‫ח"כ אורי אורבך‬

‫הצעת חוק הרחבת חובת העדפה של תוצרת הארץ במכרזים של גופים ציבוריים‬

‫עידית‬ — Thu, 29 Jul 2010 07:36:07 +0000

הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – הרחבת חובת העדפה של תוצרת הארץ), התש"ע–2010

תיקון סעיף 1	1.	בחוק חובת המכרזים, התשנ"ב–1992[1] (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1, בסופו יבוא:
		""אזור" – כמשמעותו בתקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ח–1967;
		"המדד" – מדד המחירים לצרכן שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
		"הצעה מתוצרת הארץ" – הצעה למכרז שרכיב הטובין בה הוא מתוצרת הארץ, רכיבי העבודה והשירותים שבה הם ישראלים בהתאם לנסיבות המכרז וצרכי המזמין;
		"טובין מתוצרת הארץ" – טובין שיוצרו בישראל או באזור בידי יצרן שהוא אזרח ישראל או תושב קבע בישראל, או תאגיד הרשום בישראל, ובלבד שמחיר המרכיב הישראלי בהם מהווה 35% לפחות ממחיר רכיב הטובין בהצעה;
		"ייצור" – הפקה של טובין או שינוי מהותי בהם, שכתוצאה ממנו התקבלו טובין חדשים או שונים;
		"מחיר הצעה" – לרבות מסים, היטלים, אגרות, הוצאות ביטוח והובלה, ולענין טובין מיובאים – מחיר ס.י.פ. בנמל בישראל ובכלל זה מסים, היטלים, אגרות, הוצאות ביטוח והובלה;
		"ספק חוץ" – יצרן, ספק או יבואן של טובין שאינם מתוצרת הארץ או קבלן לביצוע עבודה שאינה ישראלית או ספק שירותים שאינם ישראליים;
		"עבודה ישראלית" – עבודה בתחום הבינוי או התשתיות המבוצעת בידי קבלן שהוא אזרח ישראל או תושב קבע בישראל, או תאגיד הרשום בישראל, ובלבד שמחיר המרכיב הישראלי בעלות העבודה מהווה 60% לפחות ממחיר רכיב העבודה בהצעה;
		"שירות ישראלי" – שירות המוענק בידי ספק שהוא אזרח ישראל או תושב קבע בישראל, או תאגיד הרשום בישראל, ובלבד שמחיר המרכיב הישראלי בעלות השירות מהווה 70% לפחות ממחיר רכיב השירותים בהצעה."
הוספת סעיפים 2ג עד 2ו	2.	אחרי סעיף 2ב לחוק העיקרי יבוא:
		"העדפת תוצרת הארץ	2ג.	(א) על אף האמור בסעיף 2(א) ובכל דין יכלול המזמין במסמכי מכרז, ובמכרז פומבי – גם במודעה בעיתונות – תנאי שלפיו במסגרת אמת המידה של המחיר, תינתן העדפה של 15% להצעה מתוצרת הארץ, בהתאם לסעיפים קטנים (ד) עד (ח); לא כלל המכרז אמות מידה אחרות זולת המחיר, יחולו סעיפים קטנים (ד) עד (ח), בשינויים המחויבים.
				(ב) בהתקשרות של חברה ממשלתית או יחידת סמך ממשלתית, שמייצאת לפחות 30% מתוצרתה, יהיה שיעור ההעדפה כאמור – 10%.
				(ג) במסמכי המכרז יידרש מציע, כתנאי לקבלת ההעדפה, לצרף להצעה אישור מאת רואה חשבון בדבר שיעור המרכיב הישראלי בהצעה, תוך הבחנה בין רכיב הטובין, רכיב השירותים ורכיב העבודה לפי העניין.
				(ד) היה אמור לזכות במכרז ספק חוץ, בהתאם לאמות המידה שנקבעו בו ללא העדפה, ישקלל המזמין בשנית את ההצעות מתוצרת הארץ באופן שלעניין אמת המידה של המחיר יובא בחשבון המחיר לאחר הפחתת שיעור ההעדפה הקבוע בסעיפים קטנים (א) או (ב), לפי העניין, ממחיר ההצעה לאמור – מחיר ההצעה מתוצרת הארץ יחולק ב- 1.15 או 1.10, לפי העניין.
				(ה) קיבלה הצעתו של ספק החוץ הזוכה את התוצאה המשוקללת הגבוהה ביותר לאחר השקלול הנוסף כאמור, ייבחר אותו ספק כזוכה במכרז.
				(ו) קיבלה הצעה מתוצרת הארץ תוצאה משוקללת זהה לזו של הצעת ספק החוץ או גבוהה ממנה, יציע המזמין למציע אותה הצעה להתקשר עמו במחיר שבו תקבל הצעתו תוצאה משוקללת זהה לזו של ספק החוץ.
				(ז) לא הסכים אותו מציע להתקשר כאמור בסעיף משנה (ו), יציע המזמין הצעתו כאמור, לשני מציעים נוספים של הצעות מתוצרת הארץ, ובלבד שהתוצאה המשוקללת של הצעותיהם אינה נמוכה מזו של הצעת ספק החוץ; הפניה תיעשה לפי סדר התוצאה המשוקללת של ההצעות, מן הגבוהה לנמוכה.
				(ח) לא הסכים אף אחד מאותם המציעים להורדת מחיר כאמור, תיערך ההתקשרות עם מציע ההצעה מתוצרת הארץ, שלאחר הפניה לפי סעיפים קטנים (ו) ו-(ז) קיבלה הצעתו את התוצאה המשוקללת הגבוהה ביותר.
		פיצול מכרז	2ד.	(א) במכרז ששווי ההתקשרות בו עולה על 30 מיליון שקלים חדשים והניתן לפיצול, יכללו מסמכי המכרז הוראה שלפיה רשאי המזמין להקטין את היקף ההתקשרות עם ספק חוץ ל-50% ללא שינוי במחירי היחידה.
				(ב) ההחלטה על הזוכה במכרז כאמור, תיעשה בהתאם לאמור בסעיף 2ג; היה אמור לזכות במכרז ספק חוץ, יתן המזמין אפשרות למציע בעל הציון המשוקלל הגבוה ביותר של הצעה מתוצרת הארץ, להתקשר עמו לגבי 50% מהיקף המכרז, במחיר ההצעה של ספק החוץ.
				(ג) הסכים המציע של תוצרת הארץ להתקשר במחיר ההצעה של ספק החוץ כאמור, ייחתם הסכם בהיקף של 50% משווי ההתקשרות עם ספק החוץ שזכה, והסכם בהיקף של 50% הנותרים עם המציע של תוצרת הארץ; דחה המציע של תוצרת הארץ את ההצעה, ייחתם הסכם במלוא שווי ההתקשרות עם ספק החוץ.
		תחולת סעיפים 2ג ו- 2ד	2ה.	בסעיפים 2ג ו-2ד –
				"מזמין" – המדינה, כל תאגיד ממשלתי, מועצה דתית, קופת חולים, מוסד להשכלה גבוהה, רשות מקומית, תאגיד מקומי ותאגיד המעניק שירותים בתחום המכרזים לאחד מאלה, למעט חברה אשר בהתאם לסעיף 63א לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה–1975[2], לא חלה לגביה ההוראה המסמיכה של סעיף 4(א) לחוק זה, וחברה-בת של חברה כאמור;
				"מכרז" – לרבות מכרז להקמתו של מיזם שבו המזמין אינו מממן את הקמתו או מיזם שבו התמורה עבור תפעולו תינתן על ידי צד שלישי או הליך התקשרות תחרותי שאינו מכרז.
		הגבלת תחולה	2ו.	סעיפים 2ג ו-2ד יחולו ככל שאינם סותרים התחייבות של המדינה באמנה בינלאומית ובלבד שזו אושררה בידי הכנסת."
תיקון סעיף 3א	3.	בסעיף 3א לחוק העיקרי, פסקה (א)(1) – בטלה.

