על הלל הזקן מסופר כי פעם אחת, בראשית דרכו, לא היה לו כסף להיכנס ללמוד תורה מפי שמעיה ואבטליון והוא עלה לגג אל הארובה ושכב שם בשלג ושמע משם את רבותיו. זה מדרש ידוע מאוד. בחינוך הדתי מהללים את מסירותו של הלל ללימוד התורה עד שהוא מוכן לסכן את חייו בשביל כך. אבל אנחנו שוכחים לפעמים לציין שהלל נשאר בחוץ כי לא היה לו כסף לשלם. אולי צריך לחשוב גם על כך ששכר לימוד גבוה ותשלום עבור לימוד תורה גורמים לכך, בין שאר המניעות, שרבים לא יכולים להרשות לעצמם ללמוד תורה. האם התורה היא של כולם, או שייכת רק למועדון סוגור ואליטיסטי?

הלל נהיה הלל הזקן, מגדולי התנאים. אבל מי יודע כמה היללים הפסדנו בגלל זה? כמה "שומרים" שעמדו בשער מנעו מתנאים ואמוראים וחכמי הדורות להיכנס וללמוד? ומי יודע כמה כאלו שלא היה להם את העקשנות והכוח של הלל המשיכו בדרך אחרת?

לימים אותו הלל הוא זה שאמר "הווי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". באבות דר' נתן מובאת מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל בעניין זה: "והעמידו תלמידים הרבה: שבית שמאי אומרים אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר, ובית הלל אומרים: לכל אדם ישנה, שהרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לתלמוד תורה ויצאו מהם צדיקים חסידים וכשרים".

כי הלל זכר כל ימיו כיצד התחיל. כיצד בגלל מטבע אחד שחסר לו להיכנס לבית המדרש הוא נשאר בשלג, בחוץ. וגם על זה אמר הלל ברבות השנים: מה ששנוא עליך, לא תעשה לחברך. וקיבל כל תלמיד כפי שהוא. חג מתן תורה שמח לכולם.