כתבתו של אביב לביא | 10/7/2010 

אורי אורבך, שבדרך מהעיתון לכנסת לא איבד דבר מחדות לשונו, אומר שהוא חותר למדינה רחבה עם תושבים צרים. צעד לעבר הגשמת החזון נרשם השבוע במליאה, כשאורבך ועמיתו ח"כ יעקב כץ העבירו בקריאה שנייה ושלישית חוק שיחייב את יצרני המזון לסמן בבירור על גבי כל מוצר את כמות הסוכר שהוא מכיל. אורבך סיכם באמצעות פאנץ' נוסף: "צעד קטן לתעשיינים, צעד גדול לבריאות".
אלוהים , גם זה של הסוכר, נמצא בפרטים, והמשמעות האמיתית של החוק החשוב הזה תיגזר בעת שמשרד הבריאות ינסח את התקנות המפורטות. הרי גם כיום על כל מוצר מזון רשומה כמות הפחמימות שהוא מכיל, אבל בשביל הישראלי הסביר "פחמימות" הוא שם קוד עלום שאין לו כל משמעות בריאותית או תזונתית. מה עוד שהרישום הוא ליחידת משקל (100 גרם), וכדי להבין כמה פחמימות יש במוצר עצמו צריך להיות מחשב מהלך, או לפחות להתחבר לאחד כזה.

אורבך מאמין שהגרסה הסופית של החוק תחייב את היצרנים להפריד בין פחמימות טובות (מורכבות) לרעות – סוכרים תעשייתיים שיש להם ערך קלורי גבוה וערך בריאותי דל. בעת הדיונים על החוק הוא נעזר במצגת מאלפת שנפתחת בשאלה "האם היית קונה לך או לילדך משקה או חטיף שיש בו 15 כפיות סוכר?".

לאחר שהמאזין מהרהר בשאלה הרטורית הזו, מופיע רצף של תמונות עם מוצרים מוכרים – חטיפים של "עלית", גלידות תעשייתיות, בקבוק שוקו, קוקה קולה ואפילו בקבוק קטשופ – כשלצדם מגדל שבנוי ממספר קוביות הסוכר שיש במוצר. לא תאמינו לאיזה גובה המגדלים הללו מתנשאים.

אורבך אומר שבתחילה דמיין איך על כל מוצר מזון יוטבע איור של מספר כפיות הסוכר שהוא מכיל. אחר כך התרכך: "זה אגרסיבי מדי", הוא אומר, "זה יהרוס את תעשיית המזון בישראל". לאורבך מגיעות ברכות על היוזמה וה הצלחה להעביר את החוק, אבל בנקודה הזו אפשר להתווכח איתו: נבחר העם לא צריך לדאוג לתאגידי המזון אלא לבריאות הציבור ובעיקר להגן על זכותו של הציבור לבחור את מזונו מתוך מודעות מלאה. מה עוד שכולנו צריכים לאכול, ואם לא נאכל חטיפים עתירי סוכר יבוא במקומם משהו אחר, בריא יותר. אם היצרנים לא ירוויחו ממכירת זבל, הם יעברו לייצר מזון ראוי. פרנסה תהיה להם בכל מקרה, ולשם שינוי היא גם תהיה כזו  שמכבדת את בעליה.