ח"כ אורי אורבך

בפרשת ליצמן ובי"ח ברזילי נצטברו על שולחננו מספר נאה של קלישאות ודמגוגיות. הכל מתובל יש להודות גם בשנאת חרדים עסיסית שקיבלה הזדמנות עכשיו להתגבר באופן כביכול "לגיטימי". והחרדים מצדם, כמו הדתיים-לאומיים בתורם, מתקפדים עכשיו ברחמים עצמיים על כך שהעולם כולו נגדם ו"ממש אנטישמיות" ושאר ירקות וזעקות שבר.

טיעון דמגוגי הוא טיעון שבשמיעה ראשונה אתה אומר לעצמך "ואללה, צודק. יש בזה משהו". אבל אם יש לך סבלנות למחשבה שנייה אתה מבין שנפלת בפח היקוש של הדמגוגיה. הנה אפוא כמה משפטים משכנעים-לרגע ששמעתם השבוע ולצדם ההפרכה שלהם. לא כל מה שנשמע משכנע הוא נכון.

טיעון דמגוגי חרדי: "גם בשביל כמה איילות שירוצו חופשי בטבע מוציאים מיליונים, אבל בשביל קברים הם לא מוכנים". נשמע אחלה, אבל שטויות. ערכי טבע נוגעים לכלל הציבור. גם קדושת קברים נוגעת לכלל הציבור. אבל חומרה חרדית לא נוגעת לכלל הציבור. חוצמזה, גם ערכי טבע נרמסים בישראל חופשי-חופשי בגלל בנייה מואצת. ולא יוציאו 140 מיליון ש"ח על ערכי טבע כשאפשר לפתור את העניין בצורה אחרת. קברים עתיקים כנראה אפשר להעביר למקום אחר כשמוכרחים, אבל שטח שנכבש על ידי אספלט אי אפשר להחזיר. מאוויר נקי, ומסביבה ירוקה נהנה כל הציבור, חרדים כחילונים. לעומת זאת שמירה על קברים עתיקים במקומם  לא נתפסת כאינטרס ציבורי חשוב.

טיעון דמגוגי דתי-לאומי: "ולמה כשהוציאו את המתים מגוש קטיף, אז כל החרדים שתקו?" נשמע משכנע, אבל שטויות. הקברים שהוצאו מגוש קטיף נעקרו כי היה חשש סביר שאם הם יישארו בגוש קטיף הם יחוללו על ידי הערבים. כלומר, לאחר שישראל נסוגה מהגוש, דווקא השארת הקברים היא החילול שלהם. חוץ מזה, שהמשפחות לא תוכלנה לעלות לקבר הנמצא בשליטה פלסטינית.החרדים מתנגדים לחילול קברים, לא להעתקת קברים למקום אחר היכולה למנוע חילול קברים.

טיעון דמגוגי חילוני/דתי-לאומי: "החרדים מעדיפים את המתים על החיים על המתים". דמגוגיה. החרדים והממשלה בעקבותיהם לא העדיפה את המתים, אלא חשבה ששווה להשקיע עוד כסף, אפילו הרבה כסף, כדי  גם לשמור על הקברים וגם לבנות את חדר המיון הממוגן. זה לא שהממשלה אמרה: בגלל שיש כאן כמה קברים, לא נבנה בית חולים, אלא בסך הכל נבנה את בית החולים במקום מרוחק ויקר יותר.

טיעון דמגוגי חרדי: "רק בגלל שלליצמן יש כיפה וזקן כולם מתנפלים עליו". בטיעון הזה יש אמת, אבל לא כל האמת. הבעיה היא במילה רק. לא רק בגלל שיש לו כיפה וזקן, אלא גם בגלל שיש לו כיפה וזקן. ההתנפלות על ליצמן היא בגלל שהיחס לקברים נתפס כאובססיה, ובגלל האיום הכוחני על הממשלה, ובגלל שהחרדים מפריעים באמצעות לחץ פוליטי גם בנושאים נוספים כגיור, שבת (קרתא, ספרא וכד') כשרות ושורה שלמה של טענות. פרשת הקברים פשוט היתה צעד אחד יותר מדי. מותר לחרדים לבקש או לדרוש כל מה שהם רוצים, אבל אי אפשר לדרוש שגם יאהבו אותם על כך.

טיעון דמגוגי חילוני: "החרדים חושבים שהם מנהלים את המדינה". קשקוש. החילונים כל-כך רוצים לנהל את המדינה, שהם מוכנים לשלם למפלגות הקטנות מחירים גבוהים ובלבד שלא יילכו עם המפלגה המתחרה. הליכוד נותן לש"ס ולאגודה את דרישותיהן כדי שלא יעדיפו את קדימה על פניו. אם החילונים היו רוצים להעביר את חוקי הגיור, הכשרות והשבת כפי שהם רוצים, ועל דרך להחליט על פתיחת כל חנויות הנעליים בשבת ולהכיר בגיור הנערך באמצעות שתי סלטות באוויר, הם היו יכולים לצרף לממשלה את קדימה וליברמן והעבודה וכבר יש להם 85 ח"כים! אבל הם לא רוצים. כי יצר השלטון חשוב להם יותר מעקרונות חילונים, וגם כי הם רוצים שותפות עם הדתיים בניהול המדינה.

יש עוד המון טיעונים דמגוגים בוויכח הזה. הדמגוגיה תמיד באה עם להט האצבע המתנפנפת, עם רחמים עצמיים ועם מילים כמו "בושה וכלימה" ו"איך הם לא מתביישים?". הדמגוגיה נוטפת מכותרות עיתונים ששכחו שהם כאן בשביל לדווח ולא בשביל להיות פלאקט. בטיעונים דמגוגים יש הרבה אמת, אבל קחו אותם עם קצת מלח. כי אף פעם אין בהם את כל האמת.