ח"כ אורי אורבך

1.

זהו המכתב שנתקבל לפני מספר שבועות בלשכתו של יו"ר הכנסת:

לכבוד
מר ראובן ריבלין
יו"ר הכנסת
מר ריבלין הנכבד,

המגיש הקבוע זה שנים של יומן הבוקר (8.00-6.00) ברשת ב' הוא מר אריה גולן. הוא מראיין את אישי הציבור ולעתים גם קוטע אותם, מתווכח עמם ונואם בעצמו.

מה שלא תקין בהתנהגותו של מר גולן, ועליה כבר התרעתי לפני נציב תלונות הציבור של רשות השידור, הוא הנוסח החברתי-משפחתי שבו פונים אישי הציבור אל מר גולן כאל "אריה" (במלעיל!) חברם הטוב. לגבי חברי הכנסת (והשרים) הדבר מפריע עוד יותר, כי הראיון נועד לשטוח את דעותיהם ואמירותיהם לפני קהל המאזינים, הלא הוא כלל אזרחי המדינה, ולא לפני "אריה". אבל הם חוזרים ואומרים "אריה", בניסיון לשכנע את חברם הטוב בצדקת עמדתם. אזרחי המדינה כלל לא חשובים. כך הפך המכשיר לעיקר, והמסר וקהל המסר לטפלים.

אודה לך על התייחסותך לדברי לגבי התנהגות חברי הכנסת, החייבים לאזרחי המדינה ולא ל"אריה" דין וחשבון.

בברכה,

סיני אלכסנדרוביץ'

רח' הכנסת הגדולה

תל אביב

2.

וזוהי התשובה שנתקבלה עד מהרה אצל האזרח אלכסנדרוביץ':

לכבוד מר סיני אלכסנדרוביץ'

שלום רב,

מכתבך התקבל בברכה בלשכת יו"ר הכנסת.

אין בסמכותו של יו"ר הכנסת להעיר לחברי הכנסת. הסמכות היחידה במקרה זה נתונה לוועדת האתיקה של הכנסת.

מכיוון שאין כאן עניין אתי אלא עניין סגנוני, אתה יכול לפנות לחברי הכנסת המסוימים המדברים באופן זה ולהביע את עמדתך.

לגופם של דברים, יו"ר הכנסת סבור שאין פסול בכך שהמרואיין פונה למראיין בשמו, מטבעה של המדיה הרדיופונית הוא שנוצר שיח גם אישי בין המראיין למרואיין.

בברכה,

חיים נריה

לשכת יו"ר הכנסת

3.

השיב האזרח אלכסנדרוביץ' מרחוב הכנסת הגדולה (!) ליו"ר הכנסת:

לכבוד

מר ראובן ריבלין

יו"ר הכנסת

אני מודה לך על תשובתך המהירה להפליא.

בוודאי אתה הסמכות המוסמכת להחליט כי אין לך הסמכות להעיר לחברי הכנסת.

עם זאת, עמדתך ש"אין פסול בכך שהמרואיין פונה למראיין בשמו" הינה, עם כל הכבוד, בעייתית.

איש הציבור המרואיין מעביר לציבור את עמדותיו והמראיין הינו הכלי להעברה זו. גם אם כמובן, יש, כדבריך "שיח אישי" ביו מרואיין ומראיין – אין הוא יכול לגלוש לפסים החברותיים של "אריה" במלעיל. מרואיין החוזר כמה פעמים בראיון על שמו הפרטי של המראיין מראה את היחסים החנפניים ההדדיים בין שלטון לתקשורת, שהינם לא פחות בעייתיים מאשר יחסי הון ושלטון.

באזני עוד מהדהדת פנייתו של מנחם בגין למראיין: "מר [שלום] קיטל…".

כמובן שאין אתה מצפה שאפנה לחברי כנסת, כל אחד בנפרד, להביע את עמדתי זו. ייתכן שאין התופעה בגדר פגם אתי פורמלי, אבל בוודאי שהעניין לא יאה.

זו דעתי כאזרח הבוחר ושולח נציגיו לכנסת.

בברכה,

סיני אלכסנדרוביץ'

4.

כעת פנה האזרח אלכסנדרוביץ' לחבר הכנסת אשר כינה את המראיין בשמו הפרטי:

לכבוד

ח"כ אורי אורבך

הכנסת, ירושלים

מר אורבך הנכבד,

ביומן החדשות של הבוקר (שלאחר חדשות 07.00 ) רואיינת על ידי מגיש היומן אריה גולן ופנית אליו כ"אריה".

