אנחנו רואים דברים בעיתון שעצם העובדה שהם בעיתון, כבר מתגנב ללבנו החשש שמשהו לא בסדר. והנה, ראינו תמונות וסרטון באתרי האינטרנט של קבוצת חיילים ישראלים בקסבה של חברון שרה ורוקדת איזשהו שיר הומוריסטי. ישר נזדעזעה הארץ ת"ק פרסה על ת"ק פרסה: אוי אוי אוי, זה לא בסדר – כי כבר הרגילו רבים מאתנו לחשוב את המחשבה הזאת. הרי מדובר בכיבוש. אנחנו יושבים על הראש של הערבים בארץ שלהם, ופה אלה חיילים חמושים, ואם החיילים הם שמחים ומחייכים ורוקדים אז כנראה זה חלק מההלעגה והכיבוש והעינוי והדיכוי של הערבים המסכנים. אני אומר: תסתכלו על זה בצורה לגמרי אחרת. לו אני הייתי עורך הכותרות בעיתון, קודם כול זה לא היה נכנס לעיתון כי זו לא ידיעה, חיילים שמחים. אבל הכותרת היא: חיילינו שמחים בארץ-ישראל שלנו. שוב, זו לא כותרת, זו כותרת תועמלנית קצת. אבל אם מסתכלים על הדברים ככה, אז רואים שאין פה שום דבר: קבוצת חיילים הולכת בחברון ורוקדת ושמחה. אין בזה שום ביזוי ואין בזה שום דיכוי, וארץ-ישראל שלנו. ועצם העובדה שדברים נכנסים לעיתון – כבר אנשים מתכווצים, גביני עיניהם מתקדרים והם אומרים: אוי אוי אוי, זה ממש נורא. חיילים שמחים? ערבים עצובים? תרגיעו.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה דווקא לדבר על נושא אחר, שקשור קצת להתנהלותה של הממשלה. אנחנו נמצאים בעיצומו של קמפיין ציבורי תקשורתי למען שחרורו של גלעד שליט. ואני אומר משהו שנשמע כמובן כקלישאה, אבל היא נכונה: אני מאמין שכולנו רוצים לראות את גלעד שליט שב בריא ושלם הביתה במהרה. אלא שאנחנו צריכים לאפשר לממשלה, גם אם זה לוקח זמן, לנהל משא-ומתן. וכשאני שומע את המלים "בכל מחיר", אני פשוט לא מבין, האם יש דבר אחר שאנחנו מוכנים לעשות בכל מחיר? האם אנחנו יוצאים למלחמה בכל מחיר? האם אנחנו עושים שלום בכל מחיר? האם אנחנו נצמצם את הפערים בחברה בכל מחיר? לא. מדינה לא משלמת כל מחיר, כי ברגע שמשלמים כל מחיר, המחיר הוא כבד מדי.

ולכן – צריך לאפשר לממשלה ולראש ממשלה את החופש לנהל משא-ומתן בדרכו. ואני לא נגד לחצים בתוך הממשלה, וגם בתוך הכנסת, אם לשלם את המחיר או לא לשלם את המחיר. אבל כשאני רואה את הקמפיין הזה מתנהל בעיתונים – העיתונים, שלפני שבוע אנחנו דנו כאן על חוק צינון של עיתונאים – מסתבר שהעיתונים מאוד לא מצוננים. הם נמצאים בתוך קמפיין בעל משמעויות פוליטיות – לא מפלגתיות אבל פוליטיות ומדיניות מרחיקות לכת, ולא רק משום שעורכי העיתונים או המו"לים שלהם מאמינים שצריך לשחרר את גלעד שליט בכל מחיר, אלא משום שזה עובד על איזה סנטימנט של פטריוטיות בעשרה שקלים, או בחמישה-שישה שקלים, כמה שעולה עיתון. אני לא אגיד במובן הגס – "כי זה מוכר עיתונים". אני לא חושב שהאנשים הם ציניים. הם באמת מאמינים שצריך לשלם בכל מחיר ולקבל את גלעד שליט עכשיו. אבל זה דבר שהוא מיני-קונסנזוס, ומדבר כל כך לכולם, וכל כך פוטר אנשים מחשיבה באמת אם ראוי לשלם כל מחיר או לא כל מחיר, וזה צעדה, והמאבק למען שחרורו של גלעד שליט הופך להיות מין תנועת נוער למבוגרים. אנחנו צועדים, אנחנו לוקחים בלונים, והמשפחה – משפחה יקרה וסימפתית, והנה, עכשיו הם כבר לא יכולים להתאפק יותר.

