ח"כ אורי אורבך

השבוע היה לי נאום טוב. הוא מופיע בדיווחים שלי באתר וכותרתו היא "בתי החולים הם מקומות קדושים". דיברתי בו על כך שבתי חולים, בתי אבות ומוסדות רפואה ומחקר ראויים שנתייחס אליהם באותה אהבה וחרדת קודש בה אנו מתייחסים למקומות קדושים מבחינה דתית. נאום טוב הוא נאום שמעורר הזדהות, שנאמר בדם לבך, שמנוסח באופן שיזכרו אותו.

אבל לפעמים יש בעיה עם נאומים טובים. הם לא מעניינים כמעט אף אחד. הנאום הטוב שלי הושמע באוזני 8 חברי כנסת. הוא לא היה במסגרת דיון חשוב במיוחד, אלא במהלך עוד דיון אי-אמון שגרתי. אפילו לא ביקשנו מההעיתונאים לשים אליו לב במיוחד. סתם יום של חול.

כדי שנאום יהיה טוב באמת לא מספיק שהוא יהיה מנוסח כהלכה. צריך תיזמון, צריך קהל, צריך מוכנות נפשית של השומעים, של התקשורת. רצוי שהנאום הטוב ייאמר באווירה טעונה. רצוי שהוא יהיה תוך כדי מחלוקת חריפה, רצוי שיתקבל בקריאות ביניים או לפחות בדממת הקשבה. וחשוב, חשוב עד הכרחי שהוא יזכה לאיזכור נרחב בתקשורת.

כל זה לא היה בנאום הטוב שלי, ולכן אולי הנאום הטוב לא היה כל-כך טוב. נאום איננו שיעול שאתה יכול להחריש אותו לתוך מטפחת. נאום שאין לו קהל שומעים יכול להיות מצויין מבחינה טכנית, אבל אין בו תועלת רבה.

מה עושים? את המסרים של הנאום הזה אומר שוב ושוב בהזדמנות אחרת. כשיהיו לו שומעים, כשתהיה ההזדמנות הנאותה. עדיין לא התרגלתי לחזור על נאומים שלי, אבל אני צריך ללמוד את המלאכה הזו. אז מה אם תוך כדי חזרה על הרפליקה המנצחת אתה מזהה באולם את אופיר אקוניס ועפו אגברייה שנכחו בפעם הקודמת שאמרת אותם דברים. אתה חייב להתעלם ממבטיהם של הח"כים הבודדים שמביטים בך במבט של "אבל את זה כבר אמרתי בפעם שעברה. מה קורה פה. תחזיר את הכסף של הכרטיס שקנינו להופעה…"

אני רואה חברי כנסת שאין להם שום בעיה לחזור על אותם דברים, על אותם טיעונים שוב ושוב. לא איכפת להם שאני ועוד כמה כבר שמענו.למה שלי יהיה איכפת? מה זה פה, מאמר בעיתון?

היה לי נאום טוב. מעכשיו אתייחס לנאום טוב כמו אל שיר טוב. אפשר לשמוע אותו יותר מפעם אחת. עד שכולכם תשמעו.