המהומה בכנסת עם הקדמת וביטול הקדמת הבחירות זכתה כבר לנהרות של מילים. אנחנו, קיבלנו קצת אוויר לנשימה, בעיצומו של מפקד חברים. בדיון סוער ומעניין בכנסת על ממשלת האחדות החדשה והרחבה, נשאתי נאום שזכה להדים ולציטוטים רבים, ושכותרתו היא "קדימה חשבה שהיא חיה על זמן שאול פוליטי, אבל היא בדרך לגבעת שאול פוליטית". לפעמים שורה אחת טובה מאלף מילים, אבל אנחנו הפוליטיקאים, תמיד מוסיפים לשורה השנונה גם את אלף המילים…  הנה הנאום.

גם באתר נענע 10  פרסמתי את דעתי על הדרך שבה נעשה התרגיל של מופז ונתניהו. אף שאחדות פוליטית היא בעיקרון עניין מבורך, וגם הקדמת הבחירות הייתה מלכתחילה צעד מוטעה, הציבור מאבד את שאריות האמון שהוא רוחש לפוליטיקאים כשהוא רואה את הזגזוג והמיזוג, ואת הרוטינה של הקומבינה.

אז כנס הקיץ ממשיך כרגיל, ושורת החוקים שלי ממשיכה בדרכה אל ספר החוקים. חוק סימון המדרכות יידון השבוע בוועדת הכלכלה לקראת קריאה ראשונה (לינק), חוק השקיפות בנושא שכר הלימוד יעלה בקרוב לדיון, וגם חוק איסור אפליה על רקע מקום מגורים עולה על שולחן הכנסת. כל העבודה שנקטעה לפתע עם אזעקת השווא על הבחירות, חוזרת לסדרה.

מובן שאנחנו נאבקים על הצלת גבעת האולפנה בבית אל מסכנת ההריסה. חוק ההסדרה של עמיתי זבולון אורלב, בסיוע השר מטעמנו פרופ' דניאל הרשקוביץ, עולה על שולחן הכנסת, או שהממשלה תמצא פתרון אחר. המחויבות שלנו להתיישבות ביהודה ושומרון נובעת גם בגלל אהבת ארץ ישראל שלנו, וגם בגלל המחויבות שלנו לקהילות הציונות הדתית בכל הארץ. בכל מקום בו הקהילות שלנו בונות ונבנות, אנחנו עומדים לימינן.

כחלק מההיערכות הפוליטית, ובתוקף אחריותי כיו"ר הסיעה, חתמתי על הצהרת כוונות עם ח"כ יעקב כץ-כצל'ה מהאיחוד הלאומי. על פי ההסכם שתי הסיעות ירוצו ברשימה משותפת בבחירות הבאות. זו הצהרת כוונות שנועדה להגיד לכל המפקפקים כי כוונותינו רציניות. לאחר השלמת הבחירות הפנימיות בכל מפלגה ובכפוף לאישור היו"רים שייבחרו – ייחתם אי"ה הסכם מפורט. אני משוכנע במה שאני כותב כאן כבר למעלה משלוש שנים: אין דרך אחרת למעט האחדות! לא מפלגות חדשות ולא ריצה נפרדת. הוסיפו לכך את העובדה שבמסגרת שינוי שיטת הממשל יועלה אחוז החסימה, מה שיקשה על כל גוף קטן להצליח בבחירות. האחדות היא ערך, אבל גם כורח המציאות.

טוב, אחרי הדיווחים האלה, בואו נפסיק ללכת סחור-סחור וניגש לתכל'ס: אני זקוק לעזרתכם.

כן, כיוון שאנחנו במפקד חברים ומכיוון שאני מעוניין להיבחר שוב לכנסת (זה לא בשבילי, זה בשבילכם…), אני זקוק לתמיכה שלכם. חשוב לי מאוד שכל מי שמאמין בדרכנו, ושכל מי שמעריך את המהלך הפוליטי שעשינו בפתיחת השורות – ייתן יד. כל מה שאני מבקש מכם בשלב הזה הוא פשוט להתפקד. כן, הסיפור פשוט מאוד: אם אלפי אנשים ונשים יתפקדו וישתתפו אחר-כך בפריימריס, יהיה הרבה יותר קל לחולל שינויים. הצלחנו, באין סוף מאמצים ומול התנגדות קשה פנים-מפלגתית, להעביר את המפד"ל לעידן חדש: עידן שבו גם לציבור יש מה להגיד. עכשיו הציבור פשוט צריך לבוא ולתת אמון. לתת צ'אנס לשינוי הזה. מעכשיו אתה לא צריך לבחור רק את הנציג שלך שייבחר לוועידה שתהפוך למרכז שיבחר את הלשכה שיסדר למוישי שידאג לשלוימה. מעכשיו אפשר לבחור באופן ישיר את חברי הכנסת ואת היושב-ראש.

אבל לשם כך אנחנו זקוקים למצביעים חופשיים. לא כאלה שצריך לסדר להם, להבטיח להם, לפתות אותם או לאיים עליהם. רק לייצג אותם במסירות ובנאמנות כפי שעשינו בכל השנים האחרונות. אנחנו זקוקים למצביעים חופשיים (גם אם הם דתיים) שרוצים את טובת המפד"ל-הבית היהודי. בוחרים שרוצים להפוך את הנציגות שלנו לכוח מודרני, פתוח, מייצג. מחולל שינוי.

לכן אני קורא לכם ל-הת-פ-ק-ד! לא לשבת מהצד ולקטר, ולהסביר למה לא ומה פתאום. מיואשים יש לי מספיק על הראש, ואני רוצה את הכוחות מעוררי התקווה והאופטימיים.

כך תעשו זאת נכון, חברים וחברות: נכנסים לאתר ההתפקדות, ממלאים את הטופס לפי הכללים ואתם חברים. כולה 40 ₪. לצעירים אפילו סידרנו הנחה: רק 25 ₪.

עכשיו, עכשיו. לא אחר-כך. לא בערב, לא כשאני אגמור לחפש איזה תירוץ.

זה בדיוק שלוש דקות.

באופן אישי, נשמח מאוד אם בדוא"ל חוזר תעדכנו אותנו שהשלמתם את המשימה, או שאתם מעוניינים שנציג שלנו יפקוד אתכם, או אני בעצמי. כך נוכל להעריך ולהיערך לקראת ההמשך. אנחנו רוצים מפקד גדול ומשמעותי. אנחנו ממש זקוקים לתמיכתכם.

