ח"כ אורי אורבך

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ישנה  מימרה כזאת בשנים האחרונות: מה עושים בהפסקת קפה? – שותים; מה עושים בהפסקת אוכל? – אוכלים; ומה עושים בהפסקת עישון? מעשנים. אז מה עושים בהפסקת אש? יורים! זה מה שהתרגלנו כאן, בזמן האחרון, שהפסקת אש פירושה שיורים.

אי-אפשר שלא לראות את הקשר בין המתקפות האלה לבין מה שקרה כאן אך לפני שש שנים. ובכל זאת, למרות העובדה שאי-אפשר שלא לראות את הקשר, יש בתוכנו די והותר אנשים שלא רואים את הקשר, והם לא מבינים שבמקום שאין התיישבות יהודית יש טרור ערבי. הם לא רואים את הסיבה ואת המסובב, את הקשר הסיבתי, הם חושבים שהכול זה במקרה.

במקרה בדיוק לאחר שאחרון החיילים ואחרון המתיישבים עזבו את חבל קטיף ורצועת-עזה השתלט ה"חמאס" על האזור.

ובמקרה נחטף חייל לתוך הרצועה אחרי שהתייצבנו על גבול רצועת-עזה מבחוץ, בעוד שבשבתנו בתוך הרצועה ובתוך חבל קטיף, בשולי הרצועה, שום חייל לא נחטף והוחזק בן-ערובה תקופה ארוכה שכזאת.

ובמקרה קסאמים וגראדים יורדים גם על אשקלון, באר-שבע, אשדוד ואופקים, בעוד שכשישבנו בגוש-קטיף נחתו פגזי מרגמות על גוש-קטיף, אבל זה היה הרבה פחות מאשר היום, פחות מסוכן ופחות קטלני ובהיקף קטן לאין שיעור.

ובמקרה ביהודה ושומרון אין את כל הדברים האלה. במקרה. ביהודה ושומרון אנחנו יושבים, כוחות צה"ל פרוסים שם, יש התיישבות יהודית, יש כבישים, וכל הרעות החולות האלה שהזכרתי, דברים שקורים בדרום וברצועת-עזה, לא קורים.

ובמקרה יש הברחה אדירה של כלי נשק במנהרות, ומעל פני האדמה, ומהמדבר, של כל כלי הנשק, מה שאין כן ביהודה ושומרון. למה? כי אנחנו שם, כי יש התיישבות, כי יש צבא ונוכחות ישראלית בת קיימא.

ובמקרה אובדן השלטון שלנו ברצועת-עזה גם ערער את היחסים עם מצרים, גם בעידן מובארק, וקל וחומר בעידן שאחרי מובארק. יכול להיות שצריך לחשוב שגם אם הכיבוש, בלשון השמאל, הוא דבר נורא, יש דברים נוראים יותר. שלטון של "חמאס" טרוריסטי הוא דבר נורא יותר מכיבוש של מדינת ישראל על אוכלוסיית האויב, אוכלוסייה זרה, אוכלוסייה שלא רוצה בשלטונה.

גם מבחינה מוסרית, מבחינת חיי אדם של יהודים ושל ערבים פלסטינים  שכרה של הנסיגה יוצא בהפסד. גם ערכים אחרים נסוגים כליל: ערכים של מעמד האשה, של חופש הביטוי, של כל הדברים שאנשים שוחרי שלום מדברים עליהם, שהם לא נכס רק של מדינת ישראל, אלא הם ערכים מוחלטים של כלל העולם. גם הערכים האלה נרמסים.

אנשי "הצדק המוחלט" עיוורים לראות שבמקום שבו הצדק המוחלט שלהם פורס את שמיכתו, שם גם נכנס הרוע המוחלט. במקום שבו הם מהללים את המוסר והצדק והזכות לעצמאות, באים כוחות הרשע האסלאמיסטיים ונכנסים ברווח הצר הזה, הרווח שבין התמימות והרצון הטוב שלכם, בשמאל, לבין העיוורון שלכם להכרה במציאות. תמיד אומרים לנו את זה באיזה מבט יודע-כול מציאותי ומזהירים אותנו מהסכנות. ואלו כמונו, שמזהירים מהסכנות האמיתיות – הם נחשבים ללאומנים למחרחרי מלחמה.

אבל הנסיגות, וההתנתקות בראשן, הן חרחור המלחמה הגדול ביותר כאן באזור. הנסיגות האלה לא מביאות שלום אלא מגבירות את התיאבון של האויב לעוד ועוד. מה שאנחנו מפרשים כאינטרס שלנו, מתפרש שם כחולשה. מה שכאן מפרשים כהזדמנות לשקט מתפרש שם כהזדמנות לעוד מתקפה. במקרה – והכול במקרה, אין קשר, סתם, זה קרה כך – כשהכול פרוס לנגד עינינו; כולם רואים את ההבדל, את השינוי לרעה בשש השנים האחרונות מאז יצאנו מחבל קטיף.

ולכן אני אומר, רבותי, אין מקריות! יש קשר – יש קשר בין נסיגות סרק לבין מצב ביטחוני רעוע בדרום ובצפון. יש קשר בין עקירת יישובים וסילוקם של המתיישבים לתוך מדינת ישראל מצומצמת הגבולות למצב הביטחוני בדרום. יש קשר בין כל העוולות הללו לבין מצבנו הביטחוני הגרוע והרעוע. אל תחשבו שמקרה הוא – אלא מעשה ידיכם, ולא להתפאר.