דברי הסבר

כללי העדפה של תוצרת הארץ בתחום רכש הממשלתי הינה כלי כלכלי רב עוצמה, שיש בו כדי לקדם את התעשייה המקומית ואת המשק בכללותו. נוסף על כך, רכש של תוצרת הארץ מפחית את עלויות השינוע של מוצרים, דבר התורם להפחתת הפגיעה באיכות הסביבה ברמה הגלובלית והארצית כאחד.

סעיף 3א(א)(1) לחוק חובת המכרזים, התשנ"ב–1992 (להלן – החוק), מסמיך את הממשלה לקבוע, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, תקנות בעניין העדפת תוצרת הארץ. מכוח סעיף זה הותקנו תקנות חובת המכרזים (העדפת תוצרת הארץ), התשנ"ה–1995 (להלן – התקנות), המסדירות את העדפת תוצרת הארץ ברכישת טובין. תקנות אלה כפופות להוראת סעיף 5א(ב) לחוק, שלפיה תקנות לפי החוק יחולו ככל שאינן סותרות התחייבות של המדינה באמנה בינלאומית.

הצעת החוק מבקשת להרחיב את החובה החלה על גופים ציבוריים להעדיף את תוצרת הארץ, וזאת בארבעה מישורים עיקריים: ראשית, ההצעה נועדה להעניק לתעשייה הישראלית קדימות לא רק ברכש טובין, אלא גם ברכישת עבודה או שירותים; שנית, ההצעה מבקשת להחיל את החובה להעדיף את תוצרת הארץ על גופים נוספים על אלה המנויים בסעיף 2(א) לחוק (כגון רשויות מקומיות) ובכך לעודד את הצמיחה בכלכלה ובתעשייה הישראלית; שלישית, ההצעה מבקשת להסיר את הספק בדבר תחולת החובה בדבר העדפת תוצרת הארץ על מכרזים למיזמים הממומנים על ידי גורמים חוץ ממשלתיים; לבסוף, ההצעה מתנה את כפיפות העדפת תוצרת הארץ לאמנות בינלאומיות בכך שמדובר באמנה שאושררה על ידי הכנסת.

סעיף 1 מוצע לתקן את סעיף 1 לחוק, כך שיכלול הגדרות לעניין העדפה של תוצרת הארץ:

"הצעה מתוצרת הארץ" – מכרזים רבים משלבים בין רכיבי הצעה שונים מתחומי השירותים, הטובין והעבודה. מוצע לקבוע כי הצעה מתוצרת הארץ היא הצעה שבה כל רכיב, אם היה נבחן בפני עצמו, היה עונה על התנאים להענקת עדיפות על-פי החוק. במילים אחרות, הצעה מתוצרת הארץ היא הצעה שהן רכיב הטובין שבה עונה על הגדרת "טובין מתוצרת הארץ", הן רכיב העבודה שבה עונה על הגדרת "עבודה ישראלית" והן רכיב השירותים שבה עונה על הגדרת "שירות ישראלי", ככל שרכיבים אלה נדרשים על-ידי המזמין במכרז.

"עבודה ישראלית" – מוצע לקבוע כי עבודה ישראלית היא עבודה בתחום הבינוי או התשתיות, המבוצעת בידי קבלן שהוא אזרח ישראל או תושב קבע בישראל או תאגיד הרשום בישראל, ובלבד שמרכיב המחיר הישראלי בעלות העבודה מהווה 60% לפחות ממחיר רכיב העבודה.

"שירות ישראלי" – מוצע לקבוע כי שירות ישראלי הוא שירות המוענק בידי ספק שהוא אזרח ישראל, או תושב קבע בישראל, או תאגיד הרשום בישראל, ובלבד שמחיר המרכיב הישראלי בעלות השירות מהווה 70% לפחות ממחיר רכיב השירותים בהצעה.

"טובין מתוצרת הארץ", "ייצור", "מחיר הצעה", "ספק חוץ" – הגדרות אלו יועתקו מהתקנות.

סעיף 2 מוצע להוסיף לחוק את סעיף 2ג, המחייב מזמין לכלול במסמכי המכרז תנאי שלפיו תינתן העדפה של 15% במסגרת אמת המידה של המחיר להצעה מתוצרת הארץ (שיעור ההעדפה בהתקשרות של חברה ממשלתית או יחידת סמך ממשלתית שמייצאת לפחות 30% מתוצרתה יעמוד על 10%).

על מנת לזכות בהעדפה, יידרש המציע במסמכי המכרז לצרף להצעה אישור מאת רואה חשבון בדבר שיעור המרכיב הישראלי בהצעה, תוך הבחנה בין רכיב הטובין, רכיב העבודה ורכיב השירותים, לפי העניין. ההסדר הקבוע בהוראה זו אינו שונה באופן מהותי מההסדר הקבוע כיום בתקנות.

מוצע להוסיף לחוק את סעיף 2ד, המחייב מזמין לכלול במסמכי מכרז ששווי ההתקשרות בו עולה על 30 מיליון שקלים חדשים והניתן לפיצול הוראה לפיה רשאי המזמין להקטין את היקף ההתקשרות עם ספק חוץ ל-50%, ללא שינוי במחירי היחידה. על מכרז מסוג זה יחולו הוראות סעיף 2ג לעניין ההחלטה הזוכה, אך אם ספק חוץ היה אמור לזכות במכרז, ייתן המזמין אפשרות למציע בעל הציון המשוקלל הגבוה ביותר של הצעה מתוצרת הארץ אפשרות להתקשר עימו לגבי 50% מהיקף המכרז במחיר ההצעה של ספק החוץ. ההסדר הקבוע בהוראה זו אינו שונה באופן מהותי מההסדר הקבוע כיום בתקנות.

מוצע להוסיף לחוק את סעיף 2ה, המרחיב את הגופים שעליהם יחולו סעיפי העדפת תוצרת הארץ: כיום קובעות התקנות כי הגדרת המונח "מזמין" כוללת את המדינה או תאגיד ממשלתי, למעט חברה, אשר בהתאם לסעיף 63א לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה–1975, לא חלה לגביה ההוראה המסמיכה של סעיף 4(א) לחוק, וחברה-בת של חברה כזו. מוצע להרחיב את ההגדרה, כך שגופים נוספים יהיו חייבים בהעדפת תוצרת הארץ.

הסעיף גם מחיל את מנגנון ההעדפה של הצעות מתוצרת הארץ גם על התקשרויות שבהן הספק נבחר בהליך תחרותי שאינו "מכרז", וכן במצבים שבהם מטרת ההתקשרות הינה הקמת מיזם שבו המזמין אינו מממן את הקמתו, או מיזם שבו התמורה עבור תפעולו תינתן על ידי צד שלישי. הדוגמא הבולטת למיזמים מסוג זה היא מיזמי B.O.T. ו- P.F.I.

סעיף 3 מוצע למחוק את פסקה (א)(1) בסעיף 3 לחוק, המסמיכה את הממשלה לקבוע תקנות לעניין העדפת תוצרת הארץ דבר שיביא לביטול התקנות שהותקנו מכוחה. זאת בשל העובדה שחקיקת החוק תייתר את הצורך בתקנות.