אם אתם מעוניינים לתרום (כן, כסף. קמפיין זה דבר יקר) נא פנו למתי: 052-6095213

(אין לי מעט חברים עשירים אז אני נאלץ לבקש כסף מהמון עניים).

בכל עניין אחר, אם אתם רוצים להירתם למשימה, להתנדב כפוקדים, כמתמודדים לוועידה, כחברי מועצת סניף – נא פנו לעידית 02-6408167 או 054-5450405.

עזרתכם חשובה לנו, שותפותכם יקרה לליבנו.  

תודה ובהצלחה.

אורי אורבך

פעם אולי היה מספיק לבחור את הנציגים שלנו לוועידה או למרכז ולמועצת הסניף, אבל הזמנים השתנו והדמוקרטיה הישירה, עם כל הפגמים שלה, היא זו שמצליחה להחיות מפלגות כמו הליכוד, קדימה ומפלגת העבודה.

העובדה שאנשים יכולים להתפקד בהמוניהם, לבחור ולהיבחר, פותחת את השורות לאנשים חדשים, לצעירים, לנשים. הדמוקרטיה היא הזרם החשמלי שעשוי להכניס תזזית בחיים הפוליטיים של הציונות הדתית.

הפוליטיקה הישנה, זו שעסוקה כל הזמן רק במנגנוני שימור הכוח של עצמה כבר לא מעניינת ולא מושכת. לציבור אידיאליסטי ואיכפתי כשלנו מגיע דרך דמוקרטית עדכנית, ולא שנייאש אותו שוב בחששות, בוועדות מסדרות, ובכל מיני סיפורי מעשיות למה פריימריס זה כל-כך מסוכן.

המשימות המובהקות של הציבור שלנו הן גדולות וחשובות. בהיעדר כוח פוליטי משמעותי המשימה קשה ביותר. אבל כוח פוליטי לא נבנה רק ממספר הנציגים בכנסת, אלא משותפות אמיתית ומאמון. שותפות פוליטית צריכה לאפשר להמוני הבוחרים והאוהדים לבחור ולהיבחר, בלי שיאיימו עליהם ובלי שיפתו אותם. לא עסק פשוט דמוקרטיה, ועוד אצלנו. אם המפד"ל-הבית היהודי רוצה באמת להתחדש, היא חייבת מהלך נועז והתארגנות חדשה. יש אצלנו כל-כך הרבה אנשים ונשים מוכשרים לחיים הציבוריים ואנחנו חייבים לתת להם הזדמנות לפעול, להאמין שיש להם בית פוליטי שמזמין אותם להשתתף ולהשפיע.

תמיד יהיו חששות: "להתפקד? לבחור ממש בעצמנו את המועמדים? את כל המועמדים? זה לא מקובל! וזה לא מסוכן? זה מנוגד למסורת… יש רבנים שמתנגדים… יש חשש לשחי…שחיתות! הצילו!"

מומלץ להפסיק לפחד ופשוט להציע לעצמנו מתנה יפה. כולם בוחרים את כולם. ביושר ובנדיבות. מי יודע, אולי העניין המוזר הזה של הדמוקרטיה אפילו ימצא חן בעינינו.

מושב החורף הסתיים ועם האביב התחיל זמזומה הטורדני של עונת הבחירות. האם הבחירות יוקדמו או לא יוקדמו? הדיבור על כך ודאי כבר באוויר והוא מעין נבואה המגשימה את עצמה. אם כבר כולם מדברים על הבחירות – למה שלא נעשה בחירות ממש? ובכל זאת, להערכתי הבלתי-מלומדת הבחירות יתקיימו במהלך 2013 ולא קודם לכן. טוב, לא לקחתי הימור גדול מדי.

הליכוד כצפוי בחר מחדש את נתניהו, קדימה בחרה את מופז, יחימוביץ' בעבודה, זהבה גלאון נבחרה לראשות מרצ. אצלנו, בבית היהודי שלנו, מעבר לעבודת החקיקה הענפה בכנסת, הצלחנו להעביר החלטה משמעותית בבית היהודי –מפד"ל: פריימריס!

כן, אחרי פסח תצא מפלגתנו למפקד חברים ובסופו של התהליך יתקיימו בחירות מקדימות גם ליושב ראש המפלגה וגם לרשימת חברי הכנסת. זו פעם ראשונה שבמפלגה דתית יתקיימו בחירות ישירות ומקדימות לקביעת הרשימה לכנסת. זו הזדמנות נדירה לפתוח את השורות, לאוורר קצת את הראש, להבין סוף-סוף שהגיע זמן של שינויים בציונות הדתית. גם מבחינתי זה בוודאי דורש שינוי: נצטרך לפקוד אנשים, לשכנע אותם שיבחרו בי, ולשכנע אנשים לבוא לשותפות פוליטית. אני משוכנע שנעמוד במשימה בלי לזייף ובלי להיגרר למקומות שפוליטיקאים לפעמים נגררים אליהם. אלו מכם שמעוניינים להשתתף, להתנדב, לעזור ולהצטרף (כלומר, כולכם) מוזמנים לפנות ולהצטרף למסע מרתק ובעל ערך.

הנה מאמר שפרסמתי בסוף השבוע בעיתון בשבע.

שני פרויקטים גדולים מאוד שאני מלווה מתפתחים לשמחתי באופן יפה ומשמח. אחד הוא פרויקט "תרגישו בבית" שכבר סיפרתי לכם עליו ואני מאוד גאה בו. כ-150 בתי כנסת וקהילות ברחבי הארץ פותחים את שעריהם בפני כל תושבי השכונה, לא רק הדתיים. הקהילות מארגנות אירועים שמחות, עלייה לתורה לרגל הגיוס, השתלמויות לרכזים. אני מאמין שבתי הכנסת חייבים לצאת מהקונכייה החמימה שלהם ולהיות בית כנסת של כלל הציבור הישראלי. כעת שותפות 150 קהילות, אבל במבט לעתיד אין לי ספק שזה יהיה בע"ה המודל הראוי והרצוי של כל בתי הכנסת בישראל, ודאי אלו הפועלים בציונות הדתית.

הנה סיקור קצר של אירוע פורים בהוד השרון במסגרת פרוייקט תרגישו בבית.

