הטלוויזיה היא המגנט התרבותי של התקופה, לצערנו. היא "קופסת הפלאים" או "תיבת ההבלים" וכבר נכתבו מחקרים על השפעתה האדירה על האנושות. דווקא בגלל שהיא מגנט רב עוצמה, רמקול לתרבות הצריכה, הבידור והספורט, היא מאיימת ומפחידה כל-כך הרבה קבוצות באוכלוסייה: דתיים, הורים, וכל מי שחרד מההשפעה העודפת של הטלוויזיה אל מול מוקדי כוח וחינוך אחרים, שמרניים ומעמיקים יותר.

נו, אז מה עושים? אפשר להגיד "תזרקו את הטלוויזיה" ולחייך לעצמך חיוך צדיקי ומאושר. זה אולי טוב לך ולמשפחתך, אבל ההמונים ימשיכו לצפות בטלוויזיה. בכל פעם שאני שומע מישהו מציע לזולתו להיפטר מהטלוויזיה אני נזכר בהלצת הילדים הזו: אמא אומרת לבנה: "יוסי, סגור את החלון. קר בחוץ". עונה יוסי: "ואם אסגור את החלון יהיה חם בחוץ?"

שלא יובן שיש מצוות עשה להחזיק טלוויזיה בבית. ודאי שרצוי שלא להרבות בצפייה. הטענה שלי היא רק שצריך להכיר במציאות בה הטלוויזיה היא מכשיר השפעה מרכזי בחברה הישראלית והעולמית. אם רוצים להשפיע ולהשתתף בקביעת סדר היום הישראלי, סולם העדיפויות הלאומי, הובלת הטעם והרגישויות של ההמונים – צריך לעשות זאת גם דרך הטלוויזיה. גם, לא רק.

ודאי שזה קשה, מתיש, מייאש, אפילו מפרך, בעיקר בערוצים המסחריים. ממש לא בטוח שאפשר להצליח, אבל אי אפשר שלא לנסות. חברה ציונית-דתית שרואה עצמה חלק ממרקם החיים היהודי-ישראלי לא יכולה לוותר על הזירה הזו, לפחות בכמה חלקים מרכזיים שלה. אנחנו חייבים לייצר תוכן, בערוצים המשותפים ובערוצים נפרדים, גם בתוך הזרם המרכזי וגם בערוצים אלטרנטיביים. אין ברירה.

אפשר לעצום את העיניים, תרתי משמע, ולא לראות. להגיד שהכל זבל ושחבל על המאמץ ושאין סיכוי. זה אפילו מפתה להתבצר בעמדה הזו. אני בכל זאת מציע נוסחה אחרת ביחסים שבין הציבור הדתי והטלוויזיה: לצרוך פחות ולייצר יותר. אפשר לחנך להרגלים אישיים של צריכה מופחתת: פחות שעות, פחות תוכניות, עדיף להקליט תוכניות ולא לצפות בשידור ישיר, מוטב דרך האינטרנט מאשר בטלוויזיה, כדאי לדלג על פרסומות, ולא להשאיר את המכשיר פתוח סתם כך ברקע. תראה רק מה שצריך. ומי שמתאים ומוכשר לכך צריך לעבור לחזית הייצור, ליצור קולנוע וטלוויזיה, להיאבק על נפש הבריות, על הטעמים וההרגלים שלהם גם דרך קופסת הפלאים המושכת והדוחה הזו.

מתוך העלון "עולם קטן", גליון השבוע

תגיות: , ,