ב"ספר הבדיחה והחידוד" קראתי היום כדבר הזה: יהודי אחד מספר לחבר שלו: שמעת? השמש בבית-הכנסת של ורשה זכה במיליון זלוטי. אומר לו החבר: זה נכון, אבל יש פה כמה אי-דיוקים; ראשית, זה לא היה בוורשה, אלא במוסקבה, ושנית זה לא היה השמש, אלא העגלון, ושלישית – לא מדובר במיליון זלוטי, אלא ב-200,000 זלוטי, ורביעית –  לא הרוויח, אלא הפסיד.

אז ברור שזה לא רק שלושה חודשי הקפאה, אלא יותר, ולא כולל הסכמה לבנייה בירושלים, אלא כולל הקפאה גם בירושלים, ובטח לא נקבל 20 מטוסים בחינם, אלא  עשרה בתשלום, ורק כשיהיה שלום, וגם אז, כשיהיה שלום, הם יפציצו את ג'נין ואת רמאללה. וחוץ מזה, האמריקאים גם לא מסכימים לחתום.

ולכל זה – ליברמן אמנם לא מסכים, אבל לא יעשה שום דבר, וש"ס תוקפים אבל נמנעים, ואני לא רוצה להתווכח שוב ולהגיד שזכותנו על הארץ, ושיש לנו טענת ריבונות, וכמה שזה שטות וכמה שזה מסוכן – את כל הטענות האלה השמענו ועוד נשמיע. אבל אני אומר: יש גם דרכים איך לא להגיד אמת. אפשר להיות קצת יותר אלגנטי. צריך שיעבור קצת זמן בין ההבטחה לבין היום שבו אנחנו נראה שזה לא באמת, אלא זה רק כדי שאולי אנחנו נשתכנע. זה קצת מעליב, אדוני ראש הממשלה. תן לנו שבועיים, שלושה שבועות, ארבעה, שנראה שזה היה בצחוק, שזה לא היה באמת. הרי עברו רק יום, יומיים, שלושה ימים, ומסתבר שהסוחר שבמוצאי-שבת מכר לנו סחורה כל כך טובה, פתאום מסתכל שוב על המדפים במבט תמה: " אני לא יודע מה קרה פה, לאן נעלמו 20 מטוסי חמקן? הרי הבטיחו לי. אני דיברתי איתם במפורש. אם לא, אז יש כנראה איזה אי-הבנה. אני אחזור אליהם ואני אדבר איתם. אה, הם לא חותמים? לא, אז אנחנו לא נסכים.

רבותי חברי הכנסת: לא יהיו כל הדברים האלה. מה, האם אני יודע את זה מהמקורות שלי? לא, אני לא יודע את זה מהמקורות שלי. אני יודע מכך שאני מכיר את הנפשות הנוגעות בדבר. אני מבטיח לכם: קחו את פרוטוקול הכנסת, שאני אומר לכם עכשיו:  הדברים האלה לא יהיו! אולי חוץ ממטוסי החמקן, שעליהם נשלם, אבל כשיהיה שלום. ואתם יודעים מתי אני חושב שיהיה שלום.

והמטוסים הם בכסף, מה בחינם? תגיד, אתה רוצה את הכול? לא להיות חזירים, רבותי. תקבל בתשלום 20 מטוסי חמקן. גם בחינם אתה רוצה? מה הבטיחו? לא הבטיחו. ואם הבטיחו צריך לקיים? הרי ראש הממשלה הבטיח: זו הקפאה חד-פעמית וזמנית. הלכתי למילון, שוב, הסתכלתי: "חד פעמית", הכוונה – חד-פעמית: פעם אחת. "זמנית" – מוגבלת בזמן. גם זה לא היה כל כך מזמן. כמה הזיכרון שלנו יכול להיות קצר?

אי-אפשר לקפוץ על תהום בשתי קפיצות. יש כזה פתגם. אבל ראש הממשלה בנימין נתניהו קופץ על תהום שלוש וארבע וחמש קפיצות, ובכל פעם הוא נופל. וגם הפעם. ודווקא עכשיו הוא נופל, בחמש קפיצות, בחמש הבטחות שלא ימומשו, וחבל שהוא ייפול, ואני לא חושב שצריך להיות שותפים לנפילה הזאת.