ח"כ אורי אורבך

חוק המעליות שכבר סיפרתי לכם עליו בעבר, נחלץ השבוע מתחתית הפיר בו הוא היה תקוע כמעט חצי שנה, ועבר במליאת הכנסת בקריאה טרומית ללא מתנגדים. זה דרש ממני ויתור משמעותי, אבל אני חושב שבכל זאת החוק חשוב ומועיל. כזכור, למי שזוכר, הצעת החוק המקורית היתה שבבניין בו יש רק מעלית אחת זכאים רבע מהדיירים המעוניינים בכך, להפעיל מעלית שבת עד 10 פעמים ביום. את החוק הציעו עמי גם ח"כ איתן כבל וגם ח"כ הרב חיים אמסלם. כמו בבדיחה: חילוני, דתי וחרדי יצאו לדרך…

כמובן שקמו פרץ וצווחה: איך המיעוט יכול לכפות על הרוב בבניין מעלית שבת? המוחים סירבו להקשיב להסבריי: מעלית השבת לא תפעל במשך כל השבת. במשך רוב מוחלט של השבת היא תופעל כמעלית רגילה, רק לתועלת החילונים. ואילו במשך מספר פעמים ביום, בשעות שיוסכם עליהם, היא תשרת גם את הדיירים הדתיים. זו לא כפייה של מיעוט על רוב, אלא חלוקה צודקת יותר של השימוש בנכס המשותף.

אבל כשרואים דתיים ישר נדלקים הפיוזים. זכיתי בכמה מאמרים עויינים בעיתונים, אבל מה שתקע את הצעת החוק, היתה התנגדות של יו"ר הסיעה של ישראל ביתנו, ח"כ רוברט אילטוב. הפסקה קלה להסבר על עבודת הכנסת: איך אילטוב ידידי יכול לתקוע את החוק שועדת שרים לחקיקה נתנה לו את הסכמתה? בהנהלת הקואליציה המתכנסת מדי יום שני מועלות לדיון קצר כל הצעות החוק הפרטיות. גם אם ועדת השרים לחקיקה אישרה אותן יום קודם לכן, יכול לקום נציג של אחת הסיעות ולומר: סליחה, החוק הזה הוא פגיעה בסטטוס-קוו בנושאי דתיים וחילונים ואנחנו מתנגדים לו. על פי ההסכם הקואליציוני לכל מפלגה יש זכות להטיל וטו על חוקים שהם פגיעה בסטטוס קוו הדתי-חילוני ואז הצעת החוק לא תעלה לדיון. כלומר, אם אתעקש ואעלה את ההצעה לדיון, יהיה בזה גם הפרת המשמעת הקואליציונית, שזה מילא, ומה שחשוב יותר: הקואליציה תצביע נגד ההצעה והיא תיפול, שזה ממש חבל.

לקחתי את אילטוב בצד, ניסיתי לשכנע אותו, הפעלתי את קסמי, נדנדתי, הטרדתי קלות, בכל פעם שפגשתי אותו במעלית הכנסת זרקתי בדיחה תפלה על מעליות, התקשרתי אליו וניתקתי בלילות .(לא, האמת שאת זה לא עשיתי. והוא לא נרתע ולא נכנע: "הבוחרים החילונים שלנו, רבים מהם עולים מחבר העמים, יפרשו את זה כחוק אנטי-חילוני".

במשך הזמן התחלתי לקבל פניות רבות (חברי כנסת נוהגים לומר: מאות מכתבים, אבל זה לא נכון) מכיוונים שונים ומסכסוכי-מעליות שונים. לבסוף, לאחר פגישה נוספת עם אילטוב ועם שני עורכי דין חילונים למהדרין שדי תמכו בעמדתי, מצאנו את הנוסחה הגואלת. אני הסכמתי לוותר על הדרישה כי רבע מהדיירים המעוניינים יזכו אוטומטית במעלית שבת. החוק, לאחר שיושלם כל ההליך יקבע כי דרוש רוב רגיל של הדיירים כדי להפעיל ולהנהיג מעלית שבת. על מספר הפעמים והאופן יוחלט על ידי הדיירים, ועל כך נדון בוועדה.

רבים שואלים אותי: אז מה הועילו חכמים בתקנתם?הרי ברור שהרוב יכול לקבוע שיש מעלית שבת? מה, לא? התשובה היא פשוטה: לא, זה בכלל לא ברור. חלק נכבד מההחלטות בבתים משותפים, בעיקר כאלו שיש להם משמעות כספית מסויימת דורשות רוב של שני-שליש מדיירי הבניין. מעבר לכך, בבניינים רבים יש מספר מועט של דיירים, לפעמים אפילו דייר אחד, שמתנגד להפעלת מעלית שבת והוא משגע את הבניין כולו. בתי המשפט והמפקחים המחוזיים על אכיפת חוקי המקרקעין מוצאים עצמם נבוכים מול הסוגיה שבכל מקום יש לה מאפיינים ונסיבות אחרות. החוק שלי, לכשיעבור, יפתור חלק נכבד מהסכסוכים הללו. דייר אחד או שניים לא יוכלו למנוע הפעלת מעלית שבת אם הרוב מעוניין בכך.

מטרת החוק מבחינתי היא כפולה: לאפשר לדיירים דתיים וחילונים לגור ביחד, ולא, כמו שחושדים בי חשדנים, לאפשר לדתיים "להשתלט" על בניינים. מטרה שנייה היא למנוע חלק גדול מהמחלוקות. קיומו של חוק קובע עובדה ומונע יותר מדי פרשנויות במקום שבו אין חוק.

והכי טוב? הכי טוב שבלי חוק מגיעים להסכמות ולהתחשבות. הנה, זה בעצם מה שהגענו עם רוברט אילטוב. כל אחד התפשר וויתר קצת. אני עצמי השתכנעתי במהלך המאבק הקטן הזה שאם החקיקה המקורית שלי מתפרשת ככפייה דתית, אולי לא שווה כל החוק. עמיתי הבין שמטרת החוק היא ליצור בית משותף של התחשבות ולא של כפייה. עכשיו נזרז את הטיפול בוועדת הפנים או בוועדת חוקה ואני מקווה שבתוך מספר חודשים נצליח להשלים את החוק הזה. לא, זה לא החוק הכי חשוב בעולם, אבל לפעמים הוא החוק הכי חשוב בבית המשותף של כולנו, דתיים וחילונים.