פרויקט אחר שאנחנו מלווים הוא פנים-מגזרי: השידוכים. בזכות העזרה והשותפות שלנו, הצטרפו מאות רבות של מתנדבים (ובעיקר מתנדבות) למעגל השדכנים של "ישפה". כל נושא ההתמודדות עם תופעת הרווקות המאוחרת הופך לנושא מדובר יותר בציבוריות שלנו. צריך בסך הכל לחשוב שתופעת הרווקות איננה עניין פרטי, אלא תופעה חברתית בעלת משמעויות ציבוריות מרחיקות לכת. פגשתי את צוות ישפה לפגישת עבודה ארוכה ולמדתי על התנופה בנושא מאז מעורבותנו בעניין. אפילו דיווחו לי כי חמישה זוגות החליטו על נישואים כ"תוצרת" של גל המתנדבים החדש שהצטרף לישפה. לא שווה?

סוגיית מגרון, ועכשיו חברון, על סדר היום הממשלתי. הצטערתי על החלטת בג"צ ואני מקווה שבכל זאת, מעז ייצא מתוק, והיישוב מגרון יוקם בסופו של דבר במקומו החדש. מקווה שלכולם יהיה שכל לא להיגרר לעימות המשרת רק את הקיצוניים שוחרי התיגרה.

החורף עמד גם בסימן "הדרת נשים". זוכרים? היריקה בבית שמש, אוטובוסי המהדרין, רדיו קול ברמה שלא משמיע נשים (כמעט. בעקבות התערבותנו הוא התחיל להשמיע). מעניין להיווכח איך נושאים שפורצים בקול תרועה רמה, מפנים במהירות את מקומם לנושאים אחרים עד להתפרצות הבאה.

והנה כמה לינקים ממושב החורף:

נאום הבמבה http://www.youtube.com/watch?v=4oL8Fle6XZQ

ידיעה על קמחא דפסחא http://www.inn.co.il/News/News.aspx/235748

והנה לסיום תכתובת משעשעת על יחסי פוליטיקאים ועיתונאים.

וכמה סטטוסים שלי מעמוד הפייסבוק לכל אלו שלא מצליחים להתחבר למדיה הסוחפת הזו.

-         בעקבות החלטת בג"צ על פינוי מגרון נראה לי שלא צריך להקדים את הבחירות, אלא פשוט לבטל אותן, משום שממילא שופטי בג"צ סבורים שהם נבחרו לנהל את המדינה.

-         אם בפקולטה לפסיכולוגיה באוניברסיטה היו כולאים 30 אנשים מרצונם לצורך ניסוי פסיכולוגי-התנהגותי, ומשסים אותם איש ברעהו – משרד הבריאות והאוניברסיטה לא היו מאשרים זאת. אבל כשזה במסגרת "האח הגדול", כבידור, כחלק מהנורמות של הטלוויזיה הקדושה – זה נראה לכולם סביר. כדורים פסיכיאטרים זו הבעיה? הקונספט כולו הוא הבעיה.

-         אחרי שראש העירייה חולדאי יגמור להפעיל תחבורה ציבורית בתל אביב בשבתות, כדאי שיתפנה לטפל גם בתחבורה הציבורית האיומה בתל אביב בימי חול.

-         הבחירות הפנימיות בליכוד הוכיחו שוב את מה שאני אומר כבר שנים: יש דתיים ומתנחלים רבים שמאוד אוהבים את המשחק הדמוקרטי: הם מתפקדים לליכוד, מצביעים לאיחוד הלאומי ובאים בתלונות לבית היהודי.

-         "ארץ נהדרת" משעשעת, אבל פחדנית. אומץ זה לכסח את החונטה המשפטית, כולל בית המשפט העליון, את המימסד השמאלני והתקשורתי, את הבזבזת באקדמיה, את הצדקנות של מרצ וחוגי השלום, את הקנאות הערבית. סאטירה טובה יורדת על הפרות הקדושות שלך, ולא של זולתך. זה קצת משעמם לרדת שוב על המתנחלים, החרדים וכל הקורבנות הקבועים. תגוונו.

-         אני מתנגד עקרונית להתערבות בג"צ בפסילת חוקי הכנסת, כולל חוק טל. בפועל, אולי תצמח לנו ברכה. כעת הכנסת תיאלץ לחוקק חוק צודק ושיוויוני יותר. קצת התרגלנו לכך שקשה לחרדים להתגייס, שיש להם יותר מדי מסלולים עוקפי צבא, ושצה"ל לא ממש בשבילם. נהיה שותפים פעילים בעיצובו של חוק חדש שיביא בחשבון את חובת הגיוס לצה"ל תוך התחשבות בעולם החרדי, ולא תוך כניעה לכל תירוץ וקריצה.

חג פסח כשר ושמח, אביב של התחדשות כללית, מעט אופטימיות זהירה וזהירות אופטימית.

                                                 אורי אורבך  

1.

זהו המכתב שנתקבל לפני מספר שבועות בלשכתו של יו"ר הכנסת:

לכבוד

מר ראובן ריבלין

יו"ר הכנסת

מר ריבלין הנכבד,

המגיש הקבוע זה שנים של יומן הבוקר (8.00-6.00) ברשת ב' הוא מר אריה גולן. הוא מראיין את אישי הציבור ולעתים גם קוטע אותם, מתווכח עמם ונואם בעצמו.

מה שלא תקין בהתנהגותו של מר גולן, ועליה כבר התרעתי לפני נציב תלונות הציבור של רשות השידור, הוא הנוסח החברתי-משפחתי שבו פונים אישי הציבור אל מר גולן כאל "אריה" (במלעיל!) חברם הטוב. לגבי חברי הכנסת (והשרים) הדבר מפריע עוד יותר, כי הראיון נועד לשטוח את דעותיהם ואמירותיהם לפני קהל המאזינים, הלא הוא כלל אזרחי המדינה, ולא לפני "אריה". אבל הם חוזרים ואומרים "אריה", בניסיון לשכנע את חברם הטוב בצדקת עמדתם. אזרחי המדינה כלל לא חשובים. כך הפך המכשיר לעיקר, והמסר וקהל המסר לטפלים.

אודה לך על התייחסותך לדברי לגבי התנהגות חברי הכנסת, החייבים לאזרחי המדינה ולא ל"אריה" דין וחשבון.

בברכה,

סיני אלכסנדרוביץ'

רח' הכנסת הגדולה

תל אביב

2.

וזוהי התשובה שנתקבלה עד מהרה אצל האזרח אלכסנדרוביץ':

לכבוד מר סיני אלכסנדרוביץ'

שלום רב,

מכתבך התקבל בברכה בלשכת יו"ר הכנסת.