אני מסתייע בהצעתו של יו"ר הכנסת (ראה במצורף) לפנות אליך ולהביע את דעתי בעניין.

כאזרח אני מרגיש עצמי יותר ויותר נפגע מכך שאתם, אישי הציבור, מנסים לשכנע את "אריה" במקום לשכנע את הציבור הבוחר בכם.

אשמח לשמוע את דעתך, לאחר שיו"ר הכנסת לא קיבל את עמדתי. אשמח אם תהיה לך הסבלנות לקרוא את כל התכתובת, כי היא מלמדת על יחסי שלטון ותקשורת. כעיתונאי ותיק בעבר וח"כ בהווה אולי יהיו לך תובנות נוספות.

בברכה,

סיני אלכסנדרוביץ', תל אביב

5.

מייד ענה לו חבר הכנסת אורבך:

מר אלכסנדרוביץ' שלום,

הערתך מעניינת ובעלת ערך כשלעצמה לגבי יחסי מראיין ומרואיין ולכן אני מודה לך על הזווית שאתה מאיר. אכן פוליטיקאים המתראיינים צריכים לשים לב לכך שלא יתקבל הרושם כי העיתונאים והפוליטיקאים – חד הם, חבורה המפרכסת זה את זה, ועליהם לשמור על ריחוק מסוים בעת הראיון.

עם זאת, אינני מסכים עם תוכן הערתך. הדוגמה של פנייה בשם פרטי, אינה דוגמה טובה ליחסי קירבה שכאלה, אלא היא שיגרת לשון נעימה וסבירה ביחסים בין בני אדם. שיחה רדיופונית/טלוויזיונית היא קודם כל שיחה, וככזו נראה לי סביר ביותר שהמרואיין ינקוב בשמו הפרטי של המראיין. בין אם המרואיין לא מכיר אותו, ובוודאי אם הוא מכירו. לענות לעיתונאי בשם "מר גולן" או "מר ברקאי" זה אולי נכון פורמאלית, אבל נשמע לי ארכאי. אני עצמי, אם אפנה למראיין שלי בשם מר ברקאי, מר גולן או גברת רהב-מאיר, אעשה זאת רק בנימה הומוריסטית, כדי להפריז כביכול בחשיבותו של המראיין (זה כמו לומר בהגזמה: הוד מעלתו המראיין…). השיחה מתנהלת עם "אריה", אבל אני כמובן מנסה לשכנע באמצעותו עוד מיליוני שמות פרטיים המאזינים לשיחה, ואין זו שיחה פרטית גם אם היא נחזית ונשמעת ככזו.

בכל אופן, כאמור, הערתך מעוררת מחשבה. מובן שבמכתבים פורמאליים יש לפנות בשמו המלא ובתוארו של הפונה, ובכל זאת הייתי שמח לפתוח את מכתבי במילים "סיני, שלום".

בברכה, אורי (ח"כ אורבך, כמובן)

נ.ב. כיוון שהעלית נושא בעל משמעות ציבורית, הייתי רוצה להעלותו בקרוב לפרסום באתר האינטרנט שלי/בפייסבוק, מה שעשוי לגרור פרסומים נוספים. לפני שאני עושה זאת, אני רק מבקש רשות אם רשאי אני לעשות זאת תוך ציון שמך או להסתפק בכך ש"פנה אלי אזרח", בלי ציון השם. זה לשיקולך המלא ואכבד כמובן עת עמדתך.

א.א.

6.

כעבור ימים אחדים נתקבלה בלשכתו של ח"כ אורבך תגובתו של האזרח אלכסנדרוביץ':

לח"כ אורבך שלום

תודה על התייחסותך המפורטת המעידה על כך שהקדשת מחשבה ותשומת לב לנאמר במכתבי. אני כמובן מצטער שלא קיבלת את עמדתי, אבל בחברה חופשית אי הסכמה הוא אחד היסודות המרכזיים.

מכיוון שאתה רוצה להמשיך לפתח את הנושא באתר האינטרנט שלך וביקשת רשותי לפירסום שמי ומכתבי – הרי היא נמסרת לך בלב חפץ. אולי התהודה הציבורית תשנה משהו בסגנון הקיים.

בברכה

סיני אלכסנדרוביץ

רחוב הכנסת הגדולה

תל אביב

7.

והנה אפוא, הבאנו את התכתובת בשלמותה לפניכם. למען יראו כולם כי לכל איש יש שם. סיני ומר אלכסנדרוביץ', רובי והיו"ר ריבלין, אריה ומר גולן, וגם ח"כ אורבך ואורי.