[1] ס"ח התשנ"ב, עמ' 114.

[2] ס"ח התשל"ה, עמ' 132.

‫שתי הצעות נוספות של ח"כ אורי אורבך הפכו לחוקים: סיוע לאקדמיה ללשון העברית ואיסור מכירת אלכוהול בלילות‬

‫עידית‬ — Thu, 22 Jul 2010 11:17:46 +0000

על חוק המוסד העליון ללשון העברית אמר ח"כ אורבך: "חיים וציונות ביד הלשון. בשנת הלשון העברית נפלה בידי הזכות לסייע למוסד חשוב זה ולהביע בכך את הוקרת הכנסת לשומרי הלשון העברית".

על חוקי האלכוהול אמר: "זהו צעד חשוב במלחמה הכוללת בתופעת השכרות. אמשיך לפעול כדי להרחיק את השיכורים מהבקבוק ומהכביש".

‫הישג שלנו: שירות לאומי בבסיס התקציב‬

‫אורי‬ — Tue, 20 Jul 2010 20:33:02 +0000

ליל הדיונים על התקציב בממשלה ביום חמישי היה דרמטי. דרמטי כמו כל ליל דיונים על התקציב. שר הרווחה עוזב בזעם, שרי ש"ס כדרכם בדיוני תקציב נמנעים כפתיחה למשא ומתן עתידי, שרת הקליטה, כך דווח, פרצה בבכי, ושרי ישראל ביתנו התנגדו כשהשר ליברמן שנמצא בקזחסטן (ואולי בריגה? או בתורכמניסטן, או בקירגיסטן, אין לדעת. נדמה לי ששר החוץ ליברמן נמצא בכל דיון חשוב במזרח אירופה ומפעיל משם את חמשת שריו כלבבו)

בתוך כל הכספים הגדולים, ההסכמות השקטות והגלויות יש גם הישג משמעותי מאוד למפלגתנו "הבית היהודי". בהתאם להסכם הקואליציוני שנחתם בראשית ימיה של כנסת זו, נחתם הסכם ביום חמישי שאומר כך: "36 מיליון ש"ח יועברו מהתקציב הקואליציוני של הבית היהודי לבסיס תקציב משרד החינוך לטובת השירות הלאומי. זאת על מנת להעמיד את תקציב השירות הלאומי על 86 מיליון ש"ח בבסיס התקציב".

מילים פשוטות, יבשות, משעממות, ואני מתנדב לספק לכם הסבר קצר: בכל שנה, מזה שנים רבות, באים נציגי אגודות השירות הלאומי להתחנן על הכסף המגיע להם בדין. השירות הלאומי, שרובו בנות דתיות, הוא אחד המפעלים האדירים של החינוך והרווחה במדינת ישראל. בכל שנה המפד"ל לדורותיה מתחילה מו"מ עיקש עם משרד החינוך על התיקצוב. במו"מ הקואליציוני זהו אחד הנושאים התקציביים המשמעותיים. בכל שנה יש טובי-לב הטוענים כי למפד"ל העניין בכלל נוח. בזכות המו"מ שמסתיים תמיד בהצלחה כזו או אחרת, כולם רואים כמה שהמפד"ל חשובה, ודואגת לשירות הלאומי בבת עינה. כשיולי תמיר היתה שרת החינוך והמפד"ל באופוזיציה היא כיסחה את תקציבי השירות הלאומי, ובמפד"ל היו צריכים לירוק דם, כדי לתקן את מה שהחסירה באיוולתה ובאיבתה למפעל זה. במקום שהמדינה תדאג לשירות הלאומי, צריך להשיג את הכסף כל שנה במאמץ מחודש כאילו זה העסק הפרטי של המפד"ל והציונות הדתית.

הפעם, ואני שמח להיות שותף לשינוי, נפל דבר בישראל. במקום לחזר על הפתחים, להגיע ל"הישג" שנתי שבזכותו השירות הלאומי יקבל מה שמגיע לו, הראש התחלף: דרשנו ועמדנו על כך שתקציב השירות הלאומי ייכנס כולו לבסיס התקציב. לא נחזור כל שנה על התמונה הקבועה: רק כמה עשרות מיליוני ש"ח בבסיס התקציב והמפד"ל-הבית היהודי נאלצת להשלים במשא ומתן משפיל את השאר. מהתקציב הבא והלאה, מכאן ואילך, השירות הלאומי הוא העסק של המדינה. התקציב שלו הוא עניינה של המדינה, בדיוק כמו שהחינוך הממלכתי-דתי הוא עניינה של המדינה. לא צריך לגלגל כל שנה את האבן הגדולה אל ראש ההר. והוא של המדינה כי המפד"ל-הבית היהודי תרמה מהכסף ששהיא ולא אף אחד אחר השיגה במו"מ הקואליציוני.

וכיוון שעשינו מצווה, הצטרף אליה גם שר החינוך עצמו גדעון סער, שראוי לכל שבח. משרד החינוך של יולי תמיר קיצץ בבסיס התקציב, משרד החינוך של גדעון סער החזיר והוסיף "תרומה" משלו לבסיס התקציב בסך 17 מיליון ש"ח. עכשיו התקנה המיועדת לשירות הלאומי בישראל היא בסך 86 מיליון ש"ח. זה אף פעם לא מספיק, אבל זה חוסך מהנהלות השירות הלאומי את ההתבזות השנתית, ומאיתנו הפוליטיקאים את הריצה הטרופה אחרי הכסף. מעכשיו, הורים יקרים, מדינת ישראל מממנת מדי שנה את השירות הלאומי ב-86 מיליון ש"ח. כן, טוב שאנחנו בממשלה.

ומה נעשה עכשיו? מאיפה נוכיח שאנחנו נחוצים ומביאים תועלת? ומה נעשה בלי שהשירות הלאומי יבואו להתחנן מדי שנה על מפעלם המפואר? ומאין נקושש קולות? ואולי נישאר לבד בחושך ולא נדע אם יש בנו עוד חפץ?

הירגעו יהודים. לא יחדל אביון מקרב הארץ. יש עוד מספיק מפעלים חשובים המזוהים עם הציונות הדתית. אולי יבוא יום וגם הם יועברו לחסותה התקציבית המלאה של המדינה בלי צורך בסחר-מכר קואליציוני.

אין לי ספק שגם עכשיו יהיו מספיק נשמות טובות שיגידו שזה לא המפד"ל-הבית היהודי השיגה את הכספים אלא זה בכלל במקרה, או מן מהשמים, ושבעצם הליכוד ובעיקר הח"כים הדתיים שלו הם אלו שדאגו לתקציב החשוב הזה. פירגון אף פעם לא היה הצד החזק בציונות הדתית ותמיד יהיה מי שינסה לגנוב את הקרדיט. אבל הח"כים, הדתיים והחילונים של הליכוד לא נקפו אצבע בעניין כי הם הליכוד: זה הרי לא העסק שלהם. הם עסוקים בניהול ענייני "המדינה", לא בזוטות לא חשוובות כמו תקציב השירות הלאומי. אני מניח שלא רבים יגידו מילה טובה לשר דניאל הרשקוביץ על המו"מ העיקש שניהל, ולא רבים יעריכו את הניסיון והלחץ שהלחיץ זבולון אורלב את המערכת בוועדת החינוך, ומי כבר יגיד מילה טובה לחבר ועדת כספים אורי אורבך (זה נורא, התחלתי לכתוב על עצמי בגוף שלישי), וכמה אנשים יפרגנו לניסן סלומינסקי הבלתי נלאה ולשר-שלום ג'רבי מנהל המינהלת. שום דבר, אפילו את הפירגונים לנו אנחנו צריכים לעשות בעצמנו.