אין בסמכותו של יו"ר הכנסת להעיר לחברי הכנסת. הסמכות היחידה במקרה זה נתונה לוועדת האתיקה של הכנסת.

מכיוון שאין כאן עניין אתי אלא עניין סגנוני, אתה יכול לפנות לחברי הכנסת המסוימים המדברים באופן זה ולהביע את עמדתך.

לגופם של דברים, יו"ר הכנסת סבור שאין פסול בכך שהמרואיין פונה למראיין בשמו, מטבעה של המדיה הרדיופונית הוא שנוצר שיח גם אישי בין המראיין למרואיין.

בברכה,

חיים נריה

לשכת יו"ר הכנסת

3.

השיב האזרח אלכסנדרוביץ' מרחוב הכנסת הגדולה (!) ליו"ר הכנסת:

לכבוד

מר ראובן ריבלין

יו"ר הכנסת

אני מודה לך על תשובתך המהירה להפליא.

בוודאי אתה הסמכות המוסמכת להחליט כי אין לך הסמכות להעיר לחברי הכנסת.

עם זאת, עמדתך ש"אין פסול בכך שהמרואיין פונה למראיין בשמו" הינה, עם כל הכבוד, בעייתית.

איש הציבור המרואיין מעביר לציבור את עמדותיו והמראיין הינו הכלי להעברה זו. גם אם כמובן, יש, כדבריך "שיח אישי" ביו מרואיין ומראיין – אין הוא יכול לגלוש לפסים החברותיים של "אריה" במלעיל. מרואיין החוזר כמה פעמים בראיון על שמו הפרטי של המראיין מראה את היחסים החנפניים ההדדיים בין שלטון לתקשורת, שהינם לא פחות בעייתיים מאשר יחסי הון ושלטון.

באזני עוד מהדהדת פנייתו של מנחם בגין למראיין: "מר [שלום] קיטל…".

כמובן שאין אתה מצפה שאפנה לחברי כנסת, כל אחד בנפרד, להביע את עמדתי זו. ייתכן שאין התופעה בגדר פגם אתי פורמלי, אבל בוודאי שהעניין לא יאה.

זו דעתי כאזרח הבוחר ושולח נציגיו לכנסת.

בברכה,

סיני אלכסנדרוביץ'

4.

כעת פנה האזרח אלכסנדרוביץ' לחבר הכנסת אשר כינה את המראיין בשמו הפרטי:

לכבוד

ח"כ אורי אורבך

הכנסת, ירושלים

מר אורבך הנכבד,

ביומן החדשות של הבוקר (שלאחר חדשות 07.00 ) רואיינת על ידי מגיש היומן אריה גולן ופנית אליו כ"אריה".

אני מסתייע בהצעתו של יו"ר הכנסת (ראה במצורף) לפנות אליך ולהביע את דעתי בעניין.

כאזרח אני מרגיש עצמי יותר ויותר נפגע מכך שאתם, אישי הציבור, מנסים לשכנע את "אריה" במקום לשכנע את הציבור הבוחר בכם.

אשמח לשמוע את דעתך, לאחר שיו"ר הכנסת לא קיבל את עמדתי. אשמח אם תהיה לך הסבלנות לקרוא את כל התכתובת, כי היא מלמדת על יחסי שלטון ותקשורת. כעיתונאי ותיק בעבר וח"כ בהווה אולי יהיו לך תובנות נוספות.

בברכה,

סיני אלכסנדרוביץ', תל אביב

5.

מייד ענה לו חבר הכנסת אורבך:

מר אלכסנדרוביץ' שלום,

הערתך מעניינת ובעלת ערך כשלעצמה לגבי יחסי מראיין ומרואיין ולכן אני מודה לך על הזווית שאתה מאיר. אכן פוליטיקאים המתראיינים צריכים לשים לב לכך שלא יתקבל הרושם כי העיתונאים והפוליטיקאים – חד הם, חבורה המפרכסת זה את זה, ועליהם לשמור על ריחוק מסוים בעת הראיון.

עם זאת, אינני מסכים עם תוכן הערתך. הדוגמה של פנייה בשם פרטי, אינה דוגמה טובה ליחסי קירבה שכאלה, אלא היא שיגרת לשון נעימה וסבירה ביחסים בין בני אדם. שיחה רדיופונית/טלוויזיונית היא קודם כל שיחה, וככזו נראה לי סביר ביותר שהמרואיין ינקוב בשמו הפרטי של המראיין. בין אם המרואיין לא מכיר אותו, ובוודאי אם הוא מכירו. לענות לעיתונאי בשם "מר גולן" או "מר ברקאי" זה אולי נכון פורמאלית, אבל נשמע לי ארכאי. אני עצמי, אם אפנה למראיין שלי בשם מר ברקאי, מר גולן או גברת רהב-מאיר, אעשה זאת רק בנימה הומוריסטית, כדי להפריז כביכול בחשיבותו של המראיין (זה כמו לומר בהגזמה: הוד מעלתו המראיין…). השיחה מתנהלת עם "אריה", אבל אני כמובן מנסה לשכנע באמצעותו עוד מיליוני שמות פרטיים המאזינים לשיחה, ואין זו שיחה פרטית גם אם היא נחזית ונשמעת ככזו.

בכל אופן, כאמור, הערתך מעוררת מחשבה. מובן שבמכתבים פורמאליים יש לפנות בשמו המלא ובתוארו של הפונה, ובכל זאת הייתי שמח לפתוח את מכתבי במילים "סיני, שלום".

בברכה, אורי (ח"כ אורבך, כמובן)

נ.ב. כיוון שהעלית נושא בעל משמעות ציבורית, הייתי רוצה להעלותו בקרוב לפרסום באתר האינטרנט שלי/בפייסבוק, מה שעשוי לגרור פרסומים נוספים. לפני שאני עושה זאת, אני רק מבקש רשות אם רשאי אני לעשות זאת תוך ציון שמך או להסתפק בכך ש"פנה אלי אזרח", בלי ציון השם. זה לשיקולך המלא ואכבד כמובן עת עמדתך.

א.א.

6.

כעבור ימים אחדים נתקבלה בלשכתו של ח"כ אורבך תגובתו של האזרח אלכסנדרוביץ':

לח"כ אורבך שלום

תודה על התייחסותך המפורטת המעידה על כך שהקדשת מחשבה ותשומת לב לנאמר במכתבי. אני כמובן מצטער שלא קיבלת את עמדתי, אבל בחברה חופשית אי הסכמה הוא אחד היסודות המרכזיים.

