אף על פי שתכתבו כך בכל העיתונים; ואף על פי שתגידו כך בכל תוכניות הרדיו והטלוויזיה; ואף על פי שכך יירשם בכל הדילים בכל המלונות, ואף על פי שכך תדברו, ותשאלו ותתעניינו; ואף על פי שבגוגל לבדו מצאתי את הביטוי הנלוז "חג שני של פסח" 783,000 פעמים, ואת אחיו הממזר הקטן "חג שני" מצאתי עוד 68,400 פעמים, אני עומד כאן לפניכם' בני ישראל' כיהודי זקוף קומה אשר לא יכרע ולא ישתחוה ואומר לכם בפה מלא קניידלך: אין כזה דבר חג שני! מה כן יש, יהודים ויהודיות? יש "שביעי של פסח"! היום השביעי של חג הפסח בו נקרע הים לבני ישראל. ים סוף לא נקרע ב"חג שני" אלא בשביעי של פסח.

כמתעד חובב של פערי השפה בין דתיים וחילונים, שמתי לב שכמעט כל האיזכורים של "שביעי של פסח" מצויים באתרים דתיים (924,000 פעמים). שם לא קיים (ובצדק!) "חג שני" כלל, ואילו בכל האתרים "הכלליים", כלומר החילונים, שולט ללא עוררין ה"חג השני". על מה מעיד השוני הזה? על רידוד השפה? על כך שעזובות'ך, זה מסובך מדי שביעי-של-פסח? על כך שאני נודניק קטנוני?

כדי לא להעיק, אזכיר רק שיש כזה דבר פסח שני והוא חל בי"ד באייר. נשאיר זאת למתקדמים. ויש יום טוב שני של גלויות. אבל "חג שני" שהשתרש אצלנו, מעצבן אותי ממש כמו התפלצת הרדיופונית "סופשבוע נעים" במקום "שבת שלום" הפשוט והתם. אז אני מבליג בשם השקט הקואליציוני ואהבת ישראל על שאומרים בחול המועד 'חג שמח' במקום 'מועדים לשמחה' הדוסי-מדי, אבל אם אם אתם לא רוצים שנתחיל לחוקק חוקים מה להגיד ומה לא, נא לשכוח מייד מחג שני. אמור מעתה: מועדים לשמחה, שבוע טוב וחג שמח.