אין לי שום בעיה עם הצטרפותו של ח"כ מוחמד בארכה למשלחת הכנסת לאושוויץ. בעוד עשרה ימים ייצאו מספר ח"כים, ואני ביניהם, לטקס יום השואה הבינלאומי באתר ההשמדה. הצטרפותו של ח"כ ערבי, אזרח ישראלי לביקור נראית לי מובנת מאליה. זו אגב לא הפעם הראשונה שח"כ ערבי משתתף בביקור כזה, כך שבעיני התנפלותו של ח"כ דני דנון נגד השתתפותו של בארכה נראית לי מיותרת וצעקנית.

כך חשבתי תמיד, ואני מניח שגם בעתיד לא אשנה את עמדתי העקרונית הזו. אלא שבינתיים קרה משהו שבהחלט מדאיג אותי. לפני ימים אחדים ערכנו סיור הכנה ב"יד ושם". זה היה מרשים, מעורר מחשבה ומרגש. בסיום הסיור החרישי והמאופק באגף החדש של המוזיאון התכנסנו באחד החדרים להרצאה. המרצה, מומחה לענייני אנטישמיות, הזכיר גם אלמנטים של אנטישמיות בעולם הערבי. חבר הכנסת בארכה אפילו לא נשאר להקשיב עד הסוף כדי להגיב. אולי הכיפה לראשו של המרצה עיצבנה אותו. הוא קפץ ממקומו, נתן דרשה על כך שההרצאה הזו מקלקלת את הרושם החשוב והמרגש של הסיור ושזה לא בסדר ועזב בכעס את המקום.

 אחר כך התפתח שם דיון שמתאים אולי יותר לכנסת מאשר לחדר ההרצאות. השמאלנים בחבורה, יולי תמיר וג'ומס הגנו על בארכה ואמרו שזה באמת לא בסדר מה שהמרצה (שהשתתק במבוכה. מה הוא כבר אמר?) הימניים, ח"כ ישראל חסון ואנוכי חשבנו אחרת כמובן. מה שהפריע לי זה חוסר היכולת של אנשים כמו ח"כ בארכה להקשיב. הם כל הזמן צריכים "לייצג". אסור לעצבן אותם, מה שאחרים אומרים זה תמיד "פוליטי". מה שהם אומרים זו האמת.

 גם בדיון שהתפתח חשתי שאנחנו צריכים תמיד לדבר עם חברי פרלמנט מאירופה כאילו השואה היא אסון שקרה לכולנו: גם ליהודים הנרצחים וגם לגרמנים ולפולנים הרוצחים. כאילו השואה היא מין טייפון שאיננו מבחין בין אנשים ובין עמים ולא מעשה ידי אדם שבחרו להשמיד את היהודים.

אני חלילה לא אומר שצריך להתנשא ולהיות ארוגנטים בשיחות שלנו עם חברי פרלמנט אירופיים. באירופה, ודאי בגרמניה, יש תופעה מרשימה של מלחמה בגזענות ובאנטישמיות וישראלים צריכים לעודד כל גילוי כזה. גם הטקס העתידי הוא חלק מהעניין ואין לנו עניין להרתיע ידידים מלהזדהות עימנו, גם עם הדור של הוריהם וסביהם עסק בהשמדת עמנו. אבל עלינו לזכור שלא נשכח מרוב זהירות, איפוק ופוליטיקלי קורקט את האמת המרה. הם בני העמים הרוצחים, אנחנו בני עם הנרצחים. לזכור ולא לשכוח.

ובחזרה לבארכה. אני תומך מאוד שח"כים ערבים יסעו לאושוויץ וישתתפו בטקסים. אבל אני בהחלט חושד פתאום שח"כ בארכה לא בא סתם להזדהות, אלא כדי לעשות עוד סיבוב כדי לספר כמה הפלסטינים מסכנים. אני בהחלט חושש שכשאנחנו ניזכר בששת המיליונים ובאסון שהמיטה עלינו גרמניה, הח"כ הזה ימצא כל הזדמנות כדי להשוות אותנו לרוצחים, ולא לנרצחים. אם לא במפורש – יעשה זאת במשתמע. אם לא ישווה אותנו לרוצחים, ישווה את עמו הפלסטיני ליהודים הנרצחים.ואולי אני טועה, משום שח"כ בארכה נשמע לי דווקא איש אינטליגנטי והגון בדרך כלל, ואני חושש שהוא (בעצם כמו ח"כ דנון) לא יכול לעיתים להתאפק מלהגיב על כל שטות.

אני מקווה שבארכה ישתתף בטקסים כמו כל חבר אחר במשלחת. הוא ואנחנו ראויים לכך. אבל אם הוא בא כדי לצעוק ולא כדי להקשיב – מוטב שיישאר בבית. לא בגלל שהוא ערבי, בגלל שהוא חסר נימוס.