פרופסור שכטמן זכה בפרס נובל, לא באח הגדול. אבל הטלוויזיה המסחרית שלנו כל-כך היטפשה והיטמטמה ברבות השנים, עד שחוץ מלונדון וקירשנבאום, אין כבר מי שמסוגל לשאול ולנסות להבין על מה מדובר. אז אנחנו תקועים עם "איפה היית כשהודיעו לך?" ו"מתרגש?!" ו"איך אשתך הגיבה?" ו"מה אתה הולך לעשות מחר בבוקר?", כאילו שאיזה כלב מת התעניין מה הוא עשה עם המדע-שמדע שלו עד היום בבוקר.

אבל מה זה משנה לנו בטלוויזיה, ומה הוא עושה כל יום במשך שנים. זה מדע, זה משעמם, ממילא אי אפשר לעשות עם זה כלום מבחינתנו (שיר רוק, אפליקציה לסלולר, כוננית לתרופות משלשלות, אייטם). לא שאפשר להסביר בדיוק בטלוויזיה עניינים מדעיים מסובכים. אבל מותר לנסות קצת. ואפשר לדבר על מדע ומתימתיקה ואפילו תורה ופילוסופיה גם בלי שזוכים במקום ראשון במשהו. העיקר שהבאת לנו כבוד, כבוד לישראל, כבוד למדע, מקום ראשון. מה זה משנה באיזה תחום, העיקר שלקחנו את הגביע. חבל שזה לא בכדורגל.

כי הטלוויזיה המסחרית, ובעצם כל הציבוריות הממוסחרת והמבודרת עד זוב-דעת שלנו, מכירה רק תחרות וניצחון ומקום ראשון. יששש! שערררר! עכשיו זה אושר גדול כי אחד משלנו זכה במיליון דולר על גבישים קואוז… קאוזו…נעזוב את זה, משהו בפיזיקה, (סליחה, כימיה? רגע, עדה יונת זה גם כימיה?). ועכשיו אנחנו בעצמנו זכינו בן לילה בסלב חדש שיהיה לנו בכל פעם שניתקע עם אייטם פתאומי על מדע. אז נוכל להתקשר לרכטמן או שכטמן הזה ולשאול אותו מה הוא אומר על המדע או על המצב או על הפלסטינים. ומתחת לשמו יהיה כתוב "חתן פרס נובל לכימיה" (או לפיזיקה? נבקש מההפקה לברר קודם). וזה יהפוך את האייטם להרבה יותר יוקרתי ומעניין. בכל זאת איש רוח מוערך ולא עוד מדען מיובש מהטכניון שיסביר דברים מסובכים לאט לאט למרות שזמנו תם, ואנחנו נודה לך בשלב הזה. מעכשיו אנחנו כבר נביא לצופים שלנו את חתן פרס נובל הישראלי. כבוד, כבוד.

אושר, אושר גדול עם זכייתנו. למה בכדורגל זה לא הולך? למה אנחנו לא מגיעים למונדיאל? ולמה בסיפרות או בפזמונאות אין איזה נובל קטן, משהו שאנחנו מבינים בו קצת יותר? משהו שאפשר לראיין עליו את יוסי בניון, או את אברם גרנט ונמני. לא איכפת לנו גם את אלירז שדה. אפילו עמוס עוז זה בסדר כי עליו כבר שמענו. מתרגש, פרופסור שכטמן? ומה אתה הולך לעשות מחר בבוקר?