אבל אנחנו לא יכולים ליטול מידי הממשלה, באמצעות לחץ ציבורי ותקשורתי, את הכלי המרכזי שלה בניהול ענייני המדינה – זה הזכות והיכולת לנהל משא-ומתן קשוח, עיקש, שבסופו של דבר אני מקווה שהמשא-ומתן הזה יושלם, ואני יודע שכשהמשא-ומתן הזה יושלם ישלמו מחיר וישוחררו מחבלים רוצחים. אנחנו יודעים את זה. זה ברור. יכול להיות שאפילו פה אני אצעק, ואני אגיד נגד זה, ואני אומר שזה מחיר כבד מאוד אבל זאת ה"פרוגרטיבה", כמו שאמר פה שר חוץ פעם, של ראש ממשלה ושל ממשלה, ובוודאי של קבינט, להחליט החלטות הרות גורל והרות חיים לאנשים רבים.

ולכן אני אומר גם לעיתונים, וגם ללוחצים: הניחו לעניין; אלו דברים שהדומייה והשתיקה והחשאיות יפה להם וטובה להם, לנו, וגם לשבוי שלנו גלעד שליט.

חבר הכנסת אורי אורבך דיבר בישיבה מיוחדת של הכנסת. הישיבה כונסה בעקבות חתימותיהם של 40 חברי כנסת מהאופוזיציה לדון ב"כשלונה של הממשלה" כדבר החותמים, בשורה של נושאים. לצפייה בנאום לחץ כאן.

הנוהל הוא שבדיון מיוחד כזה ראש הממשלה נוכח לאורך כל הדיון. מסתבר שראש המממשלה הפך להיות חסיד של נאומי אורבך, וחילופי הדברים ביניהם מעידים על כך. ח"כ אורבך אמר שהוא לא חושש מההשפעה של שרה נתניהו על ראש הממשלה אלא דווקא מההשפעה של ברק אובמה ואהוד ברק. הנה חילופי הדברים ודבריו של אורי:

גברתי היושבת ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי הכנסת, לאחרונה  היה בעיתונים דיון, בעקבות פרסום מכוער ומפורט יתר על המידה בעניינים אזרחיים, שלדעתי אינם עניינו של הציבור: האם רעייתו של בעל תפקיד כראש ממשלה צריכה להיות מעורבת בהחלטות. היו צדדים כאלה וצדדים אחרים. יש בעיתונות שלנו כפל קנס. קודם כל מפרסמים דברים שלא ראויים לפרסום, מתייחסים אליהם כנכונים ואז, אם הם נכונים מייד מקשים: איך נותנים לאדם כזה להיות מעורב בדברים כאלה?

אני אגיד ממה אני מודאג, אדוני ראש הממשלה. הלוואי שאשתך, רעייתך, שרה היקרה, תהיה מעורבת בהחלטות שלך. אני מפחד מהשפעה של אנשים אחרים לגמרי, שיש להם סמכות ורשות להיות משפיעים. אני מודאג מההשפעה של הנשיא האמריקני אובמה, שלוחץ להקפיא, לוותר, לסגת, מתוך ראיה שוחרת טוב שאם רק נוותר על מה שצריך לוותר, יבוא פה שלום לאזורנו.

אני מודאג מאוד מההשפעות שגורמות להקפאת ההתיישבות ביהודה ושומרון. יותר מזה, היה פקיד ממשלתי אחד שהציעו לו שוחד, אז יום שלם הוא נאבק עם מצפונו ולבסוף הוא ניצח אותו. בפוליטיקה הרבה פעמים אתה צריך לבחור בין רע לרע יותר. כרגע, הבחירה שלנו למרות ההקפאה, למרות הצרות הגדולות שעלולות להתרגש על עם ישראל אם ההקפאה תמשך, אנחנו שוקלים את הדברים ובאחריות מחליטים שכרגע, בנסיבות הנוראות הקיימות, עדיף לנו לשבת אתו מאשר לשבת אתכם, באופוזיציה. מה, אתם כזאת מציאה גדולה באופוזיציה?

יואל חסון (קדימה): אני רואה שאתה משעשע את ראש הממשלה, מגיעה לו נחת.