אבל מה איכפת., העיקר שהצלחנו. ולכן מצדי אפשר לשנן ולשיר סולו את השורה הזו: "36 מיליון ש"ח יועברו מהתקציב הקואליציוני של הבית היהודי לבסיס תקציב משרד החינוך לטובת השירות הלאומי. זאת על מנת להעמיד את תקציב השירות הלאומי על 86 מיליון ש"ח בבסיס התקציב".

והמקהלה תצטרף בפזמון החוזר: "בבסיס התקציב, בבסיס התקציב" ולקנח באוהו-אוהו-אוהו-אוהו-אי-אי-אי-אי.

משרד החינוך

בתקנה יש 86 מליון ש"ח אנחנו הוספנו 36

גדעון סער הביא 17 מיליון ש"ח משלו

‫ולמתמחים אל (או שכן) תהי תקווה? (מתוך כתבה של ענבל בר-און ב NEWS1)‬

‫עידית‬ — Mon, 19 Jul 2010 07:52:42 +0000

למי שלא מכיר: מדי שנה אלפי מתמחים בתחום ראיית החשבון והמשפטים מסיימים את התמחותם, ומסתגרים בביתם לשלושה חודשים, וזאת לצורך לימוד לבחינות הלשכה: זאת לאחר שבילו שלוש וחצי שנים תמימות בלימודי ראיית חשבון/משפטים. אחרי כל המאמץ הזה, הלימודים לבחינות הלשכה אינם אלא בבחינת ריצה במקטע-האחרון והסופי של מירוץ-המרתון בו הם נטלו חלק בחמש השנים האחרונות – זהו מקטע-הסיום של תהליך ארוך טווח בדרך להיותם רואי-חשבון מוצלחים או עורכי-דין מהוקצעים כמו בסדרות הטלוויזיה על עורכי-דין – כל ה"התנגדות" והחקירות הנגדיות מהסרטים נוסח "פרקליטי LA" ממתינות להם מעבר לפינה, אם רק ינשכו שפתיים עוד רגע קט, לאחר ארבע וחצי שנות מאמץ, ואם רק יצלחו את בחינות הלשכה. ואז בא חוק ההסדרים ומבאס למתמחים הצעירים שלנו – חדורי המוטיבציה, דמו-של עצמם נואמים נאום חוצב-להבות בפני חבר-מושבעים בבית המשפט לנגד עיניהם, בעודם שופתים מן הקומקום עוד כוס קפה ועוד כוס קפה בכדי לתרגל עוד כמה תרגילים בספר התרגול של "מחשבות" – את כל העניין. נניח לרגע בצד את העובדה כי המתמחים הצעירים שלנו לעולם לא ינאמו נאום חוצב-להבות אל מול חבר המושבעים, תוך שגופם נע אנה ואנה, בתנועות דרמטיות, ברחבת אולם בית המשפט לאור הזרקורים של המצלמות, פשוט מפני שבישראל לא נהוגה שיטת משפט של חבר-מושבעים. נניח לרגע בצד עובדה זו. המתמחים שלו מפנטזים על האדרנלין שיזרום בגופם בעת שינאמו נאום חוצב-להבות (למרות שהם יודעים שכשהם יהיו עורכי-דין עמוסים בתיקים הם יאמרו למתמחה שלהם ביובש "תכתוב בבקשה סיכומים בתיק מוישלה זוכמיר נגד הראל חברה לביטוח"), מה שמעורר בהם מוטיבציה לפתור עוד תרגיל ועוד תרגיל בספר התרגול של "מחשבות" לקראת ההגעה לקורס ביום למחרת, שם יעמיסו עליהם המדריכים של ה"מחשבות" כמות זהה, ואף מוגברת של תרגילים, והם יזדקקו לדימוי חזותי של עצמם עושים-משהו-מיוחד בעולם המשפט בכדי להחזיק מעמד. כך שלושה חודשים. אז זהו, שלא. חוק ההסדרים הגיע, ועימו קולות של 'חירוב שמחה' ו'הרס מסיבות'. המתמחה, זה שהורהו הלא עשיר לא מימן אותו בתקופת לימודיו, ולא יממן אותו בתקופת הלימודים לבחינות, צריך "לצאת לעבוד". שלושה חודשים. המתמחה הצעיר שלנו ימהר לחפש עבודה במלצרות, או בשירות לקוחות, או אפילו באיסוף מדוזות בתקופת הקיץ, שזו עבודה שמוצעת כרגע בידי עיריית קרית-ים שהחליטה למנף את הצרה-הצרורה של המזוזות הרבות שפוקדות את חופיה ליתרון כלכלי (עדיף שיזרמו מדוזות לחופים מאשר איזה משט, לא?). בכל מקרה, למתמחים (לפחות העניים שבהם) לא תהא תקווה. נניח לרגע בצד את העובדה שאותם מתמחים שיש להם אימא-אבא שדאגו להם כל התואר, יקבלו מאימא-אבא דמי כיס, ויפתרו בניחותא את התרגילים בספר של מחשבות ויהיו הכי-הכי בעולם בסדר דין אזרחי, בסדר דין פלילי, בדיני ראיות ובחוקי ההוצל"פ. המתמחה העני שלנו, רגע לפני שהוא מגיע לקו הסיום של החלום הכל-ישראלי שלו, ייאנק תחת עול הפרנסה, דווקא עכשיו, תוך שחלום הנאום חוצב-הלהבות בפני חבר-המושבעים מתרחק ממנו, כאילו אין מחר. ח"כ אורי אורבך, שמבין לנפש מתמחים צעירים, החליט לעשות מעשה. חוק הסדרים או לא חוק הסדרים, כולנו יודעים שחוק ההסדרים הוא המפלצת מלוך-נס אשר מאיימת לבלוע כל חבר-כנסת שמתהלך באגם החקיקה, ולאיין את פעולת החקיקה שלו (חברים, אל תתאמצו לחוקק, יש חוק הסדרים). ח"כ אורבך מחליט לעשות מעשה, ולסייע לאותם מתמחים שלא התברכו באימא-אבא מסוג "כסף זאת לא הבעיה, תתמקד בלימודים שלך", לצלוח את מקטע הסיום של חלומם להיעשות עורכי-דין או רואי-חשבון מעונבים, מהוקצעים ומרצינים. דמי אבטלה. כן, אותם מתמחים שצעדו ארבע וחצי שנים במסלול שכל אם יהודייה הייתה שמחה שבנה יצעד בו, יקבלו, אליבא דהצעתו של אורבך, סיוע בנקודת הסיום: דמי אבטלה. ובא לציון גואל. או לפחות עשרות אלפי עורכי-דין/רואי-חשבון חדשים. זה גם סוג של גאולה. אז נכון שהשוק מוצף בעורכי-דין. אבל אם כבר להציף את השוק, עדיף שחלק ניכר מהם – יהיו מאותו מעמד שלא יכול להרשות לעצמו חופשה בת-שלושה חודשים במימון אבא-אימא. לפחות נוכל לומר שחלק מעורכי-הדין שמציפים את מדינתנו, כמו היו להקת ציפורים נודדות מאפריקה שחנתה לה באזור "השבר הסורי האפריקני" וקוננה כאילו אין מחר, באו מרקע סוציו-אקונומי לא משהו-משהו, והם יגלו קצת רגישות חברתית, וזאת להבדיל מכל עורכי-הדין שבאו מרקע של "יש לי כסף" ויחשבו אך ורק על איך לעשות עוד כסף.