מכיוון שאתה רוצה להמשיך לפתח את הנושא באתר האינטרנט שלך וביקשת רשותי לפירסום שמי ומכתבי – הרי היא נמסרת לך בלב חפץ. אולי התהודה הציבורית תשנה משהו בסגנון הקיים.

בברכה

סיני אלכסנדרוביץ

רחוב הכנסת הגדולה

תל אביב

7.

והנה אפוא, הבאנו את התכתובת בשלמותה לפניכם. למען יראו כולם כי לכל איש יש שם. סיני ומר אלכסנדרוביץ', רובי והיו"ר ריבלין, אריה ומר גולן, וגם ח"כ אורבך ואורי.

הכנסת השמונה-עשרה

יוזמים: חברי הכנסת זבולון אורלב
אורי אורבך
יריב לוין

פ/4127/18

הצעת חוק שירות בני ישיבות הסדר וישיבות גבוהות ציוניות, התשע"ב–2012

הגדרות 1. (א) בחוק זה –
"חוק שירות ביטחון" – חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו–1986 ;
"ישיבה" – ישיבה או כולל, שמתקיימים בהם לימודים תורניים בלבד, והכלולים ברשימה שקבע לעניין זה השר לפי סעיף 6;
"עיסוק" – כל עבודה שמקובל לקבל בעבורה שכר, בין שהיא נעשית בשכר ובין שנעשית שלא בשכר, הכשרה מקצועית, וכן כל עיסוק אחר שקבע השר;
"השר" – שר הביטחון.
(ב) לכל שאר המונחים בחוק זה תהיה המשמעות הנודעת להם בחוק שירות ביטחון.
דחיית שירות 2. לבקשת מיועד לשירות ביטחון, רשאי השר לדחות, בצו, את מועד התייצבותו לרישום, לבדיקה רפואית או לשירות ביטחון (להלן – צו דחיית שירות) אם התמלאו בו כל אלה:
(1) הוא לומד בישיבה באופן סדיר, בהיקף שלא יפחת מארבעים וחמש שעות בשבוע, למעט בתקופות חופשה שקבע השר;
(2) הוא אינו עוסק בכל עיסוק נוסף על לימודיו בישיבה;
(3) הוא הצהיר, בתצהיר שניתן בהתאם לסעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א–1971 , כי מתקיימים בו התנאים בפסקאות (1) ו-(2);
(4) ראש הישיבה שבה הוא לומד אישר בכתב כי מתקיים בו התנאי שבפסקה (1) והתחייב כי כאשר יחדל להתקיים בו התנאי האמור יודיע על כך לפוקד בתוך 30 ימים.
הוראות בדבר מתן הצו 3. (א) צו דחיית שירות יינתן לתקופה שלא תעלה על שנה אחת.
(ב) השר רשאי לחזור ולתת צו דחיית שירות כאמור בסעיף קטן (א), ובלבד שהתצהיר והאישור לפי סעיף 2(3) ו-(4) יינתנו מחדש עובר למתן כל צו.
(ג) צו דחיית שירות יינתן לכל מי שמתקיימים בו התנאים שבסעיף 2, וכן התנאים המוקדמים שנקבעו לפי סעיף 13(א)(2), אלא אם כן שוכנע השר שצורכי הביטחון של מדינת ישראל אינם מאפשרים זאת.
תנאים לדחיית שירות 4. צו דחיית שירות מותנה בכך שימשיכו להתקיים במי שהצו חל עליו התנאים האמורים בסעיף 2(1) ו-(2) כל עוד הצו בתוקפו.
חובות מי שחל עליו צו 5. (א) מי שחל עליו צו דחיית שירות וחדל להתקיים בו אחד מהתנאים שבסעיף 2(1) או (2), חייב להתייצב בלשכת הגיוס הקרובה למקום מגוריו בתוך 30 ימים.
(ב) הסתיימה תקופת תוקפו של צו לפי חוק זה, חייב מי שמועד התייצבותו נדחה, להתייצב בתוך 14 ימים בלשכת הגיוס כאמור בסעיף קטן (א), אם לא נקבע מועד אחר להתייצבותו.
רשימת ישיבות 6. השר יקבע את רשימת הישיבות המוכרות לעניין חוק זה על פי המלצת איגוד ישיבות ההסדר או ועד הישיבות הגבוהות הציוניות, ובהתאם לאמות מידה שקבע.
לימוד בישיבת הסדר או בישיבה גבוהה ציונית 7. (א) בסעיף זה –
"ישיבה גבוהה ציונית" – ישיבה גבוהה שאינה ישיבת הסדר, המעודדת לשירות צבאי, ושמתקיים בה אחד מאלה:
(1) 60% לפחות מתלמידי שלושת השנתונים הוותיקים מבין השנתונים שהחלו את לימודיהם בישיבה בתשע השנים האחרונות התגייסו לשירות סדיר בצה"ל;
(2) תלמידיה משלבים שירות סדיר בצה"ל במסגרת לימוד שש-שנתית, שנקבעה בהמלצת ועד הישיבות הגבוהות הציוניות;
(3) תלמידיה משלבים שירות סדיר מלא בצה"ל במסגרת לימוד חמש-שנתית, שנקבעה בהמלצת ועד הישיבות הגבוהות הציוניות;
"ישיבת הסדר" – ישיבה המיועדת למשרתים בשירות משולב, שנקבעה בהמלצת איגוד ישיבות ההסדר;
"שירות משולב" – שירות סדיר המשלב פרק זמן או פרקי זמן של שירות צבאי פעיל ופרקי זמן של לימוד בישיבת הסדר בתנאים של שירות ללא תשלום או בישיבה גבוהה ציונית.
(ב) יוצא צבא רשאי לשרת בשירות משולב ובלבד שבקשתו אושרה על פי הכללים שנקבעו בפקודות הצבא.
(ג) מיועד לשירות ביטחון שבקשתו לשרת בשירות משולב אושרה, ייקרא לשירות משולב לתקופה שלא תפחת מתקופת השירות שהוא חייב בה לפי חוק שירות ביטחון, בתוספת של 12 חודשים.
(ד) השר יקבע את הכללים להפעלת השירות המשולב ואת אמות המידה לאישור בקשות לפי סעיף זה.
עונשין 8. סעיפים 46 עד 48 לחוק שירות ביטחון יחולו בכל הנוגע לחוק זה, בשינויים המחויבים.
תחולת חוק שירות ביטחון 9. (א) אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מסמכות השר לפי סעיף 36 לחוק שירות ביטחון.
(ב) הוראות סעיפים 37 ו-38 לחוק שירות ביטחון יחולו על צווים לפי חוק זה, בשינויים המחויבים.
(ג) בכל עניין שלא הוסדר בחוק זה, יחולו הוראות חוק שירות ביטחון.
ביצוע ותקנות 10. השר ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו, בין השאר בעניינים אלה:
(1) הדרכים והמועדים להגשת בקשות לפי חוק זה;
(2) תנאים מוקדמים להגשת בקשה לפי סעיף 2;
(3) התנאים והכללים להכרה בישיבה לפי סעיף 6 ואופן פרסום רשימת הישיבות.