דליה איציק (קדימה): זה נכון שהכיסא שם נוח – -

אורי אורבך (הבית היהודי):  אני אפילו לא שר, רבותי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו: אני חושב שיש אחדות בבית שאתה מגלה שנינות פרלמנטארית

אורי אורבך (הבית היהודי):

חברי הכנסת מהאופוזיציה טוענים שאני משעשע את ראש הממשלה וזה גורם לי הנאה, אבל לא גדולה מדי. מה שיותר משמח אותי זה שאני מעצבן אתכם. אתם הייתם מושלמים, העם הודה לכם על כך בגדול. קיבלתם תמיכה של 65 חברי כנסת שרצו שאתם תעמדו בראש הממשלה. מה לעשות?

דליה איציק (קדימה): הוא הודה לנו הרבה יותר מאשר הוא הודה לכם. אתם הולכים ונעלמים, אנחנו עוד לא.

אורי אורבך (הבית היהודי): טוב, את ברחת ממפלגה שנעלמת ואולי עכשיו, מהניסיון שלך בהעלמת המפלגה ההיא – -

יואל חסון (קדימה):  היא ידעה מתי לברוח, אתה לא יודע מתי לברוח.

אורי אורבך (הבית היהודי): יכול להיות, מה לעשות?

יואל חסון (קדימה):  תראה איך שיפרת פה את האווירה…

אורי אורבך (הבית היהודי): יהיו 40 חתימות בכל נאום שלי עכשיו. אנחנו נשנה את התקנון. אני טוען, אדוני ראש הממשלה, שההשפעה של שר הביטחון, אהוד ברק, היא מדאיגה מאוד. זאת השפעה שגורמת לאדוני לעשות דברים בניגוד למה שהוא מאמין – -

ראש הממשלה בנימין נתניהו: כולל מה שהוא חתם עליו היום? (האישור להפיכת מכללת אריאל לאוניברסיטה. העורך)

אורי אורבך (הבית היהודי):

אבל זה תמיד בהרבה לחץ, הרבה לשכנע במשא ומתן קואליציוני של ישראל ביתנו ואחרים כדי שזה יקרה. צריך בכוח ובלחץ, ולא בהתנדבות ובשמחה ובמשוש לבב.

ולכן אני מאחל לך, אדוני ראש הממשלה, שאשתך תהיה מעורבת בהחלטות, כמובן במה שמותר ובמה שברשות ובמה שבסמכות, ומותר לאנשים להתייעץ, בוודאי, הבה לא נהיה צדקנים, עם בני ביתו. בדברים חשובים הם לא מקבלים החלטות, הם לא משנים החלטות אבל אנחנו, האנשים הפוליטיים, אנחנו גם אנשים פרטיים ואנחנו מתייעצים עם אנשים שאוהבים אותנו ושאנחנו אוהבים, גם אם אין להם סמכות ורשות ואל נסתכל על זה כדבר שלילי, כי אני מעדיף החלטות כאלה והשפעות כאלה מההשפעות הנוכחיות של הנשיא האמריקני ומההשפעה הנוכחית של שר הביטחון. תודה רבה.

הצעת חוק של חברי הכנסת                   נחמן שי 

                                                     שלי יחימוביץ'

                                                      אורי אורבך

                                                      יריב לוין

                                                    רונית תירוש                

                                                           פ/1978/18                              

הצעת חוק המקרקעין (תיקון – הגבלה על העברת זכויות במקרקעין לזרים), התש"ע–2010

 דברי הסבר

רובן המכריע של הקרקעות במדינת ישראל נוהל על ידי מנהל מקרקעי ישראל ללא קבלת זכות בעלות אלא חכירה בלבד, ואילו הבעלות על הקרקע נשארה בידי מדינת ישראל, רשות הפיתוח והקרן הקיימת לישראל. על פי תיקון מס' 7 לחוק מינהל מקרקעי ישראל, המכונה "הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל", שהתקבל בכנסת השמונה עשרה, יופרטו קרקעות רבות ויועברו לבעלות פרטית מלאה. קיים חשש כי קרקעות המדינה יועברו לגורמים זרים ובכללם לגורמים עוינים.

על פי החלטת מועצת מקרקעי ישראל לא יועברו זכויות במקרקעין ולא יסכים המינהל להעברת זכויות במקרקעין לזרים, אלא לאחר קבלת אישור יושב ראש המועצה שהוא שר הבינוי והשיכון, ולאחר קבלת חוות דעת של ועדת משנה.