‫אגרת מידע 9 – בין פוליטיקה לשידוכים, חוקים וספרים ופרידה מגדולים‬

‫עידית‬ — Sat, 17 Jul 2010 19:35:31 +0000

שלום לכם,

סוף-סוף משהו זז במים העומדים של הציונות הדתית הפוליטית. יושבי הראש שתי מפלגות הציונות הדתית הודיעו על הכוונה לרוץ ביחד בבחירות הבאות. אני שמח שהייתי שותף פעיל בכל המגעים בין המפלגות. כן, יש חששות, יש שאלות, ישנם הקיטורים הקבועים. המו"מ רק בראשיתו, אבל לדעתי עכשיו הזמן להצהיר על הכוונות המשותפות ולהוביל מהלכים, במקום להיגרר אחריהם בשנייה האחרונה לפני הבחירות. הנה ריאיון שנערך עמי בעיתון "בשבע":

ועכשיו פרסומת סמויה מאוד גלויה. אם אתם מספיק צעירים, די פנויים לקשר ומעוניינים בערב נחמד במיוחד לחבר'ה כמוכם, ליל ט"ו באב בירושלים נועד בשבילכם. עלה בראשי רעיון שאתם צריכים להכיר זה את זו. אבל בגלל שאני לא דודה ולא שדכנית, חשבתי שגם בניו ובנותיו של הציבור הציוני-דתי המודרני והצעיר צריך צריכים הזדמנויות נוספות להיכרות ולבילוי. נטע אריאל ובי"ס לקולנוע מעלה התגייסו להרים את הפרוייקט, TWO" באב" שמו, יחד עם המפיקה חוה ברנד. למשימה הצטרפו כדרכם בקודש דוד הדרי סגן ראש עיריית ירושלים ושמריהו הרמן מהאגף לתרבות תורנית במשרד החינוך וביום ראשון ליל ט"ו באב (25.7.10) בערב ינהרו ההמונים החל משעה 20:00 למרכז תרבות עמים ונוער בבירה, לערב שבו יופיעו מיכה שטרית, ארז לב ארי, רבנים, חבר'ה מסרוגים ועוד. זה משמח שרעיונות טובים קורמים עור וגידים כל-כך מהר, ושיש לנו אפשרות לפעול גם בקרב צעירים וצעירות.

הנה מתוק ומה נעים. החוק שלי לסימון סוכרים עבר סוף-סוף בקריאה שנייה ושלישית. זהו החוק השני שלי שעבר במלואו בכנסת זו. הנה התייחסותו של אביב לביא במעריב לחוק זה שזכה לחשיפה נאה בתקשורת ולתגובות נלהבות למדי.

וקצת מהומה. בדיון על "חוק לפיד" שזה השם העממי לחוק לצינון עיתונאים במשך חצי שנה לפחות לפני שהם נכנסים לפוליטיקה, עליתי כדי להתנגד לחוק. ממרום הדוכן ולמראה החברים מ"קדימה" שאלתי אותם: "מה אתם רוצים, שנישאר רק עם אנשים כמוכם?" מייד קמה מהומה רבתי, היעלבות המונית וחה"כ דליה איציק יו"ר הסיעה עלתה לדוכן אחריי כדי לנזוף בי. האמת היא שיש אפילו בקדימה חברי כנסת טובים, אבל חוש הומור וחוש מידה ממש אין שם. כתבתי על זה בבלוג שלי.

קצת קולטורה. האירוע "הצעה לספר" התקיים זו הפעם השנייה ביוזמתי ותחת חסותו של יו"ר הכנסת רובי ריבלין. חברי כנסת מכל סיעות הבית קראו לכבוד חודש הספר העברי קטע ספרותי שהם אוהבים ומייצג אותם ואת טעמם. האירוע נערך בטרקלין שאגאל שבכנסת. הסופר א.ב. יהושע נתן הרצאה קצרה ומעניינת מאוד על ההבדל שבין סופרים לפוליטיקאים. כן, יש הבדל. הקטעים שהח"כים בחרו פורסמו בחוברת מיוחדת ומופיעים באתר שלי.

השעונים הפוליטיים מתכווננים לי"ח בתשרי, 26 בספטמבר – יום סיום ההקפאה. ביבי נסע לאמריקה, מועצת יש"ע פצחה בקמפיין מוצלח "מילה זו מילה" וגם סיעתנו, הבית היהודי, תדרוש את סיום ההקפאה והסרת הגזירה מעל ההתיישבות ביו"ש. השתתפתי בכנס שאירגן כצל'ה מהאיחוד הלאומי בעניין נזקי ההקפאה כמו בעוד פעולות וישיבות של ועדות שונות הקשורות בנושא חשוב זה, להתיישבות ולמדינה.

האירועים כל-כך דחופים ותכופים, שעניינים שלפני שבוע-שבועיים מילאו את הכותרות נדחקו לגמרי. זוכרים את ש"ס והמשבר בעמנואל? ש"ס השתפנה בשתיקתה בנושא עמנואל. כתבתי על כך בידיעות אחרונות.

הצעת החוק שלי לאיסור מוחלט של מכירת אלכוהול בתחנות דלק נתקלת בהתנגדות הממשלה המעדיפה שהחוק יחול על כלל המקומות כולל תחנות-דלק רק מ-11 בלילה ועד 6 בבוקר. בטח נמצא פשרה. הנה פוסט מהבלוג שלי המתאר קטע מעבודתה של הוועדה בכנסת.

הגשתי שאילתות והצעות לסדר במגוון נושאים: סגירת הספרייה בקריית שמונה (לפני 25 שנה הייתי מנוי מסור בספרייה הזו והיא לא התאוששה מאז); גילויי אלימות קשה מצד שוטרי היס"מ במהלך הריסת מבנים בשומרון; עיכוב במתן תוצאות מבחני הסמיכה לרבנות; עדכוני כשרות באתר הרבנות הראשית ועוד. הספרייה בקרית שמונה נפתחה בינתיים מחדש.

ולסיום ברוח מהורהרת: נפרדנו לאחרונה משני גדולים בישראל, הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ"ל, והרב יהודה עמיטל זצ"ל ראש ישיבת הר עציון. אף כי מדובר במנהיגים דתיים שונים מאוד בדעותיהם ובדרכי הנהגתם, אפשר למצוא נחמה בכך שהמשותף ביניהם הוא בכל זאת רב: אהבת התורה, אהבת הארץ ואהבת הבריות שלהם. גם תחושת האבל של הקהילה הציונית-דתית ושל תלמידיהם הרבים מראה כי עדיין אנו קהילה אחת עם קשר לתורה ולאמונה תמימה. הנה דברים שכתבתי לזכרו של הרב עמיטל.

שנזכה בין המצרים לראות בנחמת ציון.

תהיו בקשר, אורי אורבך

להסרה או הצטרפות לרשימת התפוצה בבקשה שלחו מייל לכתובת: uorbach@knesset.gov.il

‫פוסט קצר על צרות ועל הקב"ה‬

‫אורי‬ — Fri, 16 Jul 2010 15:53:41 +0000

על הלוח בחדר המכינה הקדם-צבאית בלוד מצאתי את השורה היפה הזו: "אל תאמר לקב"ה שיש לך צרות; אמור לצרות שיש לך הקב"ה". אני יודע שזה קצת שמאלץ, אבל בכל זאת מדובר במשפט יפה שראוי לשתף בו את הציבור, לפני שיימחק מהלוח ומהזיכרון. זה משפט אופטימי שאיני יודע מיהו מחברו, ומאז שנתקלתי בו באקראי יוצא לי להשתמש בו שוב ושוב. אני מציע אותו כפתיח לדיון, לשעת-חברה, לפולמוס ולדיון תיאולוגי. הוא ממצה את היחס בין אדם לריבונו, בין מתפלל לאלוקיו, ובין בן אנוש לעולמו-שלו. נסו ותיהנו, נסו ותיענו.