דברי הסבר
לאחרונה קבע בית המשפט העליון כי חוק דחיית שירות לבני ישיבות שתורתם אומנותם, התשס"ב–2002 ("חוק טל"), אשר נחקק לפני כעשור כהוראת שעה, אינו חוקתי וזאת בשל פגיעתו החמורה בשוויון. החוק עתיד שלא להתחדש והמנגנון החוקי שהסדיר את הפטור לבני ישיבות שתורתם אומנותם עתיד לעבור שינויים במסגרת חוק חדש אשר יקבע קריטריונים חדשים לדחיית השירות צבאי.
כמעט בלי משים ובלי שהדבר יעורר דיון ציבורי, יחד עם ביטולו של חוק דחיית שירות לבני ישיבות שתורתם אומנותם, בוטל גם המנגנון הקבוע בסעיף 9 לחוק הנ"ל הקובע את המסגרת החוקית המאפשרת את שירותם של בני ישיבות ההסדר. ברי לכל כי לא הייתה כל כוונה לבטל את התשתית החוקית עליה מיוסד השירות המשולב של חיילי ישיבות ההסדר. השופט מלצר אף התייחס במסגרת פסק הדין וקבע בקצרה כי אין הכוונה לפגוע בשירותם של חיילי ישיבות ההסדר. אלף וחמש מאות בני ישיבות ההסדר המתגייסים בכל שנה תורמים רבות במסגרת שירותם הסדיר ומהווים כוח חשוב ואיכותי ראשון במעלה במסגרת מערך המילואים.
בשנת התשנ"א קיבל מפעל ישיבות ההסדר את פרס ישראל. בנימוקי השופטים צויין בין השאר כי "ישיבות ההסדר מגשימות בדרכן המיוחדת את החזון הציוני, בשילוב של ספרא עם סייפא. מפעל ישיבות ההסדר הוא חידוש ויצירה מקורית במדינת ישראל המתחדשת, שלאחר חורבן מרכזי התורה באירופה בשואה ונעשתה למרכז לימוד התורה. בחורי ישיבות ההסדר הפזורים ברחבי המדינה, ובעיקר ביישובי פיתוח וספר, משתלבים בחיי החברה במקום לימודם, תוך מילוי כל החובות כלפי המדינה. בני התורה ואנשי החיל הלומדים בישיבות ההסדר משמשים גם דוגמה למיזוג גלויות ולקליטת עלייה. בני ישיבות הסדר הצטיינו בשירותם הצבאי במסירות נפש במערכות על תקומת ישראל. בוגרי ישיבות ההסדר נוטלים חלק פעיל במשימות שהמדינה עומדת לפניהן ומגשימים לימוד וקיום של תורת ישראל יחד עם יישוב ארץ ישראל ועם אהבת עם ישראל".
הצעת החוק מעגנת את שירותם הסדיר של בני ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות הציוניות, שתלמידיהם מתגייסים באחוז גיוס גבוה ביותר, ומבקשת להעניק למפעל מבורך זה את התשתית המשפטית לה הוא זקוק על מנת להמשיך ולהתקיים.

הצעת חוק הדגל הסמל והמנון המדינה (תיקון – פגיעה בכבוד המנון המדינה), התשע"ב–2012

תיקון סעיף 5 1. בחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, התש"ט–1949 , בסעיף 5 –
(1) בכותרת השוליים, במקום "או סמלה" יבוא "סמלה או המנונה";
(2) במקום "או בכבוד סמל המדינה" יבוא "בכבוד סמל המדינה או בהמנון המדינה".

דברי הסבר

חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, התש"ט–1949, אשר נחקק עוד בשנת 1949, בחר להגן על דגל המדינה וסמלה מפני פגיעה בכבודם. המנון המדינה שנישא בפי כל העם שנים רבות עוד קודם הקמת המדינה נזנח ולא זכה למעמד חוקי באותן שנים, דווקא בשל המעמד הרם שזכה לו באופן עממי. שנים רבות לאחר מכן, בשנת 2004, ביקש המחוקק לתקן את החוק ולהוסיף בו את שירת "התקווה" במסגרת התוספת ולהגדירה לראשונה באופן רשמי כ"המנון המדינה". אלא שעבודת החקיקה לא הושלמה ויצרה פער בין דגל המדינה וסמלה הזוכים למעמד רשמי בחוק ומוגנים מפני פגיעה בהם להמנון המדינה הזוכה בשנים האחרונות למעמד רשמי אך אינו מוגן מפני פגיעה בכבודו.
הצעת החוק מבקשת לתקן לאקונה זו שנוצרה במסגרת החוק ולחזק את מעמדו של המנון המדינה כך שיושווה למעמדם של דגל המדינה וסמלה. בימים אלה בהם לא תמיד נשמר כבודו של המנון המדינה ולעיתים אף מבוזה, חשוב להגן עליו מפני כל המבקשים לפגוע בו. אישורה של הצעת החוק יהווה הצהרה קבל עם ועדה כי המנון המדינה מבטא את ריבונותו של עם ישראל בארצו ממש כמו דגל המדינה וסמלה.

