אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קראתי היום בעיתון על איזה צלם אומנותי בשם ספנסר טוניק. הוא נוהג לצלם אנשים בעירום ברחבי העולם. אני פשוט מכין אתכם לסערה הבאה שתגיע, אדוני שר הדתות, בקרוב לישראל. הוא מתכנן לבוא, אותו ספנסר טוניק, ולכנס כמה אלפי אנשים חשופי שת, עירומים. עוד לא התאוששנו מהביקורת שלנו על תוכניות טלוויזיה שבהן אנחנו רואים אנשים לבושים, הנה עכשיו אנחנו הולכים לקבל צלם שאנשים ייחשפו מרצונם החופשי ויופיעו בעירום, בגבם למצלמה. ואני אומר לאותו טוניק: אל תבוא. לא מטעמי דת וטעם טוב ומצפון ומוסר וולגריות. אנחנו כבר מסתובבים עירומים, רואים לנו.
רואים לנו כל כך הרבה דברים בחברה הישראלית, אנחנו כל כך חשופים. אנחנו רואים את מצב החולים בבתי-החולים ומצב הרופאים, מצב הרפואה, שלא מקבלת את הכסף, את המשאבים שמגיעים לה. אנחנו רואים את בתי-האבות. אנחנו מסתובבים עירומים, כשמערכת החינוך שלנו עדיין לא מתאוששת כשנער דוחף את חברו, מתוך משחק או ברצינות, מהגג למטה. אנחנו רואים נוער מסומם ושיכור בכמויות. חברי הדתיים, זה לא רק חילונים. בעוונותינו, יש התופעות האלה של נוער מנותק ונוער מוזנח גם אצל משפחות שומרי מצוות. רואים לנו, אנחנו מסתובבים חשופים. רואים לנו את העברית נרמסת למשיסה בשלטי חוצות, בשפת הרחוב, גם בשפת השדרנים. רואים לנו איך ידיים זרות של ממשלות זרות ושל ארגונים זרים בוחשות לנו בפוליטיקה פה, באמצעות ארגוני צדקה וארגוני חסד וקרנות שופעות כל טוב, והם בוחשים לנו וקובעים לנו מה נכון ומה לא נכון. גם הם רואים לנו, גם הם רואים שאנחנו הולכים חשופי שת. ורואים לנו את הזקנה במסדרון מלפני 10–15 שנה, ועכשיו אלו הדיבורים על לסגור מרפסת. יכול להיות שהזקנה במסדרון בכלל תעבור לגור במרפסת הסגורה, וככה נאחד את הססמאות של השלטון ההוא ושל השלטון הזה. ולכן, אני אומר לצלם ספנסר טוניק: אל תבוא לפה. אנחנו כבר מסתובבים עירומים, וכולם רואים לנו, וכולם מציצים לנו.
ורק אנחנו לא רואים.