‫ח"כ אורי אורבך על ריקוד החיילים בקסבה בחברון:‬

‫עידית‬ — Sun, 11 Jul 2010 11:14:17 +0000

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הרבה פעמים אנחנו רואים דברים בעיתון שעצם העובדה שהם בעיתון, כבר מתגנב ללבנו החשש שמשהו לא בסדר. והנה, ראינו תמונות וסרטון באתרי האינטרנט של קבוצת חיילים ישראלים בקסבה של חברון שרה ורוקדת איזשהו שיר הומוריסטי. ישר נזדעזעה הארץ ת"ק פרסה על ת"ק פרסה: אוי אוי אוי, זה לא בסדר – כי כבר הרגילו רבים מאתנו לחשוב את המחשבה הזאת. הרי מדובר בכיבוש. אנחנו יושבים על הראש של הערבים בארץ שלהם, ופה אלה חיילים חמושים, ואם החיילים הם שמחים ומחייכים ורוקדים אז כנראה זה חלק מההלעגה והכיבוש והעינוי והדיכוי של הערבים המסכנים. אני אומר: תסתכלו על זה בצורה לגמרי אחרת. לו אני הייתי עורך הכותרות בעיתון, קודם כול זה לא היה נכנס לעיתון כי זו לא ידיעה, חיילים שמחים. אבל הכותרת היא: חיילינו שמחים בארץ-ישראל שלנו. שוב, זו לא כותרת, זו כותרת תועמלנית קצת. אבל אם מסתכלים על הדברים ככה, אז רואים שאין פה שום דבר: קבוצת חיילים הולכת בחברון ורוקדת ושמחה. אין בזה שום ביזוי ואין בזה שום דיכוי, וארץ-ישראל שלנו. ועצם העובדה שדברים נכנסים לעיתון – כבר אנשים מתכווצים, גביני עיניהם מתקדרים והם אומרים: אוי אוי אוי, זה ממש נורא. חיילים שמחים? ערבים עצובים? תרגיעו.

‫הכריזמה של המורכבות. טור ב"ידיעות אחרונות" על הרב עמיטל‬

‫עידית‬ — Sun, 11 Jul 2010 11:09:58 +0000

מתוך ידיעות אחרונות 11.7.10

הציבוריות הציונית-דתית כמהה לרבנים מסוגים שונים והפוכים. יש רבים הרוצים רב שיורה להם מה לעשות, כיצד להצביע, מה לחשוב מה נכון ומה לא נכון. ולעומתם יש רבים שרואים ברב איש למדן וחכם שלא מורה לתלמידיו מה ללבוש ובמי לבחור אלא מבקש מתלמידיו לחשוב לבד, לבחור לבד ולא ליפול בשבי של הכריזמה הסוחפת, אפילו לא שלו.

הרב עמיטל, ראש ישיבת ההסדר בגוש עציון, דרש מתלמידיו לחשוב לבד. היתה לו כריזמה של מורכבות ומתינות סוחפת. בביוגרפיה שנכתבה עליו לפני מספר שנים ("באמונתו", מאת אלישיב רייכנר, ידיעות ספרים) מסופר שהוא חינך לעצמאות מחשבתית שהתנגד להפוך לאדמו"ר, אבל הפך לכזה, בסגנונו-שלו, עבור מאות מתלמידיו; הוא התנגד למעורבות של רבנים בפוליטיקה אבל ייסד בעצמו מפלגה פוליטית; הוא הקים את הישיבה הראשונה ביהודה ושומרון אבל הביע תמיכה בפשרה טריטוריאלית. רבים מתלמידיו המובהקים נמנו עם ראשי מחנה המתנחלים בעוד שרבם היה שר מטעם מימד השמאלית. הוא רצה בארץ ישראל קודם כל כבסיס לריבונות של מדינה ושל חברת מופת יהודית.

יש פרדוקס מובנה ברבנים מסוגו של הרב עמיטל. רבני המתינות לא אוהבים שתלמידיהם מעריצים אותם, ולכן הם לעולם לא יכולים לסחוף המונים שיילכו אחריהם באש ובמים. עמדתם הציבורית אינה מתכסה כ"הלכה" וממילא אינה מחייבת. אם רב אומר לתלמידיו שההלכה לא קובעת עמדות פוליטיות, והרבנים לא צריכים למנות מועמדי מפלגה – ממילא כוחם של הרבנים בציבוריות הפוליטית והמעשית יהיה דל יותר. אולי כך ראוי.

חייו של הרב עמיטל נעו משואה לתקומה, מחורבן לאומי ומשפחתי לבנייה מחודשת בארץ ישראל. הוא רצה ופעל שלציבור הציוני-דתי תהיינה ישיבות הסדר ואליטה של תלמידי חכמים, אבל ידע ללמוד גם משניות בבית הכנסת בשכונתו הירושלמית מפי פשוטי עם אותם אהב עד מאוד ובהם דבק. ממש כשם שאהב והעריץ את תלמידיו, שרבים מהם לחמו ונפלו במלחמות ישראל. עם פטירתו מהעולם, שבע תלמידים ומעשים, תלמידיו ומוקיריו הרבים יוסיפו או לא ללכת בדרכו.

אבל בלעדיו יהיה להם הרבה יותר קשה לחשוב לבד.

‫אז על מה ממונה השר לשירותי דת?‬

‫עידית‬ — Sun, 11 Jul 2010 10:13:33 +0000

אורי אורבך (הבית היהודי):

אדוני השר, הרבנות הראשית היא הגוף העליון המופקד על ענייני הכשרות במדינה. באתר האינטרנט של הרבנות הראשית מתפרסמים מעת לעת עדכוני כשרות אך חסרה רשימה אחת מסודרת המתעדכנת און-ליין ובה רשימת כל המוצרים, המפעלים ובתי האוכל במדינה, האם הם מחזיקים תעודת כשרות ומאיזה סוג.

שאלותיי: 1. האם בעיה זו מוכרת למשרדך?

2. כיצד תפעל לשדרוג האתר והנגשת מידע חשוב זה לכל אזרח המבקש לקבל בזמן אמת נתונים לגבי כשרותו של מוצר או מקום בו הוא מבקש לאכול?

השר לשירותי דת יעקב מרגי:

עם פירוק המשרד, הרבנות הראשית כפופה למשרד ראש הממשלה. כפי שידוע לי עכשיו מידיעה אישית, כל רבנות ראשית יש לה את האתר שלה ומי שאין לה, זה בהקמה, שאמורה לפרסם את המקומות הכשרים בתחומה. לגבי הרבנות הראשית, אני לא מסוגל לתת לך נתונים, הדברים הם מאוד דינאמיים, יש עדכונים יום יומיים, יש הסרות כשרות, עדכונים חדשים, אין ספק שאתר כזה הוא נדרש, נצרך. אם אתה שואל אז ודאי שבדקת וחזקה עליך שאין דבר כזה.