האוהדים חסרי התרבות של בני סכנין השתוללו בזמן נגינת "התקווה" בטדי, שרקו בוז וקראו קריאות לאומניות בערבית. אבל כפי שרגילים אצלנו, נהוג לתת להם "הנחת-ערבים". כאילו ככה זה אצלם, מה לעשות, מעלש. קריאות גזעניות נגד ערבים – מעשה פסול המזכה אותך בצדק בשלילת נקודות-ליגה; אבל ביזוי ההמנון הלאומי שלנו עובר לידינו כאילו לא קרה כלום, וכבודנו מחול. כי אצלנו התרגלו למחשבה הנואלת שלערבים מותר הכל. כי הם נורא מקופחים, והכיבוש, והקשקוש, ואין להם ביוב זורם וכל ההבלים האלה. אז בגלל שיש להם ילדות עשוקה מותר להם להוציא לנו אצבע משולשת בהמנון הלאומי שלנו. צריך לומר לאוהדי סכנין באמצעות עונש ראוי כי אנחנו לא מוכנים לעיסקה הזו. כן, אנחנו פטריוטים ויהודים לאומיים ואצלנו לא מבזים את ההמנון בציבור. נכנסים על זה לכלא, מקבלים על זה קנס, יורדים על זה ליגה. ושלא יתבלבלו בין ליגת העל לליגה הערבית.

אני לא מצפה שהם ישירו במלוא גרון את "נפש יהודי הומיה", למרות שעדיף לכל ערבי במזרח התיכון לחיות בחורף היהודי בישראל, מאשר באביב הערבי בסוריה או במצרים, אבל זכותנו לדרוש שמי שלא רוצה לשיר, שלפחות יסתום. אתם אזרחים? תתנהגו כמו אזרחים, לא כמו עדר פראים מוסתים שאף אחד לא רוצה להתעסק איתם.

לא מדובר פה על כדורגל, אלא על תרבות. סכנין יכולה להבקיע שלושה ואפילו חס וחלאילה שישה שערים לרשת של בית"ר, אבל על קריאות לאומניות במשחק כדורגל, ועל התפרעות בזמן ההמנון הלאומי הם צריכים לחטוף כזה עונש, שכל סכנין תשיר בפעם הבאה לא רק את התקווה אלא גם את "עם ישראל חי". בינתיים, לאוהדים המתפרעים של בית"ר ירושלים צריך להביא משטרה, לאוהדים של סכנין צריך להביא את המדינה.

(פורסם בידיעות אחרונות, ספורט, 6.2.12)

אומרים שאקדח ריק מפחיד יותר מאשר אקדח טעון. בעוד שאקדח טעון מפחיד את מי שמאיימים עליו, הרי שאקדח ריק מפחיד כפליים. הוא מפחיד את מי שמאיימים עליו והוא ממלא בחששות גם את האוחז בו: שמא יתגלה כי האקדח הוא בכלל ריק.
לפני כשבוע, בתום סדרת דיונים מעמיקה, החליטה ועדת המיפקד של הבית היהודי-מפדל החדשה החלטה בעלת משמעות היסטורית בשדה הפוליטי: על המפד"ל לבחור את היושב ראש ואת שאר המועמדים בפריימריס על ידי כלל המתפקדים; כדי למנוע את ביטול המהלך באמצעו, על המפלגה לבחור במכה אחת גם את היו"ר וגם את שאר המועמדים; על המפלגה לשריין שני מקומות בחמישייה הראשונה: למועמד צעיר ולמועמדת אישה.
יש בהחלטה הזו בשורה גדולה. כל איש ואישה ציונים-דתיים ומסורתי יוכלו לבחור ולהיבחר. פתאום תינתן הזדמנות מצוינת לכוחות חדשים הרוצים לפעול בשליחות הציבורית. פתאום, גם למי שבדרך כלל אין אפשרות לחדור את המנגנון מפלגתי-עסקני יש סיכוי להשתתף. במרכז המפלגה, בסניף המקומי, בכנסת. פתאום הציונות הדתית הפוליטית לא תהיה עוד נחלתם של כמה בוסים קבועים שיודעים תמיד מה נכון ומה לא, אלא עניין של עוד אנשים.
העסקונה מזועזעת. היא תמיד רוצה "לרענן" את המפלגה אבל אנשיה תמיד רוצים לרענן אחרים ואף פעם לא את עצמם. "מה הציבור מבין?" הם רוטנים. "מה כבר ועדת המפקד הזו מבינה מהחיים שלה?" הם רושפים בזעם. באמצעות המנגנון, עצות משפטיות, תרגילים והפחדות הם מאיימים לטרפד בעורמה את רצון הציבור.
אכן, פוליטיקה היא מקצוע וצריך לדעת להלך בנתיביה. אולם היא לא רק מקצוע, אלא קודם כל שליחות ציבורית. בניגוד למה שמוכרים לנו כל הזמן, הפוליטיקה איננה רק אמנות התיחמון והחנופה, השירקעס והדיל. בית הנבחרים הוא המקום אליו אנשים נושאים עיניים כי הם רוצים לראות בו אנשים שמייצגים אותם ביושר ובנאמנות, בפתיחות ובשקיפות. אחת הסיבות להידרדרות הפוליטית של הציונות הדתית נבעה מהתחושה כי זהו מועדון סגור של קבוצות-אינטרסים. רבבות אנשים, בעיקר צעירים, חשו כי הפוליטיקה הקטנונית התגברה על האידיאלים האמורים לשרת את הציונות הדתית הבונה והמאמינה.
גם עכשיו, בעלי האקדח הריק מאיימים לחסום את האופטימיות והרצון בשינוי ולהשיבנו לאחור. אני קורא לכם, צעירים וצעירות, אל תחשבו שזה לא העסק שלכם. זו זכותכם וחובתכם להשתתף בבניית כוחה של הציונות הדתית המתחדשת והשואפת לאחדות. כי הבית היהודי הזה הוא גם שלכם.

הצעת חוק העונשין (תיקון – הטרדה מגדרית), התשע"ב–2012

הוספת סעיף 144ז 1. בחוק העונשין, התשל"ז–1977 , אחרי סעיף 144ו יבוא:
"הטרדה מגדרית 144ז. המבזה או משפיל אדם בשל מינו, דינו – מאסר שנה."