הואיל ועל פי הרפורמה המינהל יוצא מהתמונה, ולמעשה בכל אותן קרקעות שיועברו לבעלות פרטית לא יהיה כל צורך באישור המינהל או הרשות החדשה שתקום בכדי להעביר זכויות, הרי שההחלטה מתרוקנת מתוכן ונוצרת פרצה אשר עלולה להיות מנוצלת על ידי גורמים זרים, ובכללם גורמים עוינים, להשתלטות על קרקעות המדינה, ללא כל יכולת של המדינה או של גוף מטעמה למנוע זאת.

אשר על כן מוצע לעגן את החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 1148, בשינויים המחויבים, בחקיקה ראשית, ולקבוע כי לא יועברו זכויות במקרקעין לזרים, אלא לאחר קבלת אישור שר הבינוי והשיכון, לאחר התייעצות עם שר הביטחון ושר החוץ. דרישת ההתייעצות עם שר הביטחון נובעת מההשלכות הביטחוניות שעשויות להיות להשתלטות של גורמים זרים על קרקעות המדינה, וההתייעצות עם שר החוץ נועדה להבטיח את השמירה על האינטרסים של יחסי החוץ של מדינת ישראל בכל הקשור להעברת קרקעות המדינה לידי זרים.

עוד מוצע להסמיך את שר המשפטים להתקין תקנות לצורך ביצוע החוק, בהן יקבעו, בין היתר, דרך הגשת הבקשה לקבלת אישור למכירת מקרקעין לזרים, וכן המועד למתן מענה לבקשה.

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

כ"ה בטבת התש"ע – 11.1.10

[1] ס"ח התשכ"ט, עמ' 259.

[2] ס"ח התש"י, עמ' 159.

[3] ס"ח התשי"ב, עמ' 152.

[4] ס"ח התשי"ב, עמ' 354.

הכנסת השמונה-עשרה

הצעת חוק של  חברי הכנסת:                 יריב לוין

                                                            אורי אורבך

                                                            זבולון אורלב

                                                            דוד אזולאי

                                                            רוברט אילטוב

                                                            אריה אלדד

                                                            זאב אלקין

                                                            חיים אמסלם

                                                            אופיר אקוניס

                                                            אורי  אריאל

                                                            אריה ביבי

                                                            משה גפני

                                                            דני דנון

                                                            יצחק  וקנין

                                                            נסים זאב

                                                            ציפי חוטובלי

                                                            יואל חסון

                                                              ישראל חסון   

                                                            רוברט טיבייב

                                                            אמנון כהן

                                                            חיים כץ

                                                            יעקב כץ

                                                            אורלי לוי אבקסיס

                                                            מנחם אליעזר מוזס

                                                            משה (מוץ) מטלון

                                                            אברהם מיכאלי

                                                            אנסטסיה מיכאלי

                                                            אלכס מילר

                                                            אורי מקלב

                                                            מרינה סולודקין

                                                            חמד עמאר

                                                            ציון פיניאן

                                                            פניה קירשנבאום

                                                            מירי רגב

                                                            דוד רותם

                                                            כרמל שאמה

                                                             יוליה שמאלוב-ברקוביץ

                                                            ליה שמטוב

                                                            עתניאל שנלר

הצעת חוק הביטחון בדרכים, תש"ע-2010

דברי הסבר

מטרת חוק זה הינה לאפשר הוצאת צווים אשר יאסרו או יגבילו את התנועה בדרכים, על מנת להבטיח שמירה נאותה על ביטחונם של העושים שימוש בדרכים אלה ושל המתגוררים או השוהים בסמוך אליהן.

מאז ראשית ימי הציונות ביצעו ארגוני הטרור פעולות טרור בדרכים, אשר כוונו כנגד שלומם וביטחונם של המשתמשים בדרכים. בד בבד, ניצלו פעילי ארגוני הטרור את חופש התנועה שניתן בדרכים שונות, על מנת להגיע באמצעותן ליישובים הסמוכים לאותן דרכים ולפגוע באנשים המתגוררים שם או הנמצאים בקרבת אותן דרכים.

בשנים האחרונות חלה עליה משמעותית בהיקפם של פיגועי הטרור אשר בוצעו תוך שימוש בנשק חם. הדבר גרם לאובדן תחושת הביטחון של הנוסעים והעוברים בדרכים אלו, בפרט בדרכים המצויות ביהודה, בשומרון ובבקעת הירדן. כתוצאה מכך, נפגעו באופן קשה חופש התנועה ותחושת הביטחון האישי של אזרחים ותושבים תמימים בכל רחבי הארץ, וזאת בצד הפגיעה הקשה בנפש שנגרמה בשל פיגועי הטרור כאמור.