גם כאן אשמח מאוד להפנות את תשומת לב מנכ"ל הרבנות הראשית, ששוב, כפי שאמרתי, אינו תחת האחריות המיניסטריאלית שלי אלא תחת אחריותו של משרד ראש הממשלה.

אורי אורבך (הבית היהודי):

שתי שאלות, אם כן: אז מי אחראי על הרבנות הראשית? אתה אומר שמנכ"ל משרד ראש הממשלה, אז למה השאלה הזאת הופנתה לשר הדתות?

השר לשירותי דת יעקב מרגי:

אתה יודע שהרבה שאלות הקשורות לדתות ולדת במדינה, יש מקום לשאול אותן – - -

אורי אורבך (הבית היהודי):

הבנתי. והשאלה השנייה היותר חשובה, אז על מה אתה אחראי, אדוני השר?

השר לשירותי דת יעקב מרגי:

על שירותי הדת היהודים.

אורי אורבך (הבית היהודי):

לא כולל הרבנות הראשית.

השר לשירותי דת יעקב מרגי:

לא כולל הרבנות הראשית. הרבנות הראשית כפופה – - -

אורי אורבך (הבית היהודי):

אני פשוט רוצה להתעדכן כדי שאדע לאן להפנות את השאלות הבאות שלי.

היו"ר ראובן ריבלין:

חבר הכנסת אורבך שואל שאלה, הרבנות הראשית נותנת שירותי דת ליהודים?

השר לשירותי דת יעקב מרגי:

נכון.

אורי אורבך (הבית היהודי):

לא, הרבנות הראשית נותנת שירותי ליהודים, אבל משרד הדתות לא אחראי על הרבנות הראשית שנותנת את שירותי הדת האלה.

השר לשירותי דת יעקב מרגי:

על חלק משירותי הדת.

אורי אורבך (הבית היהודי):

אתם משרד הדתות החדש מה שנקרא.

השר לשירותי דת יעקב מרגי:

נכון. ואם תרצה, אני אזכיר גם לשואל וגם ליושב ראש, שגם בקדנציה הקודמת המשרד הוקם לאט לאט, זה היה לצנינים בעיני רבים, ולכן הסמכויות נשארו עדיין מפוזרות, וטוב שכך בינתיים.

היו"ר ראובן ריבלין:

אבל למה ראש הממשלה צריך את הצרות האלה? מה זה, סכסוך בין האשכנזים – - -

השר לשירותי דת יעקב מרגי:

לא. אני לא מצפה שחבר הכנסת אורי אורבך ישאל את ראש הממשלה, אלא ציינת את האחריות המיניסטריאלית מאחר ושאלת את השר לשירותי הדת, אבל אני מצפה ממך שתפנה את השאלה הזאת למנכ"ל הרבנות הראשית או לרבנים הראשיים.

אורי אורבך (הבית היהודי):

אבל מי אחראי עליהם?

השר לשירותי דת יעקב מרגי:

אמרתי לך שלא.

אורי אורבך (הבית היהודי):

אני לא רוצה לחזור למקום מבלי לדעת מי האחראי על הרבנות הראשית.

השר לשירותי דת יעקב מרגי:

אמרתי, האחריות המיניסטריאלית של ראש הממשלה.

אורי אורבך (הבית היהודי):

מי אחראי, לא מיניסטריאלי, מי יכול לתת לי תשובה לשאלה?

השר לשירותי דת יעקב מרגי:

מנכ"ל הרבנות הראשית.

אורי אורבך (הבית היהודי):

כן, אבל אם אני לא אהיה מרוצה מתשובה של – - -

השר לשירותי דת יעקב מרגי:

הרבנים הראשיים.

היו"ר ראובן ריבלין:

כבוד השר, אתה לא רק שר, אתה חבר כנסת מהמעולים. הוא שואל אותך שאלה, אני מפנה לממשלה שאלה, אתה אומר לו, תפנה לרבנות הראשית. הוא לא יכול לפנות לרבנות הראשית אלא כאזרח. הוא כחבר כנסת בא הנה ורוצה לקבל תשובות שאזרח לא יכול לקבל ולכן הוא שואל את האחראי המיניסטריאלי. השר אומר, תשאל את ראש הממשלה.

השר לשירותי דת יעקב מרגי:

אז אני אומר לכם, רבותי, חוק יסוד: הממשלה, תבדקו, האחריות המיניסטריאלית – אל תפלו מהכיסא – האחריות המיניסטריאלית על הרבנות הראשית היא של ראש הממשלה.

אורי אורבך (הבית היהודי):

זה כמו המערכון של הגשש – מי האחראי? מי המפקד? הוא.

היו"ר ראובן ריבלין:

אז אדוני יאמר תפנו לראש הממשלה, ולא תפנו לרבנות הראשית.

השר לשירותי דת יעקב מרגי:

סליחה. אמרתי לחבר הכנסת השואל המלומד, ידידי חבר הכנסת אורי אורבך, שהאחריות המיניסטריאלית היא של ראש הממשלה. הוא הובך מזה שהוא הולך לפנות לראש הממשלה בסוגיה כזאת, אז הוא שאל שוב ואמר: למי אני יכול לפנות. נתתי לו, כמעין תחנת אינפורמציה, ואמרתי לו: אם אתה לא רוצה לפנות לראש הממשלה, תוכל לפנות למנכ"ל הרבנות הראשית.

אורי אורבך (הבית היהודי):

לא נלך על זה לרבנות.

היו"ר ראובן ריבלין:

רוב שירותי הדת שמקבל יהודי בארץ הזאת באים לו מהרבנות. אם הממונה על שירותי הדת לא אחראי על הרבנות מיניסטריאלית – -

אורי אורבך (הבית היהודי):

אז על מה הוא ממונה?

היו"ר ראובן ריבלין:

- - אז על מה הוא ממונה? אני הייתי מקים קול זעקה, ועם כישרון כמו שלך, זה פשוט לבזבז.

השר לשירותי דת יעקב מרגי:

אמרתי – - -

אורי אורבך (הבית היהודי):

האם אתה שר ללא תיק הדתות?

השר לשירותי דת יעקב מרגי:

אני חושב שזה נושא חשוב וטוב שהיושב-ראש חידד את זה. אמרתי, וטוב שכך סיננתי בין המשפטים כשהשבתי קודם, כי אני חושב שהמשרד כשפורק עבר טלטלה קשה. לא היה אחראי ולא חכם ולא צודק שמייד עם כניסתי לתפקיד או כניסתו של קודמי לתפקיד להחזיר חזרה את כל האגפים בגודלם המסיבי ללא רה-ארגון רציני בכל סוגיית שירותי הדת ומבנה המשרד. לכן טוב שכך שבינתיים זה מפוזר. ברגע שהמבנה הארגוני של המשרד יעמוד על תלו, האוצר ונציבות שירות המדינה וכל מי שנוגע בדבר ייתן את המענה למה שצריך כדי להקים משרד גדול וראוי, נעביר את האגפים אחד לאחד, לאט-לאט.

אורי אורבך (הבית היהודי):

טוב, תודה.

