על שולחנה של ועדת שרים לחקיקה יונח ביום א' הקרוב חוק של אורי אורבך. החוק, ביוזמת המועצה לשלום הילד נועד להעלות את המודעות של רופאים ואחיות למניעת כאב בעת הטיפול בילדים. אף שתוכן החוק מעוגן כיום בתקנות משרד הבריאות, להכנסתו לחקיקה ראשית יש משמעות רבה. הורים ומבוגרים רבים נוטים להקל ראש בכאב של ילדיהם בעת טיפול רפואי. הם רואים בזה "פינוק" ופחד מוגזם. הדאגה לבריאותו של הילד גורמת לכך שהיא דוחקת את החשש של הילד והסבל שלו מהכאב הנגרם בשל הטיפול הרפואי. מובן שמטרת החוק איננה להתערב בטיפול הרפואי עצמו, ולא ניתן תמיד להימנע מכאב בעת טיפול רפואי נדרש. אולם לעיתים קרובות, בשל לחץ זמן ועומס, לא מנסים להרגיע את הילד ולהכינו לקראת הטיפול כפי הראוי. חוק זה יעלה את המודעות גם של ההורים להרגיע את ילדם לקראת טיפול, זריקה וכמובן טיפולים פולשניים יותר. בהצעת החוק תומכים רופאים בכירים ביותר המודעים לבעיה.

הכנסת השמונה-עשרה

הצעת חוק של חבר הכנסת                    אורי אורבך

פ/3041/18

הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – הפחתת כאב בעת מתן טיפול רפואי לקטין), התשע"א–2011

הוספת סעיף 5א

בחוק זכויות החולה, התשנ"ו–1996[1], אחרי סעיף 5 יבוא:

"הפחתת כאב בטיפול רפואי בקטין

5א.

מטופל שהוא קטין, זכאי לכך שהטיפול הרפואי שניתן לו יתבצע לאחר שהמטפל באותו קטין נקט את כל האמצעים הסבירים לשם הפחתת הכאב שעלול להיגרם כתוצאה מהטיפול הרפואי שניתן לאותו קטין, בהתחשב בגילו וביכולתו להבין את הטיפול שניתן לו ומבלי לסכן את בריאותו.".

דברי הסבר

טיפולים רפואיים גורמים לעתים לכאב, סבל ופחד לילדים העוברים טיפולים אלו. על אף שניתן לצפות כאב זה ולמנעו או להפחיתו, נראה שילדים רבים עוברים כיום טיפולים רפואיים מבלי שנעשים המאמצים הנדרשים להפחתת הכאב הנובע מהם, או למצער למזעורו.

הסיבות לכך נעוצות בראש ובראשונה בחוסר מודעות, מידע מוטעה ומיתוסים כגון: "תינוקות וילדים לא זוכרים כאב", "ילודים לא חשים בכאב" וכדומה. לכך מצטרפת התפיסה שאין צורך במזעור כאב כיוון שאותו כאב הוא בר חלוף. סיבה מרכזית נוספת היא לחץ וחוסר יכולת או רצון להתאזר בסבלנות כאשר המטופל הוא קטין וכן שאמצעים להפחתת כאב דורשים זמן עד שישפיעו על מי שהם ניתנו לו. סיבות נוספות נעוצות גם בחוסר היכרות עם תרופות מאלחשות ומינונים ומחשש מתרופות בעלות פוטנציאל לדיכוי נשימתי ודיכוי מצב ההכרה של מטופל שאותן תרופות ניתנו לו.

החשיבות שבמזעור כאב במסגרת טיפול רפואי בקטינים הוכרה זה מכבר על ידי משרד הבריאות, במסגרת חוזר מנכ"ל מס' 35/2003, ולפיו "… על כל מטפל חלה החובה למזער את הכאב והפגיעה בילדים בכל האמצעים העומדים לרשותו" (סעיף 1.1. לחוזר).

מסיבות שונות, שמרביתן קשורות לאלו שמפורטות לעיל, חוזר מנכ"ל 35/2003 אינו מיושם הלכה למעשה וההשלכה על אופן הטיפול בקטינים היא משמעותית.

הצעת חוק זו נועדה, לפיכך, לעגן את זכותו של הקטין לטיפול רפואי שננקטו לפניו אמצעים להפחתת הכאב הנובע ממנו. עיגונה של זכות זו תבטיח את מימושה של חובת המטפל לתת דעתו על העניין ולהשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו כדי למנוע את הכאב או להפחיתו, וזאת בין אם באמצעות הרגעת הילד, הכנתו והכנת הוריו, ויצירת סביבה נוחה ונעימה לטיפול, ובין אם באמצעות סדציה, על סוגיה השונים, תוך הבטחת הכשרתם של הרופאים במחלקות ובחדרי המיון למתן אמצעים אלה.

הצעת חוק זו נוסחה ביוזמת המועצה לשלום הילד.


[1] ס"ח התשנ"ו, עמ' 327.