על רקע זה, ננקטה בשנים האחרונות מדיניות הכרחית של הגבלת תנועה בדרכים שונות, אשר הותרו לנסיעתם של אזרחים ישראלים בלבד. מדיניות זו הוכחה כיעילה, והביאה במקרים רבים לירידה חדה בעקומת פיגועי הטרור, תוך השבת הביטחון לנוסעים בכבישים אלה. מדיניות זו, אשר ננקטה בלית ברירה, היוותה איזון הולם ומתחייב בין הזכות לחופש תנועה, לבין החובה לשמור על חייהם ועל ביטחונם של העושים שימוש בדרכים ושל המתגוררים או השוהים בסמוך אליהן. דא עקא, שפסק הדין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון בבג"ץ 2150/07 עלי חסיין מחמוד אבו צפייה, ראש מועצת הכפר בית סירא ו-24 אח' נ. שר הביטחון, שמט במידה רבה את הקרקע תחת מדיניות ראויה זו. כל זאת, תוך שהזכות לחופש התנועה הועדפה על פני שיקולי מערכת הביטחון האמונה על שמירת הזכות לביטחון ולחיים, אף בכביש מרכזי דוגמת 443 המהווה עורק תנועה ראשי לירושלים וממנה.

החוק המוצע בא ליתן מענה מאוזן וראוי לסוגיה זו, תוך מתן סמכות לגורמי הביטחון הבכירים לקבוע מדיניות בדבר הגבלת או איסור תנועה בדרכים. על פי החוק המוצע, יהא המפקד הצבאי)רשאי ליתן צו בדבר הגבלת תנועה בדרך. עוד נקבע, כי צו כאמור יהא טעון פיקוח ואישור על ידי הכנסת, באמצעות ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון.

ההסדר המוצע מביא לידי ביטוי הולם גם את מעמדה של הכנסת כגורם המפקח על פעילות רשויות השלטון בהיותה מבטאת את קשת הדעות הרחבה הקיימת בציבור, שעה שההחלטה המנהלית בדבר הגבלת התנועה תועבר תחת שבט ביקורתה של ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. בכך יתאפשר לכנסת למלא את תפקידה המרכזי והחשוב כמבקרת פעולות הרשות המבצעת, באופן אשר עשוי לצמצם במידה רבה את הצורך בהבאת נושאים שהינם ביטחוניים-מקצועיים במהותם לפתחו של בית המשפט. כל זאת, תוך צמצום ההתערבות השיפוטית בהחלטות כאמור, בהיותן החלטות אשר קיבלו את אישורה של הרשות המחוקקת – הכנסת, לאחר שנבדקו בידי ועדת המשנה שהוסמכה לצורך כך.

כן קובע החוק המוצע במפורש כי אין בהוראותיו כדי לגרוע מסמכויות הנתונות כיום על פי חוק לכל רשות, לרבות למשטרת ישראל ולמפקח על התעבורה, לעניין קביעת הסדרי תנועה בדרכים ואיסור או הגבלת השימוש בהן.

ביוזמתם של חברי הכנסת אורי אורבך וזאב אלקין התקיים הבוקר דיון מהיר של ועדת חוקה חוק ומשפט בנושא ההיבטים המשפטיים ופגיעה בזכויות האזרח בביצוע צווי ההקפאה ביו"ש. למרות שהתאריך לדיון תואם מראש עם שר הביטחון, הוא בחר במפתיע להיעדר ממנו. בתגובה הניח ח"כ אורבך ליד כסאו הריק של ברק שלט: "שר הביטחון אהוד ברק". הכיסא נותר ריק לאורך כל הדיון כשיו"ר הוועדה ח"כ דודו רותם לא איפשר לאיש לשבת במקום הפנוי. ח"כ אורבך תקף את שר הביטחון ואמר: "אהוד שוב ברח, הפעם מהכנסת. ברק נהיה דני דין, רואה ואינו נראה, אוכף ואינו נאכף. ברק חושב שוועדות הכנסת הן ועדות קישוט ולא המקום בו הוא חייב להשיב על שאלות קשות".

הדיון היה סוער ובמהלכו הוטחו דבים קשים מצד ח"כ טאלב א-סנע נגד המתנחלים. סגן שר הביטחון מתן וילנאי ואלוף פיקוד המרכז השיבו לטענות הח"כים. הם טענו כי ההליכים לבדיקת זכאות לפיצויים לנפגעי ההקפאה נמשכים והם יושלמו בתוך זמן קצר. הדיון יימשך במועד אחר.