‫ח"כ אורי אורבך בראיון ל"בשבע": אם ההקפאה לא תוסר – אתנגד לשותפות הבית היהודי בממשלה‬

‫עידית‬ — Sun, 11 Jul 2010 07:28:03 +0000

מתוך כתבתו של רוני ארזי ב"בשבע":

"הציבור הדתי והמסורתי לא יסלח למי שרוממות האחדות בגרונם וחרב הפילוג בידם", הכריזה מפלגת הבית היהודי, אחרי הודעת הפרישה של חברי הכנסת אורי אריאל ואריה אלדד והקמתה מחדש של מפלגת האיחוד הלאומי, ערב הבחירות לכנסת ה-18. שנה וחצי עברה מאז הפיצול הרועש, והשבוע הודיעו ראשי המפלגות על כוונתם לרוץ ברשימה משותפת בבחירות הבאות (ראו ידיעה נפרדת). בשיחה עם 'בשבע' מודה ח"כ אורי אורבך, כי הסוגיות העקרוניות שעוד צריכות להיפתר בדרך לאחדות, טרם עלו על שולחן המשא ומתן. על הדרך, מודיע אורבך כי ידרוש ממפלגתו לפרוש מהממשלה, באם הקפאת הבנייה תימשך, אפילו אם לא באופן רשמי.

במערכת הבחירות הדגשתם שכל אחת מהמפלגות מייצגת מחנה אידיאולוגי שונה. השתנה משהו בעמדה הזו, או שמדובר במהלך פוליטי קר?

"יש כורח פוליטי וענייני שהגופים המרכזיים בציונות הדתית ירוצו בבחירות הבאות ברשימה אחת, ואפילו לא צריך לבטל את המפלגות הקיימות לצורך כך. הפיצול בבית היהודי היה אחרי שאני והשר הרשקוביץ הצטרפנו, ואני מלכתחילה חשבתי שצריך לרוץ יחד עם מי שיושבים איתנו היום לדיונים. המחלוקת האמיתית היא לא לגבי האנשים האלה".

בהמשך ישיר לדבריך – איפה זבולון אורלב בגישושי האחדות ומה עם מיכאל בן ארי ואריה אלדד? מדובר בחברי כנסת מכהנים שמייצגים ציבור נכבד של בוחרים.

"אני לא אחראי לאיחוד הלאומי. אנחנו בבית היהודי כסיעה, עם הבדלי ניואנסים, חושבים שאיחוד בציונות הדתית חשוב לכולנו. זבולון אורלב, גם אם בפחות התלהבות וביותר חשדנות, מאמין ממש באותו דבר. היה ויכוח אם יש צורך במסיבת עיתונאים או לא, אבל אלה דברים של טקטיקה".

מה דעתך לגבי הטענות של אלדד ובן-ארי על שלא היו מעודכנים במהלכים? אם מדובר פה בניסיון ליצור אחדות, רצוי שכולם יהיו שותפים, לא?

"כולם ידעו. זה לא שיום אחד קמנו בבוקר עם הכרזה שאנחנו רוצים ללכת יחד. מדובר במהלך שנמשך כבר כמה חודשים, עם הרבה פגישות וככל הזכור לי אלדד ובן ארי לא רצו להיות שותפים בשיחות האלה, למרות שהוזמנו. עד עכשיו הם פשוט חשבו שלא יקרה כלום.

הם גם רוצים קודם כל לברר הכול ואז אולי להתאחד, אבל הרוב חושב שצריך להכריז על הכוונה ולקראת זה להמשיך את הפעולות הרציניות שלנו".

מהלך האחדות מותנה מבחינתך בכך שהשניים לא ייכנסו לרשימה המשותפת?

"הנושא הזה יעלה בהמשך ואין טעם שאני אבוא כבר עכשיו עם כל התנאים המוקדמים. זה לא פשוט כל כך להתאחד עם כולם, למרות שאני רוצה. בכל מקרה, אני לא אהיה מאלה שמחזרים אחרי בן ארי או המפלגה הזאת, 'ארץ ישראל שלנו'. גם הם לא מעלים התלהבות גדולה, אז למה אני צריך להיות יותר נלהב מהם? שלא יצפו שנתחנן למי שלא רוצה. הכי חשוב, לא למחזר את הפיצולים ואת טעויות העבר. האיחוד הזה יאפשר לנו להגיע לעשרה מנדטים לפחות, בשלב ראשון".

בעבר תמכת בבחירות פנימיות לרשימת המפלגה. איך ייקבע סדר המועמדים ברשימה המשותפת?

"דעתי לא השתנתה ואני עדיין בעד פריימריז. אני מעריך שיהיה יותר קשה לעשות פריימריז משותפים, מסיבות שאינן תלויות בנו. אם זה לא יסתדר – אני בעד פריימריז בתוך הבית היהודי, לכל הפחות לתפקיד ראש המפלגה ועל זה אני עובד. לגבי שאר הפרטים – תהיה סדרת דיונים, חלקה פומבית וחלקה לא, על לוחות הזמנים ודרך הביצוע, מי כן ברשימה ומי לא, מיקומים, 'גועל נפש' וכל השאלות. קרה השבוע משהו חשוב בפוליטיקה הישראלית בכלל ובוודאי בציונות הדתית ,ובאופן כללי צריך לשאוף לתקן את מה שקולקל ולמצוא את שיתוף הפעולה עם מי שרוצה ועם מי שמתאים".

בעניין הקפאת הבניה ביהודה ושומרון – מהן הציפיות שלך מממשלת ישראל לגבי ח"י בתשרי?

"אני מצפה ממנה לעמוד בהצהרתה שההקפאה מתבטלת מאליה ושנחזור לבנות. אני מעריך שההקפאה תוסר ואני מתקשה לדמיין מצב אחר. אני מניח שאם יקרה אחרת, אקרא לחבריי לא לשתף פעולה עם ממשלה שמחליטה על המשך ההקפאה".

ישנו חשש שאחרי ההקפאה יקרה ביהודה ושומרון מה שקורה היום בירושלים – אין הקפאה רשמית, אך ישנה הקפאה בפועל. מה תעשו במצב כזה?

"אני מתנגד להקפאה דה פקטו ודה יורה. כל בית שלא בונים הוא בעיה ועלינו כאנשים פוליטיים לחשוב מה עושים. אני מתנגד לשותפות שלנו בממשלה, אם היא ממשיכה בהקפאה או ממשיכה להקפיא. זו תהיה ההמלצה שלי. יש לנו את הגבולות שלנו, אנחנו רוצים מאוד להיות שותפים בממשלה ואני לא חושב שתהיה ממשלה ימנית יותר מהממשלה הזאת, אבל אנחנו רוצים שהממשלה הזאת תהיה ימנית יותר. זה התפקיד שלנו".

לגבי דילמת שליט – מה דעתך על שחרור מחבלים רוצחים תמורת החייל החטוף?

"להערכתי, בסוף תהיה עסקה. אבל אני לא חושב שיש דבר כזה 'בכל מחיר'. יש מחירים שמשלמים, יש מחירים שלא. יש זכות לראש הממשלה ולקבינט לשקול ולהחליט. אני חושב שכמו בהרבה דברים, זה עניין של מידתיות. גם מי שאומר 'בשום מחיר אף פעם' זה מעשה לא נכון".

וכאיש תקשורת ותיק, איך אתה רואה את התפקיד שלוקחים כלי התקשורת בסיקור של צעדת שליט?

"אני לא תומך בצעדה ולחצים מסוג זה. אני חושב שאינם עוזרים. לגבי התקשורת: יש פה ניסיון לקלוע לאיזה טעם משוער של הקהל, לשדר פטריוטיות חדשה שאינה מחייבת וזה לא לטעמי. עיתונים צריכים להיות עיתונים ולא מנהלי קמפיינים. לטובת כזה סיקור יש מדורי פובליציסטיקה, וכל ההצטרפות הזאת להוביל מהלכים והפגנות כדי להיות מוכר עיתונים שמדבר אל הרגש של כולם, זה לא הטעם שלי בתקשורת".