דברי הסבר

החוק למניעת הטרדה מינית מתמודד בין השאר עם יחס משפיל ומבזה ביחס לאדם ככל שהדבר נוגע למינו, מיניותו או נטייתו המינית. הערות מבזות או משפילות שנושאן בעל אופי מיני כלשהו עשויות להיחשב הטרדה מינית במובנה הפלילי. ואולם, החוק אינו מתייחס להערות מבזות ומשפילות הבאות על רקע מגדרי ושאינן מתייחסות להקשר מיני כלשהו.
לאחרונה התברר כי קיים צורך בחקיקה אשר תאסור התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם בשל מינו, גם כאשר ההתייחסות עצמה אינה נושאת אופי מיני. הצורך בחקיקה זו כפול. מצד אחד, אין לבלבל בינה לבין הטרדה מינית. בעוד שבהטרדה מינית ההתייחסות עצמה בעלת אופי מיני, הרי שעניינה של ההצעה המדוברת בהתייחסות מבזה או משפילה הבאה על רקע מינו של האדם גם כאשר ההתייחסות עצמה אינה נושאת אופי מיני. מבחינה זו האבחנה המשפטית חשובה ואין להרשיע אדם בהטרדה מינית כאשר מעשהו לא נשא אופי מיני, אלא בא על רקע מגדרי בלבד.
מצד שני, ובוודאי שלעת הזו על המחוקק לתת דעתו לסוגיית הדרת הנשים ולקבוע כי התייחסות מבזה או משפילה לאדם ובעיקר כשזו מופנית כלפי נשים – אסורה על פי חוק, גם כשזו אינה נושאת אופי מיני, אלא באה על רקע מגדרי בלבד. הטרדת אדם בשל מינו גם כשהטרדה זו אינה מתייחסת למינו, מיניותו או נטייתו המינית היא תופעה פסולה, פוגעת בשלום הציבור והרסנית מבחינה חברתית. הצעת החוק מבקשת לאסור אותה בחוק ולהטיל עונש של עד שנת מאסר למטריד מסוג זה.

רכבת יוצאת לדרכה מתל אביב לחיפה בבוקר. אין בה מקום לכל-כך הרבה חיילים ואזרחים, אבל יש בה מקום רב לפופוליזם, לפטריוטיזם ולרגשנות בשקל. קראתי היום את הכותרות הזועקות על כך שהחיילים לא יוכלו לנסוע בחינם ברכבת בשעות העומס. במקום זאת יועמדו לרשותם אוטובוסים בחינם. לחיילים אפילו התאפשר לאחר לבסיסיהם בגלל העיכוב הצפוי. קראו לי אז באתי לסיור בוקר של ועדת חוץ וביטחון כדי "לעמוד מקרוב" (אנחנו אך פעם לא סתם באים) במתחם תחנת הרכבת סבידור מרכז בתל אביב. רק באתי לעמוד מקרוב, עוד עפעפי שחר על עיניי וסימני הידוק תפילין על זרועי טרם נמחו, וכבר ראיתי את שאול מופז באמצע יום עבודה בפריימריס שלו: "לא יעלה על הדעת" הוא הקליש, ומירי רגב זעמה כי לא ייתכן וכיוצא בזה. ומסביבם מתקתקים ומצלמים ומקליטים ומרשרשים.

ואמא אחת עמדה שם מעל כולם עם מגאפון וזעקה משהו שמתחרז עם כרטיס ובסיס. שתי נשים שבאו איתי ברכבת ממודיעין הניפו שלטים בגנות ההחלטה והצטלמו עד זוב דם. עשרות צלמי טלוויזיה ועיתונאים כתבו ושתו בצמא כל שיעול שלנו חברי הכנסת, בו התרענו על העוול הנורא, המזעזע, הבלתי נסלח: שהחיילים שלנו לא יוכלו לנסוע בחינם בשעות האלה אלא יצטרכו לנסוע באוטובוס! עם כל הפקקים! מזעזע! איך ייתכן? נדמה לי שאפילו אני, שהסערה המופרזת הזו התחילה לעלות לי על העצבים הרופפים שלי אמרתי משהו לאיזה ערוץ ש"צריך למצוא פתרון לבעיה". אבל תודו שזה כלום לעומת האנרגיה המתפרצת של מירי רגב. איך עושים דבר איום כזה לחיילים.

וכך בשבע וחצי בבוקר קיפצצה לה להקת ח"כים ועדת כתבים מרציף לרציף. הצטלמנו באוטובוסים, עיכבנו חיילים, הזעפנו גבות התרענו בגרון ניחר על העוול הנורא ושלא נשתוק.

אז מי צודק? בכלל לא חשוב. אולי משרד הביטחון, אולי הח"כים שמתנגדים. אבל בכלל לא מתנהל כאן ויכוח, אלא תחרות של פטריוטיות כדי להראות לתקשורת ובאמצעותה לעמישראל מי כאן האבא של החיילים ומי האמא שלהם. שקט, קמפיין חד-יומי בו כלי התקשורת נהנים להציג פטריוטיות זולה, דמגוגית. מציגים את החיילים כאילו הם ילדים ושנסיעה באוטובוסים לבסיס היא מינימום פתיחת ציר בלבנון עם 70 קילו על הגב. הכותרות בעיתונים מציגות החלטה טכנית של רשויות הצבא כבגידה במולדת והשר להגנת העורף מתן וילנאי אפילו אמר שמדובר ביריקה בפניהם של החיילים.

ואיש אחד שנקלע למהומה אמר שבזמן שלח"כים מעלים את המשכורת באלף שקל לא ייתכן שלחיילים יקחו 30 שקל על נסיעה ברכבת ומה זה פה. ושאול מופז הבטיח שלא יעביר שקל לתקציב הביטחון כי שוב לא יעלה על הדעת. ושוב מירי רגב אמרה שרק חיילים עשירים יוכלו מעכשיו לנסוע ברכבת ומי שאין לו, מי שאין לו, זה נורא, יסע באוטובוס. ואפילו בוז'י, שהוא ח"כ נעים הליכות מאוד עמד מאחורי גבו של מופז בפנים חמורות עם יואל חסון ואמר שהוא יעלה את הנושא ושעושים פה ניסויים בבני אדם. כן, אם אתה רוצה להיכנס לוויינט אתה חייב מינימום ניסויים בבני אדם!

והעיתונים? אוהו. סיפורים קורעי לב על חייל שנשאר בבסיס בשבת כי אין לו רכבת בחינם לחזור ביום ראשון. וכמה זה יעלה לנו. ובטלוויזיה הראו מנגד נערה ונער, צועדים אט-אט אל מול האומה, עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע, ונוטפים טללי נעורים עבריים, דום השניים ייגשו לרציף ועמדו לבלי נוע, ואין אות אם חיים הם או סתם עייפים. אז תשאל האומה, שטופת דמע וקסם, ואמרה: מי אתם? והשנים שוקטים, יענו לה: אנחנו כרטיס שקנינו בכסף, שעליו לך ניתנה מדינת היהודים, כך אמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל, והשאר יסופר בתולדות רכבת ישראל.