ליל הדיונים על התקציב בממשלה ביום חמישי היה דרמטי. דרמטי כמו כל ליל דיונים על התקציב. שר הרווחה עוזב בזעם, שרי ש"ס כדרכם בדיוני תקציב נמנעים כפתיחה למשא ומתן עתידי, שרת הקליטה, כך דווח, פרצה בבכי, ושרי ישראל ביתנו התנגדו כשהשר ליברמן שנמצא בקזחסטן (ואולי בריגה? או בתורכמניסטן, או בקירגיסטן, אין לדעת. נדמה לי ששר החוץ ליברמן נמצא בכל דיון חשוב במזרח אירופה ומפעיל משם את חמשת שריו כלבבו)

בתוך כל הכספים הגדולים, ההסכמות השקטות והגלויות יש גם הישג משמעותי מאוד למפלגתנו "הבית היהודי". בהתאם להסכם הקואליציוני שנחתם בראשית ימיה של כנסת זו, נחתם הסכם ביום חמישי שאומר כך: "36 מיליון ש"ח יועברו מהתקציב הקואליציוני של הבית היהודי לבסיס תקציב משרד החינוך לטובת השירות הלאומי. זאת על מנת להעמיד את תקציב השירות הלאומי על 86 מיליון ש"ח בבסיס התקציב".

מילים פשוטות, יבשות, משעממות, ואני מתנדב לספק לכם הסבר קצר: בכל שנה, מזה שנים רבות, באים נציגי אגודות השירות הלאומי להתחנן על הכסף המגיע להם בדין. השירות הלאומי, שרובו בנות דתיות, הוא אחד המפעלים האדירים של החינוך והרווחה במדינת ישראל. בכל שנה המפד"ל לדורותיה מתחילה מו"מ עיקש עם משרד החינוך על התיקצוב. במו"מ הקואליציוני זהו אחד הנושאים התקציביים המשמעותיים. בכל שנה יש טובי-לב הטוענים כי למפד"ל העניין בכלל נוח. בזכות המו"מ שמסתיים תמיד בהצלחה כזו או אחרת, כולם רואים כמה שהמפד"ל חשובה, ודואגת לשירות הלאומי בבת עינה. כשיולי תמיר היתה שרת החינוך והמפד"ל באופוזיציה היא כיסחה את תקציבי השירות הלאומי, ובמפד"ל היו צריכים לירוק דם, כדי לתקן את מה שהחסירה באיוולתה ובאיבתה למפעל זה. במקום שהמדינה תדאג לשירות הלאומי, צריך להשיג את הכסף כל שנה במאמץ מחודש כאילו זה העסק הפרטי של המפד"ל והציונות הדתית.

הפעם, ואני שמח להיות שותף לשינוי, נפל דבר בישראל. במקום לחזר על הפתחים, להגיע ל"הישג" שנתי שבזכותו השירות הלאומי יקבל מה שמגיע לו, הראש התחלף: דרשנו ועמדנו על כך שתקציב השירות הלאומי ייכנס כולו לבסיס התקציב. לא נחזור כל שנה על התמונה הקבועה: רק כמה עשרות מיליוני ש"ח בבסיס התקציב והמפד"ל-הבית היהודי נאלצת להשלים במשא ומתן משפיל את השאר. מהתקציב הבא והלאה, מכאן ואילך, השירות הלאומי הוא העסק של המדינה. התקציב שלו הוא עניינה של המדינה, בדיוק כמו שהחינוך הממלכתי-דתי הוא עניינה של המדינה. לא צריך לגלגל כל שנה את האבן הגדולה אל ראש ההר. והוא של המדינה כי המפד"ל-הבית היהודי תרמה מהכסף ששהיא ולא אף אחד אחר השיגה במו"מ הקואליציוני.

וכיוון שעשינו מצווה, הצטרף אליה גם שר החינוך עצמו גדעון סער, שראוי לכל שבח. משרד החינוך של יולי תמיר קיצץ בבסיס התקציב, משרד החינוך של גדעון סער החזיר והוסיף "תרומה" משלו לבסיס התקציב בסך 17 מיליון ש"ח. עכשיו התקנה המיועדת לשירות הלאומי בישראל היא בסך 86 מיליון ש"ח. זה אף פעם לא מספיק, אבל זה חוסך מהנהלות השירות הלאומי את ההתבזות השנתית, ומאיתנו הפוליטיקאים את הריצה הטרופה אחרי הכסף. מעכשיו, הורים יקרים, מדינת ישראל מממנת מדי שנה את השירות הלאומי ב-86 מיליון ש"ח. כן, טוב שאנחנו בממשלה.

ומה נעשה עכשיו? מאיפה נוכיח שאנחנו נחוצים ומביאים תועלת? ומה נעשה בלי שהשירות הלאומי יבואו להתחנן מדי שנה על מפעלם המפואר? ומאין נקושש קולות? ואולי נישאר לבד בחושך ולא נדע אם יש בנו עוד חפץ?

הירגעו יהודים. לא יחדל אביון מקרב הארץ. יש עוד מספיק מפעלים חשובים המזוהים עם הציונות הדתית. אולי יבוא יום וגם הם יועברו לחסותה התקציבית המלאה של המדינה בלי צורך בסחר-מכר קואליציוני.

אין לי ספק שגם עכשיו יהיו מספיק נשמות טובות שיגידו שזה לא המפד"ל-הבית היהודי השיגה את הכספים אלא זה בכלל במקרה, או מן מהשמים, ושבעצם הליכוד ובעיקר הח"כים הדתיים שלו הם אלו שדאגו לתקציב החשוב הזה. פירגון אף פעם לא היה הצד החזק בציונות הדתית ותמיד יהיה מי שינסה לגנוב את הקרדיט. אבל הח"כים, הדתיים והחילונים של הליכוד לא נקפו אצבע בעניין כי הם הליכוד: זה הרי לא העסק שלהם. הם עסוקים בניהול ענייני "המדינה", לא בזוטות לא חשוובות כמו תקציב השירות הלאומי. אני מניח שלא רבים יגידו מילה טובה לשר דניאל הרשקוביץ על המו"מ העיקש שניהל, ולא רבים יעריכו את הניסיון והלחץ שהלחיץ זבולון אורלב את המערכת בוועדת החינוך, ומי כבר יגיד מילה טובה לחבר ועדת כספים אורי אורבך (זה נורא, התחלתי לכתוב על עצמי בגוף שלישי), וכמה אנשים יפרגנו לניסן סלומינסקי הבלתי נלאה ולשר-שלום ג'רבי מנהל המינהלת. שום דבר, אפילו את הפירגונים לנו אנחנו צריכים לעשות בעצמנו.

אבל מה איכפת., העיקר שהצלחנו. ולכן מצדי אפשר לשנן ולשיר סולו את השורה הזו: "36 מיליון ש"ח יועברו מהתקציב הקואליציוני של הבית היהודי לבסיס תקציב משרד החינוך לטובת השירות הלאומי. זאת על מנת להעמיד את תקציב השירות הלאומי על 86 מיליון ש"ח בבסיס התקציב".

והמקהלה תצטרף בפזמון החוזר: "בבסיס התקציב, בבסיס התקציב" ולקנח באוהו-אוהו-אוהו-אוהו-אי-אי-אי-אי.

משרד החינוך

בתקנה יש 86 מליון ש"ח אנחנו הוספנו 36

גדעון סער הביא 17 מיליון ש"ח משלו