בטור שפרסם ח"כ אורי אורבך בגיליון החדש של השבועון "בשבע" קורא אורבך לפעול לאיחוד הציונות הדתית, לפחות בין הפלגים המרכזיים שלה. "איחוד הכוחות הפוליטיים של הציונות הדתית יכול להניב מפלגה של עשרה מנדטים ולהחזיר אותנו למקומנו הראוי – מרכז הבמה הישראלית". הנה הטור המלא תחת הכותרת "זו תהיה שעתנו היפה".

דיבורים על "אחדות" ו"כוחנו באחדותנו" הם די משעממים. איחוד בתוך הציונות הדתית, לפחות בין החלקים המרכזיים שבה, עלול לעורר פיהוק. "אנחנו הרי מכירים את זה. זה לא ילך", אומרים אנשים מנוסים ומצולקי-פילוגים. "כבר ניסינו וזה לא הצליח", אומרים אחרים. רבים חושבים שהפערים גדולים מדי בין החרד"לים למפד"לים. בין מתונים לקיצונים, בין תומכי סרבנות לבין  צייתנים למדינה, בין מי שמקבלים עליהם עול הכרעת רבנים לבין מי שרוצים בהכרעות פנים-מפלגתיות.

האמת היא שכולם צודקים. ובכל זאת אני לא מאמין שההבדלים בתוך הציונות הדתית גדולים מהפערים בין חסידים לליטאים ביהדות התורה. ובכל זאת החרדים רצים ביחד. הרי סרוגי-כיפה נמצאים היום בתוך כל המפלגות החילוניות, וזה לא מפריע להם לשרת במפלגה אחת עם אנשים שדעותיהם הפוכות בשורה שלמה של תחומים.

מפלגה היא כלי פוליטי. מפלגה ציונית-דתית היא הכלי שנועד להגשים את המטרות והיעדים של הציונות הדתית. גם את היעדים הסקטוריאליים וכמובן את היעדים הלאומיים, את אלו שנועדו לקדם את המדינה, כך שהשפעתה של השקפת עולם אוהבת תורה ומדינה תבוא לביטוי במערכותיה. עם כל הכבוד לרומנטיקה, לא ביקשתי חלילה שנאהב איש את רעהו. לא דיברנו עוד על אהבה אלא רק על אינטרס קיומי. להביט לברית ולא לפנות ליצר.

אם לציונות הדתית יהיה כוח פוליטי מאורגן של 10 מנדטים – המון דברים ייראו אחרת. אל תדאגו, תמיד אפשר יהיה להמשיך פה ושם להתקוטט גם בתוכנו (בכל זאת יש מחויבות למסורת), אבל נוכל להתמודד על דמותה היהודית של המדינה מעמדה הרבה יותר נוחה וחשובה. החינוך לסוגיו יקבל תנופה, לדיינים ולרבנים סרוגי-כיפה יהיה סיכוי להתמנות לתפקידים ולהשפיע, קולן של נשים דתיות יוכל להישמע לא רק כאופוזיציה לסדר הקיים, אלא כמובילות פוליטיות וכקובעות סדר. הבאים בשערי העם היהודי יתקלו לשם שינוי בפנים מאירות, היחסים בין דתיים לחילונים עשויים להיות מתוקנים יותר, מפעלי התורה וההתיישבות וההתנדבות והתרבות, עם תנועות הנוער והקהילות שלנו לא יהיו בן חורג, אלא יוכלו להתפתח; החקיקה החברתית-יהודית שאנחנו מרבים בה כבר היום, תוכל לזכות ביתר תשומת לב. יש באמתחתנו עוד עשרות תחזיות אופטימיות, כל-כך יפות שבא לבכות, אותן אנחנו מחמיצים יום-יום רק בגלל שאין לנו כוח פוליטי מאורגן וגדול.

צריך כוח פוליטי משמעותי, רצוי בקואליציה. עם כל הכבוד לכישרונם של ח"כים חרוצים ומוצלחים (יש אומרים שאנחנו כאלה) – ההשפעה הפוליטית נגזרת קודם כל ממספר האצבעות שלנו בכנסת ובממשלה וכמובן מהקונסטלציה הפוליטית. אמנם לעיתים, כשמפלגה בת 3-4 ח"כים היא לשון מאזניים היא יכולה להיות חשובה מאוד. אבל מפלגה בת 10 מנדטים היא תמיד חשובה. אי אפשר בלעדיה.

לא איכפת לי להיות נאיבי. אני משוכנע שריצה משותפת בבחירות הבאות היא בהישג יד. הניסיון הקצר בחודשים האחרונים אומר שאפשר לקדם באופן מעשי את ערוצי שיתוף הפעולה. ברור שלא כל הבעיות ייפתרו כשנהיה חזקים ומאוחדים ושבת-אחים-גם יחד. אפילו אוסיף בזהירות שלא צריך להתאחד בכל מחיר ועם כל אחד. כל שאני אומר הוא שאנחנו מחויבים לבנות כוח פוליטי לפחות מהמרכיבים העיקריים בציונות הדתית. אנחנו חייבים את זה למדינת ישראל, לציבור אוהב התורה והארץ. אם נעשה זאת בזמן, אולי נצליח להחזיר את הציונות הדתית המאורגנת למרכז הבמה הישראלית. כל-כך הרבה אנשים מחכים לבשורה כזו. אם נשכיל להגשימה – זו תהיה שעתנו היפה.